א. והיה מספר בני ישראל כחול הים. פ"ב דיומא פריך כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ומשני ל"ק כאן כשעושי' רצונו של מקום כאן כשאינן עושים רצונו של מקום ויש לחקור אם אינם עושים רש"מ ונודע מספרם ותכף עשו תשובה דכשהרהרו בתשובה הם צדיקים כמ"ש בש"ס גבי התקדשי לי ע"מ שאני צדיק גמור. כיצד פתע פתאום בתוך שעה אחת היה להם מספר ובמעט רגעים בה שעתא יקויים אשר לא ימד. ותירצו כת הקודמין דכשאינם עושים רש"מ כל אחד נמנה לאדם אחד. אמנם כשהם צדיקים כל א' הרי הוא ככמה אנשים וכמ"ש זה יאיר ן' מנשה ששקול כרובא של סנהדרין וכיוצא. וא"כ אם הרהרו תשובה ונעשו צדיקים גמורים אין להם מספר דכל א' האדם יראה לעינים א' היה אך מצד חשיבותו שקול ישקל ככמה בני אדם עכ"ד ולפ"ז לי הדל כונת הפסוק הכי הוי והיה אין והיה אלא לשון שמחה. והוא דמספר בני ישראל לפי הגלגלת זה עצמו אשך לא ימד ולא יספר לפי חשיבותם וזהו השמחה ומינה דכשאינם עושים רש"מ יש להם מספר וכשעושים רצונו של מקום גדלה מעלתם ואין להם מספר פשוט שנמנים לפי חשיבותם ובהכי ניחא דנקט והיה לשון שמחה גבי אין עושים רש"מ ולפי דרכנו א"ש דיש שמחה דמספר ישראל כשעושים רש"מ זה המספר עצמו לא ימד ולא יספר לפי חשיבותם ויש לפרש זה גם בדברי הש"ס כאשר יראה הרואה ודוק.
ב. והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם וגו'. אפ' במשז"ל דבחזרת ישראל אל ה' יש ס"ד דאיכא משום לא יוכל בעלה הא'. ויש כמה תירוצים בזה ובספרי אמרו דאין כאן לא יוכל דכתיב הן ישלח איש ואמר הקב"ה אל אנכי ולא איש. ועוד תירצו המפרשים דאנחנו יש לנו דין בנים ולא יצוייר הבן שלא יהיה בן וז"ש והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם והוי כגירשה יאמר להם בני אל חי רמז השני תירוצים דיש להם דין בנים ולא שייך ועוד דאיש כתיב וז"ש בני אל חי בנים והן ישלח איש כתיב ולא אל ודוק.
ג. כי זנתה אמם הובישה הורתם. פירש רד"ק אמם כנסיה שלהם הורתם החכמים המורים להם וכו' ע"ש והיינו כמ"ש רז"ל אי רישא דעמא זכאה כוליה עמא זכאה וז"ש כי זנתה אמם המון ישראל מסיבה כי הובישה הורתם רישי עמא דלאו זכאי נינהו ומלבד חטאם הנה צור"ף הבושה וכדי בזיון.
ד. והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי והסירותי את שמות הבעלים וגו'. פי' רד"ק שלא יאמרו בעלי מאחר שעי"ז יבואו לזכור ע"ז שהיו קורין בעל. ועל דרך זה פירש מה"ר שפ"ר פ' והיתה לדומן אשר לא יאמרו זאת איזבל כי הנה יש זבל ויש דומן והיא תהיה דומן. וכי תימא מאי איריא דומן תהיה זבל לכן אמר אשר לא יאמרו עוד זאת איזבל כי אם תהיה זבל יבואו לזכור מזבל לאיזבל ולכך תהיה דומן ובזה לא יבואו לזכור ולומר זאת איזבל כדכתיב ושם רשעים ירק"ב גימט' ביש והכא לעקור שם ע"ז אמר תקראי אישי ולא בעלי שלא יבא לזכור שם בעל אף בענין אחר. ובדרושים כתבנו בעניותנו טעם להא דלא מסקי בשמייהו ושם רשעים ירקב. כל קבל דנא זכר צדיק לברכה.