פירוש מסכת דמאי המונח לפני הקורא ללימוד ולעיון הוא המשך הסדרה של פירוש המשניות במסגרת פרויקט משנת ארץ ישראל. את תולדות הפרויקט סיכמנו בהקדמה למסכת ברכות.
המסכת עוסקת בדיני "דמאי", כלומר תוצרת חקלאית שספק אם הופרשו ממנה מעשרות. הנחת היסוד היא שרוב הציבור, "עמי הארץ", אינם מקיימים את מצוות מעשר, אבל הם מקפידים על מצוות מעשר שני, על הרמת תרומות ואולי גם על מצוות מעשר עני. חכמים מחייבים כמובן הפרשת המעשרות במלואם, אבל למעשה משלימים עם המצב הקיים שבו אין המצווה נשמרת בציבור. החלק המשותף עם מסכתות מעשרות ומעשר שני הוא הדיון מאילו פֵרות יש להפריש מעשרות, ורק עליהם חלה החובה להפריש מעשרות מספק (דמאי). עוד משותפת לכל המשניות הללו ההנחה שרק אוכל משמעותי חייב במעשרות, ורק כאשר הגיע הצמח להבשלתו ולגמר מלאכתו. זו כמובן ההלכה הכללית, אבל במהלך המסכת נראה שכללים ידועים אלו היו שנויים במחלוקת והיו בהם חריגים. באופן טבעי המסכת עוסקת בגידולים שוליים, ומזכירה גם גידולי יבוא (הפטורים ממעשר ומדמאי).
המסכתת פותחת אפוא פתח רחב למתבונן בשלל הגידולים של ארץ ישראל ובדרכי ניצולם, כולל צמחים שלא נחשבו למזון משום ששימשו לאכילת בהמות, לאכילה רק בשעת הדחק או שהיו חסרי ערך כספי.
את המבוא העקרוני ואת ההקדמה ימצא הקורא במסכת שבת; תולדות המפעל והתודות שאנו חייבים לחברים רבים הופיעו בהקדמות השונות, ובעיקר בהקדמה למסכת ברכות, ולא נחזור עליהן.
בתחום הכספי נעזרנו ב"קרן הזיכרון לתרבות יהודית" שסייעה לנו בשני מענקים, בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א' וצ' מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. אני חב תודה למרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה שליד אוניברסיטת בר-אילן ולפרופ' חנן אשל ז"ל שעמד בראשו עד ימיו האחרונים על סיועם לעיצוב החיצוני של החיבור, ולד"ר אסתי אשל הממלאת את התפקיד עתה. ברצוני להביע תודה מיוחדת ונוספת לדוד וימימה יסלזון שהגדילו את סיועם. אחרונים חביבים הם בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן "רוח גבית אוהבת" ופה ושם בהעתקות, צילומים והגהות, ובעיקר לאשתי שעמלה רבות גם בתחום הארגוני וגם בהכנת האיורים לדפוס. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.
אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, האוניברסיטה שחרתה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם כביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, ציבור המתמודד גם הוא בשאלות של ניסוח משפטי של רעיונות מופשטים ועיצובם המרומם בלשון של חוק ונוהל, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם כיום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים – והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניקו לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.
ועל כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא לי אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואשריי שזכיתי לכך.
זאב ספראי
תשע"ג