א. טעם לכל תרי"ג מצות יש כמה טעמים נכנסו לפרד"ס וכבר רז"ל והמפרשים יש בהן בנותן טעם על כמה מצות וגם לחקים יש בהם טעמים גדולים אלא שלא נתגלו לנו. והראשונים פירשו שזה כונת הכתוב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הכונה דחק נאמר על דברים שאין להם טעם ומצות שיש בהם טעם נקראים משפטים והיינו דקאמר קרא כי חק לישראל הוא דזה הוא חק לישראל נקרא חק שלא יש טעם. אבל לפי האמת טעמו ונימוקו עמו וזהו משפט לאלהי יעקב דהוא ית' יודע הטעם ונקרא משפט לאלהי יעקב:
ב. טעם יש לכל ענייני העולם ולכל צורת הפירות והאילנות ואיכותן כמ"ש בזהר הקדוש דיש בכל דבר מפלאות תמים דעים. ואפי' לפי הפשט התנאים והאמוראים כל רז מהם לא נעלם כי שיח ושיג להם להגיד לאדם וכמו שמצינו בתלמוד בכמה דוכתי כי ההיא דפ' במה מדליקין דשאל השואל להלל הזקן מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות וכיוצא בשאלות אלו והיה נותן טעם לכל ע"ש ובספרי הקטן פתח עינים שם כתבתי בעניותי דרך דרש בשאלות ותשובות ההם ע"ש:
ואמרו פ' המוציא דף ע"ח ע"ב ר' זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפתחא דבי חמוה וחזא דבדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. א"ל מ"ט עזי מסגן ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא מ"ט הני מכסיין והני מגליין הני דמכסינן מינייהו מכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מגליין מ"ט גמלא זוטרא גנובתיה משום דאכל כיסי מ"ט תורא אריכא גנובתיה דדייר באגמי ובעי לכרכושי בקי מ"ט קרנא דקמצא רכיכא משום דדיירא בחילפי ואי קשיא נדיא ומתעורא דאמר שמואל האי מאן דבעי דליסמייה לקמצא לשלופינהו לקרניה מ"ט האי תימרא דתרנגולתא מידלי לעילא דדיירי אדפי ואי עייל קוטרא מתעורא:
והנה במאמר זה יש לפני שתי דרכים אחד שמצאתי בכתבי הרב החסיד המפורסם כמהר"ר יוסף פייאמיטא זלה"ה אב"ד ור"מ דקק"י אנקונה בדרשותיו כ"י. והשני שאמרתי בעניותי ולפי שמהשני דרכים אלו יש ללמוד כמה הקדמות אמרתי אציגה נא הצג על הארש ממדב"ר קדמו"ת שכלם מתאימות:
מראש מקדמ"י אר"ש החלו עולין דברי הרב הנז' ויען דברי הרב באו בארוכה אקצר ואעלה על אר"ש דבריו בקצור והילך פירושו. מ"ט עזי מסגן ברישא מלכות עשו קודם בעה"ז ואח"כ ישראל כי זה גרם כל הצרות והשמדות. והשיב כברייתו של עולם ויהי ערב עה"ז הבל ויהי בקר עה"ב אור וקיים ובחר לנו עה"ב הקיים. מ"ט הני מכסיין טובת ישראל ושכר ישראל וג[ד]לותן וסופן מכוסה וא"ה עכו"ם כל דבריהם מגולין ושררותם ושלותם מגולה. והשיב הני דמכסיין מינייהו שמתכסים במעשיהם ועתידין להתכסות בתפארת גדולתם ויש ממשות בכל דרכיהם לכן נתכסה מהם הכל כדי שיעשו לשמה אבל עכו"ם גילה הכל ואלו עוברין. מ"ט גמלא קצרא גנובתיה אמרו רז"ל את הגמל בבל וכן הוא אומר אשרי שישלם לך את גמולך מפני מה גלות בבל קצר ע' שנה והשיב משום דאכל כיסי שנטמעו בקוצים עבירות גדולות ונשים נכריות והיתה התורה משתכחת לכך קצר הגלות שלא יאבדו ח"ו. מ"ט תורא אריכא גנובתיה משל לגלות זה שנקרא תורא כמשז"ל והשיב משום דדיירי באגמי ובעי לכרכושי בקי פי' שילחם לגרש הדעות זרות וכו' ומהחומת ברזל שנעשית בין הארץ ובין השמים בחטא הראשונים נעשית כגלד דק ורוח קמעא של המשיח מעבירו וז"ש ובעי לכרכושי בקי. מ"ט קרנא דקמצא רכיכא הוא השבלול ואז"ל שנבנית על שרטון וקרנא רכיך וכו' ושאל איך רכה להתיר לשואל. והשיב דיירא ביני חילפי שאם לא יפרקו עול. מ"ט האי תימרא דתרנגולתא מידלי לעילא. הת"ח שנמשל לתרנגול מתוך דוחק וצרות נושא עיניו למרום. והשיב דדיירי אדפי יושב במקום גבוה כי דרך החכמה להגביה דעתו ואם יהיה להם עושר יתגאו ויעלה עשן הגאוה לעורם לכן הת"ח הם בצער ושפלות למען ידעו דרך ה'. זהו תורף דברי הרב בקצור נמרץ זלה"ה:
ולי ההדיוט אפשר לרמוז במאמר זה שאל"ו בראש מ"ט עזי מסגן ברישא. כוונתו חלקי יצה"ר מדוע באים כאשר ילד יולד לפתח חטאת רובץ ויתחזק י"ג שנים עד שיבא יצה"ט ילד מסכן. הלא טוב לבא יצה"ט מקודם ואח"כ יצה"ר ובזה היה תקומה לאדם וז"ש מ"ט עזי מסגן ברישא יצה"ר וסיעתו עזים וקשים מ"ט באים בתחילה ע"ד ויבא הלך והדר אמרי רמז ליצה"ט וכחותיו על דרך אימרא יאי רך וטוב והשיב כבריתו של עולם ברישא חשוכא וכו' והקלי' קדמה לפרי וכך היא המדה בעבור היות שכר ועונש שאם היצ"ט היה י"ג שנים ואח"כ בא יצר הרע לא הי"ל כח להסית.
אף הוא שאל מ"ט הני מכסיין וכו' כלומר שכל טענות יצה"ט אינם נראות לעין והם מכוסות וטענות היצה"ר גלויות כי עין בעין מראה התועלת גופני בהנאות וטובות העה"ז המזומנות והיה צריך שדברי היצ"ט יהיו גלויות באותות ומופתים אך זה חלי דטענות היצה"ר הן נגלין והוא נכסה היצ"ט. והשיב הני דמכסינן מינייהו מיכסיין דדברי היצ"ט לשומעם לקיים תורה ומצות מכסינן מיניהו חלוקא דרבנן ולבוש רוחני לעה"ב ולכן מכסיין להרבות שכר לצדיקים והני דלא מכסיין מינייהו כי כל תאוות ועינוגי העה"ז גשמיים ועכורים ואין נעשה מלבוש רוחני להכי מגליין ושוטים שקלקלו הלך הלכו אישי"ם אחרי עיניהם תועים מדרך השכל:
גם שאל מ"ט גמלא זוטרא גנובתיה על מלכות בבל כמ"ש הרב הנזכר בהתחלה ונוסף נפך גם בשאלה בס"ד וכבר כתבנו בעניותנו במ"א בשם רבינו מהר"ר חיים ויטאל זלה"ה דגברה חוצפת נבוכדנצר הרשע מעין דור הפלגה שהי' רוצה לעשות בסט"א מדרגה ע"ג גימט' חכמה וז"ש אעלה על במתי ע"ב ע"ש וכן גמלא במספר ע"ג. וידוע דהמלך או שר שאנו שרויים בגלות אצלו גונב ממעשנו הטובים ומהקדושה וז"ש מ"ט גמל זוטרא גנובתיה הגניבה שלו היתה מעט שלא נשארו אלא ע' שנה. והשיב משום דאכלה כיסי שאוכלת קוצים והכונה שע"י ענין המן שנצטערו ישראל מאד מאד מטים להרג שבו בתשובה גמורה וקבלו התורה ועי"ז כנסת ישראל אכלה קוצים ע"ד ואכלת את כל העמים והם המן ובניו קוצים כסוחים ונתלו על הקוץ כמ"ש רז"ל יבא קוץ ויתלה על הקוץ ועל ידי זה היה הכנה דרב"ה לבנין הבית ע"י מרדכי ואסתר כמ"ש המפרשים ומשו"ה היו ע' שנה הגלות לבד:
וזו שאלה שאל מ"ט תורא אריכא גנובתיה על גלות זה כמ"ש הרב הנז' ולדרכנו אריכא גנובתיה שבאורך הגלות הוא מאריך לגנוב מניצוצי הקדושה וכיוצא מישראל כל זמן שישראל אצלו. והשיב דדיירי באגמי ובעי לכרכושי בקי ופירש"י להבריח היתושים כלומר דישראל נפוצו בכל מקום אף במקום דאינו ישוב גמור דדיירי באגמי וכל זה לברר ניצוצות הקדושה ולהצילם מיד עושקיהם וזהו להבריח היתושים הסט"א ולברר ני' הק' ולזה צריך זמן גדול.
ועוד לו שואל כענין מ"ט קרנא דקמצא וכו' ונקדים שכתב הרב עיר וקדיש הרמ"ע זלה"ה דהסטרא אחרא גוזלת נשמה ובונה אותה בבנין הסט"א וכשיהיה זמן להוציא אותה הנשמה מקעקע כל הבירה בנין הסט"א כדין גזל מריש לדין התורה וכבר הבאתי הקדמה זו בעניותי בספר הקטן ראש דוד דף קכ"ו ובשאר דוכתי בקונטריסי. והנה קמצא אפשר לומר דהוא רומז לסט"א כי אות ק' שבראש קמצא רומז לסט"א ואותיות מצ"א גי' ס"מ וכונת שאלתו שאנו רואים דיבא איזה גר יחידי מעשו ונודע דניצוצות הקדושה הם חיות הסט"א וזהו הקרן שלהם וז"ש מ"ט קרנא דקמצא סט"א רכיכא דזמנין דמשכחת הנה זה בא איזה גר יחידי מהם ולמה הוא רכיכא להניח אותה הנשמה לצאת מרשותם והשיב דאי קשיא וכו' פי' דיירא ביני חילפי נפש הגר הבאה היא בין הקוצים הסט"א ואי קשיא אם הסט"א תתקשה ולא יניחנה לצאת. כשיבא זמנה האמיתי לצאת מקעקע כל הבירה וז"ש נדיא ומתעורא שנופל הבנין ולזה במתון יוצא נפש הגר:
ויש בו דעת להשאל מ"ט תימרא דתרנגולא מדלי לעילא רומז לת"ח שנקרא גבר כמ"ש באתרא דאית תמן גבר וגבר נקרא תרנגול. והפי' כדתרגמה רב יוסף הנז' מ"ט שהת"ח בדוחק ונושא עיניו למרום. והשיב דדייר אדפי(ה) כלומר מקום גבוה ורמז דנשמתו עליונים מעל דמעל ואי עייל קוטרא אם היה עשיר הוה עייל קוטרא עשן היצר הרע והרהורים רעים ומתעורא כי כמו שנפשם עליונה דבר קל פוגם בנשמה קדושה. ומשו"ה הוא תדיר בצרה שיוכנע החומר ואז יגביר כח הנשמה ויוכל ללמוד כרצונו או אפשר אם מעלה עשן הגאוה חכמתו מסתלקת ממנו כמשז"ל וז"ש אי עייל קוטרא ויעל עשנו יקפיד ויחרה אפו בגאותו מתעורא החכמה והמדע בלכתם ילכו וכה יאמרו בלכתם הרחק מאד מאד"ם כי הגאוה זו היא סימ"ת עין מעורת עיני חכמים ויותר מזה שקריתי לפניכם היום כתוב עלי בעניותי בקונט' כסא דוד דרש ח"י בס"ד.
ג. טיפת נילוס הוא שמי נילוס הן מיין נוקבין. ושרש הקדמה זו היא מוצאת מספר חס"ל למז"ה עין גדי נהר ז' ע"ש באורך וגם הר' עמודיה ז' ל"ו זכר שר חס"ל והניזון ממיין נוקבין חייו אינם חיים לכן התפלל אאע"ה לו ישמעאל יחיה יחיה לפניך והשיבו כ"י ברכתי אותו והברכה היא שבכל תקופת תמוז בכל שנה ושנה הקב"ה מטיל טפה כמו כדור ממים זכרים לתוך נילוס והיא כמו שאור לעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינם צריכים לגשמים. הרב עמודיה שבעה עמוד ג' סימן כ"ג ע"ש באורך:
ד. טית אות ט' רמז לישראל ולכן לא נכתב בלוחות ראשונות כדי שלא ידונו כאשת איש. הרב מר קשישא מהר"א מלובלין ז"ל בעל שו"ת יד אליהו הביאו משמו בנו ז"ל בספר פרחי שושנים דף כ"ג:
ה. טעם כשיאמר טעם לענין מועיל לזכרון כמ"ש בנדה דף כ"ד האי צורבא מרבנן דאמר מילתא לימא בה טעמא דכי מדכרו ליה מדכר:
ו. טובתן של רשעים רעה לצדיקים הכי אמרינן ביבמות דף ק"ה ופירש"י ששונאין את הרשעים וקצה נפש הצדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא ולכאורה יקשה על פירושו סוגיא דשמעתא וכמו שהק' הרב עיון יעקב. אמנם אני בעניי באתי לכלל ישוב לתרוצי סוגיא בספר הקטן פתח עינים שם ביבמות בס"ד:
ז. טובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות הכי אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי פ"ק דברכות דף ז' ע"א:
ח. טוב לב אין להעריך כמות הדבר כמו שאמרה נעמי לרות שאמרה בשביל פרוסה שהאכילני בעז וכו' ואמרה לה נעמי אין להעריך כמות הדבר אבל יש לראות איכותו וטוב לבבו של בעז וראוי הוא לברכה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו לא על הדבר עצמו אלא על נושאו הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר שרש ישי על פסוק זה:
ט. טהרות מי שעוסק בסדר טהרות הוא תיקון לפגם הברית ואפשר שזהו שהתפלל דוד הע"ה שלימוד התהלים יהיה חשוב כאלו עוסק בנגעים ואהלות כמ"ש רז"ל בריש מדרש שוחר טוב שיהיו התהלים תקון אות ברית קדש ומתוך זה ניכר שלא חטא ח"ו בבת שבע כיון שדבריו מועילים לתקן פגם אות ברית קדש:
יוד. טהרות כתבו התוספות פ"ק דברכות דף ה' ע"ב ד"ה הא לן והא להו דאמוראי ארץ ישראל היו נזהרין בטהרות. וראיתי מה שכתב מופת הדור הרב הגדול עיר וקדיש מהרח"א זלה"ה בספר הבהיר ישרש יעקב על זה לישב על פי דבריהם מה שהקשה הרב המוסמך מר זקנו ז"ל עמ"ש התוס' והר"ן פ"ק דנדרים על דתן ואבירם דמצורעים לא היו דבתוך העדה היו יושבים דהתנן אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם מתן תורה ותירץ עפ"י דברי התוספות הללו דהיו נזהרין בארץ ישראל בטהרות וא"כ גם באלו הגם דהותרו מ"מ היו נזהרין לענין טומאה כאשר היו נזהרין בארץ ישראל בזה"ז דליכא טומאה עכ"ד ועם נשיקת הרצפה אין הנדון דומה לראיה דמ"ש התו' הוא דהם מטמאים והגם כי הן בעון בטלה הטהרה היו נזהרין משום דהם מטמאים ועל כל פנים יועיל מיהא שלא להוסיף טומאה על טומאה אמנם הני מצורעין דקודם מתן תורה טהורים לגמרי כי כה אמר ה' כי יהיה מן הדיבור ואילך מה שייך זהירות בזה ומשמרת הטהרה ולמה ירחיקום וגם מה שתירץ הרב ז"ל שם עפ"י דברי התוס' בנדה דף ע' יש להשיב כמו שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן שער יוסף דף צ"ב ע"ג וע"ד ע"ש באורך:
יא. טהור מי יתן טהור מטמא לא אחד הראשונים פירשו במ"ש בסנהדרין דף ט"ל אמר ליה ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורומיז מפלגך ולתתאי דאהורמיז א"ל א"כ היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה. והנה ידוע דדם האשה בעבור נעשה חלב וזה מורה כי ה' אחד דאי לא היכי שביק לעבורי הדם למעלה דתהפך לחלב. וז"ש מי יתן טהור מטמא דחלב טהור נעשה מהדם טמא לא אחד מוכרח לומר כי הוא אחד עכ"ל:
ואפשר לפרש דרך רמז בסוגית בכורות דף ז' זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ טמא ואח"כ מדייק שרץ טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שמשריץ שרץ טמא ואיזה זה דבש ונמצא דצריך ב' לימודים להוציא לאור דין הדבש שמותר וז"ש מי יתן טהור מטמא דס"ד דהדבש טמא דכל היוצא מן הטמא טמא כדדייק רב ששת לא אחד לא סגי בלימוד אחד רק צריך שני לימודים להתיר הדבש כדבר האמור. והרב פרי מגדים בחלק משבצות זהב י"ד סימן פ"ג פירש בדין כלבית לדעת רש"י ע"ש.