הקדמה.
הנה רבים וכן שלמים מתרעמים ואומרים: ספרים רבים נעשים בכל יום עד אין קץ. ואף שבארץ אשכנז כמעט כבה מאור התורה והספרים אשר נתחברו בימינו בדבר הלכה בארץ הזאת מעטים המה ונער יכתבם, מ"מ הלא בארצות רוסלאנד אונגארן וגאליציען כמעט בכל יום ויום ספר יוצא לאור עולם, פעם מחדש חידושים בש"ס ומפרשים, פעם פוסק הלכות בדינים ופסקים ופעם משיב תשובות לשואלי שאלות. והנה בענין ספרים, איזה מהן ראויין לצאת לאור עולם יש בין חכמי ישראל דעות מדעות שונות. יש מהן אומרים, שכל הפלפולים הן בפירוש הש"ס והראשונים והן בשאלות ותשובות לריק הן ולבהלה, וטוב היה להן שלא נבראו משנבראו, כי לא יוציאו לעולם האמת לאורה, ורק למראה הן נראין כאמת ואוחזין הן את העינים, ומה שבנוי על הפלפול על יסוד רעוע הוא בנוי, ואין ראוי לסמוך עליו לא לאיסור ולא להיתר, ובאשר שהפוסקים האחרונים ראו כל זה בעין שכלם לא רצו לסמוך על סברתם להקל, רק להחמיר, ועל ידי זה נגבבו חומרות רבות, אך להקל אין כח בידי האחרונים, עד שנאמר עליהם מפי מתלוצצים: חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו. אשר על כן רבים מהחכמים רק דרך הבקורת ישר בעיניהם, ויפה להם דבר בקורת אחד יותר ממאה גמלי פלפולים. אמנם גם זה הנסיון מעיד שהאנשים אשר השליכו אחרי גוום הלימוד בעיון בדרך אשר דרכו בו גאוני בתראי ה"ה הנוב"י, רע"א, והח"ס וכיוצא באלו, הנה האנשים ההם אשר רק בקורת אותה נפשם, מהן בקרו ופקרו וחתרו אחר התירים להתיר איסורים, ומהם שכחו תלמודם אחרי אשר העלו איזה גרגרים בדרך הבקורת, וזה וזה לא עלתה בידם, ורק מעטים המה אשר מצאה ידם ללכת דרך קדימה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, אחרי אשר נסתבכו בסבך בקרני הבקור. אשר על כן אמרתי לנפשי אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. אני לא נמנעתי לרדת אל אניות תרשיש ההולכות דרך ים הבקורת, אני קרתי ושתיתי ממימי הדעת, פירשתי סדר נזיקין עפ"י השכל והמדע, חברתי כמה חבורים על דרך הבקור, עמלתי בכל כחי לפרש התורה עפ"י פשוטה בהסכם עם קבלת חז"ל, ובכל זאת דרך הלמוד של רבותי הקדושים לא עזבתי, חדשתי חדושים בדרך פלפול, חבקתי באהבה עזה בני הנעורים אשר לי (הם החדושים שאמרתי בדרך פלפול בימי נעורי, אשר רק מעטים המה בכתובים אתי, כי לא כתבתי אז על הספר בדיו חדושי תורה, רק באקראי אם אירע לי שנצרכתי לדרוש דרשה או לכתוב חדושים לאומרם בפני גדול), ומאז אשר מו"ר הגאון רבינו עזריאל הילדעסהיימער זצ"ל תש כחו לעמוד על משמרתו וצוני לעמוד במקומו ולדרוש בשבת שובה ושבת הגדול והוא בענוותנותו עמד גם הוא בביהכ"נ בשעת דרשתי ונענע לי בראשו, אזרתי כגבר חלצי לברר בפלפול כמה דברים בסוגיא אשר למדתי, גם עלה בידי כפעם בפעם לקשור עם פלפולי איזה דברי בקורת, ואמרתי בלבי כמו שאמרו רבותינו קב"ה חדי בפלפולי דאורייתא, ודגלו עלי אהבה אל תקרי ודגלו אלא ודלוגו, ואף שמדלגין כמו פעמים על גבי חוקי ההגיון ואומרים דבר שלא עפ"י האמת, אין זה חסרון, כי לחדוד התלמידים נצרך כעת יותר מימים הראשונים לדברים חריפים המחדדים את השכל, כי התורה משתכחת, יום יום הולכת ודלה, מונחת בקרן זוית, אין דורש ואין מבקש. ובפרט בארץ אשכנז, אשר גם הקהלות הגדולות בילדי נכרים ישפיקו, אם הרב הוא מטיף דברים ויטיף בלשון למודים לעם, אף שהוא עם הארץ דאורייתא, יאמרו לו קצין תהיה לנו, ועושר וכבוד יהיו מנת חלקו, ותלמידי חכמים המעטים העמלים בתורה, וע"י זה אינם יכולים לחרוץ לשונם לדבר צחות ולהטיף לעם הזה, אלו התלמידי חכמים יושבים בקהלות קטנות בעניות ושפלות וכפופים לרבנים אשר לא יגיעו אל קרסולם, ורק התורה אור להם, היא שמחת נפשם, היא שעשועם בענים ומרודם. ועתה למה לא תהי' תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם? ואם המטיף יטיף דברים של הבל, אם רק לשמע אזן ינעמו, אזי תשואות חן חן ירבו לו: וכי בשביל שאני זכר הפסדתי יאמר הדורש חריפות. למה תגרע דרשה של חריפות, שאם לא תהיה כולה על דרך האמת צאי צאי יאמרו לה, ולמה לא תהי' לנו רשות לדבר דברי חריפות הנעימים לשמע אזן והמשמחים את הלב? את כל אלה העליתי על לבי ואמרתי אכתוב לזכרון בפנקס, הן דברי בקורת, הן שאלות ותשובות להלכה, והן דברי פלפול בחריפות, בערבוביא, (והעתקתי כמה תשובות מן הגאונים אשר בדור שקדמני אשר אתי בכתובים) למען יהיה פנקסי זה דבר השוה לכל נפש. וקראתי שם פנקס זה מלמד להועיל כי תקותי חזקה להועיל בזה לבני ותלמידי להרגילם בכל דרכי הלמוד פעם בזה ופעם בזה כפי צרכי הזמן והענין. והתחלתי לכתוב חידושים בפנקס זה ביום ב' דר"ח כסלו תרנ"ב לפ"ק, יום אשר ניתן לי פנקס זה במתנה מאת בני הבכור שיחי'. ואמרתי, אולי זה הוא רמז מן השמים שאתחיל לכתוב חדושי תורה שלי, אחרי אשר כבר נהייתי בן מ"ח שנה, ואם בני ויוצאי חלצי ילמדו בספר הזה די לי זאת דיי, כי שאר חבורי רובא דרובא בלשון אשכנז הם כתובים, ומי יודע אם לא יאבדו וישתכחו בקרב שנים, אך ספר בלשוננו הקדושה משתמר, ויהי' לי לזכרון לדור אחרון. והשם ברחמיו ובחסדיו יחייני ויזכני להעתיק גם שאר חבורי ללשון הקודש ובפרט חבורי אשר הם עדיין בכתובים דהיינו דרושים שלי על התורה ומבוא המשנה שלי אשר התחלתי להעתיק וקראתיו בשם שער המשנה. ואז אזבח זבחי תודה על המוגמר ברנה וד' יזכני לעלות לציון ברנה אמן כי"ר.