א. גאולה אמרו רז"ל על פ' גם כי יתנו בגוים שבזכות התורה נגאלו והיינו בזכות המשניות. ואפשר לתת טעם מלבד אשר כתבנו בעניותנו בדרושים כי עמלק זו כחו בזכות אמו תמנע כי רצתה לידבק בזרע אאע"ה ובאה ליעקב ולא רצה ונעשית פלגש לאליפז כמ"ש הרב יערות דבש ח"א דף כ"ה וכתב שם דכנגד זה זכתה רחל שהכניסה לאה במקומה ואח"כ נעשי' אשה שניה כפלגש וכשהחריב אדום בה"מ רחל מבכה על בניה שיש לה זכות נגד אמם ומשו"ה אין נופל אלא ביד בני בניה של רחל עכ"ד. ורבינו האר"י זצ"ל כתב תמימה משיבת נפש עדות ר"ת תמנע. ונראה דזכות תורה אלים לאפקועי זכות תמנע. ומשו"ה בגאולה העתידה שימחה זכר עמלק לא אפשר אלא בתורה דמהניא לבטל זכות אמו תמנע. וכתב גדול א' קדמון שיעקב אע"ה בזכות שלא רצה לישא תמנע שלא לחלל זרעו זכה ונקבר גופו ועצמותיו בא"י ונביא דבריו לק' במערכת יו"ד בס"ד אות ט"ו:
ובזה נבין כוונת הכתוב אלהים מושיב יחידים ביתה שהקב"ה זיווג ליעקב אע"ה עם רחל ולאה לאפוקי תמנע. ועי"ז מוציא אסירים בכושרות שיצאו ישראל ממצרים בזכות אמהות הכשרות כמ"ש ברבה פ' במדבר ובתנא דבי אליהו וכתב הרב החסיד מהר"ש ז"ל בפירוש זקוקין דנורא שהעיקר בעבור רחל שהכניסה צרתה. ולפי דרכנו אהני להוציא ישראל ולבטל זכות תמנע בזכות רחל וגם רמז מוציא אסירים מגלות זה בכושרות אמהות והעיקר רחל דמהניא לבטל זכות תמנע. אך סוררים עמלק וזרעו שכנו צחיחה שיתבררו כל ניצוצות הקדושה שבהם שהם חיותם וישארו גל של עצמות וימחה שמם:
ואפשר זכ"ה מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז ואמרו בזהר הקדוש פ' ויצא דף קנ"ד ע"א מושיבי עקרת הבית דא רחל אם הבנים שמחה דא לאה ע"ש הכונה דהגם דרחל עקרת הבית הכניסה לאה במקומה והולידה בני אל חי וז"ש אם הבנים שמחה לאה שרחל זכתה לזה וע"י זכותה גרם בצאת ישראל ממצרים בזכות רחל וזהו בית יעקב שעליה כתיב עקרת הבית ובזכותה יצאו מעם לועז:
ב. גלות בבל היה על ע"ז והוא בסקילה לכן נשרף בית המקדש ונכשלו באנדרטי. ובעון ש"ד נמסרו להריגה בימי המן ונתבטל בנין בית המקדש כי הוא בסייף. ובעון ג"ע שהוא בחנק באו לכליה בימי יון וכל כלה גזרו שתבעל להגמון ולפי שהוא בחנק היה בה"מ קיים ובעון לשון הרע הגדול מכלם גלות אדום ארוך וחמור ואין תקון אלא בתורה שהוא תקון לה"ר. ס' ברכות טוב דף ה' משם המקובלים ע"ש. וזה פשט הכתוב זכרו תורת משה עבדי וגו' הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' קרי בחיל שנעסוק בתורה ויבא אליהו זכור לטוב לבשר הגאולה. ואחר זמן מצאתי במדבר רבה פי"ד עשיתם התורה קוו לאליהו וכו' ואומר זכרו תורת משה עבדי הנה אנכי שלח לכם את אליה עכ"ל עלץ לבי אכן נתבאר הטעם שהוא לתקון לה"ר.
ג. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי בחון לשון הזהב שאמרו גר שנתגייר ולא אמרו גוי שנתגייר להורות כי זאת לפנים ממעמד הר סיני שקבלנו התורה שם נמצא נפש הגר הזה הבא אחר זמן רב מאד להתגייר וכמשז"ל דנפשות הגרים עמדו במעמד ה"ס ונמצא שמאז הימים נפש זו עמדה ונשא"ת במעמד הנפלא של ה"ס אלא דאשתהויי אשתהי עד הזמן הזה ושפיר אמרו גר שנתגייר:
ד. גרים חקרו המפרשים מאחר דאמרו רז"ל שהקב"ה הקנה לע' שרים לכל שר אומה מע' אומות וקנו בגורל היכי מצי הגר הזה להפקיע עצמו מתחת השר ההוא של אותה אומה ותירצו דקי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וכיון שזה יוצא מרשות הדיוט ובא לרשות גבוה מלך מלכי המלכים הקב"ה יפה עשה כי ה' רב ושליט ומלכותו בכל משלה ועוד תירצו תירוצים אחרים לחקירה זו:
ה. גרים כתבו רבני אשכנז דישראל קדושים וכל דבר קדושה צריך תוספת ולכן נתוספו עליהם גרים ודרך דרש כתבתי בעניותי דאמרו רז"ל בריש ויקרא רבה ישובו יושבי בצלו אלו הגרים יחיו דגן נעשו עיקר בישראל וכו' והכונה שהם תוספת אמנם אח"כ נעשו עיקר הא למה זה דומה למקבל שבת מבעוד יום ואותו התוספת לגבי דידיה משוי ליה עיקר וכן הגרים נעשו עיקר ועוד הארכתי קצת במאמר זה בספרי הקטן ראש דוד פ' מקץ ופ' יתרו בס"ד ע"ש.
ו. גרים הם מדקדקים במצות מתוך חיבתן ארחייהו למידק לעשותו כמשפטן. כה אמר הרב אברהם הגר הן לו הובא בתוס' קדושין דף ע' והמפרשים נשתמשו הרבה בסברא זו:
ז. גרים אמרו במכילתא סוף פ' בשלח שאין מקבלים גרים מעמלק אך מדברי הרמב"ם מוכח דגם מעמלק משכחת לה שיהיו גרים ויש לו ראיה מגמרין כאשר כתבתי אני בעניי במקומו..
ח. גרים אמרו רז"ל יראי ה' אלו הגרים וכתבתי אני הדל באחורי תרעא דף קפ"ד ע"א דהטעם שדרשו רז"ל יראי ה' אלו הגרים היינו משום דבחינת הגרים היא בשכינה וכמ"ש גר צד"ק ואמר רבינו האר"י זצ"ל שלא יאמרו בהשכבה תחת כנפי השכינה כי זו בחינת הגרים אבל ישראל בחינתם היא למעלה עכ"ד ונודע דהשכינה נקראת יראה ולזה נקראו הגרים יראי ה' ע"ש:
והן עתה ראיתי במדבר רבה ריש פ' ח' כי רז"ל עצמם גלו טעמן שאין להם בית אב ואין הכתוב יכול לומר ע"ד מה שאמר בית אהרן בית הלוי בית ישראל רק הם עצמן יראי ה' ע"ש ומ"מ עדיין צריכין אנו למודעי דנהי דלא מצי לומר כאינך אבל מה טעם כינה לגרים בשם יראי ה' ואפשר לומר כמו שכתבנו בעניותנו באחורי תרעא. ודו"ק:
ט. גרים מאדום באים אך לא מישמעאל ושמעתי מרב מקובל זלה"ה כי אדום הוא בנגה ודמי לתקלא שגונבת מהקדושה ולזה יש גרים דאם גונבת תחזיר אבל ישמעאל מבחוץ ואינו גונב לכן ליתיה בחזרה ע"כ שמעתי:
ואני הדל מצאתי בספר משיבת נפש כ"י להרב המקובל מהר"י צמח זלה"ה משם רבינו האר"י זצ"ל וזה תורף דבריו בקצור. אמרו רז"ל כי אדום וישמעאל א' מצד ימין וא' מצד שמאל ואשר מצד שמאל מפריס פרסה ואינו מעלה גרה ואותו שמצד ימין מעלה גרה ואינו מפריס פרסה וזכה להיות מעלה גרה מצד הגר וזכה למילה ולא לפריעה ולא זכה ה"ג מל כיצחק לח' ותחלתו טהור וכו' ולכן אין גר צדק בא מהם אל הקדושה. ובזהר הקדוש פ' יתרו דף פ"ז א"ע אמרו דאי שאר קריבוי אתגיירו אקרון גרי צדק ע"ש ובחון לשון הזהב דקאמר קריבוי וידוע דישמעאל פרזל מערב וכו' ודו"ק. והאחר אינו מעלה גרה ואחריתו טוב שמפריס פרסה ולכן באים גרים מהם עכ"ל בקצר אמיץ. ובלקוטי הבאתי הדברים באורך ואני בעניי כתבתי איזה ציצים ופרחים בהקדמה זו ושם כתבתי דמזה ישכיל האדם כי כל הדברים של ענייני העולם הם בדקדוק גמור כלם אחוזי שרש למעלה.
גם כתבתי אנכי עפר דרך אפשר דאהני' להו מה שעשו היה בבטן קדושה של רבקה אמנו ואפשר שזה כונת רז"ל שני גיים בבטנך אלו אנטונינוס ורבי דנקט הני כי אנטונינוס היה הטוב שבעשו ונתגייר ורבינו הקדוש ניצוץ יעקב אבינו ע"ה רמז לה כי הוצרכה לזה וצער"ה הפך לבן שמכחה יתגיירו ושם הארכתי בעניותי ע"ש באורך:
יוד. גלגול בכל גלגול נתקנין ניצוצות רבות ועולים במדרגתם הראויה להם. ושאר ניצוצות שעדיין לא נתקנו באים בגלגול פעם אחרת ובזה תבין לכל גלגול שאינם ממש הראשונים רק בחי' ניצוצות ממש. לקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל על פסוק ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וזו הקדמה יקרת הערך פנת יקרת ליתובי דעתא בענין הגלגולים:
יא. גיהנם אין הרשעים הולכים תכף לגיהנם. כי לפעמים לפי עונם אחר פטירתן הולכים מדחי אל דחי ביסורין קשים ואח"כ באים לגיהנם ונשארים י"ב חדש וכמו שאמר רוח א' לרבינו מהרח"ו זצ"ל ובדרושים פירשתי בזה דקדוק לשון רז"ל בור כרה וכו' ולבסו"ף ויפול בשחת יפעל ושם הארכתי קצת בעניותי בס"ד:
יב. גיהנם אינו שולט בשבת ור"ח אבל ביו"ט שולט אמנם מהזהר הק' פ' תרומה דף ק"ן ע"ב מוכח בהדיא דבי"ט לא יש גיהנם דאמרו שם בשבתי ובירחי ובזמני וחגי נורא אשתכך וכן לקמן ע"ש בכל הלשון:
וראה בעיניך דהקדים ירחי לזמני וחגי שקדמו ר"ח למועדים ולכי תידוק ר"ח קדם לשבת נמי שהרי יום הששי שנברא אדם היה ראש השנה אחד בתשרי ואח"כ יום שבת קדש ובהכי ניחא לשון הברייתא בפ"ב דביצה דף י"ז ע"א דקתני י"ט שחל להיות בשבת והדר קתני שבת שחל להיות בר"ח ובתוספות ישנים הרגישו בזה ותירצו ונדפס דיבור זה בש"ס דפוס פפד"מ. ודרך דרש אפשר דשבת היה עיקר משבת בראשית ואח"ז בצאת ישראל ממצרים היה פסח ושאר מועדים וצודק לשון י"ט שחל להיות בשבת כי שבת קדם אמנם ר"ח קדם לשבת כי יום הששי היה ר"ח ואח"כ בא שבת וגם יום שבת ביום ב' דר"ה ותרי יומי כיומא אריכתא לפי שליל שבת לא היה חשך ויצדק שבת שחל להיות בר"ח ואגב ר"ח נקט חש"מ וכל דברי רז"ל בדקדוק עצום ורב ודו"ק. כ"כ הרב החסיד מוהר"ר אליעזר נחמן פואה בספר גרן ארנן כ"י והבאתיו בשמו בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תי"ט. ואחר זמן רב מצאתי שכן כתב המרדכי פ' ערבי פסחים ע"ש.
יג. גלות על ענין מכירת יוסף נשתעבדו במצרים ובמרה מדת הדין רצתה שיהיו בשעבוד עוד ז' פעמים על חטאתם והקב"ה. נתן להם השבת לכפר וכשחיללו השבת בבית א' גלו. ובבית שני ע"י שנאת חנם נתעורר חטא וישנאו אותו במספר שבע על חטאתכם וכו' זהר חדש סתרי תורה דף מ"ז דפוס ויניציא:
ולפי שיטה זו כל הגליות היו בעון מכירת יוסף. גם גזרת המן אמרו באסתר רבתי שהיה על מכירת יוסף ע"ש. ובהכי ניחא שהגאולה ע"י מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין שלא חטא במכירת יוסף. גם היה בתפלת משה רבינו ע"ה כמ"ש במדרש שהיה בו בחי' יוסף כמ"ש הרב המקובל מהר"ן שפירא זלה"ה ובזה נגאלו. ובקונט' פני דוד פ' ואתחנן פירשתי בזה וזכרת כי עבד היית במצרים ע"כ ציוך ה"א לעשות יום השבת ועתה ראיתי שכך פירש בז"ח עצמו פ' תשא דף ע"א ע"ש עלץ לבי בה' ואני בעניי הרחבתי קצת ע"פ מ"ש בדף מ"ז ודו"ק היטב:
יד. גזל חמור מע"ז ג"ע ש"ד ואינו נמחל מדרש רבה ריש פרשת בהר. ומי שיש בידו הגזל אין תפלתו מקובלת כמשז"ל:
טו. גאולה העתידה בזכות מרע"ה והוא תבע יקרא דאורייתא ואם לא יתעסקו בתורה אינם נגאלים זהר חדש דף י"ג ע"א ועמש"ל במערכה זו אות ב' ודו"ק:
טז. גורן האטד ציוה יעקב אבינו ע"ה להוליכו שם כי שם הוא שיטים לכפר עון זמרי. זקן אהרן שמן הטוב פ' ויחי ע"ש שהאריך והוא חידוש גדול:
טו"ב. גמירי אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות. פ"ק דמס' סוטה דף ח' סוף ע"א ועיין לקמן מערכת יו"ד אות י"ג בס"ד:
יח. גיהנם לעתיד לבא כביכול יורד לגיהנם ונעשה גן עדן כ"כ הרב אספקלריא המאירה בסוף הספר ע"ש.
יט. גד נולד מחופה עור כמו בגד וזה רמז בא גד בגד והוא סי' טוב לכל הנולדים כך. רבינו אפרים בפירושו על התורה כ"י פ' ויצא:
כ. גיד הנשה כל אדם יזהר כשישן לא ישים ידו על גיד הנשה שחלומות יבהלוהו. רבינו אלעזר מגרמיזא בפי' כ"י ריש פ' וישלח:
כא. גלות מצרים לברר ניצוצי קרי של אדה"ר בק"ל שנה שפירש מאשתו והיו הניצוצות בארץ חם ערות הארץ אחר שהיו בדור המבול ודור אנוש ודור הפלגה וסדום (ואפשר לרמוז מאפס ותוהו נחשבו מאפ"ס ר"ת מבול אנוש פלגה סדום) ולזה היה גלות ישראל מחמר ולבנים ועבודה קשה להוציא לאור כל הניצוצות. כ"כ רבינו האר"י זצ"ל בכמה מקומות ובדרושי פסח ע"ש. ואפשר שזהו בעצם כונת הכתוב וכאשר יענו אותו עי"ז יוצאים ניצוצות הקדושה ע"י העינוי כן ירבה וכן יפרוץ כי נתקנים הניצוצות ובאים לאור עולם והוא נמשך בעצם הריבוי מחמת העינוי ודו"ק:
כב. גלות מצרים כונת פרעה להחליף מלאכת האנשים לנשים להרגל עבירה שהיו צריכים האנשים ללמד אומנות לנשים והאנשים ללמוד מן הנשים ותנן לא ילמד רווק סופרים ואשה לא תלמד סופרים עיר בנימין פ"ק דסוטה:
כג. גדול המצווה ועושה פירשו התוס' בע"ז דף ג' שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו והרב תורת חיים בקמא על דף פ"ז פי' בסגנון אחר מפני דכיון שהוא מצווה היצה"ר מסיתו היס"ת כפול לעבור אמימרא דרחמנא. והריטב"א פ"ק דקדושין על דף ל"א טעמא טעים שנקרא גדול שהוא מקיים גזרת מלך ועמ"ש בשיטה מקובצת קמא שם על דף פ"ז:
כד. גלות השכינה הרב החסיד עיר וקדיש מהר"ש הלוי בן אלקבץ זלה"ה בס' ברית הלוי כ"י הביא מאמרי הזהר שנראים סותרים דמקצתם מוכח דגלות השכינה הוא דוקא בגלות זה המר ומקצתם מורה דבכל מקום שגלו שכינה עמהם ונשא ונתן בזה ומסיק דבגלות זה הוא בחינת שכינה בגלות כ"י אך במצרים וכיוצא אינה בחינה זו רק שהיתה שם והאריך מאד:
כה. גלות זה האחרון הגזרה היה אלף שנים כדכתיב נתנני שוממה כל היום דוה ואי ישתעבדון יתיר לא על פום גזרת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למהדר לקבליה זהר הקדוש פ' שמות דף י"ז ע"א ועמ"ש אני בעניי בענין זה בחקירות וצדדים בקונט' שם הגדולים ח"ב דף ו' ועיין בז"ח במדרש הנעלם ויצא דף מ"ה דפוס ויניציא ושם פ' אחרי דף ע"ו ע"ד ע"ש.
כו. גיהנם שלשה פתחים יש לגיהנם א' פתח המינות האומרים עזב ה' את הארץ וכל באיה לא ישובון. הפתח השני פתח התאוות ג"ע ומאכלות אסורות ושאר העבירות כי אעפ"י שמאמינים בה' יתקפם יצרם לעבור. הפתח הג' הוא למבטל תורה והוא הפתח הגדול. כי עוברי בעמק בבא קמא הנם מעטים. ובבא מציעא יתר על הראשונים אך בבא בתרא הן רבים בוקעים בתוכו כי לא יתנו אל לבם שהוא חטא והאריך בזה הרב החסיד מהר"י יעב"ץ ז"ל בס' אור החיים פ' י"ג.
ז"ך. גאולה הגאולה בשם אלהים גאולה שלימה שאין מדת הדין מקטרגת אך אם הגאולה בשם הוי"ה ב"ה מדת הדין מקטרגת. ס' יד אבישלום פ' שמות בשם הרב מהר"ם אלשיך ז"ל. וכפי זה אפשר לדקדק הכתוב דבמזמור י"ד כתיב מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו ובסימן נ"ג כתיב ישועות ישראל בשוב אלהים כי הישועה כשהיא בשם אלהים מדה"ד היא ישועה שלימה ולכן כתיב ישועות ישראל אך כשהיא בשם הוי"ה מדת רחמים כתיב ישועת דאפשר למהדה"ד לקטרג ודו"ק ובסגנון אחר פירש הרב החסיד מהר"ר יוסף פייאמיטה ז"ל בהקדמת גאולת השכינה וישראל הבאתי דבריו בליקוטי בס"ד:
כח. גיהנם בסוף חגיגה א"ר אבהו א"ר אלעזר ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו מסלמנדרא וכו' אר"ל אין אור של גיהנם שולט בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב וכו' כך היא נסחתנו בגמרא. ופירשו המפרשים דגבי ת"ח קאמר אין אור של גיהנם שולטת בהן כלומר דאין אור של גיהנם שולט בת"ח כלל ועיקר ומשום הכי נקט שולטת בהן. אמנם בפושעי ישראל קאמר אין אור של גיהנם שולט בפושעי ישראל כלומר שאין הגיהנם מכלה אותם ומ"מ הם מצטערים בגיהנם על חטאתם ואינו שולט להומם ולאבד נפשם כמו העכו"ם. ולשיטה זו ת"ח אינם הולכים לגיהנם רק לתקן אשר חטאו באים בגלגול וסובלים כמה מיני עצב"י צער העיבור ולידה ויסורין רבים ומיתה ובזה הם נתקנים.
ויש שיטה אחרת דגם הת"ח הולך לגיהנם לטהר הנפש ולקבל עונשה כראוי לה. אמנם אם אירע שבסלמנדרא היה עליו טינופת ולכלוך ונתנוהו באש ודאי האש בוער הלכלוך והטנוף ובהגיע אל הסלמנדרא עמד האש ולא שלט בסלמנדרא כן הת"ח אם נפשו נתלכלכה בחטאתיו מכניסין אותה בגיהנם וכל הלכלוך והזוהמא אשר על הנפש נשרף בגיהנם ובהגיע אל הנפש עצמה אין אור של גיהנם שולטת בהן דייקא בנפשם אבל הלכלוך והטנוף שעל הנפש נשרף נשארה הנפש נקיה משא"כ פושעי ישראל שמלבד שגיהנם שורף הלכלוך והטנוף הסובב על הנפש גם נוגע קצת אל הנפש שמצטמקת ונכווצת אמנם אין שולט לכלות נפשם ח"ו:
כט. גזל עכו"ם אסור כמפורש בש"ס ובפוסקים והנה צורף עון חילול ה' החמור מכל העבירות ורבינו האר"י זצ"ל גילה שהגונב מהעכו"ם גורם שהשר של האומה ההיא יש לו יכולת לגנוב מהקדושה. ובס' החסידים סי' תרס"א כתוב שאחר שהעכו"ם מת מלאכו בקבר הגיד לו שישראל גזלו והוא לא ידע. וצעק הגוי מת על הישראל שגזלו וענשו מן השמים לישראל ע"ש. ועיין שם בס' החסידים סי' תקצ"ח עומק תשובת הגזל:
ל. גלות מצרים הטעם שהתורה רוחנית ואינה חלה על האדם שיש לו יצה"ר ומחשבות רעות וגאה וגאון וזה הטעם שהאומות לא יוכלו לקבל התורה ולכך הכניע הקב"ה לישראל בגלות מצרים להחליש כח היצה"ר ותוכל לשכון בם התורה. ילקוט דוד פ' שמות. ומכאן תשובה לגלות המר הזה הארוך והיסורין ודוחק השעה להפליא כי בעזה"י כשיבא המשיח נזכה ללמוד רוחניות התורה מפיו כביכול כדכתיב וכל בניך לימודי ה' ולכן צריך הכנעה ויסורין לזכות לסודות התורה הקדושה: