א. ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו'. המפרשים נתנו טעם למה נכתבה נבואה זו שהיתה לא"ה דמשם יתעוררו ישראל שהגוים תכף האמינו לנביא ושמעו לקולו וגם אנחנו נשמע לקול הנביאים ונעשה תשובה. וגם להודיע הנסים המופלאים שעשה ליונה ושהוא יתברך מקבל שבים עכ"ד ועד יש להתעורר שכל זה יש בו רמז לנשמ' ולגוף בעה"ז כמו שביארו בזהר הקדוש ח"ב דף קצ"ט ע"ש באורך מוסר והתעוררות גדול. מלבד כמה רזין עילאין בכל אות כנודע.
ב. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'. לכאורה יפלא איך עשה כזאת מאחר דכובש נבואתו חייב ותירץ הרב באר יצחק במ"ש במדרש שפעם אחת התנבא על ירושלם וקראוהו נביא שקר ואם יש לו ספק שלא יאמינו לו אינו בכלל כובש נבואתו והביא ראיה לזה ע"ש באורך ויש לצרף לזה דהיה נבואה לגוים. וגם שהיה יוצא נזק לישראל כמ"ש רז"ל והכל היה ס"ד מיונה ולא כיוין אל האמת. ומיהו מאחר שכונתו לשם שמים וטעה בדמיונו הגדיל ה' לעשות חסד עמו בנסים גדולים.
ג. ויתן שכרה וירר בא לבא עמהם תרשישה. יש מי שפירש בסברת שמואל דלא עבר אלא במברא דאית ביה גוי אמר שטנא בתרי אומי לא שליט וירד בה לבא עמהם דייקא עכ"ד. ואפשר לפרש כי הנה רז"ל אמרו שנתן שכר כל הספינה והקדים לתת השכר. וכונת הכתוב לתמוה עליו דאם אמרו שטנא בתרי אומי לא שליט היינו במברא שכל א' נותן שכרו ואין יתרון לאחד במברא על חבירו אבל כאן שהוא נתן שכר כל הספינה א"כ נקראת הספינה על שמו והגוים טפלים וכלא חשיבי לענין הספינה וזהו שהכתו' מתמיה עליו ויתן שכרה וא"כ היא נקראת על שמו ומאי סבר לבא עמהם ולהנצל ואי זה ענין למברא כדאמרן.
ד. ויאמרו אליו מה נעשה לך וגו' שאוני והטילוני וגו' ויחתרו האנשים וגו'. אפשר לפרש במ"ש בירושלמי פ"ח דתרומות סיעה שגויים יחדו לאדם א' שיתנוהו להורגו ואם לאו יהרגו כלן שמותר למוסרו ואיכא פלוגתא אי בעינן שיהיה חייב מיתה ושם בירושלמי אמרו דעולא בר קושב תבעתיה מלכותא ומסרו ריב"ל ולא נגלה אליו אליהו ואח"כ א"ל למסורות אני נגלה וכתב הרב המאירי לחד שינוייא דמה שהקפיד אליהו זכור לטוב היינו על שמיהר הדבר ולא המתין לראות אם יחריבו העיר והרב מהר"ש יפה כתב דאע"ג דריב"ל פייסיה לא נתפייס אלא על ידי פתוי ע"ש והשתא נפל הגורל על יונה והוי כי יחדוהו. ורצו לדעת אם חייב מיתה וכשהגיד להם כי מלפני ה' הוא בורח ידעו שחייב מיתה ומ"ש יש לחוש קצת. ותו דהתם למסור אותו לגוים אבל הכא להטילו לים הו"ל כהורגו בידים על כן בלא פתוי הוא מעצמו אמר שאוני והטילוני וכו' ולא היה פתוי כמו שעשה ריב"ל לעולא בר קושב. ועוד חששו שלא למהר הענין כמ"ש הרב המאירי ז"ל ולכן היו מנסין להתחיל להשליכו ונח הים וכשמעלין אותו הולך וסוער כמ"ש רבותנו ז"ל. ונוסף עוד ויחתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו ונמצא שלא היה ע"י פתוי ועוד דהוא מעצמו אמר שאוני ועוד שהיה מתון מתון. ועוד אחרת שקולה ומכרעת שכל אלו הדינים היינו למוסרו ביד גויים אבל הכא היה לקיים גזרת ה' וז"ש ואל תתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית ואין זה ענין לדינים אלו. והרב באר יצחק פתח בזה אך הוא ז"ל פירש בסגנון אחר ע"ש וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ועשו הדבר בין כלם וכתב הרמב"ם פ"ד מה' רוצח דשנים שדחפוהו או שכבשוהו לתוך המים כלן פטורין והטעם דכתיב כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש. ולכן אמר להם יונה שאוני והטילוני אל הים בין כלכם ובהכי יש קולא דבעינן כל נפש שאחד יהרוג כל הנפש. אמנם להיות דזה מועיל ליפטר ממיתת ב"ד אבל הם חייבין מיתה בידי שמים כמ"ש הרב דינא דחיי לאוין קס"ג לכן ויקראו אל ה' ויאמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפ"ש האיש הזה בנפש דייקא דבידי שמים אפי' ע"י כלן איכא לתא משום כל נפש אפי' כל דהוא נפש אף שהוא בין כלן דלא מהני אלא להיו' פטורין ממיתת ב"ד. אבל הכא שהוא להציל כלן לכן התפללו שלא יאבדו בנפש וכו' ומשו"ה ויחתרו להשיב אל היבשה למעבד כל טצדקי להנצל ולא יכולו על כן התפללו אל נא עתה שהוא להנצל כלנו נאבדה דבזה אל תתן עלינו דם נקי כי רואים אנו שזה רצונך ואנו מקיימים גזרתך. וישאו את יונה ויטילוהו בין כלם ודוק הטב.