א. עתה רז"ל בכמה פסוקים אמרו אין ועתה אלא תשובה. ואפשר לרמוז כי אותיות הקודמות לתיבת עתה הם שס"ד גימט' השטן כי ע"י התשובה מבטלו. א"נ רמז כי עיקר התשובה היא בכל שס"ד ימים מלבד יום הכפורים שכל ישראל הם בתשובה ואינו בא למנין וגם אין לו בו שליטה כמשז"ל. והרב יערות דבש ישנו בנותן טעם למה אין לו שליטה ביום הכפורים והבאתי בספרי הקטן דברים אחדים בדרוש י"ב לשבת תשובה דף ז"ן ע"ב ע"ש באורך:
ב. עניים מחלק לחם לעניים כאלו הקריב כל הקרבנות וז"ש את קרבני לחמי לחם לאישי העניים שנדונים באש. רבינו אפרים בפי' עה"ת כ"י פ' פנחס. ולי ההדיוט אפשר לפרש לאישי אנשים שלי כי העניים הם אנשים של הקדוש ברוך הוא וכמ"ש בזהר מאנין תבירין דיליה. וז"ש את קרבני לחמי אם יקריבו לחמי שיתן לחם לאנשי כי לה' הארץ ומלואה ועדיין לא קנה הלחם כי לא בירך עדיין והוא לחמי עם כל זה לריח ניחוח חשוב כקרבן וריח ניחוח:
ג. עשיר תיבת עשיר במלוי עין שין יוד ריש. המילוי גימט' מת שם רמז שאם אינו מחסר ממונו לצדקה ואינו מרחם על העניים כלל ורוצה במילוי מת בעונו שאינו מרחם על העניים ואין מרחמין עליו א"נ יאבד העושר ההוא בענין רע כי מלח ממון חסר ונעשה עני שהוא חשוב כמת:
ד. עשיר ר"ת ישפיל עצמו שתקותו רמה ואפשר שזה רמז רבי לויטס איש יבנה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה כי הנה הממון נקרא מאד כמשז"ל בכל מאדך בכל ממונך וז"ש מאד מאד אם יש לך הרבה ממון הוי שפל רוח ונתת מאוד"ך לצדקה:
ה. עשו ירש החרב והוא בחי' מאדים ולכך צריך להלחם עמו מי שנימול וכמ"ש האי מאן דבמאדים או טבחא או מוהלה לכן משה רבינו ע"ה שנולד מהול לא נלחם בעמלק וציוה ליהושע שנימול ועתיד לעשות חרבות צורים ולכך עמלק התריס על המילה שידע שהיא נגדו לבטל כח מאדים וז"ש לדוד מכתם שנולד מהול ודין גרמא שלא נלחם באדום רק וישב יואב ויך את אדום ע"ש באורך הרב יערות דבש ח"א דף י"ט ע"ד (ובשמואל סי' ל' מפורש דדוד הע"ה נלחם בעמלק ויכם דוד מהנשף וכו' וצ"ל בס' הנז' כי אינו עתה אצלי אם הרב נרגש מזה):
ו. ענוה עניו וביישן אפילו יש בו מומין הם נעלמים מבני אדם ס' יש נוחלין דף ל"ג דפוס אמשטרדם:
ז. ענוה רבו מאד מאד מעלות מי שהוא עניו ופיו ולבו שוין ומתנאי הענוה שתהיה מחשבתו פנויה מכל מח' רעה ומכל דבר מכוער. מצחו יהיה מצח הרצון שירצה את הכל. אזניו יהיו נוטות לשמוע אל הטוב ושמע שוא או מגונה ולה"ר לא יכנס בהם כלל. עיניו לא יסתכל בשום דבר מגונה ויהיו פקוחות להשגיח לרחם על האומללים. חוטמ"ו אמת לא יהיה לו חרון אף אלא רצון ואריכות אף גם לשאינם הגונים. פניו לא ישתנו ושום סיבה לא תטריד להסביר פנים לכל. פיו לא יוציא דבר מגונה ולא שום קללה ולא דבר רוגז וזעם כלל ויהיו לרצון אמרי פיו אמרות טהורות. זהת"ד דברי רבינו הרמ"ק זצ"ל בספר הקדוש תומר דבורה בקצור נמרץ והובא בספר חס"ל למז"ה ז"ל בבריכת אברהם דף י"ח. וה' יזכנו להכיר מיעוט ערכנו ולעבוד ה' בכל לב טהור כי"ר. ונזכיר קצת מעלות מרז"ל והמפרשים (א) נעשה מרכבה לשכינה כמו שכתוב פ"ק דסוטה (ב) אריב"ל כאלו הקריב כל הקרבנות כלם ואין תפלתו נמאסת שם ושאר דוכתי (ג) המעביר על מדותיו שהוא עיקר הענוה תפלתו נשמעת כשמתפלל על צרת הצבור פ"ג דתענית (ד) מעבירין לו ע"כ פשעיו הכי אמר רבא והוא בכמה דוכתי (ה) אין סט"א שולט בו מהר"א הלוי ברוכים ח"ג (ו) הלכה כמותו כמ"ש פ"ק דעירובין (ז) אינו בא בגלגול כ"כ הרב זרע ברך (ח) תורה נתנה לו במתנה עירובין דף נ"ד ע"ש (ט) לא בחר הקב"ה בישראל אלא דוקא בשביל הענוה תנחומא פ' עקב ע"ש באורך (יוד) מי שחושב עצמו לכלום לגבי דידיה ליכא טענת מי הקדימני ובזה פירשו ז"ל במה אקדם לה' במה כמו ונחנו מה בזה אקדם לה' וליכא מי הקדימני ועוד נמצאו לרז"ל כמה מעלות לעניו. ולפי דברי רז"ל בתנחומא הנז' זהו עיקר היהודות ובלא ענוה חשוב כנכרי ואכמ"ל והיום קצרה ויהי הקצ"ר אמיץ:
ח. עמי הארץ כמדבר שאינו מגדל פירות ויש להם זכות בשביל שעונים אמן וזה ומדברך נאוה אגדתא דבראשית בס' שתי ידות להרמד"ל דף קע"ה ע"א:
ט. עונש אין בית דין של מעלה מענישין פחות מבן עשרים כן אמרו בב"ר ובפ' רבי עקיבא ובזהר הקדוש כמה וכמה דוכתי ותימה על הגאון מהר"ר צבי אשכנזי ז"ל סי' מ"ט שהכחיש זה וחלק על הרא"ם ודחי לההיא דפרק ר' עקיבא ונעלם ממנו דברי הירושלמי פ"ב דבכורים וכמ"ש אני הצעיר במקומו ושם הבאתי דרך דרש לישב חקירת הגאון מהר"ל מפראג דבן י"ג שנה חייב בכל המצות ואיך יקריב חטאת והלא לימוד ערוך הוא דאין חייב חטאת אלא על דבר שזדונו חייב כרת ובן י"ג אינו חייב כרת עד כ' דב"ד של מעלה אינם מענישים עד בן כ' והוא שכתב הרב זרע ברך ח"ג פ' וירא משם הרמ"ע ז"ל דכשהשכינה למעלה אינו מעניש עד בן כ' אבל כשהשכינה למטה הוי כב"ד של מטה ונענש האדם מבן י"ג ומעתה אין כאן חקירה דבבית המקדש היתה השראת שכינה ואז יש עונש גם לבן י"ג ויש כרת ולכך מקריב חטאת ודו"ק:
יוד. עכו"ם הנכנס בעש"ג או בבית תפלותם וכיוצא הוא בכנפי הסט"א ומטמאין אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הוא מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ז ע"ש באורך ומי שיש לו לב אם בעל נפש הוא ישא ביום ההוא ק"ו לכמה ענינים שנתפשטו בבלי דעת והאדם חושב שאין בידו עון ויתעורר מתרדמת יצרו הפורש רשת לרגליו בשוא גלוי ונשא השעיר עליו:
יא. ענג שבת אמרו פ' כל כתבי כל המענג את השבת ופירש הרב מהר"ם אלשיך דאם יאמר אדם אני יש לי ענג לשחוק ולדבר נבלה וכיוצא לעשות מעשים שאינם הגונים ויאמר זה ענג שבת אצלי יבטל במיעוטו שאין כונתנו שהוא יהיה לו ענג רק השבת יהיה לו ענג והשבת כמו עצ"ב על דבריו ומעשיו הנה לשלום מר הנה כי כן צריך שבדבריו ומעשיו יהיו ענג לשבת לא צער ובחון לשון הזהב שאמרו כל המענג את השבת ולא כל המתענג מוכח דהעיקר דשבת יהיה לו ענג כך כתבו מהר"ם אלשיך ז"ל ובזה א"ש סוף המאמר וז"ל אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' וכו' ענג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת ענג הוי אומר זה ענג שבת הכונה ענג זה איני יודע מהו אם האדם יעשה מה שלבו חפץ שהוא ענג לו. או דילמא לא נתנה רשות לעשות שלא כהוגן ואין אנו אחראין לענג האדם. כשהוא אומר וקראת לשבת ענג הוי אומר זה ענג שבת דהשבת יהיה לו ענג ולא בעינן שאדם יהיה לו ענג ואפשר שכך פירשו הרב מהר"ם אלשיך ודו"ק:
יב. ענג רבי יהודה הנשיא אומר כל המקבל עליו תענוגי העה"ז מונעין ממנו תענוגי העולם הבא. אבות דרבי נתן פ' כ"ח. וכבר כתבנו לעיל כי רבינו האר"י זצ"ל כתב שלפי הנאתו בענייני העה"ז כן יגדל אשמתו וצריך השתדלות גדול ליפרד מהסט"א ומהתענוגים בחול כי הוא חלק הסט"א.
יג. עשבים סגולת העשבים הוא דבר נפלא פ' יתרו דף פ' ע"ב לית עשבא ועשבא כמ"ש ר"ש בזהר הקדוש דאיתילד בארעא דלא אית ביה חכמתא סגיאה וחיליה בשמיא סגיא וקודם זה שם בזהר מביא מעשה נורא מא' שהיה בקי בעשבים ע"ש ובכל עש"ב יהיה מותר ויש עשב להחיות המת כאשר אמרו באגדה. ועד היום הערביים הולכי מדברות והאמיריקאנו"ס יש להם איזה סגולות בעשבים ויש עשב שמהפך העופרת או הכסף לזהב כאשר ידענו מפי סופרי"ם מגידי אמת ויש רמז קצת סגולות העשבים ששמע מהרח"ו מהאר"י זכרם לברכה:
יד. עם הארץ הם כלי חרס ומגבירים יסוד העפר ומטמאים באויר מתוכם שהיצה"ר שבתוכם מטמא מאוירם ושבירתם מיתתן היא טהרתם מז"ה חס"ל עין יעקב נהר ל"א:
טו. עם הארץ פוגם בעשיה אך בשבת דכל העולמות נקשרים ועולם העשיה למעלה גם הע"ה בשבת הוא פוגם פגם גדול עד האצילות רבינו האר"י ז"ל שע' מאמרי רז"ל בפסחים:
טז. ערבות עד מתן תורה כל מי שחטא היה הדור משלם ודור המבול הרבה כשרים היו כמו נח ונמחו עם דור המבול ופי' הרב ברכת אברהם דלקו מטעם ערבות שהיה דבר קצוב ז' מצות אך ממ"ת עד ערבות מואב כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו שלא היה ערבות כיון שלא היה קצוב כמ"ש הרמב"ם אך בערבות מואב כבר ידעו כל המצות והיה קצוב ע"ש באורך:
טו"ב. עריות אמרו בש"ר פט"ו האשה נמשלה לגפן שנאמר אשתך כגפן פוריה אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור להשתמש באשה הריני תופסה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או אני מנשקה ואין לי עון אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו וכו' ע"ש וכבר ידוע דכל מיני קריבה אסורה להרמב"ם מדאורייתא ולהרמב"ן מדרבנן והדברים עתיקים ועמ"ש בפתח עינים ביומא על דף ע"ד:
ח"י. עצרת נקרא שבועות בלשון משנה והש"ס. והרב עיר וקדיש הרמ"ז בס' קול הרמז פ"א דשביעית האריך לתת טעם לשם עצרת ונראה שנעלם ממנו דברי הפסיקתא פ' פנחס ע"ש ודוק ועמ"ש אני בעניי במאי דשייך לחג השבועות בדרושי שבת כלה בדברים אחדים וכסא דוד ושמחת הרגל:
יט. עמר מי שאינו סופר ספירת העומר אינו בכלל טהורים ואין לו חלק בתורה הקדושה, תולעת יעקב, ואמרו רז"ל בכמה מקומות כי מצות עמר מכניע עמלק וכמ"ש פ"ק דמגילה אתי קמצא וכו' וע"פ והנה צליל שעורים ויש לרמוז כי עמר ע' רומז לעשו מ"ר גימט' עמלק להכניעם ועמש"ל במערכת נו"ן [אות ה'].
כ. ר' עקיבא ע"ה היה בו ניצוצות נשמות עליונות הוא היה מטיפת יוסף הצדיק ולזה נקרא עקיבא בן יוסף ונלוו אורות יעקב אע"ה ויששכר והיה משרש קין. צמח דוד למהרי"ד ז"ל דף ק"ה מהאר"י זצ"ל ושם כתוב דז' דברים תקן ר"ע במיתתו ע"ש והדברים עתיקין:
כא. עגלות אמרו במדרש וירא את העגלות אלו עגלות צב שהביאו הנשיאים לחנוכת המזבח ופי' הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל דאמרי' בשבת דמ"ט דט"ל מלאכות כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה ומספ"ל אי ויבא הביתה לעשות מלאכתו מן המנין והמלאכה היתה דים שלימת עבידתא או והמלאכה מן המנין ויבא הביתה לעשות צרכיו וכשראה עגלות הנשיאים שלא הביאו נדבות למשכן שכבר הביאו ישראל די והותר א"כ והמלאכה היתה דים שלימת עבידתא ואינו מהמנין וע"כ ויבא הביתה לעשות מלאכתו ממש א"כ רב עוד יוסף חי עומד בצדקו: