א. נעשה ונשמע פירש הרב תורת חיים בריש שיטתו לע"ז דכלפי שהחזיר התורה לעשו ולא רצה אמרו ישראל נעשה לא כמו עשו וכל קבל ישמעאל שהחזירה לישמעאל ולא רצה אמרו ונשמע ע"ש באורך ואפשר לפרש דאמרו נעשה ונשמע על דרך שאמרו מטפס ועולה מטפס ויורד דחסר בתחלה הירידה ולבסוף חסר העליה ורצו בזה דיכול כמה פעמים וכמו שפירש הגאון מהר"ר העשיל במאמר ברוך אתה בבאך ודוד מפרשה וכו' ולקמן אות כ"ו נצרף הני בי תרי עם שאר טעמים לך נא ראה:
ב. נפילת אפים צריך לומר תיכף אחר חזרת י"ח וטעמא טעים עד"ה הרב מהר"ם ריקאנטי פ' קרח ע"ש וכן כתב בכתבי הקדש לרבינו האר"י ז"ל ועיני ראו תשובה כ"י לאחד מרבני איטאליא הקדמונים שמכח דברי הרב מהר"ם ריקאנטי דן שיאמרו נ"א בעשרת ימי תשובה קודם אבינו מלכנו והפריז על המדה ובארץ ישראל המנהג לומר נ"א תיכף אחר העמידה אפי' ביום ב' וה':
ג. נפש חיה מי שאינו מתקדש בשעת הזיווג בניו לא יש להם אלא נפש חיה כבהמות זהר חדש דף י"ז מדפוס ויניציא ורבינו האר"י זצ"ל אמר כי רוב הדור בגלגול שעבר היו בבהמות זולתי השרידים אשר ה' קורא ופירש הרב אספקלריא המאירה שז"ש בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני דהגלגול הא' נקרא אב והיו בהמות לכן לא עמדו על ה"ס כמש"ה אל ירעו אל מול ההר ההוא:
והטעם שהבהמות אינם מדברות ה"ט דאתגבלון מעוביא רב' דעפרא יתיר מבני אנשא ולא זקפין רישא ולא מסתכלין ברקיעא דאלו אתגבלון מעפרא קלילא וכו' הוו ממללן זהר חדש דף י"ז ע"ג ופירוש ויהי האדם לנפש חיה שם ע"א עיין בדברי קדשו ודו"ק:
ד. נר"ן נפש המשכלת רות באה לעולם לעשות כל מ"ע ול"ת ולא הנשמה והרוח ולכן נצטוית הנפש על תפלה וברכת מזון כמ"ש ברכי נפשי את ה' והרוח ללמוד תורה והנפש מכינה לכלן כשישמור המצות ומחלון שהוא הרוח מכין לרות תכשיטיה נעמי שהיא נשמה באה ללמד לבנה מחלון לחזור בתשובה אלימלך נשמה לנשמה מלמדו פנימיות התורה דרך האמת שהוא התשלום ספר הגלגולים הביאו הרב צמח דוד חדש פ' נח דף ל"ח ע"א ורואה אני כי מימיו מן המקדש נובעים דברי הזהר הקדוש בזהר חדש דף ל' ע"ד ודף ל"ז ודף ל"ח ושאר דוכתי ואני הדל כתבתי בזה בקונט' כסא דוד דרוש ח' בס"ד:
ה. נון כפופה נון פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט הכי אמרו בשבת דף ק"ד. פירש רבינו אליעזר מגרמיזא תרין עלמין ה"א עילאה בינה ה"א תתאה מ' עולה הנקבה שהיא בישיבה והרב המקובל עיר וקדיש מהר"ר נתן שפירא זלה"ה בעל מצות שמורים בדרשותיו מכתב ידו יד הקדש פירש דהיינו מאי דאמרינן התם בשבת אתו דרדקי האידנא ואמרו מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כותייהו הכונה אפי' יהושע בן נון שנקרא נון על שמם כמשז"ל מי ששמו בשם הדג הוא מכניסן לבני לארץ נון בנו יהושע בנו. והאריך הרב ז"ל מאד בענין זה ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר קצת מדבריו וגם זה בקצור נמרץ. הביא משם הזהר הקדוש דתרין נונין אינון יקרא דקב"ה ובהו בריך יעקב לבנוי וידגו לרוב בקרב הארץ ות"א וכנוני ימא יסגון דתרין נונין אלין עיקרא דעלמא ומאלין אפיק קב"ה לעממיא דכתיב לא נין לו. ועתיד הקב"ה לאתבא אלין נונין לאתריהו דכתיב תשבן לקדמתן. ועוד האריך בזהר ופירש דכנגד נונין שבקדושה שהן תרי"ן ההי"ן כנז' יש בקלי' התנינים הגדולים ואמרו בתקונין דאדה"ר פגם באותיות א"י של אהיה ונשארו תרין ההי"ן בגלו' וגברה נ נחש ונפלה נ של שכינה. והשני נונין של קדושה הם שני שמות ע"ב השני יל"י גימט' ן' והשם של נ"ח מע"ב יי"ל גימ' ן' שערי בינה. ואברהם אע"ה התחיל לתקן כי תרח גלגול אדה"ר ופגם בצלמים ונדה וימת תרח בחרן ן' הפוכה שהי"ל לתקן ן' ואדרבא קלקל ולז"א לאברהם אע"ה לך לך מארצך ששם שולט נ נחש ממולדתך שנולד בטו' נדה ומבית אביך ע"ז אל הארץ אשר אראך ששם תתקן ב' נונין כמנין לך לך. ויצחק נולד לק' שנה שתקן קצת הב' נונין גימט' ק' ויעקב תקן הצילני נא וז"ש פר"א נגאל יעקב בב' נונין הצילני נא ולקח לאה ורחל עלמא עילאה ועלמא תתאה שהיו בגלות בין החיצונים כ"י והם התרי נוני"ן כנז' וביצ"מ שרפו מהתורה גבר עמלק ונכנס בין התרי נונין וז"ס עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ר"ת עמלק ושני נונין ה' לאורך ימים ר"ת יל"י שבכה שם זה בשבת אנו מוציאים הב' נונין מן הקלי'. ובגלות תמיד צריך לכוין להקים סוכת דוד הנופלת. מודי"ם גי' ק' לתקן ב' נונין והכריעה כרע כחוטרא ו וזקיף כחויא כנגד נ נחש להעלות נ של השכינה על נ של נחש וז"ס ליני הלילה נ גדולה עם יל"י ולכן יש ק' יום בשנה שצריך לחזור בתשובה ן' יום מפסח עד עצרת ון' מר"ח אלול עד הו"ר לתקן הב' נונין. זה תורף קצת מדרוש הנשגב של הנשי"א ז"ל בקצר אמיץ:
ואני ברגליו אעבורה דאפשר שזה טעם מ"ש בזהר הקדוש שאם דהע"ה היה חי ק' שנה היה מתקן כל העולמות כי בק' שנה היה מתקן ב' נונין וזה רמז אלי אל תעלני בחצי ימי ס"ת אלי אל תעלני שם יל"י גימט' ן' ואפשר דזה סגולת אמירת י"א פסוקים שמתחילין ומסיימין בנו"ן שמתקן הב' נונין וגם י"א שפגם אדה"ר מאהי"ה ונשארו תרין ההי"ן בגלות שהם השני נונין ובקריאת פסוקים אלו מתקן י"א וגם הב' נונין. ובהכי ניחא מ"ש רבינו יהודה חסיד זצ"ל בכ"י דבאמירת פ' אלו מבריח סטן ממנו ולכן לא יש ס' בפסוקים אלו עכ"ד. ובפ' עדותיך נאמנו מאד הנז' לי ההדיוט אפ' לדורשו לשבח דע"י התורה ניצול מעמלק בכח ב' נונין עלמא עילאה ועלמא תתאה שנכנסים ומפרידים קלי' עמלק ולכך יש ב' נונין בין אותיות עמלק והוא ע"ד מה שרמזו ז"ל בפ' כפי תחרא כנודע וכיוצא פירשו במראה להרב אברהם ז"ל כי קדוש נכנס דו באמצע לבטל הת' דעשו הרמוזים בק"ש וכמ"ש במ"א באורך. וכיוצא בזה אני בעניותי רמזתי בפ' ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האות הזה כי נודע כי הפלונית יותר גשמית והיא גימט' ת"ף וכשה' ברחמיו גואל ישראל הארת קבה"ו הרמוזים באותיות דו מפריד בין ת"ף ונעשה פדות והיא גאולת ישראל. אך במצרים לא זכו ישראל כי אם לגילוי שכינה וכמ"ש הזהר הקדוש כי בארץ מצרים זכו למצה אות ה' לבד ואח"כ זכו למצוה. והנה כי כן ז"ש ושמתי פדת דהיה גילוי שכינה הרומז לד' אך לא זכו לוי"ו כי אם היה בכח ולכן פדת עם הוי"ו בכח. אך אח"כ יזכו למצוה ויהיה פדות מלא וז"ש למחר יהיה האות הזה אות וי"ו ויהיה פדות מלא והרבה עמו פדות שלח לעמו ובזה פירשתי בעניותי המסרה כמ"ש במקום אחר בס"ד. ובזה אפשר לתת טעם למשז"ל דהעמר מבטל עמלק כי ן' ימי עמר מכניעין ן' נחש שרו של עמלק. ובמ"א כתבתי בעניותי רמז בזה כי עמר ע' רומז לעשו מ"ר גימ' עמלק. ואפשר דבעסק תורה לשמה תורה שבע"פ שהוא מתקן נון של השכינה אדני מבטל קלי' רי"ב בכח נון של מ' ונון עליונה וב' נון גימט' ריב ובמקום ריב נעשה רבי ודוק היטב:
ו. נח נתירא אביו לקרוא לו שם בעת לדתו עד שגדל כי היו הקלי' רבות כי כל מה דאתגליא שלטה עינא בישא ולכן כתיב ויחי למך וכו' ויולד בן ואח"כ ויקרא שמו נח. רבינו האר"י זצ"ל בלקוטי תורה ובילקוט אמרו כי אביו קראו ינחם ומתושלח קראו נח. ונח נתגלגל ביוסף ומשה כמ"ש האר"י בס' הגלגולים פ' ס"ד ופ' נ"ח. וזה רמז ינחם ר"ת יוסף נח משה. וגם ר"ת אלה תולדות נח נח גי' אש"ר גי' משה יוסף וזה שפרעה נבא ולא ידע מה ניבא מי ה' אשר אשמע מ"י ר"ת משה יוסף כי כאשר יחבר הקב"ה מ"י ביחד שהם גי' אשר אז אשמע בקולו וישראל יצאו ממצרים. הנשי"א הנז' בדרשותיו כ"י:
ז. נסים ונפלאות אשר נעשו לנו ולאבותינו ע"פ מדותיו של בעל הרחמים כי ביום אשר גברו רחמיו עזוזו ונפלאותיו אשר נתגלו אורות עליונים והשפיע בצחצחות חסדי חסדים עושי אורים גדולים ולפיהן ישיב רח"ם רחמתי"ם לראש עברים נסי"ם ונפלאות לא זו כי אותו היום גדול מאד בשמים ממעל לחש"ב והתברכו בו ברכות ונהרו"ת המושכין. אף זו כי מידי שנה בשנה כה יעשה ביום ההוא אור זרו"ח זירחי"ה נקיט ואתי כל שזמנו קבוע וקב"ע את קובעיה"ם מה נכבד היום הן עוד היום גדול כל שנה לקבעיה קמא הדר הוא. וכזאת וכזאת לע"ד בבני ישראל נכון למועדי רג"ל בחגים ובמועדים. וכן ימים טובים לישראל מדרבנן אשר בימים ההם יצא שפע ממרום שלח וישימהו על הנ"ס ככה יעשה קובע"ת כוס ישועות והיו נכונים סדר זמנים ויאור להם נהרי"ם יאורי"ם רחבי ידים ובהגיע תור כפעם בפעם חוזר וניאו"ר הולך ואור הנהו זהרור"י מלא האור"ה בכל העולמות ברוב עוז ותעצומות. וכן בכל ברכות השבח וההודאה לה' אמרוה טוב וחסד יושפעו מעין הברכות ואפילו זכרון חסדי ה' אשר עשה לצדיקים פרטיים ואביו ורבו כלם כאחד מעוררין כח עליון להשפיע עליו ממקור אותה ברכה. הרב עיר וקדיש הרמ"ז ז"ל בהקדמת תקוני שובבים ומגוית האר"י רדה דבש כמבואר אצל עין רוגל פרק כל כתבי הקדש לרבינו האר"י זצ"ל:
ח. נביאים אמרו במדרש שוחר טוב סוף אות פ' מאלפא ביתא על פ' רחל מבכה על בניה הנביאים בוכים על ישראל על שאינם עושים התורה ופירש בפי' שוחר טוב הנדפס בדפוס אמשטרדם בוכים פי' וקראם רחל כי הם עיקר המין כאשר היתה רחל עקרת הבית עכ"ל ולי ההדיוט נראה דרחל היא שכינת עוזנו כידוע ועל שם שהנביאים מרכבה לשכינה נקראו רחל בשם השכינה כביכול:
ט. נביאים כתב רבינו אליעזר מגרמיזא הובא בלקוטי רבינו בצלאל לחגיגה ודברתי על הנביאים אל הנביאים אינו אומר אלא שהקב"ה אומר למלאכים תראו מראה זו לנביא וזהו ודברתי למלאכים על הנביאים להראותם:
יוד. נפלאות בילקוט סוף מיכה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראה לבנים מה שלא הראיתי לאבות במצרים כתיב נורא תהלות עושה פלא וכאן כתיב אראנו נפלאות וכן הוא אומר לעושה נפלאות גדולות לבדו ואומר ברוך ה' אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו עכ"ל ופירש הרב הגדול מהר"י מטראני דדייק אומרו כימי צאתך דמשמע בשעת יציאתם והיינו מכת בכורות דהיה על ידו יתברך ממש ולא ע"י שליח וז"ש עושה פלא אחת לבד והיינו דמייתי קרא לעושה שמה שהוא עושה לבדו ולא ע"י שליח יקרא נפלאות ולעת"ל יהיה על ידו הכל ועוד דאפילו בכורות שהיה על ידו ידעו אבל לא ראו אבל לעת"ל יראו כדכתיב הנה אלהינו זה והאריך הרב בזה:
והרב המפורסם מהר"ש פרימו ברמזיו פ' בשלח כתב עליו וק"ל טובא כי שכח קרא דכתיב שכחו אל מושיעם עושה גדולות במצרים נפלאות בארץ חם וא"כ מצינו נפלאות והיו על ידי שליח וגם על בעל המאמר קשה היכי קאמר פלא לבד היה ותקשי קראי אהדדי ופירש הרב ז"ל שמפלא אחד ימשך כמה פלאים בהמשך הזמן ומשה רבינו ע"ה העיד שאין הפה יכולה לדבר התהלות הנמשכות מפלא אחד וכמ"ש נורא תהלות עושה פלא כי לדידן לא זכינו להבין כי אם שהוא פלא אחד אבל כמה וכמה נמשכו וימשכו וז"ש אראה לבנים מה שלא ראו האבות באותו פלא כמה נפלאות נולדו ממנו לעתיד יראו שנמשך עד הגאולה כמ"ש בזהר שיצ"מ גורמת הגאולה ומייתי ראיה לעושה נפלאות גדולות לבדו שבעינינו הוא פלא אחד והוא היודע כמה פלאות יולדו מזה וז"ש נפלאות בארץ חם כפי האמת כי פלא א' יש בו פלאות עכ"ד:
ומה שהפליא על מהרימ"ט דשכח פ' נפלאות בארץ חם עוד הי"ל לתמוה דכתיב בשופטים סימן ו' ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו וכו' ובמזמור ק"ו אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך. ומז' ק"ז ונפלאותיו לבני אדם כמה זמני ואם אינו נקרא פלא כי אם אשר לא נעשה על ידי שליח כי אם על ידו יתברך ממש הרי התם מיירי בהולכי דרך ים ומדברות וחולים ובודאי דהכל ע"י שליח ובנחמי' סי' ט' ולא זכרו נפלאותיך אשר עשיתי עמהם ופ' שמות ובכל נפלאתי אשר אעשה בקרבי ופ' תשא נגד כל עמך אעשה נפלאות הרי מכתובים האלו ומכתובים אחרים כיוצא מוכח דעל ידי שליח גם כן מיקרי נפלאות:
אמנם לי ההדיוט לק"מ ודברי הרב מהרימ"ט נכוחים דאין ספק דכל חסדי ה' והנסים הנעשים לכלל ופרט הם נפלאות וק"ו לנסי מצרים הרבים והעצומים הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו וקרינן עלייהו נפלאות אמנם לימדנו הכתוב נורא תהלות עושה פלא דלפי האמת אין נקרא פלא רק הנעשה על ידו ולא על ידי מלאך ואמר כימי צאתך דהיינו מכת בכורות דהוי פלא באמת אראנו נפלאות שהכל יהיו על ידו וכדתרגמה הרב מהרימ"ט ומאי דקאמר נפלאות בכלהו קראי דמצרים או על נס פרטי היינו דלגבי דידן נקראו נפלאות ומאי דאמר רחמנא דכתיב פ' שמות ובכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו היינו על דרך השאלה לגבי דידן וכמ"ש אשר אעשה בקרבו ולהיות מאמר ה' כתיב נפלאתי חסר. דלצד עילאה הנפלאות באמת הם אשר יעשה על ידו יתברך ולהכי כתיב נפלאתי חסר דלא היה על ידו כי אם מכת בכורות ומשום דהוי מאמרו יתברך דייק קרא ונכתב חסר לא כן אחרים דאינם מאמר ה' כתיב מלא לגבי דידן אבל קרא כימי צאתך אראנו נפלאות הוא מאמר ה' וכתיב מלא ובפירוש המאמר הנזכר כתבתי בעניותי בקונטרס כסא דוד דרוש ט"ו בס"ד ועיין לעיל מערכת זיין אות טו"ב בס"ד ע"ש ודו"ק היטב:
יא. נשים הת"ח כפי מה שמתנהג הוא עם הקב"ה כן אשתו מתנהגת עמו וז"ס מה שארז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו וזה הסוד לא שייך אלא לצדיקים ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו אין ראוי להתרעם עליה כי איהו דאפסיד נפשיה אמנם אם אינו בן תורה דרך טבע שאשתו נשמעת לו מפני שהיא יריאה ממנו מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ח:
וזה שנים רבות שאני בעניי פירשתי כן כונת הכתוב אין שלום בעצמי מפני חטאתי כי האשה היא עצם מעצמיו וז"ש אין ש' בעצמי באשתו אמרו הטעם מפני חטאתי דאמרו רז"ל ע"פ ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו אלו בני ביתו וא"כ אם ה' מרוצה מדרכיו ודאי אשתו ישלים אתו והן עתה אנכי הרואה דברי מז"ה בפירוש' אתמר כמו ששיערתי ואתי שפיר לפי דבריו דזהו דוקא בצדיק ות"ח מה שכתוב ברצות ה' דרכי איש דהיינו צדיק ודו"ק היטב:
יב. נשים נקראו המלאכים כדכתיב זכריה והנה שתי נשים ופירש רד"ק דקאי למלאכים וז"ש ותצאן כל הנשים שהם המלאכים ילקוט דוד ריש דף מ"ד בשם הרב שני לוחות הברית:
יג. נשים א"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברהם הטיב בעבורה והיינו דאמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו מציעא דף נ"ט ואפשר דהטעם דאיש ואשה שזכו יה ביניהם ונמצא דעל ידי צירוף אשתו גורם יחוד עליון ומשם ישתלשל כי שם צוה ה' את הברכה וכתב הרב זרע ברך ה"ג דף ל"ד ע"ב על ברכות משם הרב של"ה דשפלות והרמת ראש הת"ח הכל תלוי בשביל האשה דאם יש לו אשה טובה זוכה לעושר ויש לו הרמת ראש ואם לאו להפך ובזה פירש הרב זרע ברך הנז' פ' מז' ע"ה כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים כי כוס ביד ה' וידוע דכוס כינוי לאשה וא"ש זה ישפיל וזה ירים הכל לפי אשתו וז"ש כי כוס ע"ש. והרב כלי יקר כתב טעם לכתוב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם כי האשה נקראת לחם והברכה מצויה בבית בעבורה וכשהוא מניח לחמו זה אשתו מלי כריסיה זנ"י בישי יחסר לחמו מדה כנגד מדה עכ"ד ואפשר דהיינו טעמא דאמרינן פ' הבא על יבמתו שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה שנאמר אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני ונמצא שהאשה מסוגלת לתורה והטעם דמרובה מדה טובה כי התורה נקראת לחם וכשנשא ובודאי דמיירי באשה כשרה אז כיון שהוא יש לו אשה הנקרא לחם זוכה לתורה שנקרא לחם. ויתבאר עוד דתורה שבע"פ היא במ' והאשה היא במ' ולכך זוכה לתורה שבע"פ ויושפע עליו שפע שיהיה מכוין אל האמת ומצליח בתורה וזש"ה מצא אשה דהיא כשרה מצא טו"ב שהי' התורה.
ועין רואה פ' הבא על יבמתו דכייל ותני כמה מעלות אח"ז הנושא אשה ושמתי סימן לכל הדברים שב"ח אשת"ו שמחה ברכה חומה אדם שלום תורה וטובה לך נא ראה המאמר באורך:
וראיתי בחתימת פסק עיגונא מהרב המקובל כמהר"ר אהרן חייון ז"ל (שחיבר פי' על הזוהר והוא אבי הרב מהר"ר משה חייון ז"ל דשקיל וטרי עם מורינו הרב מהר"א יצחקי בזרע אברהם ועם הרב גנת ורדים והרב מטה יוסף כמו שתראה בתשובותיו בספרי הרבנים הנזכרים זלה"ה) שכתב שנטפל בדין זה לפי שהוא תקון לשכינה באותו חלק פרטי של בחינת אשה זו וכו' עכ"ד ומצאתי בזהר הקדוש פ' ויחי דף רכ"ח ע"ב וז"ל בגין דשכינתא כל נוקבי דעלמא קיימין בסתרהא מאן דאית ליה נוקבא שריא איהי לגביה וכו' עכ"ל ולפי זה א"ש דהברכה מצויה בשביל אשתו דבעבורה שכינתא שריא ובאה הברכה ועמ"ש בעניותי בס' הקטן פתח עינים שם במציעא בפירוש מאמר הנז' ובסוטה פ' היה נוטל במ"ש מי לא פלגן בהדייהו ע"ש ודו"ק היטב:
יד. נדה כטומאת הנדה היתה דרכם לפני יחזקאל סימן ל"ו אפשר ברוגז רחם יזכור המשילה כטומאת הנדה דהיא טומאה חמורה מאד וכמ"ש בזהר הקדוש דלית מסאבו קשיא כמסאבו דנדה אמנם בעת ריחוקה היא עצמה יודעת שזו טומאה עוברת ועתידה ליטהר. ואב הרחמן רמז להם שעם כל קושי ותוקף טומאתם זו טומאה עוברת ויטהרו בעזרתו. ועוד הן בה דטמאה שנפלה למקוה באונס קי"ל דעלתה לה טבילה והקב"ה יביא עליהן יסורין למרק עונם ואף שהוא לאונסם נטהרין כמ"ש בילקוט תהלים מזמור ל"ב וברית אברהם פירש המאמר מרבינו מהר"ם קורדובירו זצ"ל דהסט"א מאסף אסופות חבילות של חטאות הצבור והיחיד והקב"ה ברחמיו רומז להביא חשבון היסורין שסובלים ישראל ויצאו אלו באלו וא"כ ישראל באונס באים עליהן יסורין ונטהרין דומה לנדה דאפי' נפלה למקוה באונס נטהרת וז"ש מקוה ישראל ה' דומה לדין מקוה כי הוא מטהר אפילו באונס ודוק:
טו. נדה היא מטמאת באודם ולא האיש וכמו שפסק הרמב"ם ריש ה' משכב ומושב ושמעתי מפי מגידי אמת שידעו בבירור שאדם א' מישראל היה לו וסת בכל חדש רואה דם ודרך נשים לו ואם תאחר וסתו יש לו צער והראוני את האיש ואת סיח"ו אך לא דברתי עמו על זה והוא פלא. וזה האיש מגדולי הקהל והוליד כמה בנות:
טז. נשיאים במשכן כתיב והנשיאים הביאו את אבני השהם וכו' וכתוב בתרגום מיוחס ליונתן בן עוזיאל וענני שמיא אזלין לפישון ודליין מתמן ית אבני בורלוות חילא וית אבני אשלמותא לשקעא באפודא ומחתן יתהון באפי מדברא אזלין רברבני ישראל ומייתן יתהון לצורך עבידתא ותייבין ענני שמיא ואזלין לגן עדן ונסבין ית בוסמא בחירה וית משחא דזיתא וית אפרסמא דכיא וכו' ע"ש ובספר הקטן ראש דוד פרשה ויקהל הבאתי מה שפירש בזה מורנו הרב מהר"י זאב ז"ל. וגרגיר א' שאמרתי בעקבותיו ע"ש:
טוב. נסכים שהקריבו במדבר תרגם המתרגם בשיר השירים על פ' אשכול הכופר וז"ל ומני ית בנוי דאהרן כהנא למקרב קרבנא על מדבחא ולנסכא ית חמרא על קרבנא ומנין הוה להו חמרא לנסכא הלא אינון במדברא לא אתר כשר לבית זרע ואף לא תינין וגופנין ורמונים אלא הוו אזלי לכרמי עין גדי ונסבין מתמן אתכלין וענבין ועצרי מנהון חמרי וכו' ע"ש. ותליא הא אי א"י מוחזקת ואין לו לגוי במה שזרע וכמ"ש אני הדל בס' הקטן ראש דוד פ' קרח דף קי"ט בסי"ד ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן פתח עינים מנחות על דף מ"ה ע"ב ובמה שרמזתי שם:
ח"י. נח כתיב את האלהים התהלך נח פירש ה"ה מהרי"ד ז"ל בצמח דוד דף ט"ל ע"ב דאחר שקראו צדיק הוקשה לו והא לא היה מוכיח בני דורו ואיך נקרא צדיק לז"א תמים דהיינו עניו כלומר מענוה לא היה מוכיחם וענוה עדיף מתוכחה כמ"ש בערכין וכו' את האלהים התהלך נח שהיה עניו ענוה לשמה עי"ל תמים בריא ושלם שלא היה מוכיחם עד הכאה אלא את האלהים התהלך נח לבדו ולא היה מכריח בני דורו עכ"ל ולכאורה ק"ק דכתב דנח לא היה מוכיח דהרי אמרו בב"ר שנאו בשער מוכיח דהוה אמר להו ריקיא אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ וכו' וכן אמרו בקהלת רבה בפ' עיר קטנה ע"ש. ומ"ש שלא היה מוכיח עד הכאה. כבר הנמקי בשם הריטב"א כתב דה"ד ליחיד אבל לצבור די שיגלה להם שהם עושים איסור ודו"ק כי קצרתי ועמ"ש בעניותי בראש דוד פ' נח בס"ד:
יט. נשמה אברם שרי גוף א"כ הנשמה איש והגוף אשה והנשמה יורדת למטה לזכות לבנים כשם שהאיש נושא אשה לזכות לבנים וכמו כשאדם נושא אשה הוא ע"י ז' ברכות כך כשיורדת הנשמה הוא ע"י ז' ברכות ה"ה מהרי"ד בספר צמח דוד דף ן' ע"ג מיסוד מדרש הנעלם והוא ז"ל האריך בזה ע"ש באורך:
כ. נפילת אפים אם יאמר בכונה נעשה בריה חדשה. ב' נותנים לו כח לילחם עם יצה"ר. ג' יוסיף שכל בתורה. ד' יוסיף דבקות בה'. ה' זוכה למסילה כמש"ה אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם. ו' יושפע שפע לשכינה. ז' אם יזדמן לו איזה חטא ממרקים אותו בעה"ז. גורי האר"י זצ"ל:
כא. נסים אין נהנים ממעשה נסים כדאמרינן פ"ג דתענית וזהו ששאלה אשת עובדיה מאלישע אם תמכור השמן שאין נהנים ממעשה נסים אך אפשר דכיון שנתיקר השמן יכולה למכור והשיבה אלישע דמותר כיון דנתייקר השמן ובאים לקנות מדוחק וכו' מהרי"ד בצמח דוד דף ס"ד ע"ב. ולי ההדיוט יש לפקפק דאם על הקונים הגם שלא נתייקר והם קונים לא מיקרי נהנים ממעשה נסים דהם אינם מרויחים כלום שקונים השמן כמו ששוה. ואם עליה ועל בניה לא סגי דנתייקר ואדרבא היא נהנית בכפלים. אך נדון זה שנא ושנא דהכא ה' עשה נס זה כדי שתשלם ויחיו היא ובניה בנותר ואדעתא דידה ובניה נעשה הנס ובפרטות זה שרי ודוק כי קצרתי:
כב. נסיון שנסה גדעון ח"ו לא עבר על לא תנסו כי הוא היה סומך על מ"ש לו ה' לך בכחך וכו' אך הנסיון היה לחזק לב ישראל שהיו קטני אמנה וכו' ורצה לחזק לבם שיצאו ישראל למלחמה וכו'. הרב כנסת הגדולה א"ח בדרושים תורניים (אחר מ"מ הסוגיות) וע"ש מ"ש בשם רבי' סעדיא גאון.
