Meiri on Yevamot, Introduction

אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א זאת המסכתא ר"ל מסכת יבמות היא מסדר נשים והורגלנו בלימודה אחר מסכת גיטין לסבה אשר הזכרנו בפתיחת החבור והיא כוללת ששה עשר פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' חמש עשרה נשים ב' כיצד אשת אחיו ג' ארבעה אחים ד' החולץ ה' רבן גמליאל ו' הבא על יבמתו ז' אלמנה לכהן גדול ח' הערל ט' יש מותרות י' האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת ואחר כך בא בעלה ופרק זה נקרא האשה רבה או האשה קמא י"א נושאין על האנוסה י"ב מצות חליצה י"ג בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות י"ד חרש שנשא פקחת ט"ו האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו לבינה ושלום בעולם ופרק זה נקרא האשה שלום י"ו האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ופרק זה נקרא האשה בתרא:

וענין המסכתא אמנם הוא סובב על מה שנאמר בתורה כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה גו' ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה גו' מאן יבמי גו' בא הנה לבאר בשלימות עניני הלכות יבום וחליצה ומפני שביארנו במסכת גיטין ענין פירוד האשה מבעלה בחיי שניהם בסבת כתיבת הגט ונתינתו סמכנו לה זאת המסכתא לבאר הפירוד מן היבם אחר מיתת הבעל מן הדבוק שחייבה בו תורה בענין היבום ועל זה הצד נתגלגל לבאר בה עניני המיאון לקטנה הראויה למאן וכן בענין פירוד המיתה בענין האשה שלא נתברר לה שמת בעלה אלא ששמעה בו שמת להשלים בה כל מיני הפרידה ועל ידי הענינים הנמשכים בדיני יבום וחליצה מענין הזיקה נתגלגלו בה הרבה דברים מענין איסורי ביאה שמחמת קורבה ועל ידי זה נמשכו לבאר איסורי ביאה שמחמת פסול יוחסין או שמחמת זנות או חשד זנות וכן מצד שרוב איסורי ביאה פוסלין מן התרומה נתגלגלו על ידי ענינים אלו דיני איסור תרומה:

ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לחמשה חלקים הראשון בביאור עניני הלכות יבום וחליצה הן בביאור על אי זה צד חולצות או מתיבמות ועל אי זה צד מתיבמות ולא חולצות ועל אי זה צד חולצות ולא מתיבמות ועל אי זה צד לא חולצות ולא מתיבמות וכן ביבמים על אי זה צד חולצין או מיבמין ועל אי זה צד חולצין ולא מיבמין ועל אי זה צד מיבמין ולא חולצין ועל אי זה צד לא חולצין ולא מיבמין הן בביאור תכונת החליצה והיבום הן בדיני ממונות שבין שומרת יבם ובין אחי הבעל בעניני מזונות וכתובה הן בענין חולץ למי שלא היתה ראויה לחליצה הן במה שיצטרך לפעמים מתורת ספק לחלוץ ליתר מאחת ואם יש זיקה לשומרת יבם ליחשב כארוסה ליבם ליאסר קרובותיה אחר מיתתה אם לאו והרבה ענינים עמוקים נמשכים בדינין אלה השני בעניני הלכות מיאון על אי זה צד קטנה יכולה למאן השלישי בעניני מי ששמעה שמת בעלה אלא שלא נתברר לה כן על אי זה צד מתירין אותה לינשא ועל אי זה צד אוסרין וכשהיא אומרת כן על אי זה צד נאמנת ועל אי זה צד אינה נאמנת הרביעי במה שנתגלגל בענין איסורי ביאה הן מחמת קורבא הן מחמת פסול יוחסין הן מחמת חשד זנות החמישי במה שנתגלגל בו בענין איסור אכילה בתרומה:

ואמנם כל החלקים יתערבו בזאת המסכתא מאד ויכנסו אחד בגבול חברו וגם הפרקים לא יבאו על סדר החלקים ואולם החלק הראשון הוא ענין רוב המסכתא ויסודה ועיקרה ורוב הפרקים יבאו בעניני זה החלק והחלק השני יתבאר בפרק בית שמאי והחלק השלישי יתבאר בפרק האשה רבה ובפרק האשה שלום ובפרק האשה בתרא והחלק הרביעי יתבאר בבלבול ובבלתי סדר במקומות מפוזרים בין שאר הפרקים אלא שהרבה ממנו יתבאר בפרק כיצד ובפרק החולץ ובפרק הערל ובפרק נושאין והחלק החמישי יתבאר בפרק אלמנה לכהן גדול ובקצת פרק הערל:

זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיבאו בה הרבה דברים באריכות ענין שלא מכונת המסכתא והחלקים הנמשכים אליה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והפרק הראשון ממנה יחל בביאור החלק הראשון ורובו יסוב על ענין אחד והוא בביאור אי זו מן הראויות ליבום או לחליצה נפקעה זיקתה לגמרי מחמת שהיא צרה למי שהיא ערוה על יבם זה שהיא מזדקקת לו ונאסרת לו מתורת אשת אח ועל אי זה צד אין הערוה מפקעת זיקתה אלא שעדין זקוקה ועומדת למצות יבום או חליצה וכן לבאר שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום יבום:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה ענינים שלא מן הכונה כמו שיתבאר וזהו הענין כולו יתבאר בפרק זה לבד מעט ממנו שיתבאר בפרק שני וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והכונה בו בפרט להודיע שהערוה פוטרת צרתה וצרת צרתה ואוסרתן ליבם ויבאר כמה עריות בדין זה ועל אי זה צד יצאו מקצתן מכלל זה שלא להיות ערוה פוטרת או אוסרת ומעתה נחל בביאור משנה זו הכוללת כל הענינים המכוונים בפרק לבד מה שבא בו על ידי גלגול וקודם שתכנס בביאור פרטיה של משנה זו צריך שתדע דרך כלל שהיא סובבת על יסוד תשע הקדמות ואלו הן:

ההקדמה הראשונה לידע שאין מתורת אח אחד חיוב יבום או חליצה אלא מאחד מן היבמים האחים לאחת מן היבמות וכל שנפלו הרבה יבמות מאח אחד לפני הרבה יבמים כל שנעשה יבום או חליצה מאחד מן היבמים לאחת מן היבמות נסתלקה תורת זיקה מאותו בית מכל היבמים ומכל היבמות עד שכל אחת מן היבמות האחרות עומדת באיסור אשת אח לעולם לכל אחד מן היבמים ואין צריך לומר שכן ביבמות הרבה מאח אחד שנפלו לפני יבם אחד ויבם או חלץ לאחת מהן שכל הנשארות עומדות עליו לעולם באיסור אשת אח וכן יבמה אחת שנפלה לפני הרבה יבמים וחלצה לאחד מהם נעשית אשת אח לכל האחין ואף כשנתיבמה לאחד מהם ומת שנמצאת זקוקה לשני אין זה מתורת זיקת הראשון אלא מתורת זיקת השני אלא שבכל מה שהזכרנו בהקדמה זו אין בה כרת לא לחולץ ולא לאחין לא לה ולא לצרה שהכתוב הוציאן מכלל כרת לכלל לאו וכמו שאמרו אשר לא יבנה את בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואם בנה יש אומרין בלאו ויש אומרין בעשה דבית אחד הוא בונה כו' כמו שיתבאר בגמרא הא כל שנפקעה מן הצדדין שבהקדמות האחרות נשארת באיסור אשת אח ובכרת:

ההקדמה השנית לידע שאם נפלו הרבה יבמות לפני יבם אחד והיתה אחת מהן ערוה עליו כגון שהיא בתו שנשאת לאחיו כשם שהיא פטורה מן היבום שהרי אי אפשר לו ליבמה אחר שהיא ערוה עליו כך פטורה מן החליצה והרי זיקתה מסולקת מכל וכל ולא עוד אלא שאף זיקת כל הצרות נפקעת לגמרי אגבה וכלן עליו באיסור אשת אח לעולם שכל שאמרו פוטרת ממילא היא אוסרת אלא שבזו אם היו שם שאר יבמים שאין אחת מאלו ערוה עליהם יש כאן זיקה אצל שאר היבמים וצריך שאחד מהם יחלוץ או ייבם לאחת מהן ואף זו שהיא ערוה לזה היא בכלל זיקה זו אצל האחרים שאין הפקעת זיקה מצד צרת ערוה דומה להפקעה הבאה מצד יבום האחת או חליצתה:

ההקדמה השלישית לידע שכל שנפקעה תורת זיקה מצרת ערוה אף צרת הצרה כן לעולם כיצד שמעון ולוי אחים נשא לוי בתו של שמעון וכן יש לו נשים אחרות מת לוי ונזדקקו נשותיו לשמעון כשם שבתו פטורה כך שאר הצרות פטורות ועל זה אמרו פוטרות צרותיהן וכלן עומדות עליו באיסור אשת אח לעולם ואם אין שם עוד אח אחד כלן מותרות לינשא לאחרים היה שם אח שלישי כגון יהודה הרי כלן זקוקות לו ומיבם לאי זו שירצה שהרי אף בת שמעון מותרת לו ואם אירע שיבם צרתה ויש לו נשים אחרות גם כן ומת יהודה ונזדקקו נשותיו לשמעון הואיל והצרה שנשא יהודה מתורת זיקה נאסרה לשמעון מחמת צרת ערוה אף צרתה של זו שהיא צרת צרה לערוה היא אסורה לו ואפילו הן מאה בדרך זה כגון שיש שם אח רביעי ונשא צרת הצרה מתורת זיקה ויש לו נשים אחרות ומת וחזרו ונזדקקו לפני שמעון וכן עד כמה:

ההקדמה הרביעית לידע שאין ערוה מפקעת זיקה מצרתה אלא כשהיא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל אבל אם מתה הערוה קודם שימות בעלה או שגירשה בעלה ואחר כך מת צרתה מותרת וכן אם מיאנה הערוה בחיי הבעל ומכל מקום בבתו מיהא אין מקום למיאון אלא כשהשיאה אביה ונתאלמנה ממנו ועדין היא קטנה שיצאה לה מרשות אב ויכולה למאן כמו שביארנו בשני של קדושין ואין אומרין הואיל והיתה לה צרה שעה אחת תאסר לעולם שאין הענין תלוי אלא שתהא צרת ערוה בשעת מיתת הבעל שהיא השעה שהיא מזדקקת ליבום או לחליצה הא כל שהיא צרת ערוה בשעה זו זיקתה נפקעת מצד הערוה ואפילו מיאנה הערוה ביבם לאחר מיתת הבעל שהיה לנו לומר אף נשואין הראשונים נעקרו במיאון זה שהרי כך הוא הענין ממאנת אני בנשואין ובזיקה הבאה מחמתם ונמצא שלא היתה צרה מעיקרה והיה לנו להתירה מן הדין אף להתיבם מכל מקום גוזרין בה ואין מתירין אותה להתיבם שמאחר שלא מיאנה בחייו הרי בשעת מיתה נראית כצרת ערוה אלא שזו לא נפקעה אלא מן היבום אבל חולצת היא מכל מקום וכן הדין אף בלא מיאנה לאחר מיתה הואיל ויכולה למאן כמו שנבאר למטה ובכלל הקדמה זו שכל שהערוה אילונית צרתה מותרת ולא סוף דבר בלא הכיר בה מתחלה שהרי היו קדושי טעות וכמי שאינן והרי מכיון שקדושי הערוה טעות אין צרתה קרויה צרת ערוה אלא אף בהכיר בה כשנשאה שכל שהיא אילונית אינה בת יבום שהרי אי אתה קורא בה והיה הבכור אשר תלד וכל שאינה בת יבום מן התורה אינה בת חליצה לאחד מן האחים והרי היא כמי שאינה וצרתה מותרת:

הקדמה החמישית לידע שאין (צרה) [ערוה] פוטרת אלא כשהערוה בת קדושין אצל האח המת כגון בתו של שמעון לראובן אחיו אבל כל שאינה בת קדושין אצלו כגון ראובן ושמעון שיש לשניהם אחות וכנסה שמעון בעבירה ומת ולו נשים אחרות אין ערוה זו פוטרת את האחרות:

הששית שאין ערוה אוסרת צרה אלא במקום יבום אבל אם היתה בתו נשואה לנכרי ר"ל שלא לאחיו ויש לאותו נכרי נשים אחרות ומת הן בבנים הן שלא בבנים מותר לאבי הבת לישא צרתה שאין ערוה אוסרת צרתה אלא במקום הראוי ליבום:

השביעית לידע שאין אחוה מן האם זוקקת ליבום אלא אחוה שמצד האב:

השמינית לידע שהחלוצה פסולה לכהונה מדברי סופרים ומאחר שחליצה על זיקה ודאית פוסלת בודאי אף חליצה על זיקת ספק פוסלת מספק אבל חליצה הנעשית באונס ושלא בשום ספק אינה פוסלת כלל והרי היא כמי שאינה וכן לידע שכל שנבעלה לפסול לה נעשית זונה ונפסלה לכהונה:

התשיעית לידע שמאחר שצרת ערוה בכרת אם נתיבמה הולד ממזר שכל עריות שבחייבי כריתות הולד ממזר:

אלו הן תשע הקדמות שמשנה זו סובבת עליהן והן הן מפתחות שבה ואידך פירושא היא זיל גמור אלא שאנו מאריכים בביאורה כדי שיהא הכל סדור לפניך אחת לאחת וכן מצד הדברים המתחדשים בה מצד ביאור פרטיה ומכאן אנו מתחילים בביאורה והוא שאמר חמש עשרה לשים וכו' נשלמה הפתיחה ת"ל:

פתיחת הר"ם נקדים עקר זאת המסכתא ואחר נתחיל בבאור ואומר שהעקרים אשר ראוי לידע אותם קודם העיון בהלכות ובדינים הנופלים בזאת המסכתא ארבעה עקרים. הראשון כי כאשר מת אחי האדם מאביו לבד בלי זרע והניח נשים רבות אין לו שיחלוץ או לייבם זולת לאחת מהם לבד למאמר השם יתברך אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים וכאשר חלץ לאחת מהם או יבם יוצאות הנשארות בלא חליצה ובלא יבום וכן אם הניח המת אחים רבים ואשה אחת או רבות אחד מהאחים לבדם ייבם או יחלוץ אחת מהם מהסבה אשר זכרנו. השני כי כאשר מת האח והניח אשה והיתה זאת האשה אסורה על האחים ועל אחד מהאחים הראויים לחליצה או ליבום כגון שתהיה אשת המת בת זה האח החי או אחות אשתו והנה לא ייבם אותה זה האח אשר היא אסורה עליו משום ערוה למאמר השם יתברך ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה ואמר יבמה יבא עליה הנה כאלו יאמר יבא עליה ואם היתה אחות אשתו אמר לצרור ויודעו שאר העריות מאחות אשה. השלישי כי כאשר מת האח והניח נשים רבות ואח אחד ואחת מהן ערוה על זה האח כמו שאי אפשר לו ליבם לזאת האסורה כן לא ייבם לשאר הראויות לו מאמרו יתברך יבנה את בית אחיו ובא בקבלה בית שאתה בונה כולו אתה בונה מקצתו. הרביעי שכל מי שאי אפשר להתייבם מן התורה כגון שתהיה ערוה כמו שזכרנו הנה היא גם כן לא תצטרך חליצה למאמרו יתברך ועלתה יבמתו השערה מאן יבמי וחלצה נעלו ובא בקבלה כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אבל תפטר ואחר ידיעת אלו העקרים אתחיל בביאור המשניות: