עיין בכס"מ שהקשה על מ"ש הרב המגיד דדברי קבלה הוו דברי תורה אם הובא לראיה ממש ולא לסמך בעלמא והרי כתב רבינו דמצות קריאת מגילה היא מדברי סופרים והוא דברי קבלה מפורשים. ולי נראה להביא ראיה להרה"מ מדמצינו בכמה דוכתי בש"ס דקרי לדברי קבלה דברי תורה ודאורייתא וכדאיתא בשבת (דף קי"ט ע"א) אמרה תורה וקאי אקרא דדברי קבלה וע"ש. וכן בערובין (דף נ"ח) אמרה תורה ובידו חבל מדה והוא בזכריה וקרי ליה תורה. ובכתובות (דף נ"ב) קאמר אקרא דירמיה דאורייתא דכתיב קחו לבניכם נשים. ובגיטין (דף ל"ו) דאורייתא הוא שנאמר וכתוב בספר וחתום. וכן משמע בסנהדרין (דף נ"ג ודף ס"ג). וכן בב"ב (דף קמ"ז) ובחולין (דף י"ז) מניין מן התורה ומייתי מדברי קבלה. והא דקרי רבינו לקריאת מגילה דברי סופרים י"ל משום דאיתא במגילה (דף י"ד) דנביאים גופייהו שתיקנוה ילפי לה בקל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרו שירה פירוש בים ממיתה לחיים לא כל שכן וא"כ לא עדיפא משאר מילתא דילפינן בק"ו מדאורייתא ואפ"ה מקרי דברי סופרים וכן כל דבר הנלמד בי"ג מדות קרי להו דברי סופרים כמבואר בריש הלכות אישות ולא עדיפא קריאת מגילה דילפא בקל וחומר משאר י"ג מדות: