א. דינה נוצרה בבטן רחל ואח"כ בנס הלכה לבטן לאה. ויוסף נוצר בבטן לאה והלך לבטן רחל בנס תרגום המיוחס ליונתן ן' עוזיאל פ' ויצא ומהרש"א פ' המפלת הביאו בשם פענח רזא. ובהקדמה זו מתישבים כמה וכמה ענינים וכבר בעניותי כתבתי קצת בזה בס' הקטן ראש דוד בס"ד:
ב. דינה העלו עצמותיה לארץ ישראל כעצמות שאר השבטים וקברה בארבאל אצל נתאי הארבלי ס' מנחה בלולה פ' וישלח אמנם מז"ה חס"ל עין יעקב נהר מ"ט ביאר כל ענין דינה ימי חייה בפרטות וכל מה שאירע לה ע"ש באורך ועמ"ש עוד בעין משפט סוף נהר כ"ה דדינה נשאה ז' אלופים וכו' ע"ש וצ"ל דבגלגולה היו קצתם ודו"ק:
ג. דור המדבר לא נכנסו לארץ ישראל שהיו בני עריות דקודם מתן תורה וכמו שמתה רחל בדרך הרב עיר בנימין ח"א סוטה סי' ר"ז:
ד. דשא כתב הרב הלבוש בריש ח"מ רמז נאה בפ' תדשא הארץ דשא כי ר"ת דשא הוא דין שלום אמת כי על ג' דברים אלו העולם עומד ובתחלת בריאת העולם התחתון מיד אחרי הגלות הארץ שהיתה ראויה לישוב הב"ח והאדם אמר ה' תדשא הארץ דשא וכו' דשא מיותר אלא רמז דין שלום אמת הוא עשב מזריע זרע השלום וכו' ע"ש וכתבנו בעניותינו דלהיות עיקר הכל הוא השראת שכינה בישראל הנה הני תלת מילי הם סיבה להשראת שכינה ולכן עליהם העולם עומד כמ"ש בקונטרס חסדי אבות ע"ש באורך:
ה. דרך כבושה לרבים וארח אינו ידוע וסתום כן אמרו בזהר הקדוש ובזה פירש רבינו האר"י זצ"ל בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך כי כאשר בדרכים שהם נגלים תשים כל מעיניך בו יתברך הוא יעזרך בארחות סתומים אשר לא תדע להזהיר:
ו. דוד המלך אדה"ר נתן לו ע' שנה שחי תתק"ל והי"ל לחיות אלף והע' נתן לדוד גם אמרו בזהר הקדוש ח"א דף קס"ח כי אברהם אע"ה נתן לדוד ע"ה ה' שנים ויעקב אבינו כ"ח שנה ויוסף הצדיק ל"ז שנה הם ע' ויש לחקור דכבר אדה"ר נתן לו ע' שנה ואמאי הוצרכו האבות לתת לו עוד ע' שנה. ואם נתנו לו הי"ל לחיות ק"מ והוא לא חי אלא ע' ותירצו המפרשים דע' שנה של אדה"ר כשחטא נפגמו ואינם מועילים לדוד הע"ה ולכן האבות ויוסף נתנו לו ע'. א"נ שדוד הע"ה לא היה ישן כלל ולא טעם טעם מיתה ונמצא שחי ע' שנה מן הימים וע' שנים מהלילות:
ז. דוד הע"ה אם חי ק' שנה לא נחרב בה"מ כי היה מתקן תקונא דלא יעדי. נהירנא שכ"כ הרב ברכת טוב פרשת ויקרא משם הזהר הקדוש וכעת אין הס' בידי וכמדומני שכן אמרו בזהר חדש. ואפשר שזה רמז נאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב הכונה נאם הגבר שאם הוקם ע"ל גי' ק' שיחיה ק' שנה אז הוא יהיה משיח אלהי יעקב שיהיה משיח ממש ולא יהיה גלות ולא חרבן ודו"ק:
ח. ד' אצבעות רומזים לד' מלכיות והגודל כנגד ישראל והוא מופרש מהם לרמוז שישראל מופרשים ומובדלים מהעכו"ם ומעשיהם. זרע ברך ח"ג פ' נח בשם הרב מגלה עמוקות:
ט. ד' מדרגות בבעלי תשובה והי מינייהו בצדיק גמור והי מינייהו עדיף. חובת הלבבות הביאו הרב משכנות יעקב דף ק"ץ והאריך בזה יעו"ש.
יוד. דוד המע"ה אמרו במדרש קהלת רבתי ע"פ וראיתי את כל מעשה האלהים דף ק"ו ע"ב. וטוב רואי בהלכה כל מי שרואהו זוכר תלמודו ע"ש. ובזה פירשו ז"ל פ' יראיך יראוני וישמחו כמ"ש בעירובין אימתי שמחה לאיש כשמענה בפיו וזהו יראוני ויזכרו תלמודם וישמחו שיהיה מענה בפיהם כי תלמודם שגור בפיהם:
יא. דוד הע"ה בשעה שהכניס שלמה הע"ה את ארונו של דוד באותה שעה חיה דוד שכן דוד אומר העלית משאול נפשי חייתני מיורדי בור וכו' ורוח הקדש אומרת ושבח אני את המתים שכבר מתו שמות רבה פ"ח וכתב הרב מהר"ש יפה שאמר שכבר מתו שאז היה חי דוד הע"ה. ועיין בספרי הקטן ראש דוד פ' האזינו דף זק"ן ע"ב מה שפירשתי בעניותי בהקדמה זו בס"ד:
יב. דוד הע"ה כבר נודע דהוא בחי' מ' ועמ"ש בספר כנפי יונה ח"ד סי' י"ב ברמז שם הקדוש של דוד ודו"ק ואפשר לרמוז בשמו הקדוש יחוד קבה"ו בסגנון זה אות ד' היא מ' כנודע ואות ו' ז"א ואות ד' ד' מוחין עסמ"ב והיינו יחוד קבה"ו. והנה עזרא כתב דברי הימים וכתב דוד מלא יוד כזה דויד. ואפשר במ"ש בז"ח שאחר פטירתו היה ז' שנים בג"ע עד שעלה למדרגתו [ואפשר] דאז נתוסף בו יוד לרמוז שלמות התקון כי דויד גימט' כ"ד נגד כ"ד צירופי אדני. ועיין בזהר ח"ב דף ק"מ ודברים אחדים דף ס"ה ע"ב. א"נ דיוד נוספת רמז לד' מוחין דאבא כי יוד היא רומזת לאבא ואז יש זיווג כמ"ש בזהר הקדוש סימנא לזיווגא אמר ר"ש וגם אמנם אחותי בת אבי. ולכן עזרא ברוח הקדש רמז זה בכתיבת דויד ביוד ולא נכתב במלכים דלא מסיימא מלתא:
ואפשר דזה שאל דוד הע"ה עשה עמי אות לטובה שיתוסף יוד בשמו דויד. והנה בדואג נכתב דוי"ג וז"ש עשה עמי אות האות עצמה שניתנה בדויג לרעה לי עשה אות לטובה להורות שלמות התקון וא"ש ההי"ב:
יג. דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ועמ"ש בספר צל עולם חלק ב' שער יוד ע"ש. ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה ואח"כ נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה. ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק י"ז. ופ"ק דבכורות ריש דף ח' פירש"י בני ימא דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלעז שיריינא ובמוסף הערוך ערך סרני הביא מאי דאמרו בת"כ להביא את הסרני וכתב דהיא מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא כחום היום יושבת על שרטון ובשומעה קול צללה מיד בתוך הים ע"ש:
יד. דורש באגדה יש לו כח למחול עונות ישראל ואם אומר קדיש על האגדה נמחלים לו כל עונותיו ואפי' נחתם לו גז"ד לרעה הקב"ה מוחל לו ומכפר עונותיו וכן השומע דרוש מפי חכם בחכמת הקבלה הנקרא אגדה נמחלו לו כל עונותיו מז"ה חסד לאברהם עין הקורא נהר ל' דף י"ז ע"ד והלאה. והפוסקים נקטו מ"ש בסוטה אמאי קאים עלמא איהא שמיה דאגדתא אגדה כפשטא ואפשר דכיון דבאגדה גנוזים בה סתרי תורה כמ"ש רבינו האר"י, זצ"ל אמירת מדרשי רז"ל אהני וקריאתה זו הלילא:
טו. דוד הע"ה חטא במחשבה באביגיל ובסיבה זו לא נתקן המלבוש שלו לגמרי כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה וזהו ולא יחם לו יחם גי' נח שלא היה נח לו בבגד הנשמה שהיא כנגד המחשבה ועל זה יעצוהו לכבוש יצרו באבישג ותהי למלך סוכנת שהיה בסכנה בכל רגע וכו' ולכך בקשו אבישג שהיא אביגל בחילוף למד בשי"ן באי"ק בכ"ר גל"ש וכו' ס' הלקוטים מגורי האר"י זצ"ל:
טו"ב. דוד הע"ה תקן פגם הירך בנצח על ידי שירות וזמירות והוא היה סיבה לגאולת ישראל על ידי מרדכי ואסתר. הקדמה ארוכה מבוררת ומיומנת מדברי הזהר הקדוש והרמ"ק ז"ל כתבה באורך הרב החסיד מהר"ר אברהם גאלנטי ז"ל בספר קול בוכים. ואני בעניי פירשתי כמה ענינים ומאמרי רז"ל בהקדמה זו בספר הקטן דברים אחדים דרוש י"א ובמקומות אחרים בס"ד:
ח"י. דוד הע"ה. נשמתו היתה בעמקי הקליפות והיה תחלת ביאתה והיו מתגברים להחטיאו ומשו"ה לא נחשב לו עון כשאר אדם וז"ש רז"ל אלמלא אתה שאול וכו' רבינו האר"י זצ"ל בשער הגלגולים ואפשר שזש"ה דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך כלומר הביטה וראה כי קודם בואי לעה"ז דבקה לעפר שהם הקליפ' נפשי שהיתה עד עפר בעמקי הקליפ' ולכן חייני כדברך ושא לחטאתי וכיוצא בזה פירשתי איזה כתובים בעניותי בדרושים בס"ד:
יט. ד' מתו בעטיו של נחש בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכלהו גמרא בר מישי דמפרש ביה קרא דכתיב בת נחש וכו'. שבת דף נ"ה. ובזהר ח"א דף נז ע"ב אפיק כלאב ועייל לוי וקאמר דאינון תלתא ואית דאמרי אוף נמי ישי ע"ש. הביטה וראה דמאי דקאמר בגמרא דמפרש ביה קרא בת נחש. בזהר הקדוש מייתי ליה בשם אית דאמרי. ובזהר הקדוש פ' בשלח דף נ"ד ע"א דקאמר דאינון דמיתו בעטיו של נחש יהון מארי דעיטא דמלכא משיחא ע"ש. וראה בעיניך מפלאות תמים דעים דכנגד מה שלקו בעטיו של נחש יזכו להיות מארי עיטא של משי"ח גימ' נח"ש שהוא יבטל הנחש כל קבל עטיו של נחש עיטא דמשי"ח המבטל נחש ודו"ק:
כ. דבקות העליון לא יושג אלא מצד החשק והאהבה שהיא מעלה נפשיית ובזה תגבר הנפש על החומר וידבק האדם בקונו וכל העולם תחת רגליו ופועל בעולם כרצונו וכל המלאכים על ענייני העולם תחת ידו לעשות רצונו כענין מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וכו' מז"ה חס"ל עין הקורא נהר נ"ך עיין שם באורך:
כא. דבור כל דיבור שמדבר האדם אם הוא של מצוה נעשה מלאך אחד ואם הוא של טומאה נברא מלאך רע ואם הוא של בטלה נברא מלאך של בטלה. והתפלה והתורה שאדם מדבר בוקע את הרקיע ועולה למעלה ואם הוא דיבור רע מטמא נשמתו וחלק דיבור הקדושה עולה למקום טומאה הדומה אליו ונשאר החלק הקדוש חבוש בבית האסורים וכמה טורח עושה לקונו עד שמוציאו משם ועוד האריך ע"ש. מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ח וכן אמרו בזהר הקדוש בשלח דף מ"ז ע"ב ההיא מלה דנפק מפומיה דב"נ סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש וכו' ע"ש:
ובליקוטי רבינו מהרח"ו כ"י האריך בזה וכתב דכל מה שמדבר האדם הדיבור הוא חלק מחיות נשמתו והראיה כשיוצאה הנשמה לא נשאר לא הבל ולא דבור ונמצא שאותו ההבל שהוא מדבר הוא חלק נשמתו ולכן נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד בהם חלק נשמתו וזה פירש הרב רבי שמעון טירנו זלה"ה פ' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה הכונה לא יחל דברו כי כל דיבור אם טוב ואם רע עושה פעולה למעלה ובורא סניגורין או קטיגורין וז"ש ככל היוצא מפיו יעשה אם טוב ואם רע זהת"ד מהרח"ו ז"ל ובלקוטי תורה הנדפס יש טעיות בזה ע"ש פ' עקב. ובזה פירשתי בעניותי כמה ענינים בדרשותי ובס' הקטן פתח עינים בנדרים ובמקומות אחרים בס"ד:
כב. דוד הע"ה הראהו הקב"ה ברוח הקדש מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וכו' כתוב על טס של זהב מופז עשוי בצורת מנורה וכן הראה אותו למשה רבינו ע"ה. והיה דוד הע"ה נושא זה המזמור כתוב ומצוייר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה והיה מכוין סודו והיה נוצח אותם ואויביו נופלים לפניו. קונטרס מנורת זהב כ"י מועתק מכ"י הרב מהר"ר חיים באכנר זלה"ה בעל אור חדש על דיני ברכות והעיד הרב מהר"ח הנז' שהוא העתיקו מכתיבת יד הקדש של הגאון מהרש"ל ז"ל ושם כתוב סודות ונפלאות הרמוזות במזמור הנזכר: