רזא דפרה אדומה הוא סוד קליפת נגה (הושע ד) כפרה סוררה לישראל נגה שאנו מחוייבין להביאה בתוך הקדושה ולהוציא' מן הקליפות. והנה היא מכפרת טמאים דהיינו כשישראל עושין רצונו של מקום אזי הם מטהרים הטמאים דהיינו שישראל ח"ו אין עושים רש"מ אזי לוקח קליפת נגה הניצוצות טהורות שבישראל ומטמאה אותם ומניח אותם בתוך הטמאים ז"ס (איוב יד) מי יתן טהור מטמא ז"ס עשה לך שרף על קליפת נגה ושים אותו על נס וא' ר' ליב ב' שמות שצריך לכוין בברכת ולמשומדים נקוד צבאות וכולו קמצין שהוא גי' מ"ה ס"ה בתרין שמהן אילין ממתקין אותם ז"ס נוסח הברכה וכל אויבי עמך מהרה יכרתו מלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגר לקבל ג' קליפין אבל על קליפת נגה שהיא קרובה למהמנותא אמר ותכניע שהיא באה אל קדושה ז"ש שובר אויבים על ג' קליפות ומכניע זדים על קליפות נגה ז"ש במדרש ד"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף אינון נצח הוד (יהושע ה) עשה לך חרבות צורים יסוד (בראשי' ו) עשה לך תיבת עצי גופר מלכות אבל עשה לך שרף שגם הוא תעלה בקדושה עשה לך נחש נחושת ברזא דנחש:
המן הסלע הזה נוציא לכם מים. בזוהר חדש פ' כי תשא דף פ"ד תמה משה כיון דאתיןלא אזלין באורח מישור ולא יתבסמון אתרא וישראל יונקין מאתר דאיקרי סלע שנאמר (דברים לב) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור שמן זה אברהם כשישראל עושין רש"מ מהפכין ומוציאין שמן מחלמיש צור שהוא יצחק כמ"ש (שם) הצור עושה פעולות אברהם נקרא תמים א' הקב"ה עשה לך שרף שהי' צופה הקב"ה שיטעו ישראל אחריה לכן צוה לעשות משלו עשה לך משלך כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"ת וא"כ למה הצריך חזקיה לכתת את נחש הנחושת מאחר שהיתה אינה שלהם כבר תירצו בגמרא משום שראה שיטעו ישראל אחריה לכן כתת אותה ולפי דרך הראשון שנגד המים צוה הקב"ה לעשות שרף שהם פגמו במים והכתוב או' (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים ובפי' לספר יצירה שיש סוד שם קדוש עש"ל נוטריקון ע"ושה ש"מים ל"בדו הוא סוד שע"ל מרומז בר"ת ע"שה ל"ך ש"רף שרמז הקב"ה שגם בזה חטאו על המים ולא היתה חזרה בלב שלם במה שחזרו וא' נפשנו קצה בלחם ולא הזכירו מים כמו שבאו הם ואמרו אל משה ויסר מעלינו את הנחש ולא הזכירי שרף ומשה שראה שהקב"ה שלח נחשים וגם שרפים התפלל סתם בעד העם שיכפר הקב"ה היודע תעלומות לב בעד העם מה שחטאו ואז הראה הקב"ה שהם חטאו גם בשעלי מים ומשה עשה שתיהם נחש נחושת במדרש פסיקתא הוא נחש הוא שרף ומביא ראיה מפסוק (שם יד) משורש נחש יצא צפע ופריו שרף יעופף וק' הלא בפסוק מוכח איפכא שהפרי של נחש הוא שרף והוא בעצמו אינו שרף ואפשר שהמדרש דרש מקודם לזה שהיה במדבר נחשים שהיו שורפים. עוף הפורח הרי שהוא דורש הכל על נחש שהיו נחשים שפריו היה בעצמו ששרף כל עוף יעופף באויר וישראל אמרו נפשנו קצה בלחם הקלקל הראו את עצמן כאלו לא התרעמו רק על המן אבל טינא היתה בלבם שהיו מתרעמין על עריות ז"ש ויסעו מהר ההר לסבוב ארץ אדום שבאו לקבל אדום ויש לך ארץ שמגדלת וכו' ז"ש וישבו בשיטים מעין שמגדל זנות גם כאן כשבאו לאדום ותקצר נפש העם בדרך וזו פרישת ד"רך ארץ כההיא דתנינן וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי עריות וגם שם תפלו במן ומן תערומת המן באו על העריות והטעם והמן כזרע גד שהגיד זרע מי הוא אם בן ז' לאחרון או בן ט' לראשון או מי שזנתה אשתו ועוד טעם א' שלא יצאו לפנות וא"א להם ליחד עם נשים משני אילין הטעמים היה תערומתן על זנות וזה הרמז בפסוק נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלוקל ר"ת נקב"ה וידב"ר הע"ם באלקי"ם ובמש"ה ס"ת מרמ"ה כי במרמה היו דבריהם והקב"ה שצופה ויודע מחשבתן שלח על תערומתן על הלחם כפשוטו נחשים כי יבא נחש שכל מטעמים בעולם נרמזין לו לעפר ליפרע מן אלו שטועמין כל מטעמים בעולם בלחם אשר הם אוכלים ועל שהתחממו באש של גיהנם שהוא היצ"הר של עבירה בוער כתנור אש לכן שלח עליהם שרפים ז"ש הרמב"ן בשער הגמול שאש של גיהנם הוא החימום שמתחממין רשעים באש של עבירה ז"ש והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כי תאוה שלהם היא אש של גיהנם לכן קרא שם המקום ההוא תבעירה ע"ש הארכתי בזה פ' בהעלותך ספר שני תורת נתן:
בענין פטירת (אהרן) משה וכל ימיו אתמר עליה (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלקים בגי' י"פ אלקים מעט שהיה כלול מן ששי"ם רבוא שהוא בגי' תתנ"ט א' חסר מן זה המספר אבל בשעת מותו נקרא איש האלהים דייקא (דברים ד) עלה ראש הפסגה ז"ש אש"ר בשד"ה מ"ואב בגי' תתס"א (בראשית ל) אס"ף אלהים את חרפתי ועז"א אז ישיר ישראל שיעלה הבאר ויבסם כחות הדין באר חפרוה שרים שהם האבות שגרו בארץ פלשתים ימים רבים שהם כ"ו שנים מנין שם בן ד' לבסם כל כחות הדין חושבן פלשתים ז"ש במחוקק במשענותם כי סוד משענ"ת הוא גימ' הכי הוי בחושבן י"פ אלהי"ם והם חקקו בה עד שהעלו ובסמו כל כוחות הדין לעלות ראש הפסגה עד שיבוא נחמי"ה ב"ן חושיא"ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל שהוא עלה ראש הפסגה שהיא תתס"א חשבון אש"ר בשד"ה מוא"ב. על כן יאמר בספר מלחמות י"י על סוד המלחמה שתהיה לע"ל (שמות יד) י"י ילחם לכם (ישעיה ב) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא ושם של אלקים לא יהיה באותו זמן כי א"ס"ף אלקים את חרפתי (שם נה) וחרפת עמו יסיר ויסר מעלינו את הנח"ש את והב בסופה עם תרין אתוון אילין (שמות יב) מן הדם אשר בסף הוא סוד כוחות הדינים שיבואו זה מן השם ויבסמו וימתיקו המים ז"ס וה"ב ר"ל ו"ה ב' רתיכין מן שמא עלאה קדישא ויהיה מן סוף סופ"ה (נחום א) י"י בסופה ובשערה דרכו ואז יתקנו כל כחות האדם נר"נ ז"ס ואת הנחלים ארנ"ן שהוא א"דם ר"וח נ"פש נ"שמה כלל אדם על ג' קיטרין תליא ואז כשיראו מלחמות י"י שיהרג משיח בן יוסף נקראת מלחמת י"י בעמלק (זכרי' יד) ויצא י"י ונלחם בגוים את וה"ב בסופה שעתיד עשו להחזיר כל המתנות שלקח מישראל גם הוא קבל על עצמו לקבל כל הצרעת כמ"ש שני מצורעים היו וכו' וכמ"ש במדרש שאמר אדום פן בחרב אצא לקראתך אמר הקב"ה (ישעי' לד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד בשביל זה קאי אפרשה שלמעלה שתקצר נפש העם בדרך לסבב את ארץ אדום ולא רצו לעבור אותם בארצם על כן. בשביל זה יאמר בספר מלחמות י"י נשבע הקב"ה מלחמה לי"י בעמלק שכל המתנות שנתנו להם וכן כל הנחלים שנחלו הם לעצמם מן ארנונות ומסים שנתנו להם ישראל בסוף מחוייבין להחזיר להם (שם) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם) וטבח גדול בארץ אדום ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער שהוא בן יהודה שנקרא. בן על שם רע שרצה דוד לתקנו בבת שבע שהיא בת זוגו מששת ימי בראשית ולאהמתין ואכל פגה ומת אותו הילד ראשון ז"ש דוד (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי שרציתי לתקן ער ונמצא רע ונשען לגבול מואב שלא יהיה תיקון זה עד שיבא בן דוד שהוא בא מגבול מואב ומשם יזכה לבאר"ה לתקן כל כוחות של דינים שהם מנין יצח"ק ר"ח מים יסתלק ר"ח וישאר מים היא הבאר אשר אמר י"י למשה אס"ף את העם ואתנה להם מים הוא הדבר אשר דבר י"י למשה שיבסם כל כוחות הדין לקיים קרא אס"ף אלקים את חרפתי שאמרה אמנו רחל על כוחות הדין כדלעיל ואתנה להם מים שיהיו ממותקין לגמרי. או לע"ל יעלה ישראל מעלה מעלה עלה ב"אר בגי' ב"ן עמיא"ל שעתיד לעלות ויבקשו עליו (מיכה ה) ז' רועים וח' נסיכים לכן חשב ז' דרגין לקבל ז' רועים שהם יבקשו רחמים בעדו בא"ר ב"ן עמיא"ל חפרוה שרים ז' רועים כרוה נדיבי עם ה' נסיכים במחקק הוא משה שיבא עמהם או מח"קק הוא משיח ב"ן יו"סף (בראשית מט) ומחקק מבין רגליו ויצאו ישראל ממדבר העמים ויזכו למתנות רבות וממתנה שיתן להם הקב"ה ויקראו על שמו של הקב"ה ז"ש נחליאל ואז יעלו (ישעיה יד) על במותי עב ויזכו לע' מכילין דאורייתא ולמשיח אשר בשדה מואב שבא ממואב ויבנה בי"ת המקד"ש שהוא ג"כ חשבון תתס"א וכולל כל הבתי דינין ז"ש ונשקפה על פני הישימון לבנות בית המקדש שהוא עתה (דברים לב) ובתוהו יליל ישימון ואז (תהלים עג) ספ"ו תמו מן בלהות סמא"ל ובת זוגו בגימ' פני הישימון ע"ל פ"ני בגי' עמל"ק שהוא מלמטה וסר צלם מלמעלה וישקף י"י וירא עליהם לרעה כי שניהם הם אוחזין בנחש שהיא התעוררת לשון הרע שכן לשון הרע מתחלק על סמא"ל ובת זוגו בגי' לשו"ן הר"ע ולכן צוה משה לעשות את הנחש ולתלות אותה באויר שיסתכלו ישראל למעלה ויביטו בענין הנחש שהתחילה לשון הרע בעולם והיא שעמדה לאבותינו ולנו מסך מבדיל בינינו לבין אלקינו (ובשעה שקבלו התורה נתן להם מתנה ואח"כ נחליאל):
ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם באלקים ובמשה. אתמר בזוהר הא אתקמו חבריא דבטילו לאולפא תלמודא דאיקרי הר ההר אמאי איקרי הר ההר דמתמן נפק הוראה לעלמא דכתיב (שמות כד) אשר כתבתי להורתם והא איהו תורה שבע"פ אבל ת"ח רזא דחכמתא אית הכא האי אתרא דאיקרי הר ההר אורחא הוא לימא דסוף סופין דדרגין מדברא קדמיהון במדברא לדעתי זה כוונת המדרש רבה ויסעו מהר ההר זש"ה (נחמיה ט) ורוחך הטובה נתת להשכילם אלא שאותם שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה וכה"א ובניהם יהיו רועים במדבר וגו' אר"ע כשהיו מגלים התגרים סל של פירות היו מתים וכו' הענין שתערומתן היה על התורה שבע"פ וערב רב לא היו יכולין להבין תורה שבע"פ ז"ש ורוחך הטובה נתת להשכילם ש"מ שענין תערומתן היה על ההשכלה על (תהלים עח) לחם אבירים כי הם לא אכלו את המן רק תמצות של מן ירד אח"כ להם שנעשה מינו ומשם אוכלים הם ולכן פתחו בשנים לחם ומים (מיום בחי' נפשנו קצה כי המן נס לחם במים לכן אמרו ק"ל ק"ל ב' דברים קלים) רש"י פי' שחזרו אחר מיתת אהרן אחורנית ז' מסעות ובפ' מסעי כתב רש"י ח' מסעות אמ"ז ז"ל תירץ ענין ז' מסעות אלו כי אהרן הוא מדת החסד וכל זמן שאהרן היה בעולם היה מדליק המנורה בז' נרותיה הן הן ז' מדות מחסד שהוא נקרא הר ההר עד מלכות שנקרא דרך ים סוף סופא דדרגין וחזרו לאחוריהם כי (קהלת ז) גם את זה לעמת ז"ה עשה אלקי' ז' ה"יכלות בקדושה כן ז' היכלות בארץ אדום שהוא סטרא דחיויא דאית לה ז' רישין וז' מדריגות ולכן מצינו בזוהר כשמת אהרן אשכח מנרתא דהוי מדליק בה כל יומא כי ז' נרות היו דולקין כל ימיו ובאסתלקא דיליה איסתלקו ז' עננים שהיו עלייהו דישראל ואם נאמר ח' מסעות תן חלק לז' גם לח' א"כ ה"ר ההר הוא סוד בינה כי (מיכה ו) שמעו הרי"ם את ריב י"י אינון אבהן לפי זה נקראת בינה הר ההר שהוא הר על כל הרים דתחותא כי יעקב ינק כל ימיו מאמא עלאה (תהלים קלג) כשמן הטוב שפע הוריד מן חכמה לבינה איקרי שמן הטוב יורד על הראש ומזקן אהרן יורד על פי מדותיו שהם ז' מדות דתחותיה עד ים סוף סופא דדרגין אהרן מת על פי י"י חזרו ח' דרגין אחורנית כי (ברכות ד) ח' שרצים אינון מלאך המות בשמונה ורבק' אומרת (בראשית כג) קצתי בחיי מפני בנות ח"ת ואינון שמונה מלכים שמלכו (שם לח) בארץ אדום ז"ש לסבוב ארץ אדום ונחתו בקליפה אתר דחויא בישא שריא לכן שלח עלייהו נחשים ולכן אח"כ כשחזרו בתיובתא העלו השכינה בז' מדריגותיה. גם הבאר היה מעלה איברים ועצמות של אמוריים ז' מילין היה מן הר זה להר זה וזה הבאר אשר חפר אברהם עם אבימלך עם ז' כבשות כשיעלה המים יהיה שלו עלו אז המים נגד אברהם א"שר ב"שדה מ"ואב ר"אש ה"פסגה ר"ת אברה"ם בזוהר פרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן עכ"ל הזוהר. לדעתי כוונה הזוהר שעיקר תערומתן היה על סוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ ז"ש וידבר העם באלקים הורה שבע"פ ובמשה תורה שבכתב אין לחם על תורה שבע"פ ואין מים על תורה שבכתב והוא דרך זוהר חדש וע"ז כוונתו ג"כ שזה היה היא מי מריבה שאילו לא הכה משה בסלע על ס' מסכתות כמ"ש בתיקונים (דף נ"ו תיקון כ"א) בגין ויך משה את הסלע במטהו פעמיים דא גרים דלא נפיק מינה אלא טיפין טיפין זעיר שם זעיר שם וכמה מחלוקת על אילין טיפין ומאן גרים דאתמר בהון (ברכות לא) כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ובג"ד שמעו נא המורים ובג"ד ויך משה את הסלע פעמיים דאם לא דמחא בה לא הוי סרחיןישראל ותנאים ואמוראים באורייתא דבע"פ דאיהו סלע דאתמר ביה ודברתם אל הסלע ונתן מימיו בלא טרח ומתקיים (ישעיה ב) ולא ילמדו עוד וגו' והוי נפיק מיא בלא קושיא ובלא מחלוקת ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה (ירמי' כג) הלוא כה דברי כאש נאם י"י הוי בפומיהון דישראל דאיהי אורייתא דבע"פ דאיהי על ס' מסכתות דשכינתא הוי נח על טינרא. דבכל אתר דבעי קב"ה למעבר גם שכינתא אקדמת על ההוא אתר וכיון דשכינתא הוי תמן לא הוי ליה למחאה בסלע דקלנא הוי לשכינתא דלא הוי יכיל למיהב מיא ודא איהו דאמר לא קדשתם אותי יען לא האמנתם בי להקדישני בג"ד איסתליק י' מן מיטטרון ואשתאר מטטרון יבשה כי מטה משה הי' מטטרון וא"כ גם תערומת פ' זו היה על תורה שבע"פ לחם הקלקל שמתחילה היה לחם קל רק עתה נתקלקל במיעיהם מאחר שבהכאת הסלע גרמו טיפין טיפין זעיר שם לצאת אתמר כי סלע המחלוקת גרים המה מי מריבה שהם מחלוקת של כל ישראל. הקושיות בזו הפרשה קדמוני הקדמונים וידבר העם באלקים ובמשה לא מצינו בכל החטאים לשון הזה אין לחם ואין מים הלא ארבעים שנה לא חסרו דבר ולחם ירד להם מן השמים גם מים היה להם והוי ליה למימר אין לחם ומים כמ"ש במסורה שזה חד מן הפסוקים דאתמר ביה אין אין ב' פעמים ולמה שנוז בהם נחשים שרפים פתח בעם וישלח י"י בעם וינשכו העם וימת עם רב מישראל מתחלה אמר באלקים ולבסוף אמר דברנו בי"י ובך גם למה אמר וָבך בקמץ תחת הו'. ולא בשבא גם אמרו ויסר מעלינו הנחש ולא הנחשים כמ"ש מתחלה במדרש הנחשים השרופים שהיו כלם שרופים ועתה עבור עונותיהם של ישראל נעשו חיים והחיות שלהם בא מן הנחש העליון ואותו נחש העיר פרעה (יחזקאל כט) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו והוא נרמז במלת קטיגור שהוא קורא הגר היפך סניגור שונא תג"ר והוא קורא תג"ר ת"נין ג"דול ר"ובץ שהיו הגרים מראים ס"ל ס"מאל ל"ילית סלי חורי של פירות מיד מתים כי נרמז סוד סטרא אחרא:
הקב"ה אמר למשה עשה לך שרף ומשה עשה נחש נחושת ע"ד הפשט ישראל השוו עבד לקונו ודברו בלחם שבא להם מן השמים ובמים שבא להם מן הארץ והוא שלא כדרך העולם שהמים בא מלמעלה (דברים יא) למטר השמים תשתה מים והארץ מוציאה לחם כמ"ש (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ לכן כשבאו סמוך לא"י שראו אילו השני מדריגות בארץ שהם הפך סדר העולם לכן באו הוציאו דבה שמעו שלא יבואו לא"י כמ"ש במדרש ע"פ נפשינו קצה בלחם הקלוקל שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום א"ר עקיבא כשהיה מגלים להם הסל הבא מן פירות הארץ היו מתים שנאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה אה הארץ הטובה וגו' הם שרננו וידבר העם הם השיבום למה העליתנו ממצרים למות במדבר שלא זכינו לשום טובה בעולם אין להם ע"פ הטבע מלמטה רק מלמעלה ואין מים מלמעלה ע"פ הטבע רק מלמטה ואילו שיצאו ממצרים לא היו יכולין לרנן על המים כי גם כן במצרים ג"כ לא היה להם מטר מלמעלה לזה חזרו ורננו על הלחם לבד נפשנו קצה בלחם הקלקל שזה עיקר תערומתן ולא הזכירו המים ולפי שדברו על הלחם ועל מים לכן על לחם שלח (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו ונגד המים שלח בהם שרפי' שאין מים לכבות האש תשרף וינשכו את העם הם שיצאו ממצרים שלא רננו רק בלחם לבד כי גם שם מים למטה וימת עם רב הם ערב רב שעלו אתם שהיו משאר אומות שיש להם מטר מלמעלה עליהם אמר רָב בקמץ ויבא העם אל משה הם אותן שקלקלו בלחם חטאנו כי דברנו בי"י ובך הם אילו שדברו בלחם לבד וידוע שהמן בא משם י"י ולא משם של אלקים והם באו לתקן חטא של לחם שדברו נפשנו קצה לכן אמרו התפלל אל י"י ויסר מעלינו הנחש שהוא בא עבור לחם כמ"ש רש"י יבא נחש שכל המינין נטעמו לו טעם א' ויפרע מן אותם שדברו במן שהיה בו כל טעמים בעולם והם הראו שלא היה בו שום טעם וחטאו באלקים שממנו המים מלמטה גבורות גשמים ויתפלל משה בעד העם סתם לא קאמר בעד מה כי לא היה יודע אם חזרו מאותו חטא שקלקלו במים הקב"ה צוה לעשות שרף לכפר ג"כ על קלקול המים כי הקב"ה צפה והביט שלא חזרו מתערומתן הראשון שגם על המים היה תערומתן לכן אמר שרף לכן עשה משה נחש נחושת דהיינו כדברי הרמב"ן נחש לקבל נחש נחושת לקבל שרף כענין נחושת קליל שעל שניהם היו צריכין כפרה ע"ד הדרש נגד אלקים נחש נגד משה שרף הקב"ה חס על כבוד הצדיק יותר כדברי צרור המור וח"י לכן שלח נגד משה שר"ף כי משה כלל כל ש"שים ר"בוא פ"רצופים ז"ש (ויקרא י) דרש דרש משה והנה הוא נמשל לשרף נחש חיוא דרבנן דלית ליה אסותא כל דבריהם כגחלי אש כי (תהלים קכ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמי' (שם) הצילה נפשי משפת שקר נגד לשון הרע של אדם באדם (שם) מה יתן לך ומה יוסיף לך נגד לשון הרע על הקב"ה ע"ד השכל חטאו בשני הנהגות שהקב"ה מנהיג עולמו באלקים הנהגת הטבע ובמשה הנהגת השגחה לכן אמר וידבר באלקים אלקי"ם בגימטריא הטב"ע ובמשה היא הנהגת ההשגחה שהיה בימי משה (שמות לד) נגד כל עמך אעשה נפלאות. והנה הי' מרננים נגד אלקים הנהגת הטבע על שליש של עולם שהוא מדבר ז"ש למה העליתנו ממצרים למות במדבר מקום ציה ועיף בלי מים אין לחם ואין מים לא אמרו אין לנו לחם כי היה להם לחם כל צרכם רק על מקו' ועל הנהגת השגחה של משה שכל מעשיו מעשה נבזים אמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל על ההשגחה ועל שני ההנהגות אלו דברו לכן שלח להם נגד הטבעי נחש כי מטבע ישוך הנחש רק שהקב"ה הפך הטבע שלא יזיקו אותם עתה שהם מבקשיםטבע וישלח את הנחש. ונגד השגחיות (דברים ד) י"י אלקיך אש אכלה (שם) ודבריו שמעת מתוך האש לכן היו שרפים וינשכו את העם על אותן שדברו נגד הטבע ונגד השגחה שהיה בישראל אמר וימת עם רב מישראל ישראל דייקא שהיא השגחה וכשבאו אל משה לא הגידו רק שדברנו בי"י ובך ויסר את הנחש שהיא טבע ר"ל מאחר שאנו חטאנו בך שהוא א"ב פגמנו בשם שאתה מתאחז בו' ההשגחה שהוא שם של י"י כי כל הנביאי' מתנבאים באספקלריא שאינה מאירה ומשה אמר (שם לב) כי שם י"י אקרא (שמות ו) ושמי י"י לא נודעתי וגו' ז"ש עשה לך בדור שלך הוא הכל בהשגחה ושים אותו על נם שכל ימי משה הכל בנס היו עומדין בהשגחה שהוא שלו ולא בטבע לכן אמר משה והביט שאין הבטה אלא מלמעלה למטה שהקב"ה הוציאו החוצה וצא מאיצטגנינות שלך ישראל הם בהשגחה
וידבר העם באלקים טעמא זקיף בזרקא לפי שחטאו חטא נחש הקדמוני כדדריש האי ינוקא בזוהר פ' בלק על אבינו מת במדבר שזרקא על אבינו כי צלפחד מת מן המדברים באלקים ובמשה ז"ש מן המדבר עציה אתמר וימת עם רב מישראל והוא צלפחד דהוה רב לבני יוסף ומגו דלא הוי ידעי אורחא דאורייתא לא הוי נשיא ואיהו לא נטיר פומיה ומיליה לקבליה דמשה אבינו האי טעמא משוך לעילא וכריך זנביה בפום זה לכן ו"ישלח י"י ב"עם א"ת ה"נחשים ר"ת ואיב"ה שגרמו כ"ד זיני דמסאבותא ובאתערותא דלהון גרמו ההוא נחש דלעילא לאתערא כמבואר בזוהר פ' פקודי בהיכלא קדמאה אית ממנא חד דאתקרי דומה ויש שם ד' פתחים בפתח ד' יש שם רוח דאתברי בפגימא דסיהרא דאתקרי אסכרה מתמן מתפשטין אף וחימה תחות אילין תרין רוחין אית רוחא חדא דאתמניא על לישנא בישא איתער סכסוכא. לדעתי עליה אי' (איכה ג) סכותה בענן לך מעבור תפלה (ע"ז יא) ס"ך קירי פלסתר ת"ח כד האי אתערותא דלישנא בישא לתתא כדין האי נחש עייל ע"ש כשהוא מתעורר אזי כל חיווין בישין מתעוררין ז"ס כשהתעוררו ישראל לשון הרע למטה אז וישלח י"י את הנחשים לא קאמר וישלח בשוא רק בפתח תחת השין כי איעקרו מפרזליהון באותו שעה שהתעוררו למטה נפתחו כל זממא דבפומיהון וניתן להם רשות לכן נקד בפתח ז"ש הנחשים השרפים פי' רש"י השורפים את האדם בארם שבפיהם ר"ל אותו אדם לשון הרע שהוא בפיהם למטה גרם לשרוף אותם שנעשו אלו הנחשים שרפים (קהלת י) אם ישוך הנחש בלוא לחש אם לא היו מדברים לשון הרע לא היה הנחש נושך ת"ח אע"ג דזמנא קביעא איהו לכל חיווין לאפשטא משכא דילהון לא מתפשט אלא בזמנא דמיתערי בלישנא בישא מתתא ז"ס לדעתי משרז"ל וראה כל הנשוך אותו וחי שארז"ל (ילקוט חקת) אפי' נשוך כלב וחיה מה ענינא לכאן גם למה אמרו ויסר מעלינו את הנחש ולא קאמרי הנחשי' אבל נ"ל ע"פ הזוהר שם ת"ח כד חיווין דלתתא מתפשטין מההוא משכא כדין כל חד וחד יהיב קליה ואיתער לכמה חיווין דקיימי בהאי אתר דאיקרי בור דתמן נחשין קיימין וכולהו דלטורין לאתערי להאי חיוויא רבא למהוי דלטורא על עלמא וכלא בגין האי אתער' דלישנא בישא כד קיימא אתערותא דיליה לתתא עכ"ל וא"כ כשהתחילו ישראל למטה בלשון הרע גרמו שהתעורר נחש העליונה וכל חיות רעות ניתן להם למטה רשות להזיק ולישוך וכשראו ישראל שהנחש בא מן נחש הבריח שהתעוררו באו לבקש שיסר מעליהם דייקא מלמעלה לא אמרו ממנו רק מעלינו כי סלקו בקשקשוי מרישא ועד רגלוי וכד קשקשוי סלקי ומתערי כדין כל גופא איתער וכל גרדיני בישין מתערין לכן א' הקב"ה עשה לך שרף והיה כל הנשוך ראה אותו אפי' כלב כי כלם הולכים אחר הנחש ומשה עשה נחש נחושת תן לחכם ויחכם עוד שלא צוה הקב"ה אותו לעשות נחשת אבל אמר משה לשון נופל על לשון הם חטאו בנפשינו קצה בלחם הקלקל (דברים ח) לא על הלחם לבדו יחיה האדם רק על כל מוצא פי י"י ר"ל נוטריקון מן ל'ח'ם ל"שון ח"כמים מ"רפא גם תערומתן היה על אולפן אורייתא תורה שבע"פ:
במדרש על פ' אדום פתח בפסוק (תהלים קכ) אני שלום וכי אדבר כבר הארכתי בספרי על שליחות אדום ועתה גם פ' זו מדברת בזה הענין. (שם) הצילה נפשי משפת שקר שדברו ישראל שקר באומרם אין לחם ואין מים וזה שקר מוחלט שהרי ארבעים שנה במדבר ולא חסרת דבר שהיה להם מן ומים ואם כוונתם שיש להם לחם דבר יום ביומו ואין להם מותרות (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו ז"ש שם בלתי אל המן עינינו שאין אנו רואין רק מן אע"פ שהוא מתחלף לכמה טעמים א"כ לא היה להם לומר לשון דמשתמע אתרי אפי ז"ש מלשון רמיה או ע"ד שאמרתי לעיל שדברו על המן וכוונת לבם על עריות עז"א י"י הצילה נפשי משפת שקר שדברו סרה על המן שהוא לחם קלקל ונבלע באיברים ולבסוף יתפח מיעיהם הלא זה שקר מוחלט כי לטובתם עשה הקב"ה כדאי' בגמרא שלא יצטרכו לילך ו' פרסאות חוץ למחנה ויהיו דומין למלאכי השרת במרום ועל מה שדברו סרה על עריות לז"א לשון רמיה נגד עריות א' מה יתן לך ע"ד (משלי לא) אל תתן לנשים חילך ועל מה שתפלו במן שהיה בו תקמ"ו טעמים ומה יוסף לך לשון רמיה ר"ל מה היה לו להיות עוד יותר טעם וגס או על מה שדברו נגד אלקים א' מה יתן לך ונגד משה מה יוסף לך כד"א (דברים א) יוסף י"י עליכם וגו' שמסר נפשו עליהם ובירך אותם ועוד מתלונני' עליו מה עשה הקב"ה נגד מה שדברו בו שלח נחשים (תהלים קכ) חצי גבור שנונים ונגד מה שדברו במשה שלח שרפים ז"ש עם גחלי רתמים או נגד מה שדיברו על המן חצי גבור שנונים שלח נחשים כי אין בהם הנאה במה שדברו ובחנם דברו כך ארי דורס ואוכל יש לו הנאה זאב טורף ואוכל יש לו הנאה אבל נחש אין יתרון לו בנשיכת זו שהוא נושךכן ישראל לא היה להם הנאה ובחנם דברו שהרי היה כל מטעמים במן וא"כ יבא נחש הנושך בלא הנאה וישוך למי שיש להם הנאה ואומרים שאין להם הנאה ונגד מה שדברו בעריות להתחמם בעבירה אמר (שם) עם גחלי רתמים (איוב ל) ושורש רתמים לחמם וכשראה דוד גם יעקב כשהיה בבית לבן והתבונן על גלותא בתראה שהיא ג"כ עבור חטא זה ז"ש שפ' זו רומזת על סוף יומין שילכו ישראל מהר אל הר עד ים סוף לסבב גלות אדום ג"כ עבור חטא לשון הרע המרקד בינינו עז"א (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי משך עם לבן גרתי בגליות גם שכנתי עם אהלי קדר בשאר גליות אבל (שם) רבת שכנה לה נפשי ותקצר נפש העם בדרך כי ראה אריכות גלותינו בזה הגליות עם שונא שלו"ם בגי' עש"ו כי הוא שונא כי בהיכל ג' ששם היכל דומה ולקבל טמא דיצה"ר שנקרא שונא כמ"ש לעיל והכל בא עבור לשון הרע ז"ש (שם) עם שו"נא שלום והנה ע"פ הזוהר שפרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן כמו ששם היה המחלוקת של תורה שבע"פ כי אלו זכו ישראל היה משה שונה להם פרק א' או הלכה אחת והיה מתקיים בהם ודברתם אל הסלע ונתן מימיו מיד בלא טורח ובלא קושי' ובלא פסק כי סוד סלע הוא על ס' מסכתות שהוא תורה שבע"פ כי השכינה היתה שם והיא סוד תורה שבע"פ ונקראת סל"ע היתה השכינה בפומייהו דישראל מיד ועתה בגין ויך משה את הסלע פעמים גרמו טיפין טיפין מחלוקת בישראל וימת עם רב בישראל מן אינון נחשים חיווא דרבנן טרקיה דלית בהו אסותא (משלי ז) כי רבים חללים הפילה לכן נקוד עם רב בקמץ ונפל ממנו רב המה מי מריבה רב רבי רבן רבא כדאיתא בתיקונים שמעו נא המורים הלכה שהם חייבי מיתה ולפי שהשכינה סוד תורה שבע"פ לכן נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלקל ר"ת נקב"ה נפשינו יבשה אין כל ז"ש אני שלום וכי דבר המה למלחמה ר"ל פסוק המה מי מריבה גרמה מלחמה של תורה ולכן מיד אחר פ' נחשים שהיה על סוד תורה שבכתב ושבע"פ דהוי פגמו בו' של שם ובה' של שם ומשה שתיקן בנחש נחושת אמר וישימהו על הנס הוי ליה למימר וישם על הנס אלא ע"ד (משלי ג) בכל דרכך דעהו דע ו"ה מן השם שהה' אחרונ' היא תורה שבעל פה והו' היא תורה שבכתב ז"ש אצל משה (שמות ב) ותראהו ותרא מבע"ל מלמד שראתה עמו שכינה והנה פגימתן היה כו' ובה' סוד תורה שבכתב ושבעל פה לכן אמר וישימהו ה"ו יתירה:
