א. זיווג כל מה שנא' זיווג למעלה כביכול כמעט בכל המקומות הוא חיבור חסדים עם גבורות למתקם. ספר הלקוטים מהאר"י ז"ל פ' אמת מארץ תצמח:
ב. זיווג עם אשתו בחול זרעו כפרד וגם אלו הבנים שיולידו זרים הם. לקוטים מהאר"י ז"ל ע"פ כסוס כפרד:
ג. זיווג עליון אם יהיו כל העולם רשעים ח"ו איך יהיה זיווג למעלה דצריך מעשה התחתונים כי כן ייסד המלך לכן חנוך שהוא מט"ט ואליהו שהוא סנדלפון לא מתו והם חיים והם מעלין מ"ן והוצרך א' לת"ת וא' למ'. לקוטי האר"י זצ"ל על פסוק חנוך לנער יעויין שם באורך דברים נפלאים:
ד. זיווג א"ר שמעון לעולם יקיים אדם מצות עונה בזוגתו לש"ש שכל אותם וכו' אף שהיא עקרה וזקנה אינם הולכים לאבוד אלא ה' מצוה למלאך הממונה שישמרם לעת"ל ויהיה לכל א' גוף ויהיו לו בנים רבים כל שהיה חושב האדם שהיו הולכים לאיבוד שלא היתה אשתו מתעברת כלם יהיו לו בנים ובנות ויכיר כל א' אביו ואז תאמרי בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה שהייתי חושב שהולכים לאיבוד ואלה מי גדל יתברך שמו יש מדור א' שמתגדלים שם טיפות קדושות שלא נעשו באיסור כלם הם נגנזות בהיכלא חד דמלכא. זהר הקדוש בכ"י הביאו הגאון מהר"ם גאלאנטי הזקן בתשובה כ"י וחתים עלה חתימתו בכתב ידו קדש ממש:
ה. זהב הארץ ההיא טוב אמרו רז"ל אין תורה כתורת א"י ואפשר שהטעם כי תורה שבע"פ היא כנגד השכינה והיא בחינת דין וארץ ישראל מתיחסת לשכינה ולכך אוירה מחכים שהארץ בחינת השכינה ותורה שבע"פ בחינת ה' והזהב בחי' דין ולכך אמרו ז"ל וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל ודו"ק:
ו. זמרי היה עשו ופנחס יצחק ובא להורגו לתקן מה שאהבו בתחלה כן כתבו גורי האר"י זצ"ל ואפשר דלכך כתיב הנני נותן לו את בריתי שלו"ם גי' עשו במקום עשו שהרג תמורת מלחמה שלו"ם:
ודע דכתוב בספר הגלגולים דבת יפתח היתה גלגול כזבי ואפשר דלכך כתיב בפנחס לפנים ה' עמו דמקודם הרג כזבי והיה ה' עמו ועתה שבא לידו להצילה מנדר יפתח ולהתיר נדרו ולתקנ' נמנע. ובגלגולי הנשמות להרמ"ע שקבל ממהר"י סרוק ז"ל כתוב דמטרוניתא דתבעה לרב כהנא ספ"ק דקדושין היתה כזבי ורצתה להכשיל לרב כהנא ניצוץ מפנחס גם כתוב שם דכזבי נתקנה באשת טורנוסרופוס שנשאת לרבי עקיבא ע"ש.
ז. זיווג אם מתה אשתו ויש לו בנים לא ישא אחותה דא' ממאה הוא שזוכה להיות לו בנים משתי אחיות ס' החסידים סימן תע"ז:
ח. זנות כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ככר לחם אותיות רמ"ך כח"ל שני ממונים להעניש על הזנות. דבערבי קורין לסוסיא נקבה רמך. וכחל במ"ק פרד. [והיינו כחל עם הכולל] ושם נוה"ר ממונה להכניעם לכן כשישוב יכוין ידוד המחזיר שכינתו לציון ס"ת נוה"ר ונהר יוצא מעדן. הרב אספקלריא המאירה דף ע"ו ריש קדושים בשם הגאון הקדוש מהר"ר שמשון מאיסטרפולי זלה"ה ובערבי שלנו קורין לסוסי' כחלי.
ט. זיווג בענין הזיווגים חקירות גדולות וגלגולי ישוביהם עיין בספר הנחמד חס"ל למז"ה עין הקורא נהר ס"ה באורך וברוחב ע"ש וינוח דעתך:
יוד. זיווג מעוברת ומניקה לשם שמים ולקיים מצוה בקדושה מתיחדים איש ואשתו בסוד נשמתם ובהכרח יפעלו בשרשם אף אם בלתי ראוים להוליד בגשמי מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ו ועמ"ש לעיל בסמוך אות ד' מזהר כ"י:
יא. זיווג עם היות במותר לו הוא מסוכן לשרות שם סט"א ולכך צריך להתקדש מאד ברתת וזיע ולכסות עצמו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ז:
יב. זיווג מי שזוכה לאשת חיל היא תתעורר ותגע בבהן רגלו הימנית ובהן ידו הימנית ותנוך אזנו הימנית ותכוין לדחות משם ג' שרים מהסט"א ואלו הם הסימנים שמסר יעקב אע"ה לרחל אמנו ע"ה מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"א ע"ש באורך:
יג. זנות יחזקאל סימן י"ו ותבטחי על יפייך ותזני על שמך פירש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה (בלקוטים שבס"ס קרנים ד"א) שיש קליפה אחת המפתה לבני אדם לזנות ושם הקליפה לר"י סוד לאה רחל יעקב שביטל זו הקליפה ופ"ד שנים לא ראה קרי וז"ש ותזני על שמך על אותיות שמך כלומר אותיות הקודמות לאותיות שמך הם אותיות לר"י שם הקליפה הנז' והגיד להם הנביא שהקליפה החליקה אמריה בפתויה שיחטאו בזנות עכ"ל ואפשר לרמוז פ' יד ליד לא ינקה רע ר"ת לא ינקה רע לר"י שם הקליפה כי כיון שהתחיל יד ליד שם נפל ביד הקליפה לר"י העוד לנו בעניותנו רמזים אחרים הנה הנם בלקוטי בס"ד:
יד. זכות אבות. כתבו התוספות בשבת דף נ"ה דגם אם זכות אבות תמה ברית אבות לא תמה ור"י סבר דזכות אבות לצדיקים לא תמה והרב יפה תואר סוף פ' ויקרא יש לו שיטה אחרת דאע"ג דזכות אבות תמה היינו לעשות נס או הצלה שלימה בזכותם אבל להצלה פורתא לעולם לא תמה וגם על ידי בקשת רחמים יזכור ה' זכות אבות להושיע. והראשונים פירשו ואף גם זאת בהיותם בארץ וגו' להפר ברית"י זאת ר"ת זכות אבות תמה פירוש ואף גם זכות אבות תמה לא מאסתים וכו' להפר בריתי דברית אבות לא תמה ודו"ק היטב ובזהר ח"א דף קס"ה כתב הרב אספקלריא המאירה דמוכח מהזהר דסבר דלא תמה זכות אבות לעולם ע"ש.
טו. זדון הצבור הקב"ה ברחמיו יתברך מחשיבו כשגגה הרב כתנות כתנות אור סוף פ' האזינו והוכיח כן מרז"ל עש"ב.
טז. זיווג בשבת. לא מזדווגי חבריא בר בזמנא דלא ישתכח אלא זיווגא דקב"ה ונפקי בנין קדושין בנין דקב"ה וכי איכא דינא אסתכל קב"ה באלין בנין ומרחם עלמא. זהר הקדוש יתרו דף פ"ט ע"ב בקיצור ע"ש באורך.
טו"ב. זכירת יציאת מצרים. יש לחקור מדוע גלות מצרים וגאולת מצרים נזכרו כל כך ויש חיוב לזוכרם כמש"ה וזכרת כי עבד היית וגומר ויוציאך וגומר למען תזכור את יום צאתך וגומר ושאר גליות וגאולתן אין חיוב מדברי קבלה ומדרבנן לזכור הגלות ולזכור הגאולה:
ורבינו האר"י זצ"ל בשער המצות כ"י (שסידר מהר"ש ויטאל זלה"ה) פ' ראה לימדנו להועיל ולפי שמתוך דבריו הקדושים נלמוד כמה וכמה הקדמות וידיעות ויש בהם כמה חדושים ראיתי לרגל המלאכה להעתיק דבריו בקצור ישמע חכם ויוסף לקח וז"ל טעם זכירת יציאת מצרים מכל שאר הגליות בבל ומדי ויון. נודע כי ארץ מצרים טמאה מכל ארצות ח"ל ונקראת ערות הארץ ושכינה גלתה עמהם במצרים וכו' ונודע מ"ש בס' הזהר פ' בא כמה מיני קטרין וכשפים עשו המצריים ע"י כחות הטומא' לשעבדם לשלא יוכל אפילו עבד א' לצאת משם גם נודע מה שנתבאר אצלנו בטעם שכינה בגלות מה ענינו. כי הנה הסיבה שע"י חטאו של אדה"ר עירב טוב ברע וכל הנשמות של הקדושה נפלו בתוך הקלי' ואין בהם כח לצאת משם לולא רחמיו ית' שבכל צרתם לו צר ושכינת עזו הולכת עם ישראל בגלות בתוך הקלי' וכיון שנכנסת לשם מלקטת אותם הנשמות משם והנה הקלי' הם ע' כנגד ע' אומות וצריכים ישראל לגלות בין כלם כדי ללקט הנשמות שנפלו בתוך כל הקליפה שלהם וכאשר יגמור לקיטות כל הנשמות שנפלו בקלי' מן הע' אומות ואז הוא זמן דמטו רגלין הנז' פ' פקודי אז כתיב בלע המות לנצח וגו' וז"ס כי הוצרכו ישראל לגלות בכל ד' רוחות העולם בכל ע' אומות וא"צ שכלם יחד יגלו בכל אומה ואומה. אמנם כיון שאיש א' מישראל לבדו גלה באיזה אומה נחשב כאלו כל ישראל גלו שם. וכמו שאדה"ר פגם בכל העולמות לכן כשנפלו ממנו [הנשמות] הכלולות בו אל הקלי' נתערבו בד' רוחות העולם אשר מכלם ניטל עפרו וכל א' מע' שרים שהם כללות הקלי' כלם כל א' נטל חלקו. ואותם הנשמות אין כח בהם לצאת משם אלא בבחי' מצות ותפלות ישראל והם מבררים אותם מתוך הקלי' ומוציאין אותם משם ומעלין אותם למעלה בבחי' מ"ן וכו' וזש"ה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו אשר שלט האדם דקלי' באדם דקדושה שהם הנשמות כי הם לרע לו כי ע"י כן מוציאין מתוכן הנשמות טהורות ולרע להם היתה שליטתם. ואם תאמר ומה אכפת להם בכך דע כי הקלי' הם מתים ואין להם חיות מצד עצמם כלל וכו' ולכן כל תאות הקלי' והיצה"ר הוא לרדוף אחר האדם להחטיאו לתועלתם כי אוחזים בנשמות הקדושה הנק' חיים ונזונים מהם וע"י הם חיים והנשמות בתוך הקלי' עומדות כנשמה בגוף המחיה אותו ולכך רודפים כל החיצונים ונדבקים בכל מקום שיש קדושה וכו' ובזה תבין עונש הרשע שחילל והכניס הקדש בתוך החול ומחיה הקלי' וממית הקדושה בהכנסה תוך המות גם בזה תבין איך ע"י חטאו של אדם גרם כל הגלות עד ימות המשיח. ועתה צריכים אנו להבין למה לא נזכרו כי אם ד' גליות בבל מדי יון אדום כיון שגלו ישראל בכל ע' לשון וגם נבין למה באלו ד' גליות גלו כל ישראל אך בשאר כל הע' אומות לא גלו כלם אלא כיון שגלה שם א' מישראל כאלו גלו כלם.
והענין הוא דע כי כמו שבקדושה יש ד' אותיות הוי"ה שהם השרשים אשר מתפשטין ע"ב הויות וע"ב שמהן שהם ענפי השרשים והן הם ד' נהרות הגן. כן בקליפות ד' נהרות פישון גיחון וכו' שרשים ומתחלקים לע' אומות כמשז"ל שם הא' פישון זו מלכות בבל ושם הב' גיחון מדי' וכו' ולהיות כי כל הע' כוללים בד' נהרות אלו. לכן כל ישראל גלו בכל אומה מאלו הד' שהם בבל מדי ויון ואדום אבל שאר ע' אומות הם פרטיים וענפים וכל אומה מהם לקחה חלק פרטי מן הנשמות ולכן אין כל ישראל צריכין לגלות שם זולתי אותם בני אדם אשר נפלו ניצוצות נשמותיהם באומה ההיא וכו' ובזה תבין ענין גלות מצרים שקדם לכלם לפי שהוא רמז לנהר הראשון העליון שבהם ובתחלה יורדת השכינה ומתלבשת בתוך הקלי' הנקרא ראש והולכת ונכנסת מדרגה אחר מדרגה עד סיום הרגלים. וכד מטו רגלין ברגלין כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא כנז' פ' פקודי ולכן בגלות מצרים וגלות בבל גלו כל ישראל כלם להיות כי מצרים הוא הראש גם בבל כתיב אנת הוא רישא דדהבא אבל בגלות יון ובגלות אדום לא גלו עשרת השבטים כי כבר הגלם סנחריב. ואינם מכלל הראש הכולל כל ישראל. אמנם שם נתפזרו ונתערבו ניצוצות אותם ב' שבטים וחצי שגלו ביניהם ומכ"ש שאר האומות שאינם רק ענפים ובחינות פרטיים ומי שצריך הוא גולה שם לבדו והדברים מבוארים:
ועתה נבאר ענין גלות מצרים למה נזכר יותר מכל שאר הגליות והטעם הוא כי במצרים היו כל ניצוצות הראש של כל ישראל מעורבים בהם ולא נגאלו משם עד שיצאו ונתבררו מתוכם כל הנשמות וז"ס וינצלו בני ישראל עשאוה כמצולה שאין בה דגים שהם ישראל הנמשלים כדגים כמש"ה וידגו לרוב בקרב הארץ או כמצודה שאין בה דגן והם ישראל (אמר שמואל כמש"ה קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתיב אוכלי עמי אכלו לחם) מה שאין כן בכל שאר הגאולות של בבל ומדי ויון שלא נגאלו לגמרי מתוכם ונשארו בחי' קצת נשמות שלא נתבררו וכדוגמתם נשארו ישראל למטה תחת יד בבל ומדי ולא עלו בבנין בית שני כדי לברר הנשאר שם. האמנם כללות ישראל יצאו מגלותם ולכן נקראים גאולות אבל אינם שלמות כדוגמת מצרים וזה טעם איסור לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם כי כיון שנתבררו כל הנשמות מתוך הקליפ' ההיא כל החוזר שם לשתעבד תחת יד הקליפה ההיא מחלל השכינה והקדושה ללא צורך ומכניעה תחת הקלי'. ובזה נתבאר טעם חומרת זכירת יציאת מצרים מכל שאר הגליות יען כי היא לבדה גאולה שלימ' אמיתית. ואמנם גאולה העתידה גדולה אף גם מגאולת מצרים והטעם הוא כי הנה בגאולת מצרים אעפ"י שלא נשאר בה בעצמה שום ניצוץ של קדושה כי הכל נתברר עכ"ז עדיין בכל הארצות זולתה לא נתבררו החלקים אשר נתערבו בתוכם מזמן חטאו של אדה"ר. ובזה יתבאר טעם למה גלות מצרים היתה אחריה הפסק וחזרו ישראל לגלות בין העמים כדי לברר שאר הנשמות שבשאר האומות אבל גאולה העתידה אין אחריה עוד גלות כלל לפי שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות להתברר מכל האומות כלם בסוד ושב וקבצך מכל העמים והיא גאולה כוללת בכל ע' שרים שבקלי'. גם בזה יתבאר טעם מש"ה ועת צרה היא ליעקב וכולו וכתיב כי יבא כנהר צר וכו' ובא לציון גואל. ונודע בדברי רז"ל ענין חבלי משיח כי אז סיום ברירת הקדושה שברגלי אדם דקלי' ועם תגבורת החיצונים וחלישות הקדושה המועטת אשר שם וכו' וזה טעם גאולות שעברו שבכלם לא נתבטלה האומה ההיא ששעבדו בישראל כי בהיותם משעבדים בהם כדין זנבא שליט שהיא הקלי' ההיא השולטת על הקדושה וכל השפע כלו נמשך אליה וממנה נמשך לשאר האומות חלקם וז"ס כל המצר לישראל נעשה ראש כי מצרים נקרא בית עבדים ובגלות ישראל במצרים מלכו בכיפה ואחר שיצאו ישראל מתוכם וניטלה חיותם מתוכה הושפלו כמש"ה מן הממלכות תהיה שפלה אבל לא נתבטלה האומה ההיא לגמרי כי שרש הקלי' שבע' אומות קיימת ונשמות קדושה בתוכם והם נותנים למצרים חלקי שפע ומצרים טפלים אליהם ועד"ז בבל ומדי ויון וכו' אבל לעת"ל שכל הקדושה תתברר מתוך כל הע' שרים יסתלק חיותם ואין להם שום יניקה ושום חיות כלל ואז יתבטלו הקלי' הנק' מות לגמרי כמש"ה בלע המות לנצח ולא יהיה גלות אחריה לעולם עכ"ל הרב בקצור:
ומ"ש הרב ז"ל דבשאר ע' אומות א"צ שיגלו כל ישראל אלא א' מהם וכו' הם דברי רז"ל בשיר השירים רבה שאו' המשיח א' מכם גלה לברטניא א' מכם גלה לברבריאה הרי הוא כמו שגלו כל ישראל והם דברי הרב ז"ל ואפשר שישראל היו סוברים שצריך כל ישראל או רובם בכל ע' אומות ע"ד ד' גליות. ובא המשיח ואו' להם שדוקא בד' מלכיות הראשיים הוצרכו ישראל אבל בע' אומות תיסגי בחד כמ"ש הרב ז"ל:
ורואה אני מ"ש הרב ז"ל דבבבל גלו כל ישראל [כמו] מצרים אבל לא [כמו] יון ואדום שכבר עשרת השבטים גלו וכו' ולכאורה הרב מרח"ו ז"ל אגב שטפיה כתב כן דעשרת השבטים גלו כמה שנים קודם גלות בבל. ובבבל לא היו אלא ב' שבטים וחצי בגלות. ואם כונת הרב עמ"ש פ"ק דמגילה ובערכין דף ל"ג דירמיה החזיר פליטים מעשרת שבטים ומלך יאשיהו עליהם וא"כ כיון דאיכא מכל שבט איזה מהם הו"ל ככל ישראל א"כ גם ביון ואדום כן היא כי הני שהחזיר ירמיהו מעשרת שבטים נתערבו עם שבט יהודה ובנימין עד היום הזה. ואפשר דמה שאמר לו רבינו האר"י זצ"ל היה על גלות מצרים שהוא הראש. ואח"כ בד' גליות שבט יהודה ובנימין והנמצא עמהם מעשרת שבטים כי הגם דבבל בחינת ראש אינו כמצרים ודו"ק היטב:
ומה שפירש רבינו ז"ל עת אשר שלט האדם דקלי' באדם דקדושה וכו' מה טוב ומה נעים לפי מ"ש התוס' בכמה דוכתי שר"ת כתב דהיכא דכתיב האדם גוי בכלל אבל כי כתיב אדם הוא ישראל וכ"כ הרא"ש בתוספותיו ונתן טעם לדבר ע"ש וא"כ דייק קרא עת אשר שלט האדם דקלי' כי האדם רומז לעכו"ם באדם רומז לישראל וק"ל:
ומאי דאסברה לן דגאולה העתידה גדולה שהיא מכל ע' אומות וכו' אפשר להסמיך זה למאמרם בילקוט סוף מיכה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראה לבנים מה שלא הראתי לאבות במצרים כתיב נורא תהלות עושה פלא וכאן כתיב אראנו נפלאות וכו' ואפשר דאע"ג דעל מכות מצרים כתיבי כמה קראי נפלאות. הכא מיירי בבירור וזה לא היה כי אם פלא אחד בירור מארץ מצרים לבד ומשו"ה כתיב נורא תהלות עושה פלא אבל לעת"ל שיהיה הבירור מכל ע' אומות כתיב נפלאות:
ואם נצרף מ"ש המפרשים דאם לא עשו העגל היה חירות עולם והיה מתקיים שעבוד ד' מלכיות בארץ מצרים כי שם נמצאו מכל ע' אומות אך הן בעון העגל נתחייבנו בשעבוד ד' מלכיות עכ"ד בקצור. ונאמר דגם לשיטת רבינו האר"י זצ"ל כן הדבר דבכח קבלת התורה נתקן עון אדה"ר וני' אשר בע' אומות היו יוצאים באשר שעבדו בהם במצרים וכח קבלת התורה אלא שגרם החטא. אפשר לומר דאמטו להכי כתיב בכמה קראי נפלאות על מצרים דאם לא עשו העגל היו נפלאות שמתבררים כל ני' הקדושה אשר בע' אומות אבל לפי האמת לא היה אלא פלא אחת שלא נתברר אלא של מצרים ולעת"ל יהיה נפלאות כאמור ודו"ק היטב כי קצרתי. ומלשון הרב ז"ל הנז' דחיתי בפתח עינים מ"ש בס' בת עין משם מהרח"ו ז"ל דלא חלו בו ידים יד הקדש מהרח"ו ז"ל ע"ש בברכות על דף ט' ע"ש ודו"ק.
ח"י. זכירות כתב רבינו האר"י זצ"ל שקודם ק"ש באמור וקרבתנו מלכנו נזכור מעמד ה"ס לשמך הגדול זכירת עמלק שכ"י אין השם שלם וכו' להודות לך זכירת מרים שהפה נברא להודות דוקא ולא לדבר לה"ר וכו':
ויש ליתן טעם על זכירות אלו במעמד שלשתן כי ידוע משז"ל דעמלק בא על ביטול תורה. והגאולה העתידה כתוב בז"ח שהיא בעבור משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא וכו' והגלות הזה בעון שנאת חנם וכמשז"ל וגם בעבור תקון לה"ר כמ"ש המקובלים א"כ א"ש הני זכירות בקשר אמיץ דנזכר מעמד ה"ס שהיינו באחדות ולזה קבלנו התורה. והאחדות והעסק התורה אהניא לן לקרב הגאולה ולמחות זכר עמלק. וצריך לזכור ממעשה מרים הנביאה ולא לדבר לה"ר ובזה נזכה לגאולה שלימה בב"א ודו"ק היטב כי קצרתי ובמ"א כתבתי בעניותי באורך בס"ד: