א. ראובן בס' רבינו אפרים כתוב שהרב החסיד דרש לזכות ראובן פ' ויהי בשכון ישראל וכו' ובא ראובן בחלום ונתן לו חינות. גם שמעתי שהגאון מהרמא"י דרש הפ' לזכות ראובן ובא ראובן להחזיק לו חינות ושוב מצאתיו בחידושי הגרשוני:
ב. רבקה הוצרך אברהם אע"ה לקתחה בכסף וזהב דהיא מסטרא דצפון וכתיב מצפון זהב יאתה אך רחל ולאה הם בסוד דל"ת דאחד גדולה כשני דלתי"ן בסוד לשקוד על דלתותי לכן הוכרח יעקב אע"ה לקחתם בדלות ועניות. הרב הנשי"א בעל מצות שמורים בדרשותיו כ"י:
ג. רבקה שרה חוה שרשם בבינה וז"ש ידעת שח"ר מקומו שרה חוה רבקה וז"ס ה' של ידעת אימא עילאה הנקראת שחר הוא מקום ג' נשים שם. הרב הנז' שם:
ד. רבקה המלאכים כשבאו לבשר את שרה אברהם אע"ה ידע שהם מלאכים כמ"ש בזהר וגילו לו שרבקה תהיה זיווג יצחק ויהיה ע"י אליעזר וז"ס ואל הבקר רץ אברהם הבקר רבקה רץ נתרצה ויקח בן בקר רך וטוב על בשורת רבקה וזהו רך שהיא קטנה וטוב שהיא טובה ויתן אל הנער נער גימט' אליעזר עם ב' כוללים וימהר לעשות אותו כי קפצה לו הארץ ובשמו רמוז שלא יקחה אלא אחר העקידה כי אליעזר הוא איל עזר אחר שנזדמן האיל לעקידה אז עזר אשה. הרב הנז' שם:
ה. רחל אמנו ע"ה בזכותה נתנו ראשי חדשים לישראל וכן ראשי חדשים לעמך ר"ת רחל ומוסף ראש חדש רחל אמנו תקנתו שראתה ברוח הקדש שנשי המדבר לא נכשלו בעגל ורמזה שמה בר"ת ראשי חדשים לעמך. לקוטים ישנים כ"י. ועמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בזה:
ו. רשע כל מעשים טובים שעושה הרשע או התורה שלומד אין צריך לומר שאינו נותן כח בקדושה אלא אדרבא מוסיף כח בקליפה. לקוטי רבינו האר"י זצ"ל על פסוק ולרשע אמר אלהים וכו' ושמעתי מהמקובל המופלא עיר וקדיש מו"ר ניהו רבא כמהר"ר שלום שרעבי זלה"ה שהיה מקשה על זה ממ"ש בזהר הקדוש פ' שמות דף י"א ע"א כמה דאתתקף הכל בהדי אינון צדיקיא וכו' אוף הכי אתתקף בהדי חייביא דמטו לידייהו עובדי אינון צדיקיא וכו' וכמה דאתייקר איהו בעלמא בעובדי דצדיקיא הכי נמי איהו אתקייר ברשיעיא כד עבדי עובדא טבא וכו' והרי אמרי' דהרשע במ"ט מוסיף כח בקליפה ולי ההדיוט נראה דמ"ש בזהר היינו כשבא לרשע עבירה ויצרו תוקפו והוא מהרהר בתשו' וכופה את יצרו ופורש מהעבירה בהא הוא דאתיקר קב"ה. אבל כשלומד הרשע ועושה איזה מ"ט בלי כבישת היצר אלא כמתלהלה ואין יצרו תוקפו כי הסט"א רוצה שיעשה טוב כדי ליקח אותו בזה נאמר ולרשע וכו' ודוק בעובדא דמייתי שם:
ז. רשעים הקב"ה פורע להם שכר מצות שעשו בעה"ז וטורדן לעה"ב כמ"ש רז"ל ורבים שאלו להבין מה טעם האל מלא רחמים כה יעשה לרשע לבלתי השאיר לו שריד שכר מצות שעשה לעוה"ב ותירץ הרב כלי חמדה דקיימא לן רובו ככולו ואזלינן בתר רובא והרשע רובו עונות ומיעוט מצות פורע בעה"ז ומז"ה חסד לאברהם מעין ד' נהר ח' תירץ כלאחר יד דמצות הרשע יש בהם מעט אור וחיות ואינם עולים למקום שכר האמיתי ופוסקים לו שכרו למטה בעה"ז והרב החסיד מהר"ר גדליא חייון זלה"ה תירץ דהקב"ה מדתו לתת לכל א' עפ"י מדותיו והרשע כי כל מגמתו בעה"ז ואינו חושב בעה"ב ככה יעשה לו להרחיב לו בעה"ז מעט מצות ויצא נקי. ואני בעניי תירצתי דהרשע כל מצותיו הולכות לסט"א ומה ישלם לו בעה"ב וכל טובו עשוק בסט"א אך אין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה לכך משלם לו בעה"ז מעין מ"ב קרבנות דבלק וכל הני שינויי המה בכתובים בדרשותי ואחר זמן רב נדפס ס' אשד הנחלים וראיתי בדף פ"ט שהביא תירוצים על זה על דרך התירוצים הנזכר ובדף קי"ז ע"ג תירץ במה שחקרו המפרשים אינו משלם שכר מצות בעה"ז והאיכא בל תלין ותירצו דאומן קונה בשבח כלי ובע"ה אינו עובר על בל תלין. והרשע כשקיים איזה מצוה באקראי הלך חשכים ואין כאן שבח כלי ולכך צריך הקב"ה לשלם שכרו בעה"ז דאיכא בל תלין:
ח. רבקה בחטא אדה"ר הטיל הנחש זוהמא באדם וחוה ונשך בעקבו שהם אותם הנשמות התחתונות הכלולות בעקבו של אדם ובחינת הטוב שבנשמות אדם שנתערבו ברע של הנחש הם בראשו וז"ס הוא ישופך ראש לברר ולהוציא משם נשמותיו הטובות. ויעקב אע"ה היה גלגול אדה"ר וחוה נתגלגלה ברבקה ולפי שגרמה שיקולל אדם לכן השתדלה שיקבל יעקב שהוא אדם הברכות ויצא מהקללות וכהו עיני יצחק שיהיה ענין הברכות על ידי רבקה ויעקב כי הם חטאו אז ע"י רמאות הנחש ונתקללו וכן עתה יפסיד הנחש הבכורה והברכות במה שרימוהו עתה וכמשפטו כן יעשה לו רבינו מהרח"ו זצ"ל בספר עץ הדעת טוב כ"י וזהו תורף דבריו בקיצור נמרץ:
ט. ראובן יש לחקור דח"ו הוא בן תמורה דיעקב אבינו ע"ה מחשבתו ברחל ויהי בבקר והנה היא לאה והרא"ש והר"ן פ"ב דנדרים כתבו דבן תמורה מיקרי אפי' שתיהן נשיו. ואני בעניי זה שנים תירצתי דהא דאיקרי בן תמורה אפי' ב' נשיו היינו דפשע ולא בדק. אמנם יעקב אע"ה לא פשע ועביד כל טצדקי ומסר סימנים לרחל אע"ה אלא שרחל מסרה הסימנים ללאה ומאי אית ליה למעבד ואחרי זמן ראיתי שכן כתוב בזהר הקדוש ח"א דף קנ"ה ע"ש ומצאתי בקובץ ישן על קלף כ"י שתירץ דהעיקר הוא האם שאם האשה תטהר מחשבתה ורעיוניה ותדבק בה' מאד מתפרקת על דודה ולא על אחר הולד יצא קדוש וטהור ונקי ואינו בן תמורה ובהכי ניחא ראובן ודוד הע"ה זהו תורף דבריו ז"ל:
יוד. ר"ה ועשרת ימי תשובה ויה"כ עיקר התשובה שיעשה האדם בימים אלו על חטאתיו הוא שיהיה נאנח ובוכה על חרבן בית המקדש ועל חילול שמו הגדול ותורתו הקדושה אשר עונותיו מנעו הטוב והיה מסייע לעכב הגאולה וזה צע"ר השמים אפס לא תהיה תפארת התשובה כדי שיושפע בפרנסה טובה ויחיה הוא וזרעו רק כל מגמתו תהיה על דבר כבוד שמו. וזה רמז המפרשים בתוספת נפך בפ' הישאג אריה ביער וטרף אין לו ונודע כי הקדמונים אמרו אריה ר"ת אלול ראש השנה יה"כ וז"ש הישאג אריה אם שאג תשאג בארי"ה יהיה ביער שהוא בית המקדש כדכתיב מצאנוה בשדי יער וכל מגמתך יהיה ביער על חרבן בה"מ וטרף אין לו כי בחרבן בטלו הקרבנות וטרף אין לו וזה פירש הרב מהר"ר יוסף אב"ד בפוזנא אך אם יום או יומים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא הכונה אך אם יום רמז על יה"כ או יומים שני י"ט של ר"ה יעמוד ישראל בתשובה לא יוקם לא יהיה התקוממות כי כספו הוא כל מגמתו אינו אלא על דבר הכסף שיושפע עליו ברכות ובדרושים הארכתי בעניותי בזה:
יא. רחב התוס' פ"ק דמגילה כתבו דלא היתה מז' עממין. ודבריהם קשים דבספרי פ' בהעלותך בהדי' אמרו דהיתה מז' עממין אך התוספת בסוטה דף ל"ה ע"ב כתבו דכיון דקבלה להתגייר קודם שהתחילו במלחמה אינה בכלל לא תחיה כל נשמה. אמנם יש חקירות גדולות בענין זה כי שאלה ונתתם לי אות אמת ואמרו בזוהר הקדוש סימנא דמשה בעאת מינייהו והדבר קשה מה זו שאלה על כן יאמרו המושלים יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ותו דאמרו פ"ק דמגילה דאיגיירה ונסבה יהושע והוא פלא:
אמנם על דרך האמת הכל מתוקן דכתב רבינו האר"י זצ"ל דרחב היתה גלגול תמר מסוד קין וכמו שתמר ילדה שנים פרץ וזרח כן רחב הצילה לשני המרגלים והו"ל כאלו ילדתם ובזה תנוח דעתנו כי האף אמנם גופה מז' עממין. מ"מ נשמתה גדולה נשמת ישראלית גבוהה גבוהה זאת קומתה דמתה לתמר אשר ממנה יצא דוד ושלמה וכל מלכות בית דוד ומלך המשיח וא"כ אינה בכלל לא תחיה כל נשמה דנשמתה אינה מזוהמת ז' עממין ואמטו להכין שאלה אשה סימנא דמשה כי הוא הבל והיא מסוד קין ולעילוי נשמתה נסבה יהושע ורחב"ה ונסבה שיצאו ממנה נביאים וגם יחזקאל הנביא כמו שאמרו במדרש רות רבה והובא בילקוט ריש פנחס ונעלם זה מהרב הבקי ומופלג בעל סדר הדורות דכתב דבעל שלשלת הקבלה שאמר דיחזקאל יצא מרחב שקר ענה ע"ש דף ז"ך יותר מזה כתבתי בעניותי בקונטרס צוארי שלל הפטרת שלח עש"ב:
יב. רעיא מהימנא הרשב"י ע"ה נכנס לעולם הנפשות אל הזכוך ההוא בחסידותו ושם עסק בתורה עם נפש רעיא מהימנא וחיבר שם ספר רעיא מהימנא לצורך הדור כנזכר בתקונים וגם עתה ר"מ בהיותו מתנוצץ בס' רבוא ממש נשמתו סובלת צער קדושי בני ישראל שאינם יכולים לפרות ולרבות בתורתם בהתנוצצות נשמתו בת"ח מפני צער עניני הגלות ועוד האריך בזה בענין הת"ח ועמי הארץ. מר זקני הרב חסד לאברהם עין יעקב נהר ל"ב ע"ש באורך:
יג. רצון הבן יכול לעשות רצון אביו אעפ"י שלא ציוה כך כההיא דחייא בר רב דאפיך לאמיה מה שהיה אומר ואי לאו משום למדו לשונם דבר שקר היה נכון לעשות רצון אביו אעפ"י שלא הוציא כך מפיו. אמנם העבד אין לו לעבור על דברי אדונו אע"ג שרצונו יהיה כך כמעשה דפנגר כשציוהו נ"נ להרוס ההומה כמ"ש באיכה רבתי. הרב מהר"י חאגי"ז בספר קרבן מנחה סימן קכ"ד:
יד. ראש השנה רבי' מהר"ם קורדוביר"ו זצ"ל כתב יש לחקור למה יהיה הדין יום ר"ה שהוא שנה אחרת והיה ראוי יום הדין להיות בסוף שני שלישי חדש אלול ובסוף אלול יהיו עשרת ימי תשובה ויוה"כ והיה צודק שעונות שנעשו בשנה זו יתכפרו בשנתו ולא בשנה אחרת עכ"ד. ואפשר לישב במ"ש בילקוט סוף סדר פנחס רבנן אמרי יספת לגוי כל מה שאתה מוסיף ימים טובים אנו מוסיפים לך קרבנות א"ר לוי בכל חדש וחדש בקש הקב"ה ליתן להם מועד לישראל בניסן נתן להם פסח באייר נתן להם פסח קטן בסיון נתן להם [עצרת] בתמוז היה בדעתו ליתן מועד גדול ועשו העגל ובטלו אב ואלול ובא תשרי ופרע להם ר"ה ויה"כ והחג אמר הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו בשמיני עצרת תהיה לכם עכ"ל אמור מעתה שלפי האמת ר"ה היה בתמוז ויה"כ באב והיה דן הקב"ה בהם וכן היו שומרים שם ועבר ואבותינו הקדושים כמ"ש הרב זרע ברך ח"ג ס' וירא דף טו"ב. אלא בשביל העגל אשתהויי אשתהו המועדים עד תשרי ושקטה נחה חקירת רבינו הרמ"ק ז"ל וקרוב לזה תירץ בספר מאיר לארץ:
העוד לנו חקירת ס' מאיר לארץ שכתבו גורי האר"י בלקוטי תורה שאין תשובת שנה זו מועלת בחבירתה וא"כ [כיצד] יתכפרו ישראל בשנה זו על האחרת. וכתב בס' הנז' דזהו גדולת יה"כ שמכפר על שנה שעברה דבשאר יש רשות לס"מ ומלך על ע' שרים ומקטרג ואומר אין לא' רשות לבא בתחום חבירו אבל ביה"כ אין לו רשות להסטין אז מועיל לכפר על שנה שעברה עכ"ד ואני הדל הקשיתי עליו בספר הקטן דברים אחדים דף ק"ח שהרי כתב מהרח"ו ז"ל משם רבינו האר"י זצ"ל. שהשב בעשרת ימי תשובה כל יום מכפר על כל הימים שכמותו כלומר תשובת יום ראשון של עשי"ת מכפרת על כל יום ראשון שבשבוע של כל ימי חייו וכן עד"ז וזה הפך דבריו וכו' ע"ש. ועתה נראה לי דיש לקיים דבריו דאיברא דכל יום עשרת ימי תשובה מכפר על כל יום שכמותו כל ימי חייו אמנם כל זה תלוי עד יה"כ וביה"כ נגמר כל אלו הכפרות של עשרת ימי תשובה כי ה' ברחמיו ביה"כ מרחם ומכפר בעבור תשובה שעשו בעשרת ימי תשובה דבר יום ביומו מכל ימי חייו אך הענין תלוי עד יום הכפורים:
ואנכי הדל כתבתי שם בדברים אחדים דמ"ש הרב ז"ל בלקוטי תורה הוא בשאר הימים אבל בעשרת ימי תשובה שהם כנגד י"ס דבינה כמ"ש הרמ"ק יש כח בהם לכפר על כל השנים שעברו ואין כח לע' שרים וכיוצא לפצו' פה וכבר בעניותי בספר הקטן דברים אחדים כתבתי באלו ההקדמות. ועתה אומר כי עפ"ז יבא לכלל ישוב מאמרם ז"ל בשעה שעקד אברהם אע"ה את יצחק אמר רבש"ע תן לבני עשרת ימי תשובה והביא מאמר זה בספר עיר דוד סימן תקמ"א. וע"פ האמור אפשר שהתפלל אאע"ה בשעת העקידה שהיה בעשרה בתשרי וברוה"ק ידע כי בעון ישראל נדחו תמוז אב אלול וזה הצע"ר שהיה צריך שיהיו עשרת ימי תשובה באלול לכפר בשנה ההיא ונדחה אלול לכן התפלל בעת רצון העקידה שיהיו עשרת ימי תשובה ר"ל שימשך מאור אימא ויועילו לתשובה גם בתשרי לכפר לשעבר. ולפי דברי ספר מאיר לארץ יש לומר בסגנון זה שהתפלל תן לבני עשרת ימי תשובה שגמר הכפרה שלהם ביום הכיפורים והוא ענין גדול לכפר על מה שעבר כי יום הכפורים אין לפ' שליטה ומתגלים אורות עליונים ואהניא לכל עשרת ימי תשובה וכמו שכתבנו לעיל לשיטה הנזכר ודו"ק היטב ועוד כתבתי בעניותי בזה בקונטרס כסא דוד דרוש ט"ז בס"ד:
טו. רבית עובדיה לוה ברבית מיהורם לזון הנביאים הרב מהר"ש פרימו ברמזיו כתב דעובדיה לא עבד איסור רבית דיהורם גוי כי הוא בן איזבל גויה ונקרא בנה ומותר ללוות מעכו"ם ברבית אלא מדרבנן אסור שמא ילמוד ממעשיו והתם לא שייך עש"ב. ותימה על הרב ז"ל דהא דאסור מדרבנן היינו להלוות לעכו"ם אבל ללוות מעכו"ם מותר גמור אפילו מדרבנן ומבואר בהרמב"ם והרב המגיד ריש פ"ה דמלוה ועיין מ"ש שם הרב משנה למלך. ומה שהחליט דיהורם גוי התוספות כתבו דהיה ישראל משומד והותר משום פקוח נפש כמ"ש לפנים. והתוספות בע"ז דף כ"ו כתבו שהיה מותר שהיה פקוח נפש וה"ה מהרי"ד ז"ל בצמח דוד דף ס"ד כתב דאע"ג דהי"ל לעשות החיוב עליהם ולא עליו מ"מ עשה החיוב עליו דהוא מותר לדעת רש"י דמתיר כשאין הרבית בא מיד הלוה ע"ש שהאריך בצדדים. ומעיקרא יש לפקפק דאיך היה אפשר ליקח רבית לכלכל הנביאים להדיא ושהם יתחייבו כמ"ש הרב הנז' עיין בדברי קדשו באורך הרי כל זה שעשה עובדיה להציל הנביאים מאיזבל שהרגה הנביאים כמש"ה מלכים א' סימן י"ח ואיך יגלה ליהורם שהנביאים לווים ברבית ויתחייבו הם. הלא אם ידע בהם יהורם יהרגם הוא או איזבל אמו ודו"ק:
טז. רצון אלמלא עקידת יצחק אין א' מכל הנבראים יכול להפיק רצון שאלתו מרוב דקדוק הדין ובזה מבואר מ"ש בויקרא רבה והביאו מרן ב"י א"ח סי' א' אמר הקב"ה בשעה שקוראין פ' צפונה לפני ה' אני זוכר עקידת יצחק בן אברהם. ונרחיב הענין במ"ש המקובלים והביאו ילקוט ראובני פ' ויקרא דף קי"ד ע"ב כל הבקשות שמבקשים הברואים כלם הקב"ה נותן הכל ובהגיע אותו השפע דרך צפון אז מדה"ד אם ראוי האדם נותנין לו ואם לאו הם מעכבין הכל שם והם צפונות שם זהו תורף דבריו. ובזה פירשתי בעניותי פ' אומר לצפון מדה"ד תני כלומר תני אשר ליך צפון ולדרום רחמים אל תכלאי לא תכלא רחמיך והראשונים פירשו מה רב טובך אשר צפנ"ת ליריאיך. הנה כי כן באמירת פ' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה זוכר עקידתו של יצחק לכבוש צפון להפיק בקשתו ואלמלא עקידת יצחק אין א' יכול להפיק שאלתו מדקדוק מדה"ד ועי"ז יצא שפע למלאת שאלתו אם לא כלו מקצתו ודו"ק. ר"ל שע"י עקידת יצחק נכנע ונכפף למעלה מדה"ד תחת מדת רחמים. ה"ה מהרי"ד ז"ל בספר צמח דוד דף ע"ה ע"ד משם מהר"ם ואע"ג שמיתוק הדין בשרשו אפשר שעת' אברהם נכלל בגבורה כידוע [א"נ יש לחלק בין הנושאים] וא"ש ההי"ב:
טו"ב. ראובן סבר כב"ה דצרת ערות אסורה וכשבא יעקב לא"י נאסרו לו שני אחיות כמ"ש הרמב"ן ועתה בלהה צרת ערוה ואסורה לב"ה וז"ש וישכון ישראל בארץ ההוא שהוא א"י לזה (יעקב) [ראובן] להציל אביו בלבל יצועיו וישמע יעקב הבין טעמו ויהיו בני יעקב שנים עשר וכו' ע"ש ה"ה מהרי"ד שם דף צ"ג ע"ד שמצא כתוב. ויש להשיב ע"ז הרבה וק"ל:
ח"י. ראובן שמעון ולוי שמרו יחוסיהם ולא עע"ז במצרים ושאר כל שבטים לא שמרו יחוסיהם ועע"ז במצרים. במדבר רבה פי"ג ועיין צמח דוד קל"ה ע"ג ודף ק"מ ע"ב:
יט. רעמסס נקראת גשן שמתנה היא מפרעה לשרה על שנגש אליה כדין המזיק שמשלם במיטב הארץ לפיכך משלהם זכו בה ישראל וכתיב ויאמר פרעה אל יוסף לאמר להכריז בכל מלכותו אביך ואחיך באו אליך ליטול שררה כמותך לא להשתעבד ושמתם שרי מקנה על אשר לי שיהיו השבטים שולטים על שר המזלות שהוא מזל טלה. כנפי יונה ח"ד סימן ס':
כ. ראו כי רעה נגד פניכם. ל"א כ"ן גימט' מיכאל אשר שם בפיו של פרעה ביטול קללתו וכשנהפך מלאך רע זה פרעה להיות שליח מיכאל ואמר לא כן הרי יוד מיכאל נוספת בו באותו מלאך להפוך עשר שמות אלהים שהם עם השמות כמספר ז' תיבות אלה להיות רחמים על ישראל שכן הם בגימטריא ברית אברהם. כנפי יונה ח"ד סימן ס"ה: