א. יצחק אע"ה אמרו רז"ל הביאוהו המפרשים דרוש שמואל פ' תולדות ואמרי נועם פ' וארא. אמר הקב"ה לאבות אם תמעטו אות אחד משמכם אז אדלג קץ מצרים. אמר אברהם אם אחזור ה"א לא אהיה אב המון גוים. אמר יעקב אם אתן יוד ישאר עקב. אמר ישחק קח ש' ותן צד"י ישאר רד"ו עכ"ל ובמאמר זה יש כמה הערות ובעניותי כתבתי עליו בספר הקטן ראש דוד פ' שלח ופני דוד פ' וישב ובקונטרס זרוע ימין כתבתי דראיתי בלקוטי תורה הנדפס בריש תהלים שכתב יושב בשמים ישחק טעם למה כתוב ישחק בשי"ן ולא בצד"י כי זה מדבר על הגאולה העתידה במהרה בימינו שתהיה הישועה ע"י בינה עילאה באמצעות הגבורה ובינה נקראת שין שורקת נה"י תתלבש בישחק דגבורה לעשות נקמה בגוים עכ"ל וכבר ידוע דיצ"מ היה מסטרא דבינה כמ"ש בזהר הקדוש בכמה דוכתי. ואפשר דזה כונת ישחק אע"ה שנתן השי"ן דרומז' לבינה עילאה כדי שהגאולה תהיה ע"י בינה עילאה והיינו ממ"ט שערי בינה כמ"ש הגאון מהר"א בס' מעשה רוקח. ואהני ג"כ לגאולה העתידה שתהיה משער הן' דבינה:
וכבר אמרו דורשי רשומות וארא אל אברהם וארא גי' יצחק וכן לעתיד נחמו נחמו גימטריא יצחק גם בספר ילקוט ראובני פ' בשלח כתוב משם ס' ברית מנוחה פי החירות מקום ממוסך בזו החיה אריה והוא של רחמים מבעוד שהוא סתום אין חירות לישראל ובעוד שהוא פתוח חירות לישראל ושם ראו צורת יצחק עומד ומתחנן לפני בוראו על פדות בניו עכ"ל:
למדנו דיצחק אבינו ע"ה זרוע המיומן לבניו בני ישראל שנתרצה לתת שין משמו והוא מתפלל על פדות בניו. ובימות המשיח כתיב נחמ"ו [נחמ"ו] גימט' יצחק ולעת"ל מבואר בש"ס בשבת דף פ"ט דטרח להצילנו ע"ש באורך. ואפשר לומר דיען יצחק אע"ה בגלות מצרים הוא נתרצה לתת ש' ולקח תמורתה (ס') [צ'] לכן הוא לבדו היה מתפלל בפי החירות. ויען כי כונתו שכינה עילאה באמצעות הגבורה משם יבא ישועת ישראל לכן במקום החיה אריה היה מתפלל כי אריה גי' גבורה. ובזכותו' נגאלנו ממצרים ולא ישבנו כי אם ר"ט שנה גימט' יצחק עם הכולל. וזה רמז רד"ה אלי כי רד"ה גי' יצחק עם הכולל ובזכות יצחק אל תעמוד בגלות. גם יצחק גי' הרג עם הכולל ולכך היה מתקן ש"ד דאדה"ר במוסרו עצמו להריגה. גם גבורה אותיות בו הרג והוא אותיות הגבור:
ב. יצחק אע"ה כשהתחיל לדבר ליעקב תחלת דיבר אמר הנני ולעשו התחיל ואמר מי אתה. הענין שאמרו בזהר הקדוש שהנחש לקח מ' מכל עץ הגן ואח"כ באו אותיות ו"ת ד' פעמים ותרא ותקח ותאכל ותתן ונתחברו עם אות מ' והיה מות. ורבקה ג"כ אמרה ו"ת ד"פ ותעש אמו ותקח ותלבש ותתן ואם ח"ו יצחק היה פותח במם היה נעשה מות כראשונה ולא היה תקון. אבל פתח באות ה' שנפתח המם ונעשית ה' ובאו הברכות. אך לעשו פתח במ' מי אתה. וזה סימן שנהפכו כל הקללות עליו הרב הנשי"א בעל מצת שמורים זלה"ה בדרשותיו כ"י:
ג. יעקב אע"ה אמר לאמו והבאתי עלי קללה דרש ר"ת שמו יעקוב יבא עלי קללה ולא ברכה ואמו אמרו שהר"ת הוא יבא עלי קללתך בני. הרב הנז' שם:
ד. יעקב אע"ה לא מת כמ"ש פ"ק דתעניות ומהר"מ אלשיך כתב דיעקב אע"ה היה לו שתי נשמות נפלאות יעקב ישראל ובסילוקו נסתלקה נשמת ישראל ונשמת יעקב נשארה בו וז"ש יעקב אבינו לא מת. וכתב הרב פנים מאירות בספרו הבהיר כתנות אור על התורה פ' שמיני דיעקב בחינת אות וי"ו והיא אות אמת תתן אמת ליעקב ואות ויו הוא סימנא דחיי וכתב משם המקובלים דנשמת יעקב אע"ה היתה בקנה של אדה"ר שלא נהנה מעץ הדעת ובהקדמה זו כתבתי איזה ציצים ופרחים בספר הקטן פני דוד פ' ויחי ע"ש ועמ"ש לקמן מערכת קוף אות כ"א:
ה. יעקב בנים קטנים ישראל בנים גדולים. מאמר רז"ל הביאו הרב זרע ברך ח"ג על ברכות דף י"ט ע"ב מהספר. והרב הנז' לא מצא רמז לדרשא זו כי אם שסוף תיבת יעקב היא ר"ת בנים קטנים ע"ש ולי הדיוט נראה דדרשו רז"ל כן דרך הכתוב מי יקום יעקב כי קטן הוא:
ו. ישראל אמרו הקדמונים כי הוא ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה והם כנגד ששים רבוא ישראל כי כל נשמה יש לה אחיזה באות אחד מהתורה הקדושה. אמנם רבים חתרו למען דעת בירור חשבון זה ומז"ה בחס"ל עין הקורא נהר י"א כתב דחשבון אותיות התורה ומילואן ומילוי מלואן כמספר ס' רבוא. וזה שנים רבות שאלני הרב החסיד מהר"ר שאול סג"ל זלה"ה אב"ד בק"ק האג שטרח לכוין חשבון זה ולא עלה בידו. וגם אני בעניי נלאתי לצדד כמה צדדים וחשבונות רבים ולא מצאתי מנוח. ואחז"ר בא לידי ספר חס"ל בכ"י שהיה בגנזי הרמ"ז ז"ל ומשם ניכר כמה טעיות והשמטות וחלופים יש בחס"ל הנדפס ושם ראיתי דבסוף הלשון כתוב וצ"ע במקום ודוק אשר בדפוס וא"כ גם מז"ה עצמו העתיק דברי המקובלים וכתב וצ"ע כי אינו מובן החשבון:
וראיתי בס' כף ונקי כ"י להחכם השלם החסיד קאליפה מלכא מק"ק אגאדיר שכתב ששמע דשער הנ' נעלם ממשה רבינו ע"ה ולכך יש נונין בפ' ויהי בנסוע לרמוז לו' שערי בינה וס' ויהי בנסוע גדול ככל התורה ולא זכה ממנו כי אם פ"ה אותיות ויש אומרים כי הם אותיות שנשארו נעלמים בכח הקריאה כי כל חולם שורק קבוץ ראוי להיותם בויו וכל צירי סגול וחירק ביוד. והרב של"ה כתב דלמשה רבינו ע"ה נתגלה לו בשמים שער הו' ובעגל נאבד ובהקדמת שמע שלמה דפוס אמשטרדם כתוב דס' רבוא אותיות הם על דרך שכתב הרב הלבוש סימן ל"ב שעד"ה יש אות נחשבת לב' ויש אות נחשבת לג' וכו' ועמד על החשבון ועלה בידו:
וחזה הוית בלקוטי גורי האר"י זצ"ל על פ' תכון תפלתי קטורת שכתוב וז"ל ראויה היתה תורה שתהיה ששים רבוא אותיות ובגניזת האור הראשון נגנז שלישן העליון כמו שנתמעטו כנפי החיות ונשארו מ' רבוא ותתקמ"ה כמספר הרקיעים שמט"ט עולה בהן והוא מארי משנה והוא גימט' תנ"ן הת"ם:
ו. ישראל אותיות אש לר"י רמז דבתורה הנקראת אש ניצול מקלי' לר"י המפתה לזנות וגם ניצול מעמלק גימט' לר"י ועמ"ש בקונט' זה לעיל מערכת זיין אות י"ג בס"ד כן כתבתי אני הצעיר בס' הקטן דברים אחדים דרוש כ"ד עפ"י הקדמות רז"ל והמקובלים ע"ש באורך:
ח. ישראל אף כשאינם עושים רצונו של מקום אינם חסרים מס' רבוא. ג' שריגים הפטרת במדבר משם המפרשים.
ט. יהושע היה לו התקשרות בנשמתו עם ג' רעים של אברהם אע"ה ענר אשכל ממרא ונרמז בפ' ויהושע נער לא ימיש מתוך האהל. נער אותיות ענר. אשכ"ל ס"ת לא ימיש מתוך האהל. יהושע גימט' ממרא ועוד ק"י כשני חייו. הרב הנשי"א בעל מצות שמורים בדרשותיו כ"י:
יוד. יצר הרע הנחש הקדמוני שרש כל הדינים תלוים בו ולהיות כי אדה"ר עשה שמץ דבר עבירה ששמש ביום לפני הנחש והנחש להיות בו שרש הדינים נתעבו יותר בו בנחש ונתקנא באדה"ר וזוהי תחילת הויית יצה"ר בעולם והטיל זוהמא בחוה ונזרק יצה"ר בתוכה ואכלה מהעץ וסחטה ענבים ושתתה ונתישב ונשתרש היצה"ר בה ונתנה מן העץ לבעלה בלי ידיעתו ואחר שאכל לגימה ראשונה נזרק בו יצה"ר ואח"כ אכל עוד ברצונו ונענש ונמצא כי נתהוה מדין רך לקשה ומקשה לקליפה ומקליפה ליצר הרע הרב הגדול מהרי"ד זלה"ה בס' צמח דוד דף י"ד ע"ג מכתבי האר"י זצ"ל ויראה המעיין מ"ש רבינו מהרח"ו זצ"ל בשערי קדושה בביאור היצ"ט והיצ"ר על מתכונתו והרב מר וקציעה טרח להביא לשונות הזהר לפי פשטן:
יא. יצה"ר שבע שמות נקראו לו כמ"ש בש"ס פ' החליל וטעם השמות ולעומתן שבעה חומרות בחמץ להתרחק מהם פירשתי הכל בפרטות בעניותי בקונטרס שמחת הרגל בלימוד א' לפסח בס"ד דרך דרש ורמז ע"ש באורך:
יב. יצה"ר לבטלו אמרו פ"ק דקדושין אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וכתבנו בעניותנו בדרושים כמה טעמים בזה דרך דרש ורמז. והאריך הרב החסיד מהר"ם די לונזאנו בראש דרך חיים על חיוב עסק התורה דלפי עסקו בתורה כן תגדל נפשו ותהיה יראתו ואם עוסק הרבה בתורה אינו צריך לספרי מוסר ואם ימעט לימוד התורה לא יועילו בו ספרי מוסר כלל ע"ש באורך וברוחב אמרי קדוש ויאורו עיניך. (ב) ולימוד המשניות מסוגל ביותר לבטל היצה"ר כמ"ש הרב עיר וקדיש מהר"א בס' ראשית חכמה ודע שכתב הרב מגן אברהם א"ח סי' נ"א דאם לומד המשניות ואינו מבין כמעט אינו נחשב לימוד ולפחות צריך שיבין פשט ופירוש המילות. (ג) יקום באשמורת ויעסוק בתורה ומבטל היצ"ר וז"ש הבא להורגך השכם להורגו כ"כ מז"ה חסד לאברהם ז"ל בכ"י. (ד) יקרא ק"ש בכונה כי עון במילוי עין וו נון גי' רמ"ח וק"ש רמ"ח תיבות מבטל היצה"ר כן מצאתי בקונטרס ישן על קלף כ"י משם רבינו יהודה החסיד זצ"ל ובזה מבואר מ"ש פ"ק דברכות אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש. ואפשר דזה כונת התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל סוף בלק דאינון בכיין וקריין ק"ש דכיון דהסט"א והיצה"ר גבר כי זמרי עשה זר מעשהו וממנו יראו וכו' להכי היו קריין שמע ובכיין לבטל היצה"ר. (ה) כשינשק המזוזה יסתכל בשם שדי ויכוין שאחורים של שדי הוא שם קדוש כה"ת מע"ב שמות גם יצר במילוי יוד צדי ריש ס"ת שדי ויועיל לבטל היצה"ר כ"כ רבינו האר"י זצ"ל (ו) העניו והשפל באמת אין סט"א שולט בו ולכן מזמור לדוד ה' לא גבה לבי הוא מזמור קל"א כמספר פ' לומר שאינו שולט על העניו כן כתב משם הרב החסיד מהר"ר אברהם לוי ברוכים זלה"ה והטעם פשוט כי העניו מרכבה לשכינה כמ"ש פ"ק דסוטה דכתיב אני את דכא ועל כן אין סט"א שולט בו וזה פשט מאי דאמרינן וה' עמו אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא כלומר דאין שולט סט"א בו בהיות השכינה עמו ודוד הע"ה העניו מרכבה לשכינה (ז) יתענה על חטאתיו והסט"א אינה יכולה להדבק במי ששרוי בתענית הרב עיר וקדיש מהר"ם פאפירש זלה"ה:
יג. יצה"ר שלשה מיני יצה"ר יש בעריות יצר לראות וליראות יצר הרהור של תאוה וחימוד של חימום ויצר לב בוער וחושב אחריה אע"פ שלא ראה אותה ומ"ש דאין יצה"ר שולט אלא במה שראו עיניו הוא יצר של חמום התאוה. ס' חסידים סי' קע"ב.
יד. יצר הטוב הוא עם הילד במעי אמו שיודע כל התורה ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע ואז מגרש יצר הטוב עד שמתפקח ונכנס בו יצר הטוב פסקי תוספות נדרים אות ס"ב ודברי התוספות הללו (ואינם בידינו תוס' העיקרי' דנדרים שמתוכן נעשו פסקי התוס' הנז') נעלמו מהרב באר שבע ומכמה אחרונים כמ"ש בעניותי במקום אחר ועתה ראיתי להרב שני לוחות הברית דף ס"ז ע"ב שהאריך הרב בענין זה ודעתו הקדושה כיונה אל האמת דהיצה"ט נתון במעי אמו והיצה"ר בצאתו מרחם דוחהו וישב ודרש הרב ז"ל בזה באריכות. אך אגב רהטאי לא ראיתי שזכר פסקי הנז' והם תניא דמסייע ליה ע"ש:
טו. יעקב אע"ה. כתב הרב הקדוש מהרח"ו זלה"ה אמר לי מורי ז"ל כי שמע מחכם אחד גדול הדור רבינו קולונימוס כי מצינו דיעקב אע"ה נקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל ויוסף הצדיק ע"ה נקברו עצמותיו ולא גופו ומשה רבינו ע"ה לא גופו ולא עצמותיו והסיבה כי ארץ ישראל כנגד אשת חיל יראת ה' ולפי שיעקב אע"ה לא נשא את תמנע אחות לוטן כמשז"ל לכך זכה שיקבר בא"י גופו ועצמותיו ויוסף הצדיק לפי שחטא מיהא במחשבה נקברו עצמותיו. ומשה רבינו ע"ה לקח אשה כושית והגם שלא קרב אליה היה כבעל עם אשתו לכן גם עצמותיו לא נקברו בארץ ישראל אלו דברי רבינו קולונימוס ומורי ז"ל הוסיף על דבריו כונת הפ' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית וכו' כי לעיל אמר אלדד ומידד מתנבאים ואז"ל שיפטר משה ויהושע מכניס ותדבר מרים ואהרן כענין זה לדעת למה לא נכנס משה לארץ כי עדיין לא היה חטא הסלע שהיה אחר מיתת מרים לכן עתה אהרן ומרים אמרו שהטעם כי אשה כושית לקח כמ"ש רבינו קולונימוס ומשום דהיה מקום לומר שהטעם כמ"ש בזהר דא"י סיהרא ולכן יהושע פני לבנה נכנס ולא משה פני חמה ולפ"ז שבח הוא לו מניעת כניסתו לא"י לז"א הרק אך במשה וכו' הלא גם בנו ואנו שוים אליו בנבואה ולמה אנחנו נכנסים והוא לא נכנס אלא מוכרח שאשה כושית לקח והם לא ידעו כי גם הם לא יכנסו לארץ. אז הודיעם הקב"ה שהטעם הוא לשבח כמ"ש בזהר ומ"ש הלא גם בנו אינו כן אם יהיה נביאכם וכו' לא כן עבדי משה והוא לבדו פני חמה ולכן לא נכנס לא"י הנקרא סיהרא קדישא וכמ"ש בזהר היש בה עץ עץ חיים שהוא ת"ת הנק' חמה אכנס עכ"ל ושוב ראיתי בלקוטי תורה הנדפס מקרוב שכתב זה בקצור פ' בהעלותך. ואחר זמן ראיתי למז"ה חס"ל עין הארץ נהר כ"ד שהביא דברי הרב קולונימוס לחוד ע"ש. ולפי מאי דלימדנו רבינו האר"י זצ"ל דמ"ש רבינו קולונימוס בטעם משה רבינו ע"ה היה ס"ד דאהרן ומרים ואין האמת כן אפ' דזש"ה אתה החלות להראות את גדלך זו מתן תורה ולא עכב אשר היתה עמי אשה כושית אעברה נא וכו' ויאמר ה' אלי רב לך אתה בחי' עליונה ולא תכנס לשבח כי אתה כפני חמה ודוק כי קצרתי:
טז. יום אחד יש בשבוע לכל אדם שבאותו יום יצליח ולא ימות באותו יום וז"ש ושוב יום אחד לפני מיתתך דיש יום אחד בשבוע שאינו מת בו. רבינו האר"י זצ"ל:
טו"ב. יציאת מצרים יצאנו ברד"ו שנה ומעת התחלת הגלות אחר שמת לוי קי"ז שנה עד יציאתנו ותוקף הגלות פ"ו שנה כמבואר ברז"ל. וכמה טעמים מינים ממינים שונים נאמרו על שלא ישבנו עד תשלום ת' שנה. ואני בעניי כתבתי בזה והבאתי דברי הראשונים בשמחת הרגל ברמז קדש ורחץ טו"ב טעמים ויותר נמצאו בתוך פירושי ההגדה בשמחת הרגל ובזרוע ימין וגם בדרושי שבת הגדול בראש דוד ודברים אחדים וכסא דוד יע"ש באריכות:
ח"י. יציאות מצרים. אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וציוה לישראל בכל שנה ושנה שיעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אעפ"י שירבה להרשיע ולפשוע אי אפשר להכנס בהיכל ן' של טומאה עד שירשיע ויפשיע ת' יום רצופים זה אחר זה ובכל שנה ושנה שלשים יום קודם הפסח הקב"ה עושה להם לישראל משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שעור א' חלק אחד משלשים בכל לילה באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהן' שעור חלק אחד משלשים מהשעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים וא' קודם פסח ובליל פסח אין נכנסים כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין וכו'. מז"ה חסד לאברהם עין הקורא נהר נ"ז דף כ"ג ע"ד מדפוס אמשטרדם ובעניותי זיכני ה' לפרש כמה ענינים בהקדמה זו היא נפלאת בעינינו בקונטרס כסא דוד דרוש ו' בס"ד:
יט. ימים שיש בהם נפילת אפים הם רכ"ב ואותן הימים משמש מרכבה בינונית שהוא מט"ט וכו'. מז"ה חס"ל עין הקורא נהר מ"ה דף כ' ע"ג ושם מנה רכ"ב ימים הנז' בפרטות ע"ש.
כ. ישי אבי דוד היה סובר דמואבית אסורה ולכן ציוה לשפחתו לבא אליו לטהר זרעו והשפחה גילתה לאדונתה אשת ישי ובאה היא והרתה מדוד ושמרה סוד השפחה. רז"ל כפי מה שפי' הרמ"ע מפאנו במאמרות ועיין מ"ש מהרח"א במוצל מאש סי' ס"ח. ומצאתי בס' ישן כ"י להרב כמה"ר יעקב סקלי שהביא מרז"ל דאשת ישי כשנתעברה מדוד והוכר עוברה חשבו שהיא הרה לזנונים שידעו שישי פירש ממנה זה זמן רב וחשבו בניה להרגה ואמר להם ישי שלא יהרגוה והולד יהיה עבד לאחיו כאסופי וכשנולד לא היה אוכל עמהם והיה נמאס ובזוי ונתנוהו בצאן זהו תורף דבריו ז"ל:
כא. יעקב אע"ה המנחה ששלח לעשו כל מקנה הצאן והבקר היו פסולים ובעלי מומין ומקנה הצאן היו ת' וארבעים והוא תיבת מת וסך כל הבהמות הטהורות והטמאות הם תקן נת"ק לראשו של עשו מז"ה עין הקורא נהר מ"ח ע"ש באריכות:
ורז"ל אמרו והביאו רש"י בפירושו שלמדנו מכאן לעונה האמורה בתורה ועיין מ"ש רש"י וצריך טעם מה ראה יעקב אע"ה לשלוח כדי עונה לכל מין ופירש הרב מהר"ש פרימו במשז"ל שעתיד עשו לשלם דורון זה הן וגם ולדותיהן וולדי ולדות וכו' ולכן שלהו לו כל מין הנקבות שצריך לענה שיולידו כמנהג ויתחייב בולדות וכו' זהו תורף דבריו בקיצור נמרץ:
כב. יצה"ר בסוכה דף נ"ב א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן יצה"ר מסיתו לאדם בעה"ז ומעיד בו לעוה"ב שנא' מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן באטב"ח דר' חייא קורין לסהדא מנון ומקשים איך מועיל עדות יצה"ר דהוא שונא גמור והוא פסול ועוד יש להעיר אמאי רמז עדותו בדרך חילוף אותיות באטב"ח דר' חייא ויראה לי הדל דדבר מפורסם אין צריך עדות כמ"ש פ"ק דכתובות פתח פתוח כשני עדים דמי והכא בעל עבירות בורא כמה מקטרגים וכל דרכי שרשי אחיזת נשמתו כלם אחוזי הסט"א ומלאים טנוף וכדי בזיון ולכך אינו עדות גמור. ולרמוז זה בא סהדא בחילוף לומר שאינו עדות גמור:
וטעם שבא בחילוף אטבח אפשר כמ"ש רבינו אפרים בפי' עה"ת כ"י כי תקנה עבד עברי וז"ל תקנה גימט' הנך כי ך' מספרה ת"ק ואותיות הנך אין להם זוג בא"ב דאטב"ח והן מעידות על הקב"ה שהוא יחיד ואין לו זוג והלך זה ומכר עצמו לעבד ולא זכר שהקב"ה יחיד ואין זולתו עכ"ל בקצור. ולכן מנון דפירושו שהיצה"ר נעשה לו אדון הוא סהדא באטב"ח כי הנך אין לו זוג ומעיד על הקב"ה שהוא יחיד וזה לא זכר שהקב"ה יחיד ועשה להיצה"ר אדונו ומעיד עליו והניח אדון הבל וא"ש כי תיבת מנון פי' שליט והוא סהדא ודו"ק כי קצרתי:
כג. יצירה כאשר האדם פוקד לאשתו ומתעברת גבריאל שולח ולוקח הטיפה והקב"ה אומר לנפש א' שתכנס בטפה זו ומלאך מוליך הנפש לאוצר הצלמים שיבחר צלם כרצונו ארוך או קצר שלם או בעל מום חלש או גבור יפה או מכוער ואומר לה בעולם שאתה הולך הוא חיי שעה ואחר התחיה חיי עולם וכל מי שהוא ארוך יותר מבני דורו יהיה קצור משאר בני אדם וכן עני ועשיר יפה ומכוער ויש בוחר במזומן ויש במאוחר ויש מי שבוחר בבינוני שבמוקדם ושבמאוחר וא"כ אין שום א' יכול להתרעם על השי"ת כי הוא בחר כך וז"ש רז"ל לצביונם נבראו עיין בחולין דף ס' ומה שפירש רש"י שם ע"ש ודו"ק לדעתם נבראו. וכשאדם מזדוג עם אשתו כשיכוונו שניהם למצוה ולטובה יצא ולד צדיק גמור באור מקיף ופנימי וההפך בהפך. ואם האב כיון לטובה והאם לרעה יהיה לו אור מקיף טוב ופנימי רע ובהמשך הזמן יכוף המקיף לפנימי ויעשהו טוב וכשהוא להפך יכוף המקיף הרע הטוב הפנימי ויהיה רשע. ואם תגבר כח האב בילד יהיה מהיר קל כנשר ורץ כצבי ואם תגבר כח האם יהיה כבד ועצל. מז"ה חסד לאברהם מעין ד' עין יעקב נהר י"א ע"ש שהאריך הרבה. ואפשר לרמוז דאור פנימי מהאם בפ' פנימ"ה ממשבצות זהב לבושה כי ממנה ימשך אור לבוש פנימי בחינת זהב דין ודו"ק:
כד. יהודה היה לו יתרון על כל האדם בכח הדבור כי לו ניתן סגולת הדבור. מז"ה חס"ל עין יעקב נהר י"ג. ואפשר ז"ש ידבר נא עבדך דבר ואמרו רז"ל דבר דבור על אופניו כלומר יודע אני בעצמי שיכולני לדבר דבר דבור על אופניו ודוק:
כה. יהודה נדוהו אחיו על אשר יעץ על מכירת יוסף ומשו"ה לא הוליד בנים הגונים עד שהלך לכזיב לפייס אחיו שיתירוהו ומשו"ה נתקיים שלה. הגהת הזהר ח"א דף קפ"ח ובש"ר פ' מ"ב מפורש וירד יהודה שנדוהו ע"ש:
כו. יהודה כתב הרב כלי חמדה ששמע מהרב עיר וקדיש מהר"ר שלמה הלוי בן אלקב"ץ ז"ל שיהודה הרגיש שהיה יוסף וז"ש לו ב"י אדוני כלומר אדוני מכלל הי"ב. ובודאי שמצא סמך מרז"ל:
כז. יצירה בסנהדרין דף ס"ה אמרו דרבא ברא גברא על ידי ספר יצירה. ומתבאר שם כי חסר לו כח הדברי והוא בהמה בצורת אדם כמ"ש אני בעניי בקונטרס צוארי שלל בהפטרת ואתחנן ע"ש:
ועתה ראיתי דברי מז"ה בחס"ל עין יעקב נהר ל' מסכימים למ"ש בעניותי בצוארי שלל ושם כתב מז"ה דצורת האדם הנברא ע"י צירופי אלפא ביתא דס' יצירה לא תהיה בו רוח ונשמה אלא חיות בעלמא כחיות הבהמה והרכבתה עם היות שהוא מעולה מחיות הבהמה זה יהיה מפני תכונת צורתו שהיא משובחת מצורת הבהמות וכו' ולזה כאשר יגוע ויאסף לא יהיה הענין אלא שישובו חלקי גופו אל היסודות כמיתת הבהמות ולכן אין בהריגת אדם זה שום איסור זהו תורף דבריו ושפיר קאמינא בצוארי שלל שם דמה שנסתפק הגאון מהר"ר צבי בתשובה אם יצטרף למנין וכמה דיות משתפכות בזה אעיקרא אין כאן ריח ספק והרי זה דומה להסתפק אם הבהמה תשלים מנין ע"ש ועיין לעיל במערכת ח' אות טו"ב בחכמה הי"ב. וכתב הגאון מהר"ר צבי ז"ל בתשו' הנז' שזקנו מהר"ר אליהו ז"ל ברא גברא ע"י ספר יצירה ע"ש. וראיתי בשו"ת בנו הר' יעבץ בס' שאלת יעבץ ח"ב סי' פ"ב ששמע מהרב אביו ז"ל מה שקרה באותו הנוצר על ידי זקנו הגאון רבי אליהו בעל שם ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהיה דבוק עדיין במצחו ועל ידי כך נתבטל ושב לעפרו אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה ע"ש:
כח. יוסף הצדיק ע"ה כתב הרב המושלם מהר"ר יש"ר מקנדיא בס' כח ה' כי מי ששמו יוסף מסוגל שיתקנאו בו וכן יוסף גימ' קנאה ע"ש ואפשר דז"ש אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתא לנחומיה כי שם יוסף הוא עלול שיתקנאו בו ואל יחר בעיניכם כי כך היא המדה למי ששמו יוסף וזה כיון באומרו אני יוסף אחיכם אשר מכרתם וכו' ודו"ק:
כט. יוסף הצדיק ע"ה הוא שופריה דאדה"ר ולכן עשה יעקב אע"ה ליוסף כתונת פסים שהיה אור שאדה"ר לבוש בו דיעקב שופריה דאדה"ר ועשו הוא נחש דבא בעקיפין על אדה"ר ולכן נטל ממנו הברכות ולבוש אדה"ר ונתן הכתנת ליוסף לבוש אדה"ר דזיו אקונין של יוסף דומה לו. והשבטים סברו דיוסף אינו ראוי להיות מכלל השבטים דהוא משרש קליפה ויצא ירבעם ממנו לכן מכרו אותו כדי שיהא נאבד מן העולם. ולהיות יוסף שופריה דאדה"ר להכי ויתר לדוד הע"ה ל"ז שנה זה תורף דברי המופלא מהר"ר בצלאל בספר קרבן שבת פ"ח מהזהר ומהרמ"ע ומהמפרשים. ואני בעניי עפ"י הקדמות אלו פירשתי כמה ענינים ומצאתי טעם לכמה דברים כמו שכתבתי בספרי הקטן פני דוד פ' וישב ופ' ויגש ע"ש באורך:
ל. יששכר ניתן לו סגולת ההרהור והעיון בתורה והיה לו בזה יתרון על כל האדם מז"ה חסד לאברהם עין יעקב נהר י"ג ע"ש:
לא. יששכר קרא לבנו יוב כמו שכתוב פ' ויגש ופ' פנחס כתיב ישוב ופירש"י הוא יוב. וכתב בספר דבק טוב פ' פנחס שבימים קדמונים נקרא שם אליל אחד יוב ובשביל כך בא יוב לפני יששכר אביו בקובלנא רבא על שכינה שמו בשם ע"ז ונתן לו אות משמו והיא השין ונקרא ישוב ובספר רבינו אפרים עה"ת כ"י פ' ויחי בסוף מגאוני אשכנז הקדמונים כתב יששכר נכתב בשני שיני"ן כדי לשים א' על יוב שהיה מבניו לקרוא לו ישוב לומר שהיו בעלי תשובה ועל כן נקרא יששכר כאלו נכתב בחד שין עכ"ד ובחומש שנדפס באמשטרדם עם ספר החינוך יש שם הגה"ה בפרשת ויחי ושם מביא זה משם נחלת יעקב והשיג עליו במ"ש בקריאת שם יששכר באריכות ע"ש:
לב. יששכר בגימטריא רחל מסרה סימנין ללאה רב' אליעזר מגרמיזא ברמזי התורה כ"י. ואפשר דלהיות כי לאה אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ועומק כונתה במ"ש ליעקב אע"ה כי שכר שכרתיך בדודאי בני לזה הזמין לה הקב"ה שם יששכר דהוא גימט' רחל מסרה סימנין ללאה להורות כי כל הזכות יש לרחל חלק גדול כי היא הסיבה הראשונה בזיווג לאה כי מסרה לה סימנין ודו"ק:
לג. יעקב אע"ה ידע שנשמות ישראל הם בצאן לבן וטרח יעקב אע"ה עד שמשך כל כח הצאן אצלו וכו' ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב אע"ה וליקח הכל ופיתהו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר נאבד העולם ח"ו הרב נזר הקדש ועמ"ש בעניותי בקונטרס פני דוד פ' וישלח דף כ"ה בס"ד
לד. יצחק אע"ה שהיה רוצה לברך את עשו כונתו היה לתקנו ולהביאו אל הקדושה ולהמשיך עליו ברכה שיהא ירא ה' ויחזור בתשובה וה' לא רצה אלא שיתברך יעקב וישאר עשו כמות שהוא רבינו מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו כ"י:
לה. ישראל אנחנו תחת ממשלתו יתברך והיא שעמדה לנו כי האומות הם תחת השרים וכשתתמלא סאתם מעביר ראשון השר בחטאם ואחר כך מאבד האומה אבל ישראל שאנחנו עבדיו והוא כביכול מלך ישראל גמירי דלא כליא שבטא ולא יכלו ישראל ח"ו כשם שהוא יתברך חי וקים לעד גם זרע ישראל חיים וקיימים. זהר הקדוש הביאו הרב פנים מאירות בחיבורו כתנות אור על התורה פ' יתרו. ואפשר דזכ"ה כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם והרי הוא כמבוא"ר ואפשר דזכ"ה בירמיה סימן נ"א הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו ה' צבאות שמו ואתה תבא"ר על פי האמור:
לו. יצה"ר לכאורה יש לו טענות חזקה שהחזיק בגוף האדם נעל גדר ופרץ דהיינו נעל סתם האור אחז שמורות עיניו אין רואה דרך הישר גדר עשה מחיצה בינו לשמים ופרץ הרבה להשחית ופרץ כמה פרצות. גם נשתמש בשדה ואכל פירותיו כמה שנים והחזיק ונשתמש כדרך תשמישו עין רואה נסתכל בנשים ובהבלי העולם אזן שומעת דברי נרגן לה"ר אתיא תו"ך ומרמה. לב חומד וכלי המעשה גומרים וכיוצא נשתמש בכל אבריו דרך תשמישן כמה שנים והחזיק חזקה גמורה:
אבל בקושטא הבל יפצה פגום יוצא דקי"ל בח"מ סימן קמ"ט אין מחזיקין בנכסי קטן וכתב מור"ם דאפילו הגדיל ועברו ג' שנים אינה חזקה הואיל וירד לשדה כשהוא קטן. גם כתב הרב החסיד מהר"ר ליב זלה"ה בספר הנחמד דעת חכמה פ"ד שעל ידי העונות נכנס טומאה בפנימיותו וגם מלאכי חבלה יסובבהו בחיצוניותו וכן אמרו זהר הקדוש פ' תזריע כי הן בעון בורחת הקדושה וסט"א שם מזומנת לשרות בו וכתוב בפסקי תוספות נדרים והבאתי לעיל אות י"ד דכשבא היצה"ר מוצא היצ"ט באדם שהיה במעי אמו ומגרש אותו. וחוזר היצר טוב בהיותו בן י"ג שנה. ולפ"ז אגלאי בהתיה דהיצה"ר שאין זה מחזיק רק גזלן ואלם ובליעל דהיצ"ט קדם והיה במעי אמו והוא באלמותו גרשו והוציא האדם לתרבות רעה וגרם דהקדושה שבו ברחה ובאה הסט"א וישבה בו וכל זה גזל ומעשם רעים אשר לא יעשו והדין עם היצה"ט להוציא לאור האברים שנשתמש בהן היצר הרע בגזל ודמיונות והטעאות ומלט העיר בחכמתו היצה"ט וה' עמו שהלכה כמותו:
לז. יראת חטא. בברייתא דר' פנחס בן יאיר אחר מאי דקתני תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות וכו' וקתני פרישות טהרה חסידות ענוה ואח"כ תני ענוה מביאה לידי יראת חטא:
והקשו המפרשים דתני יראת חטא בסוף אחר כל המדות והמעלות והוא תימה כל מי שיש בידו מעלות ומדות הרמות והעצומות אין בו יראת חטא ואיך אפשר להשיג אחת מהם בלי יראת חטא:
ואפשר לומר דתנא דווקנ' הוא דתני יראת חטא בסופה להורות דלא מיירי ביראה הפשוטה רק חדשות הוא מגיד ונקדים אשר פירש הרב מהר' משה אלשיך זלה"ה בפ' אליהוא ויחר אף אליהו בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלש' רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב כי לכאורה יפלא אשר אליהוא תפיס חבלא בתרי רישי ומזכה שטרא לבי תרי וממ"נ אם ג' רעי איוב דבריהם לעו א"כ איוב צדיק ואם איוב אינו צדיק יפה אמרו ריעיו ופירש הרב ז"ל כי הנה איוב עצמו הי' צדיק וכל אשר הי' אומר מצדקתו ומעשיו הטובים הכל אמת והיה ירא אלהים וסר מרע. אמנם דא עקא כי נפשו אשר בקרבו היא של תרח וסובל יסורין לכפר על תרח. וז"ש באיוב חרה אפו על צדקו נפש"ו דייקא כי האף אמנם גופו טהור אבל נפשו בגלגול שעבר חטאה ומה זה היה לאיוב לצדק נפש"ו. ובג' רעיו חרה אפו אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב שהם היו מרשיעים את איו"ב דייקא בגלגול זה וזה שקר וא"כ דברי אליהו נחמדים מזהב עכ"ד הרב מהר"ם אלשיך. ואני הדל מצאתי שכיוין הרב ז"ל לדעת הרמב"ן ז"ל בשער הגמול כי שם רמזה בנועם שיח ע"ש:
ובזה אמרתי בעניותי מ"ש בסנהדרין דף פ"ח איזהו בן העה"ב שייף עייל שייף נפיק ענותן ושפל ברך וגריס באוריתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשי"ה דאחר שזכה לכל המעלות החמודות וללמוד תורה תדיר בכל זאת לא מחזיק טיבותא לנפשי"ה כי לא ידע אם נפשו נפש החוטאת ונתגלגלה בו לתקנה. ואפשר דהיינו יראת חטא דנקט בברייתא דרבי פנחס כי אחרי אשר במעלות אח"ז טוב וחסיד. לא נתקרר דעתו ונכנסה יראה בלבו כי האף אמנם יודע צדיק מעשיו הטובים מ"מ הוא ירא חטא נפשו שמא נפשו לא טהורה והרבתה אשמה לשעבר ונשא הצעי"ר עליו ענייה ומרודה והיינו יראת חטא דקתני:
לח. יראת ה' הנה יראת העונש נקראת יראת הרע אמנם תהיה היראה לבלתי הכעיס ח"ו אדם לקונו וכו' ואם יודע יותר יאמר איך אכניס הקליפה פנימה אל הקדש וכו' ואם יודע יותר יאמר אוי לי בי תלוים יחוד עליונים ותחתונים ויחוד המדות העליונות ואבטל ח"ו יחודם לא אעשה זאת. וכל בחינות אלו הם נקראות יראת חטא והם בערך ל"ת אמנם בערך מצות עשה הוא להיות אדם ירא ומצטער איך אעשה ליחד המדות האלו כדי שלא יהיה קצף הדין גובר צריך אני להיות עושה מצוה כדי שיתמיד יחודם וכו' ע"ש באורך. מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ג:
ט"ל. יראת ה' כל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו ליעשו' מלך ממי אתה למד מאברהם וכו' במדבר רבה פ' בהעלותך. וכן אמרו ברבה פ' ואתחנן ע"ש ואני בעניי בדברים אחדים דף ע' ודף ע"א כתבתי דאיירי ביראה עליונה מאד ע"ד שביאר מהר"ש פרימו ביראה דנקט רבי פנחס אחר כל המעלות והארכתי בענין זה שם. ועיין מה שכתבנו בסמוך אות ל"ז ודו"ק היטב כי קצרתי מאד:
מ. ימים אשר חי אדם מישראל בעת פטירתו יהיו נקראים ויתיצבו כמו לבוש ואם סיגל בהם תורה ומצות כן קרבו אליו ואם חטא בהם גרע יומוי ולא יבואו למספר וכו' זהר הקדוש ויחי דף רכ"א ודף רכ"ד ע"ש באורך ובספר הקטן דברים אחדים דף פ"ו ע"ד הבאתי דרך נחמד בזה במאמרם ז"ל יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים וכו' וכתבתיו משם המפרשים. ואח"כ ראיתי שהרב קב הישר פירש דרך הזה בשם רבו ע"ש.
מא. ישראל יש בהם חלקים יש עובד וזוכה לנפש בלבד וזה יהיה עליו השגחה מעולם האופנים ויש עובד יותר ומתדבק בתורה ומצות בחשק גדול ומתרחק מיצה"ר יותר וזוכה לרוח עם הנפש ויושגח מחיות עם אופנים. ויש עובד יותר ומתרחק מיצה"ר יותר ויזכה לנשמה דכסא הכבוד ויזכה אל השגחה יותר פרטית ויקרא עבד שלם. ויש מדרגת בנים שהם שלמים בעבודה יותר ויותר והטעם שהעבד יעבוד לרבו ע"מ לקבל פרס שמי שלא למד דרך סוד כלל וישלים העבודה בתכלית השלימות יזכה למדרגת עבד שלם שבהיותו מתפלל או עושה מצוה כונתו כפי הדברים היוצאים מפיו רפאנו ברך עלינו וכיוצא וכן המצות לפי פשטן והכל ע"מ לקבל פרס אבל הבן יודע סוד כי רפאנו ברך עלינו להמשיך הברכה והשפע לספירות וכן במצות וזה בן עובד שלא ע"מ לקבל פרס מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ז ע"פ ס' מוגה. ושם האריך עוד הרבה ע"ש באורך:
מב. יוסף הצדיק ע"ה כל זמן שהי' קיים זכותו היה מגן לכל הי"ב שבטים ולא היה השטן יכול לקטרג. מז"ה חס"ל שם נהר מ"ט:
ג"ם. יוסף הצדיק ברכו אביו בן פורת עלי עין שלא ישלוט בו ובזרעו עין הרע ואמרו ז"ל אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ופירש הערוך כל מה שמעיינין להם בעין הרע לא יזיקו' אלא מועיל להם ומעלין ביותר ורבינו גרשום פירש שהן עולים עלי עין כדבר שיושב למעלה מן העין ורבינו הננאל פירש עלי עין כמדבר אל העין ואומר בואי במקום אחר ואל תזיקני ע"ש:
מד. יוסף הצדיק שמר את השבת כמשז"ל ע"פ וטבוח טבח והכן ומצינו שאז"ל ויבא הביתה לעשות מלאכתו שהיה שבת ואפשר דס"ל דיצאו מכלל ב"נ להחמיר ולזה היה שומר שבת בסעודות ולענגו ועושה מלאכה דכתיב לא ישבותו. כ"כ אני הדל בספר הקטן ראש דוד פ' ויחי דף ל"ח:
מה. ישראל נמשלו לדצח"מ דכתיב בית ישראל ולכל האילנות ולכל שלחין כמ"ש ברבה פ' תצוה מקראי וכתיב ואתן צאני והטעם כי הם מבררים מדצח"מ מעין מ"ש בתקונין דף קי"ז כ"י שכינה בכל מה דשלטא אתקריאת בשמיה ע"ש. ספר הקטן דברים אחדים ריש דף פ"ג וע"ש עוד טעם אחר בס"ד:
מו. יצחק כדי שאברהם יוליד יצחק ברא עולם חדש חוץ ממערכ' הככבים ואין לככבים חלק בו כי אם ה' לבדו דכתיב כי חלק ה' עמו. ה"ה מהרי"ד בספר צמח דוד דף נ"ב ע"ד משם מהר"י גיקיטילי' ופירש בזה כמה מאז"ל ע"ש באורך:
מז. ירמיהו הנביא ע"ה היה גלגול שלמה הע"ה והיה לו קירוב דעת הרבה עם נבוכדנצר וציוה לנבוזרדן עליו מאד ומצאתי במדרש איכה כ"י חידוש וז"ל אמר הקב"ה לירמיה לך ענתות שכל זמן שירמיה בעיר לא היו אויבים נכנסים לתוכה ולכך שלחו הקב"ה לענתות והלך ומיד שיצא נכנסו שם האויבים והדליקו את העיר ושרפו ביהמ"ק וכשחזר ירמיה לבא לירושלים ובא עד חצי הדרך ועלה על הר אחד קרוב לירושלים כשלשה מילין וראה העשן וכו' מיד קרע ירמיה בגדיו ונתן אפר על ראשו ומיהר לבא הולך ובוכה וצועק וכו' ומיהר לבא כי כבר עברו ימים רבים שהיה ירמיה נער ונבוכדנצר וירמיה היו מטיילים יחד ואותו היום לא היה נבוכדנצר מלך כי אם עני ונבזה והיה אומר מי יתן והייתי מלך על כל העולם כלו הייתי בא על ירושלים ושורף בית המקדש והעיר והורג הכל והשאר אוליכם בשבי. ראה ירמיה ברוח הקדש שהשעה עומדת לו וכל היוצא מפיו עתיד להיות. שאל ממנו תן לי ירושלים א"ל לא אתן שוב א"ל תן לי בה"מ א"ל לא אתן שוב א"ל תן לי תנוקות של בית רבן א"ל לא אתן א"ל מה תתן לי א"ל כל מה שתוכל להציל ולהוציא מעיר מחצי היום עד הערב. ולכך מיהר לבא לירושלים ולא בא עד הערב ואינו יכול להציל איש וזהו שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב עכ"ל מדרש איכה כ"י:
וטעם הקרביי"ם הללו קירוב דעת ירמיהו עם נ"נ הם מפלאות תמים דעים כי שלמה הע"ה גייר מלכת שבא ובא אליה וילדה בת ומן זרע הבת היה נבוכדנצר כמו שכתבו ז"ל וירמיהו הע"ה היה גלגול שלמה הע"ה ומשום הכי נבוכדנצר אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי והיה מכבד לירמיהו ומצוה עליו מאד. והדברים עתיקים:
מח. ישראל נקראו כל אחד מאבותינו הקדושים כמ"ש רז"ל בבראשית רבה פ' תולדות יצחק וז"ל יעקב נקרא שמו ישראל וכו' יצחק נקרא שמו ישראל דכתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא שמו ישראל וכו' ומושב בני ישראל וכו' ועוד אמרו שם יצחק נקרא אברהם וכו' ע"ש וכתב בספר צמח דוד דף קל"ה ע"ד דאברהם אבינו ע"ה נקרא אברהם ע"ש אב המון גוים נתתיך והוא הוליד יצחק וישמעאל וגם יצחק הוליד יעקב ועשו וא"ש אב המון גוים אבל יעקב לא נקרא אברהם שכלם צדיקים גוי אחד בארץ. ואברהם ויעקב לא נקראו יצחק דרמז שם יצחק לא שייך בהו ואברהם ויצחק לא נקראו יעקב דיעקב ע"ש וידו אוחזת בעקב ולא בהו עכ"ד. ואני בעניי כתבתי בברכי יוסף א"ח סימן קצ"ט דאז"ל דכל האבות נקראו אברהם וכבר כתבתי במחב"ר שם כי אחר זמן בקשתי ולא מצאתי כי אם מאמר ב"ר פ' תולדות הנז'. והאמת דנראה ממאמר הנז' דיעקב אע"ה לא נקרא אברהם וכמ"ש בהדיא הרב הגדול מהרי"ד ז"ל וטעמא טעים כדבר האמור. אך לא תברא מהא לעיקר הדבר דאתאן עליה בברכי יוסף כאשר יראה המעיין:
מט. יום שבת קדש בראשית היה מאיר לילה כיום באופן שאדה"ר שנברא יום הששי לא ידע בחשוכא עד מוצאי שבת קדש שהיו ל"ו שעות יום מדרש שוחר טוב מזמור צ"ב ובספר יערות דבש דף ע' בזה ישנו בנותן טעם לתרי יומי דר"ה דהוא כיומא אריכתא ולמשז"ל דביה"כ לית ליה רשו לאסטוני ע"ש באורך ובס' הקטן דברים אחדים דף נ"ז ע"ב:
נ. יום יציאת מצרים יומו כלילו דאמרו בזהר הקדוש פ' בא דף ל"ח ע"א ותנא הוה נהיר ליליא כיומא בתקופת תמוז וחמא כל עמא דינוי דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל ורבני אשכנז כתבו משם רז"ל דבחצי לילה החמה היתה זורחת כיום ועמ"ש הרב מר קשישא מהר"ר אליהו מלובלין זלה"ה בשו"ת יד אליהו סי' נ"א ובמה שכתבתי אני הדל בקונטרס שמחת הרגל בפי' ההגדה דף ל' בס"ד:
נא. יום שיצאו ישראל מרעמסס לסוכות היה כשלשה ג' פעמים י"ב שעות שהם ל"ו שעות הביאו הגאון בעל ברכת הזבח בחיבורו הנחמד על התורה הנקרא ברכת שמואל פ' בא ע"ש באורך ובמה שכתבתי אני בספרי הקטן דברים אחדים דף מ"א ע"ג בס"ד:
נב. יעל משז"ל ז' בעילות בעל אותו רשע וכתיב ותכסהו בשמיכה ואמרו רז"ל שמי כה שלא חטאה הענין כי סיסרא גלגול עשו וכשבא על יעל לא השליך הטפה ברחמה אלא נפלו הטפין בן רגליה ושידה היתה מוכנת שם ובעלה ז' פעמים. ויעל תקעה היתד ברקתו ולא הרגתו בחרב וכיוצא כי ראתה ברוח הקדש כי בראשו הם ניצוצות הקדושה מצד עשו שהוא גלגולו ועשו היו בראשו ניצוצות הקדושה ולפיכך תקעה היתד ברקתו לקבל אותם ניצוצות הקדושה שבראשו ומאותם הניצוצות יצא ר' עקיבא ובזכות זה שעשתה יעל נתגלגלה בעלי הכהן ששמש בכהונה גדולה במשכן שילה באהל מועד וז"ש מנשים באה"ל תבורך. ה"ה מהרי"ד ז"ל בצמח דוד דף קט"ן ע"ב משם רבינו האר"י זצ"ל ובזה פירש כמה ענינים ע"ש:
נג. יתרו היה הטוב שבקין כמש"ה וחבר הקני נפר"ד מקין ומשה רבינו ע"ה היה הבל והוסיפו לו אות וי"ו שהיה נקרא יתר היא הוי"ו שנתן לקין כמש"ה וישם ה' לקין אות והיא אות וי"ו ועתה זכה בה יתרו ולפי שבתחלה קין כפר לית דין ולית דיין עתה אמר ואתה תחזה וכו' במינוי הדיינים. ולפי שהרג הבל על התאומה יתירה עכשו נתן צפורה שהיא התאומה יתירה למשה שהוא הבל רבינו האר"י זצ"ל ועמ"ש אני השפל בראש דוד ופני דוד בס"ד:
ורז"ל אמרו ששמע מלחמת עמלק ובא ופירשו רבני אשכנז דאמרו פ' חלק שתמנע האבות לא קבלוה ונעשית לפלגש לאליפז ומשו"ה יצא ממנה עמלק דצערינהו לישראל דלא אבעי להו לרחקה ע"ש בש"ס וקודם זה היה יתרו בספק שמא לא יקבלוהו ישראל בעת גדולתם וכי שמע מלחמת עמלק דלקו על שריחקו לתמנע ולכן בא עתה ולא ירחקוהו כי כבר ראו מה שאירע להם על תמנע:
נד. ישראל יש על ראשו שם הוי"ה אלהים ועל א"ה שם אלהים לבד וגם הוא בהיפוך מי אלה. רבינו האר"י זצ"ל ועמ"ש ה"ה מהרי"ד זלה"ה בספרו הנחמד צמח דוד דף קס"ז ע"ג שישנו בנותן טעם לדבר עיין בדברי קדשו באורך שפירש דרכים נחמדים הלא בספרתו:
נה. יוסף חקר מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל דלפי מ"ש הרמב"ן ז"ל שהמצות משפט אלהי הארץ והאבות לא קיימו בח"ל המצות וזה טעם שנשא יעקב שתי אחיות א"כ איך יעקב אע"ה נח דעתו כשנשבע יוסף כיון שיוסף היה בח"ל גם יוסף אמאי שמר שבועת פרעה שהשביעו שלא יגלה שיודע לשון הקדש נוסף על ע' לשון. וניחא ליה להרב ז"ל דכיון דיוסף ידע שלא ישוב עוד לא"י וישאר בח"ל קבל על עצמו לקיים המצות אף בח"ל כך שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי ז"ל ששמע מפה קדוש מורינו הרב הנז'.
ואני בעניי נראה לי דהגם דגוים ליתנהו בבל יחל כדאמרו בירושלמי דנזיר מ"מ כשרי העכו"ם היו נשבעין ומקיימין והויא להו כסניף מצות ברכת ה' שהיא מז' מצות בני נח שאם נשבע בשמו ואינו מקיים הוא מזלזל ח"ו וכן אבימלך השביע לאברהם אע"ה והיה בעיני הגוים דבר חמור לעבור על השבועה והנשבע ועובר על שבועתו הוא מחלל השם הנה כי כן נשבע יוסף וקיים כמו שהיו עושים כשרי א"ה:
נו. יום הכפורים אמרו בילקוט ונשא השעיר עליו את כל עונותם זה יעקב מלמד שביוה"כ נוטל הקב"ה כל העונות ומשימם ע"ג הפ' וכו' והטעם פירש מהר"א אשכנזי ז"ל במ"ש בח"מ סי' כ"ט העדים שאמרו שקר העדנו נאמנים לעצמו ומשלמים מביתם וארז"ל כי ביוה"כ השטן מדבר טוב על ישראל ואומר יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת והו"ל כאומר שקר העדנו שהרי כל השנה עולה ומשטין וכפי הדין נאמן על עצמו ואחרי שכל מה שהעיד כל השנה שקר היה וישראל נשארו נקיים והקב"ה שיש לו אותו חוב על ישראל אינו מאבד אלא ישלם הפ' מביתו וישא כל עונתם:
נז. יעקב אע"ה היה מסופק אם ישא אשה תחלה כי כשישא יכול לעבוד עבודה ולא מי שאינו נשוי כמ"ש בזהר הקדוש ע"פ אדם כי יקריב מכם ונדב ואביהוא אוכחן אבל יש רעותא דבטל מהתורה דריחיים בצוארו ויעסוק בתורה תחלה והכריע להלכה דעבודה נדחי' מקמי תורה וע"כ הלך ללמוד אצל שם ועבר וז"ש המדרש למלפני ולמעבדני דהיה מסופק על הלימוד או על העבודה והכריע עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ הרומז למקרא ומשנה כמ"ש במדרש. הרב זרע ברך ח"ג דף כ"ט ע"א ע"ש באורך:
ח"ן. יוסף הצדיק ע"ה היה בקי מאד בחכמות והיו שגורות אצלו והיה יודע לישא וליתן בפלפול גדול והיה יודע לעשות משלים כדי שיוכלו לעמוד בני אדם בפשטי דבריו כמו שהיה עושה שלמה הע"ה וז"ש רז"ל צפנת פענח צפונית מופיע ונחות לו לאומרם ור' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת ומניחן רוחן של בריו' בהו ע"י משלים כמו שפירש הרב יפה תואר ולפי שהחכמים אם יגלו ממקומם מגרעות נתן לחכמתם כמ"ש פ"ק דמגילה זיל לגביה עמון ומואב דיתבי אדוכתייהו וכו' על כן התפלא פרעה על יוסף הצדיק שהיה גולה ומטולטל ומכרהו לעבד ובכל צרתו עמד טעמו בו וז"ש רז"ל הנמצא כזה אם אנו הולכים מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כמוהו כלומר הגם שהחכמים יהיו במקומם שקטים ושאננים בביתם ובחומתם ואנחנו נלך אליהם. עם כל זה אין אנו מוצאים כמוהו. והיינו דקאמר ליה אחרי הודיע אלהים אות"ך שאתה גולה ושרוי בצער עבד ובבית הסוהר את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כך פירשתי בעניותי בס' הקטן ראש דוד על הסד"ר. ומורינו הרב מהר"י זאבי ז"ל והרב עיר וקדיש מהר"י חאבילייו זלה"ה זה כתבתי אגב רהטאי ואח"כ נזכרתי שדרך הרב מהר"י חבילייו ומורינו הרב הנז' הם בסגנון אחר והמה בכתובי"ם אצלי במקום אחר כפי אשר שמעתים וכמדומה שאחר הזמן שנדפס ספר אורים גדולים למורינו הרב ז"ל ראיתים שם בחלק הדרושים ע"ש כי לעת הלום אינו בידי. פירשו במ"ש דיש חכמים שברוח חכמתם ויראת חטאם הקודמת לחכמתם מוציאים הדבר מעמקי הקלי' ויש שאינם זוכים לזה אחר שכבר יצא לאור חידוש אחד הם בחריפותם קולטים מהאויר אותו חידוש וזה היה ענינם של דואג ואחיתופל שהיו קולטים מהאויר החכמות שטרחו אחרים והוציאום לאור. וכיוצא אירע למרן ז"ל שביראתו וחכמתו הוציא לאור פירוש דברי הרמב"ם אשר לא נגלה לשום חכם מזמן הרמב"ם עד זמנו ואחר שהוא טרח והוציאו לאור בא צורבא מרבנן ופירש אותו הפירוש בנקל ונצטער וא"ל המגיד כי הוא ז"ל זכה והוציאו לאורה ואח"כ כל מי שהוא חריף יכול לקולטו מהאויר. ומשו"ה דקדק תנא לומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמת"ו ולא אמר יראה קודמת לחכמה וז"ש הנמצא כזה כלומר גדלה מעלתך ועומק חכמתך שאפילו אחר שהוצאת הדבר לאור אין החכמים החריפים יכולים לקלוט חכמתך וז"ש הנמצא כזה אחרי הודיעך וכולה ודו"ק: