1
צואת אדם וצואת כלבים כו' עד קורין כנגדן. פרק מי שמתו (דף כה) :
כתב הראב"ד ז"ל זה הרב וכו' וכן צואת התרנגולין האדומה עכ"ל. ואני אומר כי ענין הצואה האדומה של תרנגולין כבר כללה בלשון שכתב וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור כו' ולשון הירושלמי בזה אינו אלא כמפרש הבבלי ושמא הוא מודה שאסור וכן דעת מקצת רבותינו בעלי התוספות אמנם במי רגלים של חמור כשבא מן הדרך יפה עשה שלא סמך על הירושלמי כי הבבלי לא חלק במי רגלים של בהמה בין חמור לשאר בהמות בין בא מן הדרך ליושב בבית ונמצא הירושלמי חולק על הבבלי וסמך על הבבלי שהוא אחרון ועוד דכל בבלאה בתר בני בבל גריר כד"ן:
2
קטן שאינו יכול לאכול כזית כו' עד ממי רגליו. סוף פרק לולב הגזול (דף מב) :