א. שרה בזכות שרה יבא המשיח וזהו ר"ת ויהיו חיי שרה מאה כי וי"ו ויהיו היא שמושית רבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל בכ"י:
ב. שבת אפילו הרשעים בגיהנם מוכתרים בשבת ואף שחיללו שבת בפרהסיא מקבלים עונש כפול יום הששי ונחים בשבת ז"ח דף כ"ו ע"ג דפוס ויניציא:
ג. שבת כתבו גורי האר"י ז"ל ה' מלך גאות לבש. גאות לבש צירוף גואל שבת דבזכות שבת גאולה באה עכ"ד ומצאתי בויקרא רבה פ"ג אין ישראל נגאלין אלא בזכות השבת שנאמר בשובה ונחת תושעון ובדרושים הארכנו בעניותנו בזה בס"ד:
ד. שבת שומר שבת מתרחק מהעבירה כמש"ה ושומר ידו מעשות כל רע רז"ל בילקוט פ' בשלח:
ה. שרה היתה גלגול חוה ועל חוה נתקנא הנחש שראה תשמיש' וזש"ה סמ"ל הקנאה בביא"ה לכך ואיב"ה אשית נגד ביא"ה ואמר אברהם אע"ה לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את שהיית חוה ונתקנא הנחש ועתה התקון להסיר שם אישות אמרי נא אחותי את. אך המלאך אמר לפרעה ע"ד שרה אשת אברהם היא אשתו ולא תוכל לו מרוב צדקתם. הרב הנשי"א בעל מצות שמורים בדרשותיו כ"י והוא ז"ל האריך מאד בזה ובכמה מקראי קדש:
שמואל הנביא ע"ה אמרו רז"ל שכמה זמן היתה בת קול יוצאת ואומרת עתיד צדיק אחד לילד ושמו שמואל וכל הנולדים בו בפרק קראו בשמותם שמואל וכשנולד שמואל בן חנה פסק הבת קול. ואפשר שזש"ה בחנה ותקרא שמו שמואל כי מה' שאלתיו ויש להרגיש דהו"ל לקרותו שאול אלא שכונת חנה שקראתו שמואל על שם הבת קול והיינו דאמרה כי מה' שאלתיו לזה שאומר הב"ק עליו שיהיה. ממני. והיינו דאמרה לעלי אל הנער הזה התפללתי זה דייקא שהב"ק הי' מכריז עליו וניתן לי שתכף פסק הב"ק כשנולד:
וכד הוינא טליא שמעתי מהרב המובהק כמהר"ם מזרחי זלה"ה בעל פרי הארץ שפירש בזה מש"ה משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם דיש לדקדק מאי קאמר בקוראי שמו ופירש ז"ל במ"ש רז"ל שכל אותם שנקראו שמואל בעבור הב"ק הגם דלא כיוין עליהם הב"ק אלא על שמואל בן חנה כלם נתנבאו והם חבל נביאים שנתנבאו בזמן שמואל וז"ש משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו פי' במה שנקראו בשמו שמואל בעבור הבת קול הגם דהב"ק לא כיונה עליהם עם כל זה אהניא להו קריאת שם שמואל לבד להיות נביאים וז"ש בקוראי שמו בזה שנקראו בשמו לבד קוראים אל ה' והוא יענם ע"כ שמעתי ואפשר לומר עוד רמז במ"ש ילקוט דוד פ' לך לך משם הרב שני לוחות הברית משם המקובלים דמה שלקח מלכי צדק תרומה ומעשר אף דמעשר ללוי משום דנשמת אהרן הכהן בו ובאהרן נשמת שמואל שהיה לוי וז"ש אהרן אחיך הלוי וזהו שמואל שם אל עכ"ל [ועיין בזהר תרומה דף קמ"ח ומ"ש הרמ"ק והר"מ זכותו בפירושו ועפ"י הקדמה הלזו א"ש ודוק כי קצרתי] וכונתו שם רומז על שם בן נח שהוא בחינת חסד הרמוז בתיבת אל בסוד אתה כהן לעולם וז"ש משה ואהרן בכהניו דגם משה היה כהן כמ"ש פ' טבול יום. ושמואל היה כהן ג"כ וכי תימא שהיה לוי לז"א בקוראי שמו כי שמו כלומר נשמתו כמ"ש הרמ"ז דהשמות רומזים לנשמות וא"כ בקוראי שמו שמואל שם תמצא שם אל וא"כ היה כהן שהיה שם. ובהכי יתיישב מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דרבי אלעזר בן עזריה היה גלגול שמואל הנביא וראב"ע היה כהן ושמואל לוי אמנם עפ"ז א"ש דגם שמואל היה בחי' כהן. וכפ"ז שמואל היה לו בחי' אהרן הכהן. ואהרן נתגלגל בעלי ואפשר שלכן כשרצה עלי להעניש לשמואל שהורה בפניו כידוע א"ל חנה חי נפשך אדוני וכו' אל הנער הזה התפללתי רמזה לו חי נפשך שהוא אהרן ובני יש לו שייכות עם נפשך אל הנער הזה התפללתי כמ"ש בסמוך אל הנער שהיה אומר הבת קול שעתיד שמואל והבן כי שמואל שם אל שהוא כהן והיה באהרן הכהן שהוא נפשך ודו"ק היטב:
ז. שכר ועונש בעבירות שבין אדם לחבירו נקרא מזיק ומשלם מעדית ועבירות שבין אדם למקום נקרא חוב ודינו בבינונית. הרב בירך יצחק פ' נח:
ח. שחד אחורים של אותיות שחד תטה שם רמז דלא סגי שחד בלי הטיית דין. שני לוחות הברית. ואפשר שאותיות קודם אותיות שחד הם רגז ואותיות גזר והרמז שלוקח שחד מביא רוגז וחרון אף עליו ועל כן גוזרין עליו גזרות ח"ו:
ט. שדה יש בו קצת קדושה. הר לא יש קדושה. הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא בספר הנחמד מעשה רקח מסכת גיטין ומכות ובזה יומתקו כמה ענינים:
יוד. שומר לפרי דמצטרף לפרי דתנן בעוקצין אם לטומאה כך ק"ו לטהרה דהשומר דהוא העשיר שהוא שומר לחכם ומחזיק בידו מצטרף לפרי שהוא חכם כמשז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות אצל בעל תורה. הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בסוף ספרו מעשה רוקח:
יא. שבת כל השומר שבת מעלין עליו כאלו שמר כל השבתות משנברא העולם ועד ימות המשיח ועד תחיית המתים שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם מאמרם ז"ל והביאו הרב כלי יקר פרשת תשא:
יב. שבת הוא יתעלה נתן לנו את השבת להיות נחים ומפסיקין מעניני הטרדות והמונעים ומטרידים אותנו מלהשיגו יתברך והם עסקי עולם השפל וליחדנו לעבודתו ית' ולהמיר ולהחליף עבודתו יתברך במקום עבודת פרעה מלך מצרים והוא אומרו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן ציוך לעשות את יום השבת והוא יום השלימו נפשכם בהיותכם נפסקים מעניני העולם ולנוח מהתנועות והמלאכות לעבדני ולהשיגני אשר הוא המנוחה השלימה האמיתית ותהיה אז מנוחתכם על שני פני' מנוחת הגוף ומנוחת הנפש והם כנגד שתי מילות מילת ערלת בשר מילת אברהם אע"ה ומילת הלב מילת משה רבינו ע"ה הרמב"ם ז"ל בריש ס' האגרות עיין שם שהאריך בזה:
יג. שבת לכל א' מישראל בא לו תוספת נפש יתירה לפחות וצריך ג' הדסים כשרים שיהיו כסא לג' מלאכים הבאים ללוות הנפש ונשארים עמה ויש לה שמחה ובעת ההבדלה שמברך על הדם הנזכר הולכת הנפש יתירה עם המלאכים ומברכת לבעל הבית ואם אין ג' הדסים הולכים המלאכים ונשארת עצבה ובעת ההבדלה מקללת וכו' מז"ה חס"ל עין הקורא נהר מ"ט דף כ"א ע"ש שהאריך בזה:
יד. שלום ארשב"ג כל המשים שלום בתוך ביתו מעה"כ כאלו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד וכו' לפי שכל א' מלך בתוך ביתו אבות דרבי נתן פ' כ"ח:
טו. שכחה יש מחלוקת בין האחרונים אי שכחה הוי פשיעה או הוי אונס ובזה יש קצת מקום להבין מאמר ירושלמי פ"ק דפאה דכביכול בשביל ישראל נעשה שכחן ובילקוט מז' ל"ב את מוצא ביה"כ בא לקטרג על ישראל וכו' אמר לפניו רבש"ע נשאת עון עמך ופירש הרב הרמ"ק זלה"ה נשאת לשון שכחה ע"ש באורך. והוא פלא מה ענין שכחה ואין שכחה לפני כסא כבודו. אמנם משוט בארץ אסף חבילת של חטאים וכיוצא רובם ככלם שחטאו ישראל מחמת שכחה וסובר המקטרג דשכחה הוי פשיעה ועל יסוד זה הוה מסדר מערכה גדולה מכמה חטאות הצבור והיחיד. וכביכול מראה כאלו נעשה שכחן וההמצאה הוא לרמוז למקטרג כי אסף אסופות ולא כיון להלכה דשכחה הוי אונס והוא הבין מה שרמז לו ואמר נשאת עון עמך שכחת וכו' ובזה כסית כל חטאתם סלה וכבר כתבנו בעניותנו ענין זה באורך בס' הקטן ראש דוד דרוש שבת תשובה דף קס"א ובזה אפשר לפ' פ' צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך ואמרו ז"ל אל מחול לך ודו"ק היטב כי קצרתי.
טז. שיעור כפי שיעור העבודה ומעשים טובים כן הוא שיעור הנשמה באדם וכפי שיעור הנשמה באדם כך יהיה משכן השכינה בו ג"כ מז"ה חס"ל עין יעקב נהר ט"ו:
טוב. שכחה יש קליפה נקראת רי"ב המשכחת התורה ויש לה חיילות תר"ה כמנין אדר"ת שער. וכתוב על מצח משיח בן דוד כד"ת לבטלה וזה ענין מ"ש בשבת דף קמ"ז דר"א ן' ערך דקרא במקום החדש הזה לכם החרש היה לבם כי נאחזה בו קלי' רי"ב והם האותיות ששינה ריב גם החרש היה לבם גימט' תר"ה כמנין חיילותיה אך החדש הזה לכם גימט' כד"ת שהוא המבטלה כמנין משיח בן דוד הרב הקדוש מהר"ש אסטרפולי משם המקובלים והרב זרע ברך ח"ג על ברכות כתב כי הנוטל שחד קליפת רי"ב מחשכת עיניו וז"ש ראשיה בשחד ישפוטו ר"ת רי"ב כי זו הקליפה נוטלת מאור עיניו ואינו מכוין לאמת:
ח"י. שירה אמרו רז"ל בשעה שהיו המצריים טובעים בים בקשו מלאכי השרת לומר שירה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ויקשה דאיך ישראל אמרו שירה. ותירצו בזה המפרשים דהמלאכים בשעה שהיו טובעים בו בפרק רצו לומר שירה דעדיין לא נגמר הנס ולא נתגלה כי הם טובעים ולזה אמר הקב"ה שלא יאמרו שירה באותה שעה דייקא נמי דקאמר מעשה ידי טובעים וכו' ועוד תירצו דבעל הנס יכול לומר שירה על הצלתו משא"כ אחרים שאינם בעלי הנס. ומסתברא כשינוייא קמא שהרי אמרו רז"ל שהמלאכים אמרו שירה אחר ישראל וי"א אחר הנשים גם כן. והגם כי יש לקיים תירוץ שני דאם היו בעלי הנס אף בשעה שטובעים יכולים לומר. שפיר אמינא דמסתברא כשינויא קמא דהא שינויא תנינא אצטריך לקמא ברם שינויא קמא לחודי' נמי קאי ודו"ק.
יט. שלמה המלך ע"ה כל מאן דקריב בכרסייה דחילו ואימתא נפיל עליה וביה הוה דאין דינא בלא סהדין. זהר הקדוש פ' יתרו דף ע"ח ע"א. ומ"כ בגיליון הזהר לאחד קדוש וז"ל זה הפך מ"ש סוף פ"ק דראש השנה בקש שלמה לדון בלא עדים יצאת בת קול ואמרה וכו'. ולי ההדיוט אפשר דכונת הזהר היינו דמחמת יראה היה מודה החייב אמיתו של דבר ונמצא שדן בלא עדים מצד שהיה מודה לא מצד רוח הקדש או נבואה כמו ששאל ודו"ק:
כ. שומר הברית נטירו דכנסת ישראל אסתמרותא דנדה נטירו דצדיק אסתמרותא דשפחה נטירו דנצח אסתמרותא דבת עע"ז נטירו דהוד אסתמרותא דזונה. זהר הקדוש בשלח דף ס' ע"ב ע"ש באורך:
כא. שק הלובש שק ומתפלל לפניו יתברך ושואל ממנו שאלתו קורעין לו גזר דינו ומבטלין ממנו כל גזר דין שבעולם. ויש לרמוז בשם קרע שטן שהוא מועיל לבטל גזרות רעות ר"ת ש"ק כי ע"י לבישת שק מתבטלת ונקרעת הגזרה ודוק. ואין תפלתו חוזרת ריקם כי ש"ק עולה ת' סוד ת' כתות הטומאה שנבראו בעולם וכלם היו עם עשו כי היה עשו כסא לכל א' וא' מת' כתות הטומאה שנבראו בעולם וכו' וזהו סוד השקיפ"ה השק יפה עכ"ל מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ב מסכ"י מוגה. וגורי האר"י זצ"ל כתבו שהוא רמוז בשם אחרון מאנא בכח שקוצית כאלו אמר שקו צית כי מחמת שקו נשמעה תפלתו וזהו צית מלשון ציית דינא. ובזה מבואר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו הסט"א במקום ת' יהיה לק"ש ודלקום בהם ואכלום בב"א:
כב. שכינה דע שמעולם לא נשלמה שכינה בא"י מפני ראובן וגד וחצי שבט מנשה שנשארו חוצה ובהכרח ניצוץ שכינה חוצה עמהם והיינו סוד מראה המזבח שבנו ולא כן לעתיד שי"ב שבטים כלן מיוחדים בארץ ישראל וממשיכים עליהם שכינה בסוד נשמתם שהיא בסוד היכל לבנת הספיר ולפני' מצד האופנים נפשין ומצד החיות רוחין ומצד הכסא נשמתין והם עובדים עבודת התורה שבסגולה ע"י נר"ן לקשור ההשגחה יחד להאירה עליהם מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ז. ומדבריו למדנו כי עבר הירדן אינו ארץ ישראל. כי על פי הפשט נתקבצו דיו"ת כנודע. ולדברי המקובלים מוכרע כי אינו ארץ ישראל. והרמ"ע במאמרות רמז כי מגרעות נתן לבית מג"ר ר"ת מנשה גד ראובן ע"ש. כן כתב במאמר חקור דין חלק ג' פרק י"ח ע"ש וכונתו מבוארת כי מגרעות נתן לבי"ת סביב חוצה דע"י מנשה גד ראובן הי' גרעון ח"ו לבי"ת מטעם שהם סביב חוצה מא"י ולא הי' השלימות בא"י וק"ל. ולפי האמור יש לקשר הרמז עם פשט הפסוק והסוד כאשר יראה המעיין וא"ש ההי"ב:
כג. שמעון ולוי כשהרגו יושבי שכם משום שלא מיחו באדוניהם שעינה את דינה וגזלה מאביה כמ"ש הר"מ הענין הזה היה תלוי ועומד וכפי מה שיעשו הם עצמם ידונו. ונמצא ענין זה היה כמי ששואל דבר מחבירו. ולוי פרע בעגל שמיחה בשבטי ישראל ואף שהיו מועטין ולמפרע אינו נענש על שכם. ולא עוד אלא שהוסיף בענין זמרי שפנחס נסתכן ומיחה והרג זמרי נגד כ"ד אלף משמעון והקדוש ב"ה אמר בדין הוא שיטול שכרו. אך שמעון מלבד שלא מיחה בעגל לא מיחה בזמרי אף שהוא אחד ועוד שהיו רוצים להרוג לפנחס ומשו"ה יש להם עונש שהרגו יושבי שכם שלא מיחו כיון שהם לא מיחו בזמרי. הרב קנה חכמה ז"ל הבאתיו בס' הקטן ראש דוד פ' וישלח ופ' וזאת הברכה עש"ב:
כד. שם האוהב מבקש לזכור שם אוהבו והאויב אינו יכול לזכור שם אויבו וכן אמרו במדבר רבה פי"ח שאמר דוד הע"ה דואג ואחיתופל אין מזכירים שמי ע"ש וזש"ה כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד ועמ"ש בקונט' פני דוד פ' במדבר וצוארי שלל הפטרת מחר חדש:
כה. שמחה כשעוסק בתורה או מצוה או תפלה צריך שיהא שמח מאד יותר מאשר הרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב וכשעוסק בתורה או מצוה יהיה בחשק נמרץ ובהתלהבות עצום. רבינו מהרח"ו ז"ל שער רוח הקודש:
כו. שכר שכיר סגולת מצוה זו שאם קיים מצות שכר שכיר ביום מימי השבוע הנה ביום השבת של אותו שבוע נותנין לו תוספת שבת ונשמה יתירה מדה כנגד מדה כנגד ואליו הוא נושא את נפשו שהשלימה לו כמו כן נותנין לו נפש יתירה בשבת הנרמז בר"ת ביומו תתן שכרו. רבינו האר"י זצ"ל בשער הפסוקים בליקוטים אשר בסופו:
ז"ך. שבועות טעם שנקרא שבועות כי נשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו ואנחנו נשבענו לו שאין אנו ממירים אותו ח"ו. הרב עיר וקדיש אור החיים בס' טור ברקת סי' תצ"ד ואפשר שנקרא שבועות לרמוז שלקבל התורה מנינו ז' שבועות כאשה הנטהרת בז' נקיים ולרמוז שלא ניתנה תורה עד אשר נטהרנו בז' שבועות וע"כ צריך לפרוש מטומאתנו תמיד ואז נקרב לתורה נקרא חג השבועות אני הדל בדברים אחדים דף ע"ז.
כח. שבטים היה להם התנצלות שמה שחשבו על יוסף לאבדו מן העולם לא יצאה מחשבתם לפועל שערי שמים דף י"א הובא צמח דוד דף ק' ויש לצרף לזה דין פירש מצודה בשבת להעלות דגים והעלה תנוק כמ"ש בעניותי בראש דוד באורך פ' ויגש ע"ש באורך:
כט. שלום אמרו בזהר הקדוש שהרוח עשה הקב"ה לשים ש' בין האש ובין המים וה"פ שה' ברא ד' יסודות ארמ"ע והעפר כלול בו הכל ואינו יוצא אלא ע"י אש ומים ונתתי גשמכם וממגד תבואות שמש ולפי שא"א אש ומים יחד וכשחסר יסוד האש אין הארץ מוציאה כלום כי הכל נרקב ע"י המים וכשחסר המים הכל נשרף באש לכן עשה יסוד הרוח מפסיק בין האש והמים כי הרוח יכול לעמוד עם האש והמים ועי"ז מתקיים האש והמים בעולם והאדמה נותנת כחה יבולה וכל פירות וזש"ה עושה שלום ובורא את הכל שע"י הש' ברא הכל ה"ה מהרי"ד בצמח דוד דף קכ"ד ע"ד: