נספח ב
וידויו של הכוהן הגדול ווידויו של היחיד לאחר החורבן
במבוא עמדנו על כך כי בתיאור סדר העבודה של הכוהן הגדול שבתורה לא נזכר אלא וידוי אחד בבואו לכפר "בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז יז). במעשה כפרה זה נאמר בהמשך "והתודה עליו את כל עוֹנֹת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטֹאתם" (שם כא). בשתי הכפרות הראשונות, כאשר קרב "פר החטאת אשר לו" (שם יא), נזכרת רק הכפרה ואין בה וידוי. כיוצא בה בכפרה השנייה לא נאמר אלא "וכִפר על הקֹדש מטֻמאֹת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטֹאתם" (שם טז), ולא נזכר כל וידוי. במשנת יומא נאמר כי בכל שלוש הכפרות, ב"כפר בעדו ובעד ביתו" (פ"ג מ"ח), ב"כפר בעד ביתו ובעד בית אהרן" (פ"ד מ"ב) ובכפרה על "בית ישראל" (פ"ו מ"ב) הוא מתוודה באותה לשון: "אנא השם" או "בשם", "כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים", ומסיים בכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטֹאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל).
כל שלושת הווידויים ערוכים באותה מתכונת בלשון יחיד: "עויתי פשעתי חטאתי לפניך", או בלשון רבים. בתורה נאמר שהכוהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כוהן גדול היו כורעים ומשתחווים ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כך הדברים סדורים בספרא (אחרי מות פרק ב ה"ד, פ ע"ב), וכך אף שלושת הווידויים סדורים בכל סדרי העבודה, קדומים ומאוחרים. הווידוי הורחב במסורת החכמים; הוא נערך בפי הכוהן הגדול המתוודה בשם ביתו, בשם אחיו הכוהנים ובשם כל "עמך בית ישראל". לא נזכר ולא נרמז כי הכוהנים או העם מצטרפים ומתוודים. העם רק צופה ומאזין לווידויו של הכוהן הגדול, ותפקידו רק להלל את השם הנשמע מפי הכוהן הגדול. הווידוי הוא מעשה של הכוהן הגדול, ושלו בלבד.
הפרק האחרון במשנתנו סודר את הלכות יום הכיפורים במציאות שלאחר החורבן. אין בו תיאור הווי כפי שערוך בשבעת הפרקים הראשונים המעלים את סדר יום הכיפורים במקדש. הפרק סודר את הלכות יום הכיפורים ואת העקרונות של כפרה ותשובה במציאות של אחר חורבן הבית. התשובה נזכרת בכל דרכי הכפרה: "מיתה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה. התשובה מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה ועל לא תעשה, ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר" (משנה ז). התשובה אינה מצטמצמת בווידוי אבל הווידוי הוא חלק מן התשובה, ועל כל פנים חכמים מדור יבנה דנים באופיו ובסדריו של הווידוי ביום הכיפורים. רבי יהודה בן פתירא שונה: "וצריך לפרוט את החטא... שנאמר 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה' (שמות לב לא). רבי עקיבא אומר: אין צריך"919תוס', פ"ד (פ"ה) הי"ד; ירו', מה ע"ג; נדרים פ"ה ה"ד, לט ע"ב; בבלי, פ"ו ע"ב. . ובהמשך: "דברים שהתודה עליהן ביום הכפורים שעבר אין צריך להתודות עליהן ליום הכפורים הבא, אלא אם כן עבר עליהן; עבר עליהן צריך שיתודה עליהן. לא עבר עליהן והתודה עליהן, על זה נאמר 'ככלב שב על קיאו' (משלי כו יא)" (שם הט"ו). באותה הלכה שבתוספתא חכמים חלוקים מתי על היחיד לומר את הווידוי920וראו את הנוסח בירו', פ"ח ה"ח, מה ע"ג; בבלי, פז ע"ב. ; יש מי שאומר שיש לאמרו לאחר התפילה. מן הדברים בכללם עולה כי מימי יבנה נהגו לומר וידוי ביום הכיפורים כחלק מעבודת האלוהים והבקשה לכפרת עוונות. העובר לפני התיבה אומר את הווידוי, ואף היחיד אומרו בדרך זו או אחרת: הווידוי אשר בימי הבית נאמר בפי הכוהן הגדול עבורו, עבור ביתו ועבור העם כחלק ממעשי הכפרה בקרבן, נערך בימים שלאחר החורבן בפי כל יחיד ויחיד921ראו ספראי, יום הכיפורים, עמ' 55-32. .