כל המקדיש בהמה בחייה עד אלא תקבר. פרק כל פסולי המוקדשים ופ' בתרא דתמורה (דף ל"ב) ופ"ב דבכורות (דף י"ד) :
אבל אם הקדיש שחוטה עד תפדה: כתב הראב"ד ז"ל ואפי' למזבח וכו': ואני אומר איני יורד לסוף דעתו והלא פרק בתרא דתמורה הוא משנה וגמ'. משנה דתנן יש בקדשי בדק הבית שאין בקדשי מזבח שסתם הקדשות לבדק הבית הקדש בדק הבית חל על הכל כו' מה שאין כן בקדשי מזבח דאהכי מיתניא, וגמרא נמי דילה סוגיא גדולה מסקנא הכי אסיקנא דבקדשי מזבח בעי העמדה והערכה מה שאין בקדשי בדק הבית. ועוד דפ' ב' דמס' חולין (דף ל') נמי הכי פשיטא ליה לתלמודא שילהי גמרא מתני' קמייתא דפירקא דאמר להדיא וכי תימא בעיא העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים היא כחיה לכל דבריה והכי סלקא. ועוד דהא פ' ב' בבכורות (דף י"ד ט"ו) גמ' כל הקדשים כו' מסקינן לה אמרי אם כן ניתני אם נעשו טרפה יקברו ופ"ק דשבועות ופ"ק דערכין (דף ו') נמי גמ' מתני' דגוסס פריך תלמודא להדיא הכי ובשמעתא דחרש כו' נמי אמרינן להדיא אוציא את המת ולא אוציא הגוסס תלמוד לומר והעמיד והעריך ואקשינן מת נמי תיפוק ליה מוהעמיד והעריך ומהדרינן אפ"ה נמי ובכמה מקומות בתלמוד הוא כן ועוד דהא אמרינן בההיא שמעתא מאן חכמים תנא דבי לוי היא דתנא דבי לוי הכל הוי בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וקי"ל כותיה ואע"ג דסליק בקושיא לא איתותב מיהא מעתה היאך יפדו קדשי מזבח לאחר שמתו או נשחט אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל הלכה קבועה הן וכן ראיתיה בספרא. שוב מצאתי לרבינו משה ז"ל מקוצי אות באות מדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל: