פירוש משנת ברכות המונח לפני הקורא ללימוד ולעיון הוא המשך הסדרה של פירוש המשניות במסגרת פרויקט משנת ארץ ישראל. מסכת ברכות פותחת את הש"ס והייתה צריכה גם לפתוח את פירושנו, אבל מאילוצים שונים סדר הפרסום איננו סדר המסכתות. מסכת ברכות היא הכרך העשירי היוצא לאור. המספר עשר במסורת ישראל מסמל שלמות וכוליות. אף פעם לא ציפינו לשלמות בפירושנו. אין זה מעשה ליחידים, וקשה להתיימר לכך. אבל אנו משתדלים לפרש את המשנה כמות שהיא נערכה, תוך כדי הערת הערות מספר גם על המשך מסורת הלימוד שלה, אם כי הערות אלו אינן מגוף הפרויקט. את המבוא העקרוני ואת ההקדמה ימצא הקורא במסכת שבת. עם זאת איננו פטורים מהבעת תודה מסודרת לכל אלו שליוו אותנו, בעיקר בשלבי הבראשית של הפרויקט.
בשנת תשנ"ו, לאחר שסיימנו אבי (הרב פרופסור שמואל ספראי ז"ל) ואנוכי את פירוש ההגדה, החלטנו ללמוד את מסכת מגילה, שהייתה מוכרת לשנינו היטב. במהלך הלימוד ראינו שיש בידנו להוסיף תוספות משמעותיות לפירוש המשנה המקובל. בשלב זה טרם העזנו לחלום על פירוש המשנה. בשנתיים הראשונות היה זה מעין שעשוע אינטלקטואלי, אבל לאט לאט הבנו שפירוש מחודש של המשנה, על כלל התשתית המהווה בסיס לה, הוא משימה שאנו עשויים לתרום לה רבות, ונרתמנו שנינו למשימה כעיסוק עיקרי שלנו. הערכנו שהפרויקט יכלול כארבעים עד ארבעים וחמישה כרכים, תחזית שהתגלתה כנכונה באופן כללי.
כאשר סיימנו את סדרי מועד וזרעים (זה היה סדר הלימוד) יצר ידידנו ד"ר יאיר ברקאי את הקשר עם מכללת ליפשיץ. ד"ר יעקב הדני, שהיה בשעתו נשיא מכללת ליפשיץ, הציע ליטול תחת חסותו את המפעל כולו. ד"ר ברקאי היה אז סגן ראש המכללה ובינתיים הפך לנשיא המכללה, וממשיך להיות ידיד נאמן ומשענת לפרויקט כולו. אבא למד ולימד בסמינר ליפשיץ בזמנו, והיה לו קשר עמוק למוסד, ואנו שמחנו לחסות בצלו של המוסד. זה היה השלב שבו תכננו את הפרויקט, את העיצוב של הדף, את בחירת הטקסט היסודי (כתב יד קופמן), את הצבתו מול נוסח הדפוס הראשון וכן הלאה. במכמני תורת הדפוס ליווה אותנו חננאל גולדברג, אז העורך הראשי של יד בן צבי, שהביא לבית הדפוס מאות ספרים ומאמרים (ביניהם גם של אבא בשעתו ושלי). מאיר גרוס התמנה אז ליד המבצעת והדוחפת של המבצע כולו. המתכונת שעיצב עבורנו חננאל גולדברג עומדת למעשה במבחן הביצוע, אם כי הצד האסטטי שופר מאז הכרכים הראשונים, וזאת בעיקר בדחיפתו של ידידנו דוד יסלזון.
מעטים הם המחברים הזוכים לתמיכה ולמחויבות של מוסד כזה העומד מאחורי הפרויקט. שנה אחת קיבלתי את פרס שר החינוך ליצירה יהודית, ואני מודה על שנת חופש ופנאי שאפשרה לי להקדיש את מלוא עתותיי למפעל.
במבט לאחור אני מתפעל לא רק מהעזרה שקיבלנו אלא מהאמון שאכן ניתן להוציא לפועל פרויקט בהיקף כזה. בזמנו לא הבנתי עד כמה הפרויקט נשמע יומרני גם מבחינת התוכן וגם מבחינת ההיקף. אנו אסירי תודה לחננאל שלמרות היותו איש דפוס ותיק שראה וידע כמה קשה להוציא פרויקט כזה אל הפועל הזהיר אותנו בעדינות ("העמיד בפני הקשיים") וסייע לנו ללא כל תמורה, ותודתנו לו על כך. יתר השותפים ממשיכים ללוות את הפרויקט במהלך העבודה. ד"ר הדני, שהעמיד את משאבי המכללה ואת יכולתה הארגונית לרשותו של המפעל, פרש בשנת תש"ע מתפקידו זה והוא ממשיך ללוותנו ממרחק מה. את מקומו ממלא, כאמור, ד"ר ברקאי.
זמן רב לקח לנו לאתר עורך לשון ראוי שגם בר הכי במקורות, וגם יוכל לעבוד בקצב המהיר הדרוש. בסופו של דבר (אחרי סיום מסכת שבת), מצאנו את דן הלוי ואנו אסירי תודה לו על עבודתו המדויקת, המסורה ועל זריזותו הרבה.
במהלך העבודה עברו על הפרויקט טלטולים ושינויים אישיים רבים. ראשית נפטרה אמנו חיה ז"ל. בשנת תשס"ב הצטרפה אלינו אחותי חנה, גם היא פרופ' לספרות רבנית, ומסדר נשים היא הפכה לשותף מלא. שנתיים אחר כך נפטר מורנו אבינו בשיבה טובה. יחד הספקנו ללמוד את רוב סדר נשים. אבא עצמו נפטר באמצע כתיבת הפירוש למסכת כתובות, ועל שולחנו הדף שבו כתב את הפירוש למשנה ד בפרק ד של כתובות שבה מתחייב אדם להביא את אשתו לקבורה, "אפילו עני שבישראל לא יפחת משני חלילים ומקוננת". חנה נפטרה בשנת תשס"ח, ממש בשבוע שבו יצא הכרך הראשון מהדפוס (מסכת שביעית).
גם במעטפת ההפקתית חלו שינויים. כאמור, מצאנו עורך לשון (אי"ה עד סוף המבצע). בתחילה ביצע את העימוד יוני גמליאל מחברת "תוים"; נהננו מאוד מהעבודה אתו, אך מסיבות מנהליות נאלצנו להחליף אותו וכיום מבצעת את העבודה עדי צור (ממסכת תענית-מגילה ואילך), ויצחק רקנטי משמש כמביא לבית הדפוס. זו השלישייה הטכנית המובילה, שבלעדיה היה הפירוש טובע בים הדפוס. חובה נעימה היא לנו להודות לכל אלה שהזכרנו על התמיכה והעידוד והמקצועיות הרבה.
חובה נעימה לא פחות היא לציין את עזרתם של תלמידים-חברים שעזרו בעיקר באיסוף האיורים, ד"ר בועז זיסו, פרופ' חנן אשל ז"ל, אליקים איטלי, בנותיי עדי ואסנת, מרדכי בר דרומא, ולאשתי דינה שהפכה לצלמת הבית וגם למפיקה של הפרויקט. לאחרונה הצטרף לצוות תלמיד-חבר נוסף, ד"ר יואל פיקסלר, שתרומתו לגיוון האיורים רבה עד מאוד. על עיצוב העטיפה אנו מודים לנחמה שפילמן ולמיכל אלטמן מ"עדי עיצובים" שבביתי, בקבוצת יבנה. גברת רחל גרוסמן העתיקה עבורנו מכתב ידו של אבא את החלקים שכתב, ובעיקר את המשנה מדפוס נפולי, ועל העתקתה הנקייה היא ראויה לשבחים מיוחדים. חברתנו איילה אפרתי הגיהה שנית את העתקת הדפוס. לפרופ' שאול שטמפפר אני מודה על הגהה נוספת של הביבליוגרפיה שעזרה לניכוש עוד מעט מהשגיאות שנפלו במהלך שנות העבודה. תודה מסוג אחר אני חב לד"ר דוד יסלזון שבזכותו הבנתי את חשיבות העיצוב החיצוני של הספר. ואכן כבר במסכת עירובין, ועוד יותר במסכתות הבאות, שקדנו על שיפור צורתו החיצונית של החיבור ועל נגישותו לציבור.
בתחום הכספי נעזרנו ב"קרן הזיכרון לתרבות יהודית" שסייעה לנו בשני מענקים, בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א' וצ' מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. אני חב תודה למרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה באוניברסיטת בר-אילן ולפרופ' חנן אשל ז"ל שעמד בראשו עד ימיו האחרונים על סיועם לעיצוב החיצוני של החיבור, ולד"ר אסתי אשל הממלאת את התפקיד עתה. ברצוני להביע תודה מיוחדת ונוספת לדוד וימימה יסלזון שהגדילו את סיועם. אחרונים חביבים הם בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן "רוח גבית אוהבת" ופה ושם בהעתקות, צילומים והגהות, ובעיקר לאשתי שעמלה רבות גם בתחום הארגוני וגם בהכנת האיורים לדפוס. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.
אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, שחרתה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם כביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, ציבור המתמודד גם הוא בשאלות של ניסוח משפטי של רעיונות מופשטים וניסוחם המרומם בלשון של חוק ונוהל, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם כיום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים, והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניק לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.
ועל כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא לי אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואשריי שזכיתי לכך.
זאב ספראי
ראש חודש מרחשוון תשע"א