תרין מצורעין שהיו מהלכין בסוף מחנות ישראל אינון תרין מאללי ארעא כשחטאו ישראל בלשון הרע התעוררו שניהם ז"ש וישעו מהר ההר דרך ים סוף שהם סוף כל דרגין לסבוב אה ארץ אדום הרי האחד שנקרא את ו"ידבר ה"עם ב"אלקים ר"ת וה"ב הרי ילד השני אשר עליו היתה הרינה כמ"ש (מלכים א כב) ו"יעבור ה"רינה ב"מחנה וכה"א ו"ירב ה"עם ב"משה:
ע"כ יאמר בספר מלחמות י"י האי קרא כמה גוונין סגיאין אמינא בי' מבואר בי' סוד צדיק ורע לו בזוהר ויחי עוג מלך הבשן הוא מט"ט ובפרקי ר"א עוג אליעזר עבד אברהם ורזא עלאה איהו נשאר מיתר רפאים גם הם יחשבו כענקים סוד מט"ט וחנוך שהם יחשבו ג"כ כמלאכים בבריאה בהיכלות ומט"ט נקרא טוב ורע (יחזקאל א) ממראה מתניו ולמעלה טוב ולמטה רע כי עמודא דאמצעיתא מקנן תמן שגם הוא למעלה ישראל ולאה ולמטה יעקב ורחל ובמקום שהוא מבוי תמן (תהלים ה) לא יגורך רע ז"ס (דברים ג) ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון תשע אמות ארכו ורחבו ד' סוד אחד (משלי כז) טוב שכן קרוב שהוא יסוד (שם) מאח רחוק ת"ת כלול ט' ספירין רוצה אשה בקב של תפלות היא סוד קוץ של ד' שהיא על יסוד מט' קבין הם סוד א"ח ופרישות שאח רחוק ז"ס ט' אמות ורחבו ד' על ד' של אחד בגמרא פ' הרואה שני מצורעים היו את וה"ב בסופה והיו מהלכין בסוף מחנה ישראל אינון הרי גרדיני טהירין עיין זהר בשלח הא אוקימנא דאינון מאללי ארעא בכל יומא ויומא ועליהם אתמר ונתן אהרן על שני השעירים וגו' א' מת לגמרי כי סלקו אותו לעילא לי"י והיא קליפת ישמעאל אבל הילד החי נשאר להנהגת העולם בימי שלמה והוא קליפת אדום קי"א צואה בלי מקום ק"ליפת י"שמעאל א"דום עלה לע"זאזל י"ד סמא"ל (בראשית כה) ורבקה אוהבת את יעקב ונותנת עצה בההוא יומא או ע"פ דרך הגמר' שדרשו בקידושין (דף ל) על שני ת"ח את וה"ב בסופה אף על פי ששונאין זה לזה אין זזין משם עד שנעשו אוהבים זה לזה ענין הבאר (ברכות נד) שהיה מעלה איברים של אמורים והארון שהיה הולך לפניהם כדברי הגמ' והמדרש ע"ש קאי ענין זה על פר' של נחשים שהיו ישראל מתרעמין על תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ ולפי שעיקר תערומתן היה על תורה שבע"פ כי על תורה שבכתב ענו כל העם יחדיו נעשה ונשמע רק אח"כ כשבא להגיד להם דברים קשים כגידין אז הוצרך להתיצב אותם תחת ההר כגיגית אם לא תקבלו שם תהא וכפה הר וכו' כי בשביל תורה שבע"פ שנקראת ה"ר הה"ר משם יוצאת הוראה לעולם התיצבו בתחתית הה"ר לכן שלח הקב"ה נגד תורה שבכתב נחשים ונגד תורה שבע"פ שרפים שהם הביבין יותר מדברי תורה שחייבין עליהם מיתה אבל אם לא הניח תפילין ולא קרא ק"ש אינו עובר רק עשה ואם יש לו ה' בתים בתפילין או קרא ק"ש כדברי ב"ש חייב מיתה ועז"א (משלי ד) מכל משמר נצר לבך ר"ל שישמע משמרת חכמים יותר מן ד"ת (שם) כי ממנו תוצאות חיים ר"ל שחייב מיתה לגמרי ז"ש (תהלים קכ) י"י הצילה נפשי על שתקצר נפש העם בדרך (שם) מ"שפת ש"קר מ"לשון ר"מיה ר"ת משמ"רכי הוא רמז לתורה שבע"פ שהוא משמר וסייג לתורה שבכתב ולכן כשעשה הקב"ה ניסים לישראל הארון היה מכלה בגוים שהשוה ההרים שהיה הר א' כמין שיני סלעים שיני רשעים שיבר הקב"ה עם ארון העדות שהוא סוד עדות תורה שבעל פה ותורה שבעל פה הוא בסוד ארץ והכתוב אומר (איוב כ) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו וכן בכאן שהארון הוא תורה שבע"פ היה מכה אותם והבאר שהוא סוד תורה שבכתב היה מעלה איברים ומגלה לישראל עונם כי גילוי של האמוריים היה ע"פ הבאר ז"ש על כן יאמר בספר מלחמות י"י ר"ל שאלו המלחמות הכל באו מן ספר י"י כי ארץ מתקוממה לו שארון עדות הכה אותם שהיא הארץ שמתקוממה להם אבל שמים הוא הבאר משם בארה כי שמים יגלו עונם ואית דאמרו איפכא שבארון מונחין הלוחות היא תורה שבכתב ובארה של מרים מסתלק' לעיל' היא תורה שבע"פ שבגינה לא היה מים לעדה שהוצרך משה למחות על סלע שהיא תורה שבע"פ לא נתייבש הבאר אבל א' נסתלק לעילא כההיא דרשב"י פ' ויחי שראה בחלום שאסתלק רשב"ז וספרא דאגדתא עמיה וכן כשנסתלק אליהו נסתלקו ס' רבוא נביאים עמו כי כל זמן שהיה הוא היה האור מתפשט בעולם וא"כ תורה שבע"פ הוא הבאר ואע"פ שבזוהר אתמר אין מים תורה שבכתב הלא כבר בספרי הארכתי שכל דברי חכמים קיימים כי הבאר שהוא בית קיבול למים הוא נוקבא מים תורה שבכתב ובאר היא תורה שבע"פ והנה לפי זה צ"ע הוא להיפוך ארון המית הגוים תורה שבכתב והסוף והגמר הוא ע"פ תורה שבע"פ שהוא הבאר כן תורה שבע"פ אינה רק פירש וגמר תורה שבכתב לכן כשחטאו שלח הקב"ה את הנחשים השרפים לא קאמר נחשים והשרפים כי דא בלא דא לא אזלא שניהם יחדיו יהיו תמים נחשים ושבע"פ נגד תורה שבכתב השרפים וישראל סברו שהקב"ה מקפיד יותר על תורה שבכתב (במדבר טו) כי דבר י"י בזה אפילו אות אחת מן התורה לכן אמר ויסר מעלינו את הנחש על סוד תורה שבכתב וא"כ כשיסר זה ממנו כ"ש תורה שבע"פ והקב"ה השיב עשה לך שרף ר"ל אותו חלק שנתתי לך שהוא תורה שבע"פ על זה החלק אני מקפיד יותר מן תורה שבכתב לכן עשה משה נחש נחושת נגד כתב ובע"פ שניהם כא' והביט בהן וחי א' הבטה שהוא יותר מן הראיה ישראל שהיו ראוים לבא לא"י שראו אסתלקותא של ענני כבוד בפטירת אהרן ואסתלקותא הבאר בפטירת מרים שבאו ישראל בדרך האתרים כדאיתא בזוהר דאחליש ימינא אחליש גופא ומי שאין לו ימין הוא אינו עומד על קיומו רק נוטה ממקום למקום דלית ליה סמיכו דריש בזוהר אתרים בלשון תרגום מקום ובימי משה היו במדריגת זכר ועתה ירדו למדריגת נקיבה לכן אמרו נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלקל ר"ת נקב"ה תש כוחו כנקבה וכן משה אמר (שם יא) ואם ככה את עושה לי תש כוחו כנקבה ומשה היה במדריגת זכר:
במדרש שלשה שמות אלו כנגד ג' בתי דינים שבירושלים שהיו מפרשים תורה לישראל ממתנה נחליאל אלו סנהדרין שבהר הבית ומנחליאל במות אלו סנהדרין שבעזרה בצד המזבח ומבמות הגיא אשר בשדה מואב אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום שבאת בשדה מואב (רות ב) נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב ונשקפה על פני הישימון ששם תורה יצאה לכל ישראל עכ"ל ידוע שירושלים שלמטה מכוונת כנגד בתי דינים דלעילא הם סוד ג' עולמות כההוא דתנינן (כתובו' קה) שני דייני גזירות היו בירושלים א"דמון ח"נן שהם סוד שני כרובים א"ליהו ח"נוך א"ופן ח"יה ותנא דברייתא קא חשיב שלשה וסי' (שמות לג) וחנותי את אשר אח"ן א"דמון ח"נן נ"חום הן הן תלת קיטרין ג' שרי פנים שבכל עולם יש א' סמ"א דמלתא נוטריקון ס"נדלפון מ"טט א"כתריאל הוא סוד ג' ארונות שעשה בצלאל וסודם ארו"ן כי הם עולים לחשבון אל"ף רנ"ו ואותו ארון הלך לפניהם והרג את האמוריים סנהדרין שבצד הר הבית לקבל עולם העשיה וסנהדרין שבצד המזבח לקבל יצירה תמן מזבח דלעילא מטטרון שהיא עזרה וסנהדרין של לשכת הגזית עולם הבריאה שהיא סמוך למקדש העליון ומשם יוצאה תורה כי תורה מכסא הכבוד קא אתיא לכל ישראל דייקא כי כשם שס' רבוא אותיות לתורה כן ס' רבוא נשמות לישראל לכל א' מישראל מחוקק במשענותם יש לו חק וגבול בתורה משם יפוצו מעיינות התורה חוצה וז"ס היא הבאר אשר אמר י"י למשה אסף את העם כי משה אסף כל המחנות ז"ש (דברים לג) בהתאסף ראשי עם יחד שהם ס' רבוא וכן מספר ראשי י"ב שבטים הוא ס' רבוא כדאיתא במדרש ילקוט ע"פ (שמות ל) כי תשא את ראש בני ישראל כי ראשי תיבות של בני ישראל סבא הם לפקודיהם ר"ל חשבון של כל ס' רבוא ז"ש במחקק במשענותם ר"ל משה שהוא (דברים לג) חלקת מחוקק ספון ויתא ראש"י עם כי (שמות לג) ומשה יקח את האוהל של כל משענת ומשענת שלהם בסוד והנה פרח מטה אהרן בתוך מטותם של כל מטות ומטות של בני ישראל יניקה שלהם מן מטה אהרן שהוא ג"כ מטה משה אשר לקח משה מלפני י"י לדבר אל הסלע (ובהסתלק י' מן סלע אסתלק נביעו) ואשד הנחלי"ם בגי' ג' שמות של ג' עולמות א"ל אלהי"ם י"י ואש"ד הנחלי"ם בגימטריא מ"לך משי"ח ואשד ה"נחלים א"שר נ"טה ל"שבת ע"ר ר"ת בגי' יוס"ף כי הוא (משלי יח) נחל נובע מקור חכמה ומן הנחל הזה (תהלים קי) בדרך ישת' מ"נחל ב"דרך י"שתה ר"ת מ"שיח ב"ן י"וסף (שם) על כן ירים ראש שהוא ראש הפסגה ד"פ יב"ק במזמור (שם כ) יענך י"י ביום צרה ואש"ד הנחלי"ם בגי' קס"א קמ"ג קנ"א עם הכולל סוד חו"תם משה הוי י' אמין ומטה שבידו י' אמין ושוור י' אמין הם סוד ג' עולמות כי משה שעמד בזה עולם העשייה ומטה שבידו הוא מטטרון י' כי י' של מיטטרון הוי סלתי נביעו דיליה ברזא (בראשיתב) ויקח אחת מצלעותיו שהיא הי' מן סלע כדאי' בתיקונים (שם) ויסגור בשר תחתינה ר"ל מש"ה נקרא בשג"ם הוא בשר כי הקב"ה מסר השכינה למשה והיא כלה דיליה ושוור י' אמין בעולם הבריאה כי כל אחד כלול מי' דרגין ועוג מלך הבשן רצה לעקור טורא בר תלתא פרסי כשם שראה מחנה ישראל תלתא פרסי שעוג מלך הבשן כליל ו' פעמי' אלהי"ם (קהלת ז) גם את זה לעומת זה עשה אלקים כי עו"ג מל"ך הבש"ן עולה אלקי"ם מילוי עולה ש' רבוע עולה ר' ושם בן ד' והנה קליפת ס"יחון מ"לך א"מורי מפסקת בינינו לבין ג' עולמות אלו שסודם ג"כ סמ"א סנדלפון מ"טטרון א"כתריאל הוא סוד (בראשית כה) ס"ולם מ"צב א"רצה שראה יעקב ג' שרי פנים שמקבלין ג' תפלות של ישראל בכל יום. לבטל ס"מאל מ"לאך א"דום ולפי שעוג מלך הבשן איהו מן הערודים דעולם היצירה שלא הסכימו לברוא עולה רק מט"ט סוד נער (שם לז) ויבא יוסף את דבתם רע"ה הן הן הכתות שלא רצו לברוא העולם אל אביהם שבשמים שהסכים עם הקב"ה ז"ש רק עוג נשאר מן הרפאים שלא רצו להסכים על בריאת העולם והקב"ה השאיר את עוג כי כלם נשרפו עוג הוא ממול ערפו של משה וסיחון ממול ערפו של אהרן שהיה גדול ממנו כמו שאהרן גדול ממשה ושניהם ניצולו עבור משה בימי מבול עוג נקרא הפלי"ט בגי' קד"ל סיחו"ן ג"כ בגימ' קד"ל יניקתם מן א"ף חמ"ה בגי' הכי הוי נם היו ממול ערפו של משה ואהרן לכן נקרא משה חר"ס (איוב ט) האומר לחר"ס ולא יזרח ב"פ קד"ל על אותה השמש נאמר (ישעיה כד) ובושה החמה ועל משה נאמר (שם ל) והיה אור הלבנה בגי' נוריאל החיות רצוא כאור החמה (משלי ד) ואורח צדיקים כאו"ר נוג"ה בחושבן חד כי נוריאל מקבל ניצוצות יעקב כשראה זה אמר (בראשית כח) מה נורא המקום הזה על סוד נשמתין דסלקין ונחתין ולא שביק לעלמין והיא רזא דסלם (שם) מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים אינון נשמות דסלקין ונחתין תרין מצורעין את וה"ב בסופה (ישעיה ד) ו"היה ה"נשאר ב"ציון והנותר בירושלים וגו' כל הכתוב לחיים בירושלים (שם) אם רחץ י"י את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער במלת את נרמז מצורע השני שנתמתק (מלכים א כב) ו"יעבור ה"רינה ב"מחנה צא"ת בגי' בבל אדום פרס יון:
וממתנה היא השכינה ויאבד את לב מתנה זה משה שנתן למשה מתנה נח"ל נ"שמות דשות ל"עולם ולא ספיחי"ם מפני קושי השמיטה בגי' יצח"ק (שמות לד) נ"וצר ח"סד ל"אלפים (תהלים לג) נ"פשינו ח"כתה לי"י (שם קי) מ"נחל ב"דרך י"שתה ר"ת מ"שיח ב"ן י' י"וסף אז (משלי יח) נחל נובע מקור חכמה (ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה כמים מצוי שם גואל מלא גימל ואו אלף למד בגימ' ארץ. דרך הא'ת'ר'י'ם א'לף ת"ר ר"בוא י"צ מ"שם שהם סוד פ"ר כלול ה' פעמים מבואר באידרא על אלף ת"ר עלמין באר חפרוה שרים על אבות העולם כרוה נדיבי העם כי יודע אברהם אפי' עירוב תבשילין אף כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ידע אברה"ם במחק"ק עתה בא משה ונתן לכל א' וא' חלקו בתורה מאיבריו של אדם או רמז על רמ"ח מצות שבתורה מחקק שהיא חקוקה בלב כל א' וא' מאיבריו של אדם או רמז שע"י מטה משה שנתחלקו החלקים בתורה שבע"פ טפין טפין ז"ש במחקק שהיא משה גרם שלכל א' יש לו (מלכים ב יח) משענת הקנה הרצוץ שאין לנו הלכה פסוקה בכל התורה והנה הקב"ה אמר למשה קח את המטה הוא מט"ה מש"ה שהיה בידו סוד חנו"ך מטטרו"ן הכי הוי ואלו לא הכה משה בסלע היה נתקיים ודברתם אל הסלע שהיה שונה עליו פרק א' ונתן מימיו שלכל א' מישראל היה הלכה פסוקה לכן סוד תורה שבע"פ הוא ר"בי ע"קיבא בגי' מט"ה מש"ה והיא חשבון מלאכ"י רחמי"ם שהיו רחמים גמורים בעולם וכשחטאו ישראל והתרעמו על לחם הקלקל תורה שבע"פ נתהפך המטה לנחש וצוה הקב"ה לעשות נחש והביט אל הנחש וחי כי לא הנחש ממית רק החטא ושים אותו על נס נס בתוך נס זרק משה לאויר והוא עומד באמצע בא להודיע לנו שמי גורם לנו עיכוב גלות ארץ אדום שאנחנו בהר ההר הולכים מבקעה אל הר ומהר לגבעה (איכה ג) סכותה בענן היא סכסוכא העומד מסך מבדיל בינינו לבין אלקים והוא מחיצה של (דברים לג) ברזל ונחושת מנעליך שאון תפלתינו עולה לכן אמר ר"ע שהיא מארי דתלמודא בתורה שבע"פ ותקצר נפש העם בדרך שלא יוכלו אותו הדור לטעום מפירות הארץ כלום הענין שהם מאסו ברורה שבע"פ ז"ש בזוהר ויסעו מהר ההר על דבטילו תלמודא והוא אוירא דא"י שהיה מחכים ולפי שגם צלפחד הוה ידע אורחא דאורייתא עליה אמר ההיא ינוקא וימת עם רב מישראל שלא יכלו לטעום פירות א"י ישראל היו באותו דור מאמא עלאה דמקננא בכורסיא ז"ס בא"ר בגימטרי' ג' עולמות אפ"ן מלא"ך כס"א שהן מלמטה למעלה עשייה יצירה בריאה דאינון נפש רוח נשמה ואותו דור נסתלקו לאתר עלאה עם משה כד אתכניש למייא ס' רבוא כוכביא מתכנשין עמיה ז"ש לכן לא הביאו את הקהל הזה דייקא אבל לע"ל (שם) ויתא ראשי עם. והנה היו ישראל אז פני לבנה לכן התחילו לשיר ולעלות הרמתה אז ישיר ישראל על"י בא"ר ענ"ו ל"ה בגימ' דע"ת שתהיה אור לבנה ותקבל פני חמה שהוא משה בכ"ל בית"י דע"ת וינהירו מזיהרא דיליה ויעלו העולמות שהן ג' לתקן קומת אד"הר שהיה מסוף עולם עד סופו והאי באר כבר חפרוה שרים שלמעלה הם ב' קושרי כתרים מטטרון סנדלפון אח"כ כרוה למטה נדיבי העם הן אבות העולם בתלת גלגולים דילהון כי ג' אבות הם אברהם בעשיה (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן לתקן עולם עשיוה תמן סנדלפון (יחזקאל א)אופן א' בארץ (שם לג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ יצחק תיקן רוח עולם היצירה המן עב"ד אברה"ם בגימ' מיטטרו"ן שלקח העבד להביא את רבקה בת זוגו של יצחק (בראשית כד) עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהיא י' של מטטרון דמתקריא סלע כמבואר בתיקונים שלא תהיה הסלע יבשה כד אסתליק י' של מטטרון אישתאר הסלע יבישה יעקב דיוקניה חקוקה תחת כסא הכבוד לתקן נשמה אח"כ בא משה שהוא מחוקק (דברים לגן) כי שם חלקת מחוקק ספון נטיל ס' רבוא גלגליא וסחרן לכורסיא וכלול כולהון ז"ש במשענותם ז"ש (שם) ויתא ראשי עם ר"ל הוא כלול כל הנשמות מסוף העולם ועד סופו לקח מתנות באדם שכל נשמות שהיו כלולין באד"הר כולם נכללין בו וז"ס וית"א בגי' אד"ם דו"ד משי"ח שהוא כלול כל הנשמות מרא"ש שהוא אדם דוד הוא תוך שכן בי"ת דו"ד יניקתם ש"ם אלהי"ם בגימטרי' תו"ך משיח הוא סוף ז"ש ויתא ראשי עם. והנה מזה הפסוק אנו לומדין עליית העולמות מן עולם העשיה ממדבר אל עולם היצירה דתמן ישמח משה במתנת חלקו שהוא מטה שבידו שהיה מטטרון דאתהפך המטה לנחש עבור עונותיהם של ישראל ומטה כלפי חסד ורב חסד למתק פ"ר דינים שהביאה חוה לעולם ז"ס חפרוה תמן פ"ר אשתיירו אתוון חוה כי הוא גרמה להוריד פ"ר דינים וממתנה עולם יצירה לבריאה נחליאל דתמן נחלי אל חסד אל בסוד (תהלים נ) אל אלהים י"י ג' עולמות ומנחליאל אל עולם האצילות במות קהלת ה) גבוה מעל גבוה שומר ומבמות הגיא תמן י"ג מכילין דרחמים או כנגד עשייה אמר חפרוה תמן חוה ומקנן ביה סנדלפון שהוא פ"ר בצירוף חוה עולה חפרוה כרו"ה נגד עולם יצירה דאיהו בין ד' רשויות לשבת כי ד' רשויות הן הן ד' עולמות רשות היחיד עולם אצילות מקום פטור בריאה כי מתמן נשמתא (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און ומעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ מתמן חירות בא אמא עלאה מקננא ביה ומשקבלו ישראל הלוחות שהיו אותיות חצובות מתחת כסא הכבוד היו חירות ממ"ה ומיסורין וממלכיות וכרמלית כ"ר ולא לח לח ולא קר כלול שתיהם עץ הדעת טוב ורע ומתמן אקרי יוסף אבר"ך שהוא סוד עולם יצירה נער במקום מטטרו"ן (בראשית מא) רק ה"כסא אגדל ממך שהיא עולם הכסא במחוקק חקוקה תחת כסא הכבוד במשענותם שי"ב שבטים הם למעלה י"ב שערים בכל שער ושער יש שבט בפני עצמו וכל נשמות משפחות משפחות הם עשוים והולך אדם אל בית עולמו המיוחד לו ולמשפחתו ז"ס (שמות טו שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים שהראה הקב"ה לישראל בשעת יציאתם ממצרים ובאתר דאסתליק האי מבועא דאיהו י' מן מטטרון שכינתא מן סלע תמן שריא מרה באתרהא היה ויבואו מרתה ורזא דמלה (שם א) וימררו את חייהם בעבודה תשה דא קושיא בחומר דא קל וחופר ובלבנים מליבון הלכה והכי הוי ישראל עד דאחזי להו עץ דא עץ החיים (שם טו) וימתקו המים ז"ס שנקרא סלע זה בימים ההם צור כי (משלי ל) דרך נחש עלי צור והוצרך להכות בו קודם שנתן מימיו אבל עתה דקיימו אדעת רבן אי לאו דמחו ביה הוי מתקיים ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד ונתן מימיו בלי טורח. והנה כל נשיא היה חוקק במטה שלו איש לבית אב כפי סוד יניקתן במרכבה עליונה כל אחד למשפחתו כי למעלה הם ג"כ סדורין כן וזה היתה ג"כ תלונתם וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות משפחות הם חונים איש על דגלו באותות לבית אבותם כמו שחקוקה צורתו של יעקב למעלה ולכן לא נזכר משה בשירה זו כי יעקב הדור ההוא הבא מדור הולך שהי' פני חמה ועתה פני לבנה משה אתכנש כדי להאיר לדור ההיא ז"ש בזוהר בפרשה זו (קהלת א) אל מקומו שואף זורח הוא שם ומבמות הגיא שכלם יונקים ממקום שקבר משה וישב בי"ג מכילין כדמתרגמינן אשר בשדה מואב שזכה בהאי עלמא על מ"ט נתיבות מנין מוא"ב אבל אחר מותו ז"ש ומבמות זכה אל ראש הפסגה שהוא שער החמשים ראש לכל ראשים אש"ר בשד"ה מוא"ב בגי' י' פעמים אלהי"ם וחד יותר שהוא כל ימיו עלה אל אלקי"ם להמתיק י' כוחות שלהם י' פעמים אלהי"ם בגי' תת"ס בסוד (משלי כ) גם במעלליו יתנכר מיד שבא לעולם ותשם בס"ף ו' של מחוקק [להמתיק] הדינים בפ' רבתי של אי"ק הכי הוי תת"ס שבא להמתיק כל כוחות הדין שהוא סוד (איוב כח) ולכל תכלי"ת הוא חוקר וכן סוף אי לאו ו' דביני וביני לא יכיל עלמא לאתקיימא באינון דינין והנה משה מיד כשהתחיל הקב"ה לדבר עמו (שמות ג) של נעליך על גופא דחיוויא דנגע ביה בת פרעה ואצטרע מתמן (שם) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמ"ת קד"ש הו"א בגי' תתס"א:
הם באו אל משה באומרם שלא חטאו רק בתערומתן על לחם לבד (תהלים לב) ואין ברוח' רמיה ויסר מעלינו את הנח"ש כי לא חטאו יותר ומשה שידע דקב"ה לא עבד דינא בלא דינא ויתפלל משה בעד העם סתם מה שחטאו רחמנא לבא בעי הקב"ה השיב עשה לך שרף שחטאו בלב ג"כ ומשה עשה שניהם נחש נחושת לכפר על שניהם או להיפך על שדברו לשון הרע בסתר שלח נחש ועל הגלוי שרף לכן כשבאו והתוודו חטאנו ויסר מעלינו את הנחש כי דברנו בסתר ועל הגלוי לא היו צריכין להתוודות כי ראה משה שהקב"ה השיב עשה לך שרף שגם על מה שלא התוודו וחללו השם בפרהסיא אפ"ה אכפר להם וכ"ש על הסתר ומשה עשה שניהם. או ישראל דברו לשון הרע ואתמר בגמרא (עירובין ט) אמר הקב"ה כל שמספר לשון הרע אני עליו מלמעלה ושר של גיהנם מלמטה ז"ש (תהלים קכ) חיצי גבור שנונים הקב"ה למעלה עם גחלי רתמים שר של גיהנם מלמטה לכן שלח עליהם נחשים שרפים נחשים מלמטה כד"א (עמוס ט) ואםיסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם אצוה את הנחש ונשכם ומלמעלה שרף יעופף במסורה ב' (שיר ב) ופריו מתוק לחכי (ישעיה יד) ופריו שרף יעופף במדרש מן היה לו תקמ"ו טעמים ז"ס ופריו מתו"ק לחכי שהיה לו תקמ"ו טעמים והם התרעמו ואמרו נפשינו קצה לכן ופריו שרף יעופף ששלח הקב"ה עליהם השרפים ותקצר נפש העם ד' פעמים במסורה לפי שלשון הרע לישנא דקטיל תליתאה ר"ל הוא שקול נגד ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים ומצינו רבנן דרשו בפ' ויצא ע"פ (בראשית כח) ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך שהוא משמש על ע"ז ג"ע ש"ד ולשון הרע ע"ז (עמוס ח) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ג"ע (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת ש"ד (שם א) בני אל תלך בדרך אתם לשון הרע (תהלים לז) ודרכו קשתם אצל ע"ז כתיב (שופטים י) ותקצר נפשו בעמל ישראל אצל גילוי עריות אתמר בשמשון (שם טז) ותקצר נפשו למות אצל ש"ד (זכרי' יא) ותקצר נפשי בהם ופה אצל לשון הרע כתיב ותקצר נפש העם בדר"ך א' בדרך לכלול כל הדרכים שאמרנו ששקולה זו מכל ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ר ויסר מעלינו את הנח"ש במסורה כל חיויא קמצא כי הקב"ה קמץ אותה וסגר פיה כד"א (קהלתי) אם ישוך הנחש בלוא לחש שלחשו עליה מלמעלה שתלך ותעשה דין בפלוני כי (תהלים קמח) רוח סערה הוא השט"ן (שם) עושה דברו של הקב"ה שהוא גוזר מלמעלה לכן בכאן וישלח בעם בפתח שנפתחו מוסרותימו וז"ש (שם ב) למה רגשו גוים (שם) על י"י ועל משיחו מה יאמרו שהנה הקב"ה אסר בזקים פיהם של מחבלים דלעילא שאין רשות בידם לחבל לכן יאמרו ננתקה ממנו מאותה הנחש העליונ' מוסרותימו שהוא קשורה בשלשלאות ואין רשות להזיק בני אדם (שם) ונשליכה ממנו עבותימו מה שישראל קשורין בענף (ויקרא כג) ע"ץ ע"בות משולשין בג' אבות אברה"ם יצח"ק יעק"ב בגימ' ע"ץ עבו"ת (תהלים ב) יושב בשמים זה הקב"ה ומשיחו ישתק כי משיח יתיב בשמים נגד פתח של רומי לתתא כדאיתא בחלק (שם) י"י ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו כדאיתא בזוכר שם באותו היכל מן לשון הרע מתעורר אף וחימה ויסעו מהר ההר פ' זו רומזת לעתיד כי הנה ד' גליות נמשלו כל א' להר והן ארבעה מרכבות שראה זכרי' (זכרי' ו) יוצאת מבין ההרים וההרים הרי נחושת שהן ד' מלכיות סוסים אדומים בבל סוסים שחורים מדי לבנים יון סוסים ברודים אדום כי שני הרים הם ונחלקין לד' כי (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי ויעקב שראה (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה שהם ד' מחנות הטומאה א' (בראשית כח) מ"ה נור"א המקו"ם הזה בגי' ד' מלכיות ד' כוחות הטומאה כי ד' כוחות הטומאה הם מנהיגים ארבע מלכיות וכל ד' מלכיות יניקתם מן (יחזקאל כט) תנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו שכן תני"ן בגי' ד' כוחו"ת הטומא"ה וכן ד' מלכיו"ת וז"ס ויחלום כשיצא יעקב מבאר שבע וראה ז' דרגין בההוא תנין בז' רישין ראה שהיא ס"לם בגימטריא ק"ל קל מן שמיא נפל על סמא"ל אתמר הוא מוצב ארצה שהוא יצר הרע יורד ומסטין ועולה ומקטרג ז"ש נוטל רשות ונוטל נשמה (בראשית כח) וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים הם סיטרא דדינא קשיא עולים ויורדים בו הכל תלוי בי' (שיר ד) אלף הענן תלוי עליו שעל פיו יצאו ועל פיו יבואו לדין והכל ברשות עביד אם ישוך הנחש אינו עושה כלום רק והנה י"י נצב עליו שמצווהו לכן צווח יעקב (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים הם טורי דמלטטא וטורי דנחשא ואז יאמר נא ישראל (שם) מאין יבא עזרי שהם לנו הרבה אורבים במרום הדר א' (שם) עזרי מעם י"י וגו' אל ינום שומריך (קהלה ה) כי גבוה מעל גבוה שומר והנה ישראל הולכים בגליות (תהלים קה) מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר והנה בזו הפרשה רומז כשנסעו ישראל מהר ההר וילכו ויסעו במדבר העמים מהר אל הר דרך ים סוף עד שיבואו בסוף דרגין שנימנית בשמינית למלכי אדום לכן חזרו לאחוריהם ח' מסעות כדברי רש"י בפ' מסעי לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך ד' פעמים ותקצר במסורה נגד ד' גליות אבל גלות הזה של אדום הוא על עון לשון הרע וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו מארץ מצרים הלא טוב היה לנו לשבת במצרים ז"ש וישבו שם ימים רבים שהיו ראוים להיות כל ד' גליות שאנו יושבין בד' מלכיות שנים רבים היה לנו ראוי לשבת במצרים למות במדבר על גליות אלו ונפשינו קצה בלחם רע עין שהוא ק"לקל חסר (איוב כד) קל הוא על פני המים כי בכל גליות אנו יושבין תחת ק"ל משיריין דיליה ומיד כשמתעוררין ישראל לשון הרע מתעוררין כל הנחשים וישראל ראו שהכל תלוי באותו תנין גדול רובץ בתוך יאוריו לכן בקשו ויסר מעלינו את הנחש במסורה ג"פ ויכר (שמות ח) ויסר הערב מפרעה ומכל עבדיו ויסר את הנחש (שם יד) ויסר את אופן מרכבותיו פרעה היה התנין ועליו היו תלוין כל הערבוביא ז"ש ויסר את הערוב ויסר את אפן מרכבותיו אופני מרכבותיו מבעי למימר או אופן מרכבתו אבל בזה האופן תלויין כל המרכבות או שבקשו על ערב רב שהיו אתם וגרמה להם ערבוביא בישא ז"ש ויסר את הערב שהם ערב רב אז ויסר את הנחש כי לא נחש ביעקב לכן אמר הנחש בלשון יחיד כי בזה הנחש תלוין כל המרכבות א"פן בגי' סמא"ל כל המרכבות בנוין עליו לכן עשה משה נחש נחושת כי ההרים הרי נחושת והביט אל הנחש וחי כי גלות מכפרת עון והפסוק אומר (ישעיה ה) לכן גלה עמי מבלי דעת ר"ל שאינם רוצים לידע שהם בגלות ואין מקבלים עול גלות עליהם אבל והביט אל לשון הרע שדיבר וזרקו אותו לנוקבא דתהומא רבא וכשיביט האדם באלו ענינים אזי וחי ואם קאי אקליפת נגה שצריכין ישראל להעלותה מן הקליפות וניצוצות הנידחות כלם יעלו לקדושה ודרך נגה (משלי ד) וארח צדיקים כאור נגה כשישראל מביטין למעלה ומעלים ניצוצות מן קליפותוהיה כל הנשוך מן (קהלת ד) דמעת העשוקים וחי. חטאנו כי דברנו בי"י ובך שגם שמא דא דאית בך כי משה כלול תרווייהו שם של אלקים מלא הוא שי"ן שורקת של ספר יצירה נשארו אתוון מ"ה של משה שהיא מילוי הוי"ה באלפין. ובתחלה אמר וידבר העם באלקים ובמשה חשבו שהקב"ה לאמר (שמות ז) ראה נתתיך אלקים לפרעה כי שם אלקים הוא כלול ביה ד' פעמים אלהי"ם בגימטריא משה וכל כוחות הדין באו ממנו: