פירוש משנת עירובין המונח לפני הקורא ללימוד ולעיון הוא אחד מתוך סדרה ארוכה של כרכים במסגרת פרויקט "משנת ארץ ישראל".
התכנית לכתיבת פירוש "משנת ארץ ישראל" צמחה מתוך מאות שעות לימוד שבין אב לילדיו ובין מורה לתלמידיו. אט אט התחוור לנו שכלי המחקר שבידינו, חדשים גם ישנים, מאפשרים לנו להוסיף רבות לפירוש המשנה. בשנת תשנ"ח התחלנו במלאכה ולה היו שותפים אבי, פרופ' שמואל ספראי, ואנוכי. שנינו עסקנו עד עתה בביאור פרשיות היסטוריות לאור מקורות המשנה והתלמוד, ועתה התחלנו לפרש את המקורות עצמם לאור המחקרים ההיסטוריים, החברתיים, הארכאולוגיים ושאר כלי המחקר המודרני. בתחילה לא העזנו לחלום על מפעל כולל של פירוש המשנה, ובחרנו במסכתות שהיה נראה לנו שיש בכוחנו להוסיף להבנתן. התחלנו, אפוא, במסכת מגילה ואחריה במסכת תענית. אט אט הבנו שפירוש המשנה צריך להפוך לנושא המחקר העיקרי של שנינו. מסיבה זו השלמנו את סדר מועד לפני סדר זרעים, ולכן יצא אי"ה סדר זה ראשון.
בשנת תשס"ב התחלנו בלימוד סדר נשים, ואחותי חנה ספראי הצטרפה למפעל. היא כיהנה אז כפרופסור לספרות רבנית באוניברסיטת אוטרכט, ועם חזרתה לארץ הייתה הצטרפותה טבעית. בשנת תשס"ג נפטר אבינו בשיבה טובה ובשם טוב, ואנו המשכנו במפעל. בשנת תשס"ח, באמצע לימוד סדר טהרות, נפטרה גם אחותי חנה לאחר מחלה קשה. כרך זה הוא, אפוא, גם בבחינת "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן" (ירו', שקלים פ"ב ה"ז, מז ע"א).
מסכת עירובין עוסקת ברובה בנושאים טכניים, כיצד להתקין עירוב חצרות וכיצד להתקין עירוב מבואות; איך מודדים את שטח היישוב לצורך מדידות אלו, ושאלות טכניות-הלכתיות כאלה. אין לזלזל בעיסוק טכני. ההלכה היהודית בנויה על מדדים פורמליים וטכניים, וכאילו דחקו המרכיבים הללו את מקומה של המחשבה הדתית פורצת העולמות. מי שאינו שומר מצוות יתקשה להבין כיצד מוצא לו הרגש הדתי ביטוי בשאלה האם מותר לשאוב מים בשבת, והאם אדם שבשבת נאלץ לברוח ממקומו יכול לחזור לביתו בשבת.
מעבר לכך, מסכת עירובין היא שיר הלל לעיירה היהודית, לעיירה שתושביה דלי האמצעים מתכנסת בשטח צר ותחום ומפתחת שירותי "תשתית", שתושביה מזדהים כמעט כולם עם קיום המצוות ושותפים להתקנת העירוב; לעיירה שמפתחת מומחים למדידות שפעלו כל ימות השנה בנושאים אגרריים שונים, אך לקראת שבת הסבו את כישרונם להתקנת סימני עירוב התחומין; לרבן גמליאל המחזיק עמו בדרכו בספינה מכשיר מדידה "חדיש" המאפשר למדוד מרחקים. גם אנו מצטרפים לשיר ההלל בדרכנו, תוך בירור הפרטים הטכניים והצדעה לאלו שהגו ויישמו את מערכת העירובים.
חובה נעימה היא לנו להודות לחברים רבים שסייעו לנו במהלך עבודתנו. בראש ובראשונה התודה לד"ר יעקב הדני, מנהלה של מכללת ליפשיץ. ד"ר הדני הציע ליטול תחת חסותו את המפעל כולו, ומאז העמיד את משאבי המכללה ואת יכולתה הארגונית לרשותו של המפעל. עבורנו הייתה שותפות זו סגירת מעגל חיים. אבא ז"ל למד ולימד במכללה, עוד כשהייתה סמינר המורים הדתי היחיד בארץ, ואנו גדלנו על סיפורי תקופה זו. המכללה עמדה מאחורינו בכל ההתלבטויות וסייעה רבות, לולא זאת ספק אם היינו מעזים לחלום על מפעל בהיקף כזה. בפועל, מי שהניע את מנועי המפעל היה ידידנו מאיר גרוס, שקידם ודחף את העשייה. ייזכר לטוב גם ידידנו ד"ר יאיר ברקאי, סגן ראש המכללה, שהיה היוזם והמתווך של השידוך המוצלח. מעטים הם המחברים הזוכים לתמיכה ולמחויבות של מוסד כזה העומד מאחורי הפרויקט. שנה אחת קיבלתי את פרס שר החינוך ליצירה יהודית, ואני מודה על שנת חופש ופנאי שאפשרה לי להקדיש את מלוא עתותיי למפעל.
תודה מיוחדת אנו חייבים לדן הלוי שערך את לשון הכרך ואת לשון יתר הכרכים הבאים עלינו לטובה, בקפדנות, בנאמנות וביעילות. על עיצוב העטיפה והטקסט של כתב יד קופמן אנו מודים לנחמה שפילמן ולמיכל אלטמן מ"עדי עיצובים" שבביתי, בקבוצת יבנה. בתחום הכספי נעזרנו בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א' וצ' מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. גברת רחל גרוסמן העתיקה את המשנה מדפוס נפולי; על העתקתה הנקייה היא ראויה לשבחים מיוחדים. אנו מודים גם ליוני גמליאל (תוים הוצאה לאור) שסידר ועימד את כתב היד בדייקנות מופתית והוציא לפועל בכישרון את המסכת כפי שחלמנו עליה. אחרי מותה של אחותי חנה נטלה עליה אשתי דינה את עבודת הארגון ומרבית ההוצאה לאור, עזרתה היא לי לעזר תמיד.
אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, שחרטה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם כביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם היום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים, והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניקו לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.
אחרונים חביבים הם בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן "רוח גבית אוהבת" בהכנת האיורים, בהעתקות ובהגהות. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.
על כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואשריי שזכיתי לכך.
זאב ספראי
חנוכה תשס"ט