כג. נשים התלמידי חכמים נקראו נשים כמ"ש ביומא דף ע"א אליכם אישים אקרא אמר ר' ברכיה אלו תלמידי חכמים שיושבים ודומין לנשים ועושים גבורה כאנשים ופירש"י לנשים ענותנים ותשישי כח ועושים גבורה כאנשים לכפות יצרם וכפ"ז אישים פירושו נשים ומעין דוגמא הש"ס פ"ב דסנהדרין קאמר אשה יראת השם זה פלטי בן ליש ובמדרש אמרו אשת חיל זה משה וכיוצא:
כד. נעמה העמונית. כתב הרב עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל במאמר אם כל חי ח"ג סי' ט' מאלף נשים שגייר שלמה לא נתקבלה מכלן להעמיד ממלכת ישראל אלא נעמה העמונית דנשאת לשלמה כשהיה בדלי דלות ולא חזר למלכותו אלא בזכותה ונמצא כתוב באגדה שאותה טבעת ששם המפורש חקוק עליה ונפתה שלמה לאשמדאי ונתנה לו כדאיתא פ' מי שאחזו השליכה לים הגדול וכו' סוף דבר זימן הקב"ה דג אחד ובלעה ושלש שנים נטרד שלמה בעניותו על שעבר ג' לאוין ונטרפה דעתו באבדן הטבעת עד שרחם הקב"ה עליו ונזדמן לפני מלך בני עמון ונעשה לו מלצר ראתהו נעמה בתו וחשקה בו ואביה הגלה את שניהם למדבר שמם למען ימותו מיתת עצמם וידו אל תהי בם וזמנם הקב"ה לשפת הים ואותו הדג עלה לגורלם ומידה של נעמה קבל שלמה תנחומין שנתנה לו הטבעת בקריעת הדג ותחי רוחו ומנדעיה עליה יתוב וכו' ומיד שנשתפה גייר אותה ועדיין היו שניהם עניים מרודים וזכתה יותר מרות וכו' עכ"ל. ואני הדל ראיתי אגדה הלזו בכ"י ונוסף בסוף דברים ואמרו לי שכל אגדה זו כולה היא בעמק המלך:
ובזה מצאנו איזה טעם למה שאמר רחבעם קטני עבה ממתני אבי דלכאורה אינו מובן איך הוציא מפיו דברים אלו ומה דמות יערוך הוא לאביו אמנם אפשר דכונתו דנעמה אמו בזכותה אביו חזר למלכותו וזכתה יותר מרות ולצד זה הוא גדול מאביו:
ומכללן של דברים תשובה מוצאת למ"ש הגאון מהר"ר יחקאל נר"ו בשו"ת נודע ביהודה בח"מ סי' א' שתמה על מרן כ"מ דאנה מצא דאם רחבעם גיורת היתה ודלמא הא דנקראת נעמה העמונית מזרע עמון באה ומלבד דכולהו שמועי רהטי כדברי מרן ז"ל דנעמה אם רחבעם גיורת היתה כאשר ממעיינ"י הישועה ישר יחזו פנימו עוד בה שכן כתב בפירוש הריטב"א בחידושיו לקדושין דף י"ג והרמב"ן בחידושי יבמות דף מ"ה ע"ש ודבר ה' בפיהם אמת דרז"ל השמיעונו כזאת עיקר מטרין לקיחת שלמה לנעמה ובמקומות אחרים כתבנו בעניותנו בזה בס"ד:
כה. נגעים בצינעא הוו יסורין של אהבה ובפרהסיא אינם של אהבה הכי אמרו פ"ק דברכות דף ה' והטעם דהיסורין דמכפרין אמרינן שם דהוו מק"ו משן ועין וטעם שן ועיין מפני שהם בגלוי וא"כ יסורין בצנעא אי אפשר שהם להוציאו חירות מעונותיו שהרי אין מועילים כיון שהם בצנעא אלא על כרחין שהם יסורין של אהבה. אבל בפרהסיא שהם בגלוי כשן ועין הוו לכפרה ה"ה מהרי"ד ז"ל בצמח דוד דף קע"ו ע"ד:
והנה שם בגמרא הכי אתמר א"ר יוחנן נגעים ובנים אינם יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בידו א' מד' מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו ואב"א הא לן והא להו ואב"א הא בצנעא הא בפרהסיא ונמצא דאיכא תרי שינויי בגמרא והנה לתירוץ הא לן והא להו לא שנא בצנעא ל"ש בפרהסיא הוו יסורין של אהבה לבני ה"ל אך לבני א"י שצריך להזהר לא הוו יסורין של אהבה וק"ק דלפי האי שינויא מוכח דסבר דכשאומר מזבח כפרה היינו שהם יסורין של אהבה ואם כן הברייתא מדברת בה"ל והא אמרינן בעלמא תנא בא"י קאי ואיך מוקי הברייתא בה"ל דאם גם לתירוץ זה סבר מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו אמאי איצטריך לשנויי הא לן והא להו ויש לישב:
ולכל הדברות מוכח דלשינויא דהא לן והא להו לא שנא ליה בין צנעא לפרהסיא אלא סבר דאפי' בפרהסיא הם יסורין של אהבה בח"ל וצריך לדעת במאי פליגי הני תרי שינויי ואפשר לומר דאמרו לעיל בש"ס דיסורין ממרקין ק"ו משן ועין ואמרו עוד דאמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין וכו' והשתא האי שינויא דהא לן והא להו דלא שאני ליה בין צנעא לפרהסיא סבר דיסורין ממרקין מג"ש דנאמר ברית במלח וכו' ואין חילוק בין צנעא לפרהסיא דבתוכחות יש יסורין בפרהסיא ועל כלם נאמר אלה דברי הברית וכלם יסורין של אהבה ושינויא דמחלק בין צנעא לפרהסיא סבר דיסורין ממרקין מק"ו דשן ועין וא"כ דוקא בגלוי ואינם של אהבה כמ"ש מהרי"ד ז"ל והגם דר' יוחנן אמר ק"ו משן ועין לשינויא דהא לן והא להו סבר דר"י מודה בג"ש אלא דבא לדרוש ומתורתך תלמדנו להכי דריש ק"ו דאדם דן מעצמו ושפיר קאמר ומתורתך תלמדנו ודוק היטב.
וכיוצא בה שמעתי משם הגאון מהר"ר העשל ז"ל במאמרם ז"ל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ר"ל אמר מק"ו ורבנין מג"ש דכונתם על היסורין דממרקין מק"ו דשן ועין או מג"ש דברית במלח וברית ביסורין ע"כ שמעתי וקצת יש להרגיש דר"ל בסוגיין קאמר ג"ש ואלו במדרש ר"ל קאמר מק"ו ורבנין מג"ש.
כו. נעשה ונשמע למה שהקדימו נעשה לנשמע יש כמה תיקונים (א) מחמת אהבה כמו שכתוב פ' ר' עקיבא אנן דסגינן בשלימותא וכו' (ב) פירושו נעשה אחר שנשמע כמו שפירשו על גבר ימות ויחלש (ג) באבות דר' נתן מפרש פ' כ"ב לרמוז שצריך שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו (ד) כלפי המלאכים שרוצים התורה אמרו בתחילה נעשה כלומר שהמלאכים אינם במעשה (ה) בש"ר פ' כ"א מפרש שישראל הולכים בתמימות ע"ש (ו) פי' נעשה במהירות תכף שיהא נראה שעשינו קודם הציוי (ז) פי' נעשה מה שאנו יודעים שעתיד לצוות כאברהם אע"ה שקיים כל התורה עד שלא נתנה הני ז' ציצים ופרחים צמחו בצמח דוד למהרי"ד ז"ל דף קע"ז ע"א ע"ש (ח) הרב תורת חיים בריש שיטתו לע"ז פירש כלפי מה שהקב"ה החזיר התורה לעשו וישמעאל ולא רצו לכן ישראל אמרו נעשה כנגד עשו שבתחילה אליו נאמר לקבל ולא רצה לכך אמרו נעשה ונשמ"ע כלפי ישמעאל שלא רצה וכבר בריש מערכה הזו כתבתי דברי הרב תורת חיים ושם נאמר כי (ט) אפשר דאמרו נעשה ונשמע על דרך מטפס ועולה מטפס ויורד שבתחילה יורד ואח"כ עולה אלא אמרו מטפס ועולה ובכללו יורד ומטפס ויורד פעמים אחרות ולכן אמרו נעשה ונשמע לומר כמה ציווים יצונו נעשה ונשמע פעמים אחרות ונעשה (יוד) או אפשר נעשה קודם הציוי אי גדול מי שאינו מצווה ועושה ונשמע אי גדול המצווה:
ז"ך. נרות המנורה יש בה כמה טעמים (א) פ"ט דמנחות בגמרא ופירש"י מוכח כי ה' אמר להעלות נרות לרצותך ולהראות לפני (ב) להיות נס בנר מערבי להורות ששכינה שורה בישראל (ד) ברבה פ' תצוה להעלות ישראל בפני או"ה שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל (ה) מתאוה למעשה ידיו (ו) ויקרא רבה פרשה ל' לזכותכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה לנר (ז) שם נרי בידך ונרך בידי אם הארת נרי אני מאיר נרך (ח) בזכות להעלות נר תמיד תזכו להקביל נר מלך המשיח שנאמר ערכתי נר למשיחי (ט) פ' בהעלותך אם אתם זהירים להדליק הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעת"ל שנאמר קומי אורי (יוד) אם נזהרתם להדליק נרות לפני אני שומר נפשותכם שנמשלה לנר מכל רע (יא) בילקוט בשם תנחומא בשביל שיהא אורך לפני תדיר (יב) להאיר לעוה"ב כשתבא חשכה על או"ה (יג) בזכות המנורה אביא לכם המשיח ולע"ל שאני עושה לכם אורה והיה ה' לך לאור עולם. (יד) ויקרא רבה סוף פ' ל"א. בזכות יערוך תנצלו מכי ערוך מאתמול וכו' צמח דוד דף קכ"ז ע"ד:
כח. נתינת דם ושמן על בהן ידו ורגלו ותנוך אזנו ועץ ארז ואזוב בטהרת המצורע הטעם שיש ה' מיני לשון הרע א' בדבור פה לבד ולזה באים הצפורים המצפצפים ב' שהולך ברגליו לדבר לה"ר כמש"ה הולך רכיל לכן נותן על בוהן רגלו ג' שמקבל לה"ר ע"י שמיעת אזן לכן נותן על תנוך אזנו ד' רואה מספר לה"ר ובידו למחות ואינו מוחה כאבנר לכן נותן על בהן ידו ולפי שכל אלו גורמים ש"ד נותן דם. והלה"ר ע"י שפת חלקות רכו דבריו משמן ובצנעא כיציקת שמן שאינו נשמע לכן נותן שמן ומספר בטובת חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנות לכן עץ ארז שמגביהו ומזה בא שמשפילו כאזוב צמח דוד דף רכ"ג ע"ג:
ולפי דבריו אפשר לרמוז שכתב רבינו בעל הטורים תורת הצרעת ה' פעמים כנגד ה' חומשי תורה לומר שמספר לשון הרע כאלו עובר על ה' חומשי תורה, ולפי האמור אפשר דכתוב ה' תורת הצרעת נגד ה' מיני לה"ר הנז':
כט. ניסן פ"ק דר"ה דף י"א ע"ב ר' יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל מנא לן אמר קרא ליל שמורים הוא לה' לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית. אפשר לומר דהטעם כמ"ש רעיא מהימנא והביאו הגאון החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא זלה"ה בספרו הנחמד מעשה רקח דעמלק ימחה ב"ב ביום י"ד בניסן ולזה בניסן עתידין ליגאל כי הוא זמן נועד להשבית החמץ בבל יראה זכר עמלק וכשימחה זכר עמלק אז שמו וכסאו שלם והיינו דקאמר מנא לן אמר קרא ליל שמורים הו"א הכונה ליל שמורים לעתיד ונתן טעם הו"א דהם אותיות שמו וכסאו וכמ"ש הקדמונים או"ה למושב לו אלף מכס"א ואותיות וה' משמו. וז"ש הו"א שיושלמו במחיית זכר עמלק ויהיה בי"ד בניסן ולזה ליל שמורים לעת"ל:
א"נ הטעם דבלילה הזו יגדל נא גדולי גדולין והרשעה שבה והיתה לבער והוא עידן חדותא ומהאי טעמא ליל יצ"מ היתה מאירה כתקופת תמוז וזהו הטעם דכתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' ואין הקב"ה מיחד שמו על הרעה כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וכמ"ש המפרשים וה"ט דבניסן עתידין ליגאל זמן מוכשר לגאולה והיינו דקאמר מנ"ל אמר קרא ליל שמורים לעת"ל ונ"ט הוא הלילה הזה לה' ואיך אני אומר לילה לה' אלא שהיתה מאירה והטעם כתוקף גילוי המאורות הגדולים ומשו"ה זמניה הוא ליגאל:
ויתכן כי טעם בניסן עתידין ליגאל כי במצרים היתה הגאול"ה מסטרא דיובלא ן' שערי בינה וכן הגאול"ה גימט' ן' ולעת"ל תהיה הגאולה משער הן' עצמו כמ"ש הגאון החסיד מהר"א מקראקא זלה"ה בס' מעשה רקח ואפשר דז"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ן' פלאות הכונה כימי צאתך דהיה מסטרא דיובלא לעת"ל אראנו ן' פלאות שתהיה הגאול"ה משער הן' ולכך בניסן עתידין ליגאל זמן זמנם של ן' שערי בינה שנתגלו ביצ"מ וכן בתוספת טובה בגאולה העתידה במהרה בימינו:
ועוד אפשר לומר דהטעם כי בניסן עתידין ליגאל במ"ש בזהר הקדוש דיציאת מצרים היתה הכנה דרב"ה לגאולה העתידה במהרה בימינו ואתחלתא דגאולה הזו היתה מיצ"מ וכמ"ש מהר"ש פרימו ז"ל ברמזיו. ומאחר שההתחלה היתה בניסן דין הוא הא למגמ"ר גאולתנו בניסן נעוץ סופה בתחילתה גאולה אריכתא:
ויגע ע"פ הבא"ר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דניסן התחלת חדשי הנקבה וכיון דעיקר הגאולה להקים סוכת דוד נאה ויאה לסמוך גאולה לתפל"ה בחדשה ימצאונה בחדשי הנוקבא ותחילתם ניסן:
ושבה והיתה לבא"ר כל שישנו בנותן טעם במ"ש הרב תורת חיים ז"ל דד' גליות הם סיום שעבוד גלות ת' שנה אשר קושי השעבוד במצרים היו פ"ו שנה והיה הנשאר מת"ל שנה שמ"ד והוא יתברך יודע החשבון. ומאחר דכל אלו הגליות הם להשלים הת"ל שנה גזרת בין הבתרים אם כן אפה בניסן אשר בו נתנה תוקף יציאת מצרים גם התשלום יגיע יראה בניסן תהיה הגאולה שלימה שאין אחריה שעבוד ושפיר אמר ר' יהושע בניסן עתידין ליגאל:
וישב על הבא"ר במ"ש הרב הקדוש מהר"ש מאסטרפולי זלה"ה כי החדש הזה לכם גימט' משיח בן דוד וכבר בעניותנו כתבנו בזה בקונט' פני דוד פ' בא ואוסיף פרפרת אחת דאמרו רז"ל כי בזכות התורה תהיה גאולתנו ובפרט בלימוד המשנה כמשז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ובמשנה תקכ"ד פרקים וכתבו ז"ל שהוא גימט' תלמוד בבלי ואפשר כי עי"ז תבנה ותכונן שכינת עוזנו בעשר מדותיה כל אחת כלולה מעשר הם ק' נשארו תכ"ד גימט' משיח בן דוד איכו השתא הלא מרא"ש הכי אמר רחמנא החדש הזה לכם ואגמריה למשה רבינו דהוא גימט' משיח בן דוד אלמא בניסן עתידין ליגאל בב"א: