בא לו לכתוב את המגילה – כפי שאמרנו בשתי המשניות הקודמות הסגנון הוא סגנון סיפורי, אך התוכן הלכתי. מאי זה מקום הוא כותב – שלוש דעות יש בשאלה מה כתוב באותה מגילה. לפי התורה צריך לכתוב "את האלֹת האלה" (במדבר ה', כג). חז"ל הבינו שיש לכתוב את הפסוקים של הקללות (אלות) הקובעים כמה רע יהיה לאישה, אך נחלקו בפרטים. ניכר שלא הייתה לחכמים מסורת אפילו בשאלה הלכתית כה מרכזית. אם לא שכב איש אותך וגו' – במדבר ה' יט, ואת כי שטית תחת אישך וגו' – במדבר ה', כ, ואינו כותב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה – במדבר ה', כא, [וכותב] ואמר הכהן לאשה – שם שם [וכותב] יתן ה' – בכל הפרק כאן שֵם ה' כתוב בשלושה יו"דים (ייי) כאשר האות האמצעית מוגבהת, כמו בסוף הפרק הקודם. זה סגנון כתיבה רגיל בימי הביניים, אחת הצורות לציון שם הוויה. אותך לאלה ולשבועה וגו' – שם ה', כא, ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך – שם כב, ואינו כותב ואמרה האשה אמן ואמן – שם שם.
לפי תיאור זה נכתבו חלקי פסוקים, זאת בניגוד לכלל שמי שהתחיל לומר או לכתוב פסוק חייב לסיימו (ראו בביאור המשנה הבאה). לפנינו פעילות הנוגדת את רוח ההלכה, והכול כדי שלא לכתוב לאישה דברים שאין בהם קללה ישירה.
פירוט המגילה הנכתבת יסוכם במשנה הבאה.רבי יוסה אומר לא היה מפסיק – יש לכתוב פסוקים שלמים, כמקובל במקרים אחרים, רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' וגו' ובאו המים המאררים וגומר ואינו כותב ואמרה האשה אמן ואמן – אלו פסוקים כא וכב בלבד, ומפסיק בפסוק כב באמצע.
שאלה זו של הפסקת פסוקי המקרא, באופן כללי, נידונה במקומות אחרים. בדרך כלל התנגדו חכמים לקיטוע פסוקים. הירושלמי עוסק בכך בעיקר בהקשר של הוראת עשרת הדיברות (מגילה פ"ד ה"א, עה ע"ב), ובמקבילה בתלמוד הבבלי מדובר בהתנגדות לכל קיטוע של פסוקים (מגילה כב ע"א). על רקע זה תובן התנגדותו של רבי יוסי לקיטוע פסוקים, וגם המיוחד (לדעת שאר החכמים) בפרשה זו של הסוטה. מכל מקום, לדעת האוסרים קיטוע פסוקים יש כאן חריגה מכללים קבועים על מנת להתאימם למקרה הנדון.
המגילה של הסוטה