כולם מטמאות למפרע מעת לעת כו'. דע שזהו דוקא בודאי אבל בספק אינה מטמאה למפרע וכן טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן לפי שטומאתם היא מספק וכמ"ש רבינו פ"א מהלכות אלו דן ז' וכיון שטומאת מעת לעת היא מן הספק לא גזרו אלא על הודאי ולא על הספק הכי איתא בירושלמי ריש נדה ולא ידעתי למה השמיט רבינו דין זה: וזהוהנקרא מעת לעת שבנדה. דקדק הרב המנהיר בריש נדה מדברי רש"י דמשנה קמייתא דנדה דאין פקידה ממעטת מעת לעת אלא בפקידה שהיא תקנת חכמים כגון שחרית וערבית שאז בודקת יפה אבל אם בדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה וחזרה ובדקה בחצי היום ומצאה טהורה ואח"כ בדקה בדקה ומצאה דם אין אומרים שלא תטמא אלא מחצי היום ואילך שהרי בדקה עצמה בחצי היום ומצאה טהורה אלא מטמאה משחרית משום דבדיקה דחצי היום לא חשיב בדיקה דאימור לא בדקה עצמה יפה כיון שלא תקנו לה חכמים לבדוק באותה העת:
ומ"ש רבינו כיצד אשה שהיתה טהורה ואין לה וסת ובדקה עצמה כו'. דע שנחלקו הראשונים ז"ל אם גזרו בטומאה זו דמעת לעת אף בר"ה או דוקא ברה"י ככל שאר הטומאות דגמרינן מסוטה והתוס' בריש נדה ס"ל דאין חילוק ברשויות לטומאה זו וכ"כ הרשב"א שם. אך כתב בשם י"א דוקא ברה"י אבל בר"ה טהור. וכן נראה שהוא דעת הרמב"ן ממ"ש הרשב"א בפ"ק דנדה עלה דההיא דזעירי דמוקי למתני' שחברותיה נושאות אותה במטה יע"ש. ועיין במ"ש התוס' פ' כשם (דף כ"ח) ד"ה בר"ה ודוק. ודע דאליבא דכ"ע בעינן שיהיה בן דעת לישאל עליו וכדאיתא בריש נדה (דף ה') ואף דקי"ל כר"י בספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אף בכלי מונח על גבי קרקע מ"מ נפקא מינה לשוטה ועיין במ"ש התוספות ריש נדה (דף ג') ד"ה מודה שמאי בשוטה יע"ש: