פירוש משנת שקלים המונח לפני הקורא ללימוד ועיון הוא אחד מתוך סדרה ארוכה של כרכים במסגרת פרויקט משנת ארץ ישראל.
התכנית לכתיבת פירוש ”משנת ארץ ישראל“ צמחה מתוך מאות שעות לימוד שבין אב לילדיו ובין מורה לתלמידיו. אט אט התחוור לנו שכלי המחקר שבידינו, חדשים גם ישנים, מאפשרים לנו להוסיף רבות לפירוש המשנה. בשנת תשנ“ח התחלנו במלאכה, ולה היו שותפים אבי, פרופ‘ שמואל ספראי, ואנוכי. שנינו עסקנו עד אז בביאור פרשיות היסטוריות לאור מקורות המשנה והתלמוד, ובאותה שנה התחלנו לפרש את המקורות עצמם לאור המחקרים ההיסטוריים, החברתיים, הארכיאולוגיים ושאר כלי המחקר המודרני. בתחילה לא העזנו לחלום על מפעל כולל של פירוש המשנה, ובחרנו במסכתות שהיה נראה לנו שיש בכוחנו להוסיף להבנתן. התחלנו, אפוא, במסכת מגילה ואחריה במסכת תענית. אט אט הבנו שפירוש המשנה צריך להפוך לנושא המחקר העיקרי של שנינו. מסיבה זו השלמנו את סדר מועד לפני סדר זרעים, ובשנת תשס“ב התחלנו בלימוד סדר נשים, כשאחותי חנה ספראי הצטרפה למפעל. היא כיהנה אז כפרופסור לספרות רבנית באוניברסיטת אוטרכט, ועם חזרתה לארץ הייתה הצטרפותה טבעית. בשנת תשס“ג נפטר אבינו בשיבה טובה ובשם טוב, ואנו המשכנו במפעל. בשנת תשס“ח, באמצע לימוד סדר טהרות, נפטרה גם אחותי חנה לאחר מחלה קשה. כרך זה הוא, אפוא, גם בבחינת ”אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהן הן זכרונן“ (ירו‘, שקלים פ“ב ה“ז, מז ע“א). חובה נעימה היא לנו להודות לחברים רבים שסייעו לנו במהלך עבודתנו. בראש ובראשונה התודה לד“ר יעקב הדני, מנהלה של מכללת ליפשיץ בשעתו. ד“ר הדני הציע ליטול תחת חסותו את המפעל כולו, ומאז העמיד את משאבי המכללה ואת יכולתה הארגונית לרשותו של המפעל. עבורנו הייתה שותפות זו סגירת מעגל חיים. אבא ז“ל למד ולימד במכללה עוד כשהייתה סמינר המורים הדתי היחיד בארץ, ואנו גדלנו על סיפורי תקופה זו. המכללה עמדה מאחורינו בכל ההתלבטויות וסייעה רבות. לולא זאת ספק אם היינו מעזים לחלום על מפעל בהיקף כזה. בפועל, מי שהניע את מנועי המפעל היה ידידנו מאיר גרוס, שקידם ודחף את העשייה. ייזכר לטוב גם ידידנו ד“ר יאיר ברקאי, סגן ראש המכללה, שהיה היוזם והמתווך של השידוך המוצלח, ובאחרונה בתוקף תפקידו כנשיא המוסד הוא ממשיך לסייע למפעל ולקדם אותו. מעטים הם המחברים הזוכים לתמיכה ולמחויבות של מוסד כזה העומד מאחורי הפרויקט. שנה אחת קיבלתי את פרס שר החינוך ליצירה יהודית, ואני מודה על שנת חופש ופנאי שאפשרה לי להקדיש את מלוא עתותיי למפעל.
אנו מודים לדן הלוי על עריכת הלשון וליצחק ש‘ רקנטי, המביא לבית הדפוס. כל אחד במקומו עזר לניכוש השגיאות שבספר ולצורתו החיצונית. חובה נעימה לא פחות היא לציין את עזרתם של תלמידים-חברים שעזרו בעיקר באיסוף האיורים, פרופ‘ חנן אשל וד“ר בועז זיסו, חבריי לחדר העבודה באוניברסיטה, אליקים איטלי, בנותיי עדי ואסנת, מרדכי בר דרומא, אשתי דינה ואחרים. על עיצוב העטיפה אנו מודים לנחמה שפילמן ולמיכל אלטמן מ“עדי עיצובים“ שבביתי בקבוצת יבנה. גברת רחל גרוסמן העתיקה עבורנו את החלקים שאבא כתב מכתב ידו, ובעיקר את המשנה מדפוס נפולי, ועל העתקתה הנקייה היא ראויה לשבחים מיוחדים. חברתנו איילה אפרתי הגיהה שנית את העתקת הדפוס. אנו מודים גם לעדי צור ששיפרה את הגרפיקה של הספר. את העימוד ביצע יוני גמליאל בדייקנות מופתית, והוציא לפועל בכישרון את המסכת כפי שחלמנו עליה. תודה מסוג אחר אני חב לד“ר דוד יסלזון, שבזכותו הבנתי את חשיבות העיצוב החיצוני של הספר. ואכן כבר במסכת עירובין, ועוד יותר במסכת זו, שקדנו על שיפור צורתו החיצונית של החיבור ושל נגישותו לציבור.
בתחום הכספי נעזרנו ב“קרן הזיכרון לתרבות יהודית“ שסייעה לנו בשני מענקים, בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א‘ וצ‘ מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. אני חב תודה למרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה באוניברסיטת בר-אילן ולפרופ‘ חנן אשל, העומד בראשו, על סיועם לעיצוב החיצוני של החיבור. ברצוני להביע תודה מיוחדת ונוספת לדוד וימימה יסלזון שהגדילו את הסיוע.
אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, שחרתה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם ביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, ציבור המתמודד גם הוא בשאלות של ניסוח משפטי של רעיונות מופשטים וניסוחם המרומם בלשון של חוק ונוהל, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם כיום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים, והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניקו לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.
אחרונים חביבים הם אשתי דינה, בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן ”רוח גבית אוהבת“ ופה ושם בהעתקות ובהגהות, ובעיקר לאשתי שעמלה רבות גם בתחום הארגוני וגם בהכנת האיורים לדפוס. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.
ועל כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת ”מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי“, ואשריי שזכיתי לכך.
זאב ספראי
ערב ראש השנה תש“ע