אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר יצ"ו זאת המסכתא ר"ל מסכת יומא היא מסדר מועד והורגלנו בלמודה אחר מסכת ראש השנה לסבה אשר זכרנו בפתיחת החיבור והיא כוללת ח' פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' שבעת ימים ב' בראשונה ג' אמר להם הממונה ד' טרף בקלפי ה' הוציאו לו ו' שני שעירי ז' בא לו כהן גדול ח' יום הכיפורים וענין המסכתא אמנם הוא לבאר ענייני יום הכפורים בשלמות הן בענייני עבודה הן בענייני העינוי הן בענייני התפילות אלא שיתגלגלו בה קצת עניינים שבעבודה כלליים לכל יום ויום ועל זה הצד יחלקו ענייניה לארבעה חלקים הראשון לבאר בו תכונת העבודה וההנהגה שהיה כהן גדול מתנהג קודם היום השני לבאר קצת עניינים בעניין עבודה כלליים לכל יום והשלישי לבאר בו דרך פרט עבודת יום הכיפורים בבאור רחב ובשלמות הרביעי לבאר בו ענייני דברים שבעינוי וטכסיסי תפלת היום החלק הראשון יתבאר בראשון ממנה והחלק השני יתבאר בשני ממנה והחלק השלישי יתבאר בשאר הפרקים כלם עד פרק אחרון והרביעי יתבאר בפרק אחרון זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיתגלגלו בה לפעמים דברים שלא מן הכוונה כעניין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והפרק הראשון ממנה אמנם עניינו לבאר בו החלק הראשון ורובו יסוב על חמשה עניינים הראשון לבאר בו מה שהיו מפרישין כהן גדול מביתו שבעה ימים קודם היום ומה שהיו מתקנין בענייניו במינוי זולתו השני בענייני גופו במה שהיה הוא צריך להתעסק באותם השבעה ומה שהיו זקני בית דין קורין לפניו ודורשין לו כדי ללמדו ולהדריכו בסדר עבודה השלישי במה שהיה מתנהג קודם היום בעניין מאכלו ומשתיו הרביעי במה שהיו הכהנים מעוררין אותו אחר שהניחוהו זקנים אלו והלכו להם החמישי לבאר קצת עניינים איזה הפרש שיש בענייני עבודה בין שאר הימים ליום זה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים מענין מזוזה וקצת שאר דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כעניין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר עניין הפרשתו מביתו ומינוי זולתו אם שמא ח"ו יארע בו פסול והחל על זה ואמר שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנ' וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו היא אשתו אמרו חכמים אם כן אין לדבר סוף אמר הר"ם אמר השם ית' בשבעת ימי המלואים ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואח"כ אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך הכהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על הנדה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שהוא אומר שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית והענין באמרם מיתה דלא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעיתים רחוקים ואין הלכה כר' יהודה: