א. ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה וגו'. יש לדקדק דהול"ל ויפתח הגלעדי בן אשה זונה היה גבור חיל. ואפשר לומר וקצת מזה במפרשי' דגלעד ע"פ אצטגנינות ראה שזו האשה עתידה לילד בן גבור חיל וזה סיבת עסקו עמה לפלגש ונזהר שהולד יהיה שלו דוקא וז"ש ויפתח הגלעדי עיקרו היה גבור חיל ודין גרמ"א שהוא בן אשה זונה להיות כי גלעד ידע שממנה יצא בזמן נועד גבור חיל אך הוא השתדל שהולד יהיה שלו דוקא בלי ספק וז"ש ויולד גלעד את יפתח.
ב. ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב. אמרו בירושלמי דשביעית ארץ טוב שפטור מן המעשרות והוא קשה מכמה צדדין ואפשר כי הנה יפתח היה גבור חיל ועם כל זה השפיל עצמו ולא עשה שום מחלקת ולא בלבול ונדחה מפני השעה וברח מפני אחיו הגם שעשו שלא כהוגן לגרשו מנחלת אביו. וחשב מחשבות לילך לח"ל כדי שלא יצטרך לבא לירושלים בשום אופן לברוח שלא יתגרה עם אחיו ואם היה הולך לאיזה עיר מא"י היה מוכרח לעלות לרגל לו לאכול מעשר שני בירושלם וחשש שהמצא ימצא את אחיו או א' מזקני גלעד ויתגרה בהם בגבורותיו ולהכי פשט לו את הרגל ללכת לח"ל ארץ טוב שהיא חסרה אות ה' שאינה ארץ טובה הרומזת לא"י שהיא מקום השכינה אות ה' ונקראת ארץ טובה וגם היא בחינת מעשר ולכן הלך לח"ל ארץ טוב חסרה ה' שפטור מן המעשרות ולא יתחייב במעשר שני שיצטרך לעלות לירושלם לאוכלו וגם פטור מלעלות לרגל כמ"ש התוס' ריש פסחים. וכל זה הורה על מדותיו הטובות שהיה בו ענוה והכנעה ובורח מהמחלקת. ולפי התוספתא שאמו לא היתה זונה אלא בת יורשת משבט אחר שאחר דור ראשון מן הדין יורשת אביה אלא שהסכימו שתאבד ירושתה. ונמצא יפתח קרח מכאן ומכאן שקנוסוהו לאבד נחלת אמו. ואחיו גרשוהו מנחלת אביו שלא כדין. וידיו רב לו גבור חיל וברח שלא להתגרות ובזה גלה צדקתו.
ג. לכן עתה שבנו אליך. אפשר דכונתם כאשר ראינו דיש לך מדה טובה והיה צדק אזור מתניך והענוה אזור חלציך וברחת וסבלת. זאת היתה לנו לבא אליך כי כל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו. וכדאי הענוה והשפלות שהקב"ה יושיענו על ידך.
ד. אם משיבין אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני וגו'. פירוש שאתם משיבין אותי וכו'. ואני איני בוטח בגבורתי ולא בזכותכם כי עתה כאשר צר לכם באתם אך אני בוטח בה' ונתן ה' אותם ה' מדת רחמים ברחמיו יתן אותם לפני ומ"ע מאחר שבאת תשועה על ידי אהיה לכם לראש. וענו אותו ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדבדך דגם אנו עיקר בטחונינו ברחמיו יתברך אלא שאין אנו כדאים שיעשה לנו נס גמור שלא כדרך טבע ולזה באנו אליך שאתה גבור ויש לך זכות. ובעבור שבאמצעותך יבא לנו הנס כן נעשה שתהיה לראש.
ה. וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין וגו'. אפ' ששמו אותו עליהם לראש תכף קודם שילך למלחמה כדי שיהא לו זכות רבים כי המלך חשוב כרבים ותפלת רבים מקובלת ולכן אחר זה וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה' במצפה. והרב מהר"ש פרימו ז"ל פירש כי כה דיבר שהוא בשר ודם וריחם עליהם אעפ"י שעשו לו רעה וק"ו שהוא בעל הרחמים שירחם עליהם על דרך מ"ש במדרש ויקרא רבה סוף פ' בהר שאחד ריחם ונתן צדקה לגרושתו וא"ר תנחומא אם זה שיהא אכזרי וכו' ירדו גשמים ע"ש ועל אופן זה היו דברי יפתח לפוי ה' ובזה פירש שז"ש לכן עתה שבנו אליך דכאשר תרחם אעפ"י שהרענו לך ואתה ב"ו ק"ו שה' ירחם עלינו ויושיענו ודוק.
ו. ויתן ה' אלהי ישראל וגו'. כונתו דהיה פלא והפלא לכבוש סיחון וניכר ונתפרסם כי מה' היתה זאת. ולא עשה אלא בשביל ישראל. ויירש ישראל את כל ארץ האמורי יושב הארץ ההיא כונתו שקנאה סיחון במלחמה והיה יאוש ממואב ושינוי רשות וכמ"ש רז"ל עמון ומואב טיהרו בסיחון וזהו שאמר בתחילה לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון ועיין בצוארי שלל.