א. בנים ישראל יש לנו דין בנים עם הקב"ה כביכול וזה נלמד ממתנת הארץ כמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי ז"ל והבאתיו בס' הקטן ראש דוד דף פ"ז ושאר דוכתי. וגם מוכח שדין בנים יש לנו משמירת שבת דאין משתמשין בשרביטו של מלך וכמ"ש המפרשים והבאתיו שם בראש דוד דף מ"ט ע"ד. ושם פ' בהר ופ' שופטים מבואר מיסוד הרב פרשת דרכים ושאר מפרשים דמהצדקה ותחיית המתים ומד' מינים והסוכה והתשובה והדגלים מכל א' מהן מורה דיש לנו דין בנים:
ב. בנים פלוגתא דר' יהודה ור"מ פ"ק דקדושין דלר' יהודה אם עושים רצונו של מקום נקראו בנים ולר' מאיר בכל גוונא מקרו בנים. והרשב"א בתשובה סי' קצ"ד וסימן רמ"ב כתב דאע"ג דקי"ל ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י הכא קי"ל כר"מ דקראי דייקי אליביה. אמנם אחר זמן ראיתי להרמב"ן בפירושו על התורה פ' האזינו על פסוק בניו מומם דנקיט כרבי יהודה ע"ש ודו"ק ולדעת ר' יהודה אפשר לרמוז פ' ועתה בנים שמעו לי כי רז"ל אמרו על כמה פסוקים אין ועתה אלא תשובה וז"ש ועתה אם תחזרו בתשובה אז יש לכם דין בנים כי כשקבלתם לחזור בתשובה אומר אליכם בני"ם שמעו לי:
ג. ברכות דוד הע"ה תקן ק' ברכות לפי שהיו מתים ק' בכל יום עמד ותקן ק' ברכות ונעצרה המגפה תנחומא פ' קרח והמברך ק' ברכות יש לו שכר אלף זהובים כמבואר פ' כסוי הדם דעשר זהובים על כל ברכה ובאמירתן נזכה לעוה"ב וזה רמז לכ"ן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום לכן גי' ק' ארחות חיים דף ד' ואור זרוע הביאו הרב תורת חיים בקמא דף צ"א ע"ש רמזים אחרים. וכתב הרב פנים מאירות בחיבורו על התורה הנק' כתנות אור פ' נצבים שהמברך מאה ברכות נצול מק' תוכחות שבמשנה תורה צ"ח הכתובות וב' הרמוזות בפ' כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב ע"ש ואפשר דק' ברכות לתקן ב' נונין ועיין לקמן מערכת נו"ן אות ה' ודוק היטב.
ד. ברכות אמרו בירושלמי פ' כיצד מברכין ר' חזקיה ר' ירמיה ר' אבון בשם רשב"ל אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך אם אכלת וברכת כביכול כאלו משלך אכלת ועוד האריכו שם. ואתיא כי הא דאמרו בגמרין פ' כ"מ ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה והיינו כמ"ש בירושלמי אם אכלת וברכת כביכול כאלו משלך אכלת.
ושמעתי משם הרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהיה מדקדק מאי קשיא ליה לר' לוי דאיברא דלה' הארץ ומלואה אך בחסדו הארץ נתן לבני אדם ומאי רמי וניחא ליה דהא קשיא ליה דכיון דאנחנו עבדים איך קאמר והארץ נתן לבני אדם הא קי"ל מה שקנה עבד קנה רבו ותי' כאן לאחר ברכה דאחר הברכה יש לנו דין בנים והנתינה היא נתינה ע"כ שמעתי והנני יוסיף לבאר דברי הרב ז"ל כי הנה ממ"ש פ"ק דברכות דיסורין ממרקין ק"ו משן ועין דעבד יוצא בהן לחירות מוכח דיש לנו דין עבדים כנענים דעבד יוצא בשן ועין ואנו יש לנו [עם] ה' [דין] כעבד כנעני וכן אמרו בפסיקתא על פסוק אחפש את ירושלים בנרות שנהיה חפשים יען הכנו בעינינו ע"ש ומאחר שכן מה שקנה עבד קנה רבו ואינה מתנה, האמנם אמרו כלום יש עבד נותן שלום לרבו ומעין דוגמא יש סברא דאין העבד מברך לרבו ומדהרשנו הקב"ה לברכו מוכח דדין בנים יש לנו והמתנה שנותן האב לבנו היא מתנה ולאחר ברכה א"ש והארץ נתן לבני אדם. כן נראה לפרש דברי הרב הנז':
ולמדנו מפירוש הרב הנז' דמהברכות מוכח דדין בנים יש לנו ובזה יובן פ' ואתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ורבותינו דרשו ועתה אין ועתה אלא תשו' ודרשו מה ה"א שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה דחייב לברך ק' ברכות ויש לדקדק מה קשר יש לתשובה עם מאה ברכות אמנם עפ"י האמור ניחא דהתשובה מועלת לישראל דיש לנו דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול וגם ק' ברכות היא הוכחה דדין בנים יש להם ונמצא דדא ודא אחת היא התשובה והברכות ועוד הארכתי בדרוש כ' מספרי הקטן כסא דוד ע"ש.
ה. בריאת האדם נעשה אדם אמר לעולמות בי"ע כי הוא יתברך ברא כל ד' עולמות אבי"ע ולקשר כלם ברא האדם כי יש בו מכל העולמות ואל העולמות אמר נעשה אדם כי עולם הבריאה יתן בו חלק הנשמה ועולם היצירה רוח שהוא חלק המלאכים ואין לך אדם מישראל שאין לו חלק אדם מלמעלה ועולם העשיה נתן בו חלק הנפש. ואח"כ הוא יתברך נתן בו חלקו וז"ש ויפח באפיו נשמת חיים. וחלק זה כשאדם חוטא מסתלק קודם כדי שלא יפגום בו ואינו פוגם אלא בשאר חלקי העולמות וכשהאדם יעשה מצוה גם אל המלאך נחשב כאלו עשה מצוה ואוכל משלו כיון שבאדם יש חלק המלאך והשי"ת רצה שכלם יאכלו שכר פעלם ובמשפט ולא בדרך צדקה. והמלאך שאינו בעל בחירה לעולם לא היה אוכל משלו אם לא על ידי אדם כי שם חלקו ומעשה הטוב יחשב אל המלאך כאלו עשאו. לקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל פ' האזינו ושם האריך הרבה:
ובזה מצינו טוב טעם לחקירת הראשונים מה טעם בא האדם לעה"ז דטרם בואה הנשמה לעה"ז נהנית מזיו השכינה ואחרי בואה לעה"ז גם כי יצדק הבן אדם וילמוד בתורה ויקיים המצות ויצא זכאי סוף דבר יזכה ליהנות מזיו השכינה וא"כ כל הטורח הזה למה ובפרט כי הן בעון רובא דעלמא לא זכו ואין היציאה כביאה וא"כ למה ה' ציוה ונבראו ובאים לעה"ז ומרן הק' תירץ במ"ש דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי וכו' כידוע והמגיד א"ל יישר כמ"ש בס' מגיד משרים. ועפ"י הקדמה הנפלאה הנז' תנוח דעתנו שלכך נברא האדם בעה"ז לקשר העולמות דלא סגי בלא"ה כמ"ש מז"ה והבאתיו בראש דוד פ' משפטים וגם שהמלאך יזכה ויאכל משלו ודו"ק היטב:
ואחר זמן ראיתי למז"ה בספר חסד לאברהם שעמד על חקירה זו והאריך בישוב ובכלל דבריו ישנו בנותן טעם האמור לקשר נר"ן במדות ע"ש ויומתק יותר ע"פ דבריו ז"ל עצמם שהבאתי בראש דוד ועפ"י דברי גורי האר"י ז"ל הנאמרים באמת כמבואר ודו"ק בדברי מז"ה בחס"ל הנזכר עין יעקב נהר ד' ע"ש. ועמ"ש עוד מר זקני הרב בחסד לאברהם שם בעין יעקב נהר ל"ג ומשם באר"ה ודו"ק היטב:
ו. ברית כרותה לשפתים כמו שאמרו בש"ס במ"ק דף י"ח ובסנהדרין דף ק"ב עש"ב ואפשר כי זה טעם הכתוב ויפג לבו כי לא האמין להם דמאחר שהוא אמר ואחיו מת לא האמין דברית כרותה לשפתים. ובדידיה הוה עובדא דמשום דאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה מתה רחל כמשז"ל. וכאשר ראה סימן העגלות אז ידע שלא מת כי המסורת שלא ימות א' מבניו בחייו קיימת ואלימא לאפקועי מפר ברית כרותה לשפתים. ועיין מ"ש בעניותי לקמן במערכת כ"ף אות י"ט בס"ד ע"ש באורך]:
ז. ברית מילה חתום שדי מלבר הוי"ה מלגיו. ואם פגם במקום שמות הקדש יתחלפו שטן נחש כי שטן נחש גימט' אחד כי נחש עם הכולל הוא שטן ואפשר שזה טעם יוסף הצדיק שאמר גשו נא אלי ואמרו רז"ל שהראה להם שהוא מהול והקשה הרא"ם דדילמא הוא מבני קטורה שהיו מולים. ועל פי דרכנו ניחא דכונת יוסף להראות להם שהוא מהול שיראו שדי חתום מלבר כי עיניכם הרואות שהיו צדיקים וקדושים וסוכים ברוח הקדש. ומוכרח שהוא יוסף שומר הברית כי בני קטורה הרשעים שאינם שומרים אותו נח"ש י"נחש ויש לרמוז גשו נא גימטריא שדי הוי"ה דמ"ה עם הכולל כי חתום שדי מלבר והוי"ה מלגיו וז"ש והגדתם לאבי את כל כבודי ואת כ"ל אשר ראיתם כל יסוד אשר ראיתם דחתום כדת בצל שדי:
ואפשר לומר דרך רמז ודרש כי חיוב פריה ורביה הוא בן ובת דקי"ל כב"ה ומילוי שדי גימט' ת"ק ובן ובת יש להם ת"ק אברים כי הבן רמ"ח ובת רנ"ב וזה רמז דחתום שדי וצריך להוציא שדי מלבר בן ובת שיש בהם ת"ק אברים כמספר מילוי שדי ודו"ק:
ח. בני חיי ומזוני במזלא תליין הם כח"ב בני מבינה בסוד אם על בנים חיי מחכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה מזונות מכתר שמשם יורד כל השפע של מזונות לכל העולמות וז"ש מאין יבא עזרי א' כתר יוד חכמה נ' נ' שערי בינה וז"ס אי"ן מזל לישראל. הרב המקובל מהר"ר נתן שפירא בדרשותיו מכ"י ממש בעל מצות שמורים:
ט. ברית שכרת ה' עם אבותינו מועיל לנו מטעם שהיינו קנויים לפרעה קנין הגוף כעבד כנעני והוציאנו ה' וקנאנו קנין הגוף שמועיל ע"ס הדורות הרב נאות יעקב בפי' ההגדה דף ל' ע"ג:
י. ברכה בעמוד השחר שמשוררים הככבים והמלאכים מתקיימת הברכה אפילו ברכה דכל אדם זהר הדש מדרש הנעלם דף י"ב ע"א דפוס ויניציא:
יא. ברכה אפילו של הדיוט אם מברך בשם ה' או מברך לאדם גדול מתקיימת. כן כתבו המפרשים במ"ש אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך:
יב. ברכה אמרו רז"ל במדרש רות רבתי אלמלא ברכתן של זקנות נתקעקעה ביצת מלכות בית דוד בימי עתליהו:
יג. ברכה על ידי שאמר לבן לאליעזר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ זכה שעל ידו יצא מכלל ארור ונכנס בברוך ועיין בזהר הקדוש ח"ג דף קי"א בר"מ ודף קנ"ח ע"א דאעיל מלה דא בפומיה דלבן ע"ש וזכה בזה בשביל לבן וז"ס מאמר רז"ל למנצח על מות לבן שהוא לבן וזכה לבן שיסדו לו מזמור באותו זכות שעשה עם אליעזר לקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל הנדפס בתהלים מזמור ט'.
יד. ברכה של מעלה אינה פחותה מאלף זהר הקדוש פ' ויצא דף קס"א ע"א ופירש בזהרי חמה למז"ה די"ס כל א' כלולה מעשר ועשר מעש' הם אלף ואפשר כי אלף הוא אותיות פלא וז"ש וברכתא דלעילא כלומר עד מקום עליון והוא פל"א ודו"ק:
טו. באר מים חיים. כד אתחבר חי וברוך (פי' יסוד ומלכות) כדין אקרי באר מים חיים זהר הקדוש פ' ויצא דף קס"ד ע"א.
טז. בדי עצי שטים אלו המסייעים לעוסקי התורה וצפית אותם זהב שבמקום שעתיד הקב"ה לעשות צל לעוסקי התורה עתיד לעשות למחזיקים בה שנאמר כי בצל החכמה וכו' ואומר עץ חיים היא למחזיקים וכו' פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביהו פ' תרומה כתיבת יד (שלא נדפס אלא מויקרא ואילך) ובקונטרס פני דוד הבאתי מה שפירש רבינו אפרים בפי' על התורה כ"י דרך רמז בזה ע"ש באורך.
טו"ב. ביצה העיד לי ת"ח חסיד נר"ו שראה בעיניו בתוך ביצת תרנגולת ביצה קטנה בקליפה ואחר זמן רב ראיתי להרב פרי חדש בי"ד סימן פ"ו ס"ק ה' שמביא מס' שער השמים (והוא לחתנו של הרמב"ן אביו של רלב"ג) שהוא ראה בעיניו ביצה קטנה בתוך גדולה וכתב עוד כשתעמוד התרנגולת מלהטיל ביצים תטיל ביצה בחלבון לבד ע"ש. עוד העיד לי החכם החסיד הנזכר שראה בעיניו תולעת כאצבע בתוך ביצה שהיתה שלימה ככל הביצים. ועוד ראה ביצה א' שצד החד שלה היה מעוקם ואמר שמסורת בידם שהבית שתמצא בה ביצה כזו הוא סימן שמזל אנשי הבית יתהפך ח"ו ע"כ דברי החכם נר"ו:
ח"י. בת שבע היא חוה ודוד אדה"ר וז"ש ראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית דייקא. והבאתי הקדמה זו באורך בספרי הקטן ראש דוד פרשת קדושים ומשם באר"ה מ"ש בעניותי ע"פ הקדמות זו ואחרות ע"ש באורך בס"ד:
יט. בתו של יעקב כנסת ישראל והקב"ה חתנו כביכול וכו' אגדתא דבראשית בס' שתי ידות להרמד"ל דף קס"ה ע"ב.
כ. ברכה כל נמצא בעולם רמוז ואחוז למעלה ואפילו עשב קטן בחינת עליו ושרשו וקלחו וזרעו פרחו וציצו גודלו ארכו ורחבו ריבועו ועיגולו הכל תלוי ברמז העליון כפי אחיזתו במלאכו ומלאכו בשרשו בספירה וספירה בא"ס והנהנה בהיתר בברכותיו גורם ממש סוד הקרבן וכו'. והרשע שהוא נהנה בלא ברכה מעל שהיה העשב או הירק או הפרי קדוש נאחז באלהות מלמעלה למטה וזה כרת אותו וכו' ויורד למטה לחיצונים וכו' וכל מעשה עכו"ם הצומח להם בשדה אינם אחוזים בקדושה וכו' ולכן כלי מעשה העכו"ם צריכין טבילה ודגן שלהם פטור מן המעשר כתבן שלנו וכן עיסתם פטורה מן החלה שאין הקדושה מתפשטת אליהם כלל. מז"ה חס"ל עין הקורא נהר מ"ב דף י"ט ע"ד ע"ש באריכות:
כא. בית המקדש פריך בירושלמי פ"ג דע"ז איך נבנה על (ידי) [גבי] הר והלא כל מקום שאתה מוצא הר גבוה בידוע שיש שם ע"ז ומשני על ידי נביא והביאו התוס' שם:
והרב כמהר"א רוזאנים זלה"ה תירץ דמצא מדרש רז"ל שהתפלל על אבן השתיה יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על ישראל וכו' ואמרו בזהר הקדוש דכל מקום ששרתה קדושה אין עוד כח לשרות סט"א ומאחר שהקב"ה בעת הבריאה התפלל שם שוב אין רשות להסט"א לבא שם זהו תורף דבריו ז"ל:
כב. בעלי חיים טמאים יש שיש להם קרן א'. וחמור הבר יש לו במצחו קרן א' והוא קלוט ברגליו. ובהודו שורים שיש להם קרן א' במצחם ופרסותיהם קלוטות. ויש שם ב"ח אכזריים דומים בגופם לסוסים וראשם לאיל ורגליהם דומין לרגלי הפיל וזנב הב"ח האלה דומה לזנב חזיר ולפעמים הולכים הלוך וגעו וממצחם יוצא קרן א' שחור ארוך וכל זה אמת ואין ספק בדבר. פר"ח י"ד סימן פ' ס"ק ב'. משם ס' שלטי הגבורים. ואני הצעיר ראיתי במגדל לונדריס חיות משונות מבהילות ותקיפות כמעט יותר מאריות וקשורות במשא כבלי ברזל. ושם ראיתי נשר יפה מאד ואמרו שהיה לה מאה שנה וכך כתוב בספריהם. גם ראיתי חתול ממזר מלביאה וחתול והוא צורת חתול יפה מאד אך יש לו גבורת האריה והוא קשור בכמה כבלי ברזל במקום חשך וערפל חתולת"ו. ועוד שם כמה מיני חיות מאמריקא. ובס' צל עולם כתב שיש בהינדיא ושאר איים צורות בני אדם משונים וצורות חיות משונות וכיוצא אילנות ודגים משונים כמה מיני שינויים ע"ש ותראה פלאות ובס' רבינו אפרים כ"י פ' ויחי בסוף מגאוני אשכנז קדמונים ע"פ בנימין זאב וכו' כתב זאב א' יש שקורין לו לו"ף גאר"ו והוא בן אדם ומשתנה לזאב ובשעה שמשתנה לזאב רגליו יוצאין בין כתפיו כך בנימין בין כתפיו שכן. ובשעה שנכנס זאב זה לבית סגולה ליקח דשן הצבור באש וישליך אילך ואילך ולא ינזק כך עושין במקדש בכל יום היו משליכין דשן אצל המזבח עכ"ל בקיצור: