כלב שנטל וכו' ואם היה מגרר כו' עד הגדיש פטור: כתב הראב"ד ז"ל דצרורות ע"י שינוי מרביע נזק מיהא לא מיפטר עכ"ל: ואני אומר דברי ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא ומשנה שלימה וכן פירשו רבותינו הראשונים נ"ע אלא שצריכין תלמוד והוא ששנינו פ' כיצד הרגל (דף כ"א:) הכלב שנטל את החררה והלך לגדיש אכל את החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נ"ש ועל הגדיש משלם ח"נ ע"כ. ופירש"י ז"ל אחררה משלם נ"ש דהוי שן ברשות הניזק ועל הגדיש ח"נ מפרש בגמ' וגרסינן עלה בגמ' (דף כ"ב) אתמר ר"י אמר אשו משום חציו ור"ל אמר אשו משום ממונו ושקלינן וטרינן אטעמיה עד דאקשי תנן כלב שנטל את החררה כו' בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דכלב הן פירוש דהוו להו צרורות הילכך משלם ח"נ אלא למ"ד אשו משום ממונו האי אשו לאו ממונא דבעל הכלב הוא פירוש אלא דבעל החררה ופרקינן אמר לך ר"ל הב"ע דאדייה אדויי דעל החררה משלם נ"ש ועל מקום גחלת משלם ח"נ ועל הגדיש כולו פטור פי' דאדייה אדויי שזרקו והוא מגרר שפירש ר"מ ז"ל ופירש"י על מקום גחלת מקום שנפלה גחלת משלם ח"נ דצרורות הן והכלב עשאן ועל הגדיש כולו פטור דאשו משום ממונו והאי לאו ממונא דבעל כלב הוא אלא דבעל חררה וצרורות ליכא למימר דהא ממקום גחלת ואילך דלקה אש מאליה ומש"ה אוקמא בדאדייה אדויי דאי אנחה עם החררה כי אורחה לא מצי למתני מתני' חצי נזקא דאמקום גחלת נ"ש מיחייב דאורחיה הוא ליטול החררה עם הגחלת עכ"ל רש"י ז"ל וזהו לשון ר"מ ז"ל אות באות ועיניך רואות כי רש"י תירץ יפה קושיית הראב"ד והנני מפרש בסוף בע"ה טעם למה פסק בזה כר"ל ובתחלת הדין פסק כר"י דאסיקנא ור"י דאנחה אנוחי דעל חררה ועל מקום גחלת משלם נ"ש ועל הגדיש כולו משלם ח"נ ופירש"י ז"ל דר"י דאמר משום חציו מוקי לה בדאנחה כי אורחיה דעל חררה נ"ש דשן הוא ואמקום גחלת נ"ש דאורחיה הוא ובידים עבד ואגדיש כוליה ח"נ דחציו דכלב הן והיינו צרורות עכ"ל. הנה עיניך רואות כי זה לשון ר"מ ז"ל בתחילת זאת הפיסקא אות באות וכי דבריו תלמוד ערוך ומשנה שלימה ואין בהן קושיא כלל אא"כ תשאל מה ראה לפסוק כר"י ברישא ובסוף כר"ל והתשובה בזה כי אחר המשא ומתן מסיק תלמודא קרא ומתניתא מסייעא לר"י ובסוף שמעתין מסיק דמאן דאית ליה משום חציו היינו ר"י אית ליה משום ממונו דהיינו ר"ל והא קמן דמילתיה דר"י בדאנחה אנוחי ומילתיה דר"ל מיפרשא בדאדייה אדויי וה"ז כמאן דאמר מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי תדע דבתר כולהו סוגייתא שיילינן וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה משום ממונו מאי בינייהו ומהדרינן איכא בינייהו לחייבו בארבעה דברים אלמא ליכא בינייהו אלא ארבעה דברים וכל דדמי ליה כלב וגמל וכל הני שמעתין דפירש"י ז"ל אבל בשאר דברים דברי שניהם שוים ולכך הביא ר"י אלפס ז"ל דברי שניהם ומסקנות אלו שכתבתי להשמיענו שזה דעתו וכמוהו פסק ר"מ ז"ל שחייב אדם לומר כלשון רבו: