התורה הזו דומה לשׁני שׁבילין אחד שׁל אור ואחד
שׁל שׁלג: הטה בשׁל זו מת באור, הטה בשׁל זו
מת בשׁלג, מה יעשׂה? יהלךְ באמצע.
(ירושלמי, חגיגה, פרק ב' הלכה א'.)
הדברים הנאמרים למעלה ביחס אל כל דת מונח ותורה נתונה בכלל, יאומתו כמו כן עפ"י הנסיון והבחינה ביחס אל קהלת יעקב, בעלי דת מורשתנו תורה צוה לנו משה. – ולבאור זה, רצוננו לנתח ולבאר חלקי המאמר הקצר והנשגב הנרשם לנו בראש, והוא יהי לנו עפ"י דרכנו לקו מישור ומנהל, לא שתהיה מגמתנו בזה או בהמשך חבורנו כלו לעורר דקדוקים על מקראות ומאמרים ולפרש אותם כדרך שהדרשנים עושין. ונאמר כי "התורה הזו" מוכרע ממקומו שמוסב על כלליות התורה, פנימיותה, וסודה, שבהן הש"ס עומד במשנה דאין דורשין. והמדע האלהי הזה הוא הנקרא אצל הרב – בהקדמתו למורה – חכמת התורה, ומבדילו בפירוש מן למוד פרטי המצות ואופני עשייתם הנקרא אצלו שם חכמת תלמוד תורה. והנה אחר ההתבוננות בעומק הרמזים והפנינים האלהיים הנמצאים מפוזרים בשני התלמודים ובמדרשות, נוכל לכלול את הלמודים הנעלים ההם המכוונים, בשלש מחלקות:
א למוד ידיעת מהותם של הרוחני והשכלי, ואיך יוכר בנמצאות, בנפשות היצורים כולם, ויותר במין האדם במשפחותם לגוייהם, ועוד יותר בסגולות המין ההוא, עד השכלים הנבדלים מחומר המושגים לזכי הנפשות השלמים האמתיים, ועד העצם הרוחני הנעלה ונשגב על כל דבור ורעיון, מקור כל הויה מושכלת ומוחשת.
כל הכולל הכל, וההצטרפות שבין האין סוף ההוא ובין כל בעלי התכלית הרוחניים העומדים לפניו, והגשמיים כל בני חלוף. – הענינים האלה הסמיכו אותם החכמים אקראי דמרכבת ישעיה ומרכבת יחזקאל ושאר ראשי מראות הנביאים, ובם היו שונין גדולי החכמים לבחירי תלמידיהם המדע האלהי הזה, במקומות נכבדים ולעתים מזומנים, ועל כן כנוהו בשם הכולל מעשה מרכבה.
ב ציור אמתי מכלל העולם כלו וערך חלקיו זא"ז, פנימיות עצמי פרטי הנמצאות לפי טבעם החמרי והרוחני, התחלות הכחות הנטועים בכל דבר, החקים שעל פיהם מהנהגים הפרטים והכללים עד הכלל הגדול והעליון שאין עמו ואחריו לא פרט ולא כלל, כל הכולל הכל, – המדעים האלה הנקראים אצל אחרוני החכמים פלוסופיאה של הטבע – בהפרש מן יריעת חוקי הטבע המיוחדים, אסמכינהו אקראי של שלש פרשיות ראשונות שבתורה, ושנו אותם כמו כן בהעלם גדול לקצת תלמידיהם וכנו אותם בשם הכולל מעשה בראשית.
ג למוד כוונת כלל התורה וסוד פנימי של כל המצוה בה, נפש האדם ובחירתה, בריאותה חליה ורפואתה, סוד החיים והמות הטוב והרע, תכלית מציאות האדם בעולם והצלחתו האחרונה, ענין ההתהלכות עם אלהים והדבקות באלהים, או הקשר המופלא והמכוסה שבין העובר המשיג ובין מי שבראו בצלמו, מקור כל המציאות, הוא מלך הכבוד יתב' ויתעלה שמו; וכללו החכמים המדע הנשגב הזה בשם סוד טעמי תורה, ושנוהו כמו כן בהסתר וברמז, עד שלא חובר במסכתות מיוחדות, ולא נשאר לנו כ"א גרגרי לב מועטים ורמזים מורים באצבע על המצא הענינים ההם באומה בזמנים החשובים, ועוד הרבו לכנות כלל שלש מחלקות המדע האלהי ההוא בשמות משליים, טיול בפרדס, צפיה לביית, וכדומה:
מעתה יתבונן המשכיל, היות הסכלות והנטיה מנקודת האמת בשלשת חלקי המדע הנסתר שזכרנו, מקביל ונערך לשלשת הפחתים מכשולי האמונה שבארנו בשער הקודם הן והפכיהן בקצה האחרון, והיות המכשול בהשגת הרוחני נערך למעשה מרכבה, והמכשול באמונה באמצעיים וסעיפי ע"ז, נערך להשגיאה במעשה בראשית, והמכשול במעשי המצות הנהו נערך להשגיאה בסתרי טעמי תורה, באופן שבזכרנו היטב דברי השער ההוא, כבר ידענו מבלי שנצטרך לכפול הדברים למבין, מהו הנרצה במשל "שׁביל האשׁ ושׁביל השׁלג" שזכר המאמר.
"מה יעשה?" זה הלשון מורה שיש הנה איזה הכרח לבעל הדת המביאו להיות אוחז בדרך הלמודים והדרישות הנזכרים עד שיבקש מה יתכן לו לעשות, בכדי להזהר ולהמלט מן שני שבילין מסוכנים שמזדמנין לפניו באורח הנורא ההוא, שאין לעבור ולברוח ממנו בשום פנים. – והנה לא יתראה בתחלת ההשקפה ההכרה הזה, וכמו שמורגל בפי המון הרבנים לשאול גם על החכמה העיונית גם על המקובלת, מי הכניסנו בכל אלה? ומה לו ולמאמין להכניס עצמו בדרכי דרישה שבעל הדין עצמו מודה שיש בם סכנות עצומות, הלא טוב לנו שנקבל האמונות והמונחיים התוריים כהמון וכתינוקות, מבלי שנצעד מהם והלאה אפילו כמלא פסיעה, ואם נשיב, הלא יש לנו עדיות ברורות שמזמן עכ"פ קרוב לאלפים שנה, רבו העוסקים באלו הלמודים, יאמרו מה בכך? הנה גם הודיתם. שמזמן ההוא ועד זמן הרב, ועד היום הזה, גם הנבוכים בהמה רבו כמו רבו; וכל עוד שלא הוכחתם הכרח הענין בעצמו ויסודתו בנפש המאמין אין להביא ראיה מן הקושיא על התרתה. – ובכדי לעמוד על האמת בזה, צריכים אנו לאיזה הצעות מטבע הנפש השכלית והלוך השגתה, ונבארם בקוצר נמרץ עם איזה דוגמאות לעזר ההכנה ולרגל המלאכה אשר לפנינו.
דע שכל עיקר השכל ומותר האדם מן הבהמה, הוא פעולתו ליקח הציורים החושיים שנמסרו אליו מחוץ לנפש או מנפש עצמה, ולעשות מהם מושגים, היינו ציורים. כוללים, אחדיים, ומתאחדים זה בזה, וכל אדם אף היותר נבער הוא עסוק בפעולה זו כל היום במחשבתו ובדבורו. אם ישאל איש מה זאת? והמשיב יענה – ד"מ – בית, או יאמר תמונת משושה, כבר עשה בכאן מן ציורים מוחשים – זה הדבר הפרטי העומד לפניו בודד מאין בו ידיעה וקשר השגה כל עיקר – מושגים כוללים, בית, שם ומושג כולל כל מקום מיוחד לדור בו; משושה, מושג כולל בעצמו התמונה בכלל, הששיות, האורך, השווי, ענין הצלעות והזויות, כולם מושגי שכל, כוללים, אחדיים בעצמם ונערכים זא"ז; עד שכל שאלת מהו, מה טעם, מה היוצא. לנו, במה המחלוקת וכיוצא, איננה זולת הכרח וצורך הנפש המשכלת להפוך ציורי. המוחשים שלא יפול בהם שם ידיעה, כ"א הרגשה לבד מחושים החיצונים ומחוש הפנימי, ולעשותם ציורי תחלת המחשבה, אך בודדים גם הם כ"א לבדו בלי קשר השגה, כמו שהם הציורים התוריים אצל ההמון, אולם אפילו בהמון האנשים לא תנוח דעת השכל, עד שיתהוו לו כפי יכלתו מאותן ציורי תחלת המחשבה מושגים כוללים ונערכים, וההבדל שבין הנבוב והנלבב, הוא כאן באמת רק בין רב למעט, בירור וערבוב, במושגים ודרך השגתם; ורובם ככולם עושים פעולה שכלית זו בהלך נפש ובבלי דעת ברורה מזה העסק; ואך לבד המשכיל הלמוד להשגיח על נפשו ולהתבונן בפעולותיה ישכיל מעשהו וידע מה הוא ואיך היא ידיעתו; והמבין יותר בשמוש הכחות הרוחניות שבאדם, יבין איככה יולדו לו ציוריו, מושגיו ומחשבותיו, ואיך בהעריך אותם אחד אל אחד, יגיע תמיד מן הפרט המתחלק להכולל ונאחד, ואיך יהיו לו ליסוד מוסד לכוון עליהם היקשיו ראיותיו סברותיו וחזקותיו, הכלל שהוא מטבע רוח השכל לבנות בניניו בעולם שכולו מושכל; נוטל חמרי הבנין מעולם המוחשות, ונותן בהם צורת עצמו, היינו שמהפך ומעלה אותם מן הרגשות חושיות לציורי תחלת המחשבה [פארשטעללונגען] ומהם למושגי השכל [בעגריפפע] ומהם למושכלות גמורות זכות וקדושות, הם מחשבות הבינה [אידעען], ואולי יתבארו הדברים עוד באחד השערים הבאים, ועתה בעל כרחנו נשוב לענין שאנחנו בו.