עמ"י עש"ו
במדרש הנעלם (זהר ח"ג קנב, א) אמר רבי שמעון בן יוחאי ווי להאי בר נש דאמר הני מילי אורייתא אתיא לאתחזאה ספורין לעלמא ומלין דהדיוטין דאי הכי אפילו בזמנא דא יכולין למעבד אורייתא במלי דהדיוטי בשבח יתיר מכולהו דאפילו אינו קפסירי דעלמא אית בינייהו מילין עלאין יתירין אי הכי ניזיל בתרייהו ונעביד מינייהו אורייתא אלא כל מלן דאורייתא כי האי גוונא עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו ישראל לתתא מלאכי עילאי לעילא במלאכי עילאי כתיב עושה מלאכיו רוחות הא באתרא עילאה בשעה דנחתין לתתא מתלבשין בלבושא דהאי עלמא ואי לא מתלבשין בלבושא דהאי עלמא לא יכלין למיקם ולא סביל להון עלמא ואי במלאכי כך באורייתא דברא עלמא וברא להו כיון דנחתא להאי עלמא אי לא מתלבשא בלבושא דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל ועל דא סיפורי אורייתא לבושא אורייתא הוי האי מאן דמחשב דההוא לבושא היא אורייתא ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה ולא יהא לו חלק בעלמא דאתי ובגין כך אמר דוד המלך עליו השלום גל עיני ואביטה נפלאות מתורותיך.
וכזה כתב הרב שם-טוב בפירושו לספר המורה (חלק א' פרק לו) וזה לשונו, ראוי לך המעיין שתדע כי כל דבר שיושג במראה הנבואה אמנם הוא משל לענין אחר והסובר שהוא משל לבד הוא רשע והסובר שהוא אינו משל הוא סכל, אבל יחוייב שיסבור בו ב' הענינים יחד, עכ"ל. ולזה אומר גם כן לא ימלט מהיות תוך ופנים לסיפור מגילת אסתר שאמרו ז"ל עליה פרק קמא דמגילה שנאמרה ברוח הקודש כשאר כתבי הקודש, כי מאיש אחד ילקח ראייה לכל המין, וכמו ששאר כתבי הקודש יש להם נגלה ונסתר כן בוודאי קרה לנו במגילה זו. ואמר, אף כי סיפור המגילה הוא יתד שכל התורה תלויה בו, כאמור במסכת שבת פרק רבי עקיבא מאי דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר וגו', מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' אמר רבי אליעזר בן יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר. מכל מקום, אי אפשר שכל הדברים הנזכרים מתחילת הספר, דהיינו משתה אחשורוש וזכרון ממשלתו וזכרון המן וזרש ובניהם, נפל הכל במקרה ולא כוון בם אלא לספר המאורע ולהגדיל הנס, ובוודאי סיפורים אילו הם הלבוש. כשאר סיפורי אורייתא כמאמר הקדוש רבי שמעון בן יוחאי.
[וכן בזוהר בפרשת כי תשא (זהר ח"ב פד, א) דף פד' עמוד של"ז הכי תנינן דבההוא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא בעלמא אפילו מגילת אסתר דכתיב וקבל היהודים וקבלו היהודים מבעי ליה מאי וקבל אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי. ע"כ.]
ואני, משה בן כבוד אבא מרי הפרנס והמנהיג ישראל שליט"א הנקרא משה איסרלש מקראקא, הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירינו בשנת שי"ו לפ"ק מחמת עיפוש האויר, לא עלינו, והיינו גרים בארץ לא לנו בעיר שידלוב מקום אשר אין תאנה וגפן וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה, עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם, ועץ אין בה להסכן בו. ולא יכלנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה, להסיר יגון ואנחה. אמרתי אקומה ואשמח במפעלי, אף חכמתי עמדה לי, כי פקודי השם ישרים משמחי לב. ולקחתי תחת לשוני דבש וחלב, ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה הנמשל בדבריה ופירוש כל מלה ומלה. ובדקתי בה עד מקום שידי מגעת, כי הספור נחמד למראה, והנסתר הוא עץ הדעת. ומצאתי דרך ישכון אור אשר עליו יסובבו כל דברי מגלת אסתר, שהוא רומז על כלל ימי האדם עד יום מותו, מעניני בני אדם, אהביו, ובני גילו. עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו ושמתי הדברים בספר בכתיבתי, להיות שמור לי לעת זקנתי.
ואל יחשדני המעיין שכך אני בעיני שאוכל לחבר ספרים או לדבר דברים נגד מלכים ולא אבוש. כי ידעתי שאין בארי באר מים חיים רק מקור יבש, רק שמתי נגד עיני דברי חכמי המחקר אשר דבריהם בכל ספר חכם נחקר. אמר, כל מאמר לא ימלט מחלוקה, אם שכוון אמרו אל האמת בכל דרכיו, או כוון במקצתו, או לא כוונו כלל. והנה זו חלוקה הכרחית אשר אין להמלט ממנה. ובזה אני אומר, אם כוונתי אל האמת, אין צריך לי התנצלות כי כבר אמרו קבלו האמת ממי שאמרו. ואם אכוון במקצתו, כבר שם התנצלות בעל המאור ז"ל בהקדמתו לספר המאור אמר, זה לשונו, אמר אחד מן החכמים לא תושת חטאת על מי שהביא קצת מן הדברים הנכונים כאשר הגיע אל תכליתם. ואם, חס ושלום, שלא אכוון אל האמת בשום פנים ולא בדבר אחד ממנו, מכל מקום אסמוך דעתי בשני דברים. האחד, באמרם ז"ל כל חרשיים טבין וחרשיים דאורייתא בישין וכל פטפטיים בישין ופטפטיים דאורייתא טבין פירוש חרשיים, רוצה לומר שתיקון, פטפטייא רוצה לומר דבור. וכזה אני אומר אף אם לא אכוון המאמר כלל, מכל מקום לא אצא מכלל פטפטייא אורייתא דטבין, וכדרך שאמרו אם נבלת תתנשא.
השני, כבר קדמתי, שתקנתיו בימי הפורים. ולא יהא אלא כאחד ממשלי הנערים אשר עושין במליצות ושירים, אשר מכל דברי תורה המה מנוערים. ואם כן, לא יהיה דברי אלא כאחד מהן.
מכל מקום, ראוי לשמוע אליהן מצרוף לזה דברי בעל העקידה פרשת תרומה אמר, זה לשונו, ואף על פי כן שאין לי ערבות שיהיה מה שאמרנו באילו העניינים, אך אמרתי, הואיל וכל מה שהנחנו הנה בנוים על גלילי השכל ועמודי חן החכמה האמיתית ואחזיק טובה לחכמים אשר יסדוה כו'. ואין להרחיק שזה יהיה מכלל העניין שבה, ואם אין, יהיה הדבר נדרש לעצמו והמנורה הטהורה תהיה תמיד לזכרון בין עינינו כו'.
ואני אומר, אף על פי שידעתי שדברי לא יהיו על גלילי השכל בנוין, מכל מקום לשמוע הן ראויין. ואם לא יועילו, לא יזיקו, ואולי לפעמים האמיתיות מהם כברק יבריקו. ולא יהא אלא דרשה בעלמא, רק שעל המקרי סמכתיו כדרך הראשונים חכמי התלמוד שכתב הרב המורה (חלק ג' פרק מ"ג) על ענייני הדרשות, זה לשונו, הם אצל החכמים כדמות מליצות שיר לא שהדבר ההוא עניין הפסוק כו' והתפרסם הדרך ההוא בזמן ההוא והיו עושין אותו הכל כאשר יעשו המשוררים מזמרי השיר אמרו ז"ל תני בר קפרא ויתד תהיה לך על אזנך אל תקרי אזנך אלא אזניך מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה ישים אצבעו בתוך אזנו. ואני תמיה אם זה התנא אצל הסכלים כן יחשב שזו ענין המקרא איני חושב שאחד ממי ששכלו שלם יחשב זאת. אבל, הוא מליצי שיר באמת עכ"ל.
גם חשבתי ואמרתי אל לבי, צא ואראה במשל הקדמוני שציירו מלפינו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמוני וידוע כי לא היה ולא נברא. ולכן, גם דברי לא יהיו רק כדמות דרשה ואין משיבין על הדרש, אף כי מגילת אסתר בפנים אחרים הוא נדרש. וקראתי מאמר זה מחיר יין כי נראה עין בעין כי מחיר יין ומשתה תקנתיו טפחתיהו אף עשיתיו. ובזה אודה ואשבח לא-ל בורא כל יש מאין, שעזרני עד הנה, ולולי עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי כי מותר האדם מן הבהמה אין. והביאני המלך חדרי בית היין לתקן בחסדו מאמר מחיר יין, וכן יזכני בחסדו להיות בן עי"ן ולהגות בתורתו מחיר יין, ובזו אתחיל ואומר, בעד אלו די ישעי אשר עלי גומר, אשר לו דומיה תהלה כמאמר רבי חנינא לההוא גברא סיימת שבחא דמרך כולה. ולכן אקצר מילולין, ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך השם צורי וגואלי.