פירוש משנת כתובות המונח לפני הקורא ללימוד ולעיון הוא המשך הסדרה של פירוש המשניות במסגרת פרויקט משנת ארץ ישראל. התחלנו את הפרויקט בשנת תשנ"ו, אך רק בשנת תשס"ח, כאשר סיימנו ללמוד את כל הש"ס, ראינו עצמנו בשלים להתחיל בהוצאה לאור. אבא נפטר בשנת תשס"ג, ואחותי חנה נפטרה חמש שנים אחריו, בשנת תשס"ח.
כרך זה פותח עידן חדש במפעל. בלימוד סדר נשים הצטרפה אלינו אחותי חנה והיא מופיעה מעכשיו כשותפה מלאה. לאחר שסיימנו את לימוד הסדר החלנו בכתיבה ואבא נפטר באמצע כתיבת מסכת כתובות.
מסכת כתובות היא המסכת המרכזית המציעה לפני הלומד קווים מנחים לארגון המשפחה היהודית ויחסי התלות שבין כל מרכיביה. באופן טבעי חלו בתחום זה שינויים במהלך הדורות, ובעת החדשה המתאפיינת בתפיסות מגדריות הועמדו ערכים אלו במבחן מחודש, וחודדו דרכי מחקר ופרשנויות חברתיות לנהגים שפעם היו "טבעיים". המעיין בפירוש המשנה יתקשה למצוא את עמדתנו האישית בתחום זה של בניית המשפחה ומקומה של האישה. השתדלנו לפרש את מה שהיה מקובל בעיני חכמים ולכל היותר הענקנו לנהגים הישנים, כפי שהבנו אותם, מונחים ופרשנויות בני זמננו. עצם העובדה שאישה נמנית עם המחברים של הפירוש מבטאת מרכיב מרכזי בשינוי במעמדן של נשים בנות זמננו, ובתהליך המורכב של כניסתן של הנשים לבית המדרש.
את המבוא העקרוני ואת ההקדמה ימצא הקורא במסכת שבת, ותולדות המפעל והתודות שאנו חייבים לחברים רבים הופיעו בהקדמות השונות, ובעיקר בהקדמה למסכת ברכות, ולא נחזור עליהם.
בתחום הכספי נעזרנו ב"קרן הזיכרון לתרבות יהודית" שסייעה לנו בשני מענקים, בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א' וצ' מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. אני חב תודה למרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה באוניברסיטת בר-אילן ולפרופ' חנן אשל ז"ל שעמד בראשו עד ימיו האחרונים על סיועם לעיצוב החיצוני של החיבור, ולד"ר אסתי אשל הממלאת את התפקיד עתה. ברצוני להביע תודה מיוחדת ונוספת לדוד וימימה יסלזון שהגדילו את סיועם. אחרונים חביבים הם בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן "רוח גבית אוהבת" ופה ושם בהעתקות, צילומים והגהות, ובעיקר לאשתי שעמלה רבות גם בתחום הארגוני וגם בהכנת האיורים לדפוס. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.
אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, שחרתה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם כביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, ציבור המתמודד גם הוא בשאלות של ניסוח משפטי של רעיונות מופשטים ועיצובם המרומם בלשון של חוק ונוהל, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם כיום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים – והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניקו לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.
ועל כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא לי אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואשריי שזכיתי לכך.
זאב ספראי
תשע"ג