דרוש להספד של דודי מוהר"ר יצחק בן אמו"ז
מוהר"ר נתן שפירא שפ"ג לפ"ק בלובלין:
ויצחק בא מבא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים. פליגי בה תרין אמוראין בארעא ותרין מלאכין ברקיע ומנו מיכאל ואוריאל לדברי קצת מלאך שנראה לאברהם בעקידה הי' מיכאל וקצת מהם אומרים שהוא אוריאל ותרווייהו איתנייהו כי מתחולה ויקרא אליו מלאך ד' הי' מיכאל כ"ג שלמעלה שממנו יניקת אברהם לתתא שהיה אז כהן שירש ממלכי צדק בזכות שהקריב ב קרבנות הרבה ושפך דמן של רשעים והוא הי' אז אפיטרופס נהורא ימינא וטען נגד סמאל כמבואר במלת קח נא בגי' כח סמאל הנה איל בגי' מיכאל אח"כ כשהקריב את יצחק בא אוריאל לקבל קרבנו בדמות ארי שרבע ע"ג המזבח כשזכו ישראל והוא שיוציא בשעת יציאת נשמה כי נפשו יצאה והוצרך לבוא לג"ע ואוריאל הוא המוליך לג"ע: והנה נחלקו רז"ל ויצחק בא מהיכן הוא בא ח"א מבית מדרשו של שם ועבר וח"א שבא מג"ע. והנה קרא ומתניתא מסייע להדין דאמר מג"ע בא יצחק שהי' שם ג' שנים מיום שנעקד ע"ג המזבח עד יום שמזדווג לו בת זוגו. קרא מה שאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה קשה יצחק היכן הי' למה לא הזכירו הכתוב שלא הספיד אותה כהלכה הלא אחת היא לאמה זה יצחק שיולדת לעת זקנתה. אבל הענין לפי שלא היה אז יצחק בזה העולם לכן כשראתה אותו רבקה שאלה מי האיש הלזה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני וקשה וכי דרכה של רבקה לשאול וללכת אחרי הבחורים אם דל אם עשיר ורש"י פי' ראתה אותו הדור הקושי' יותר חזקה בשם אמ"ז מוהר"ר נתן ז"ל מהראדני שמעתי היה לה לומר מי האיש הזה למה אמרה הלזה אלא שנזרקה בה נבואה שהוא בן ה"ה דהיינו בן אברהם שנתוסף לו ה' ובן שרה שנשתנה שמה למעליותא להיות לה זרע כי אלה תולדת שמים וארץ בה' בראם (בראשית מז) ה"א לכם זרע והי' ל"ז שנים כשנעקד לכן אמרה הלזה ואנא אוסיף נופך משלי וכי מה רמזה בזה מה לי שהוא בן ל"ז או יותר אבל יש בו סוד גדול כי יש להקשות עוד למה השיב אליעזר הוא אדוני הל"ל בן אדוני וי"מ לפי שנתן כל אשר לו דייתקי ליצחק הי' הוא האדון שלו ממש א"כ למה אמר לבן ותהי אשה לבן אדוני אבל הענין כשראתה רבקה את יצחק שהוא מסטרא דדינא לכן אמרה מי האיש הלזה שהוא מבין תרין נוקבין תרין ההין שהם תרין פיות דחרבא דקב"ה והוא בן ל"ז לקביל ל"ז אלהים של מעשה בראשית גם ל"ז עולה הבל הוא ה' כמבואר בתקוני' גם ראתה שעלה לה"ב אש גם ראתה שהוא מסטרא דנוקבא כמ"ש המלאכים והנה בן לשרה אשתך לכן הוצרך לצאת נפשה (איוב יד) כי אדם ילוד אשה ר"ל מי שהוא מסטרא דנוקבא קצר ימים ומן הדין הי' לאברהם ושרה לחיות עוד שנים כמ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים כי בת זוגו ממש היתה וגם אמנה אחותי בת אבי היא מן עולם הנשמות בת אביו ודאי כי כל הנשמות באין מאבא מחכמה עילאה אך לא בת אמי בזה העולם וא"כ היו ראוין לצאת נשמתם בבת אחת ואחר ל"ז שנים מת אברהם ז"ש ויהיו בגימ' ל"ז שהיתה ראויה לחיות עוד רק שלפי שנפש יצחק מסיטראה בעלותו עד להב מזבח יצאתה נשמתו ונפשה, היתה קשורה בנפשו לכן הוצרך גם למות אז ולפרוח רוחא ברוחא באתדבקותא חדאכי הוא בא מכחה וקשורה בשלהבת ז"ס גדול ממיתת שרה אחר העקידה מיד והנה אז כשהועקד וא' יצחק לאברהם אבי כמ"ש בזהר הלא אח אבי איש חסד למה נלבשת עתה במדת הדין והשיב אברהם הנני בני ר"ל עתה אלהים נסה את אברהם ונתלבשתי במדת בני ואני מלובש בדין לאכללא חסד בדין ודין בחסד אבל לפי דרכי הנני בני ר"ל עתה שיצאה נשמתך שלך ממך לא תהי' עוד מסטרא דנוקבא רק הנני בעת הזאת עתה בני כמ"ש חבקוק ג) בקרב שנים חייהו שגם חבקוק בא מנוקבא (מלכים בד) את חובקת בן וכן דוד באמרו (תהלים קיו) אני עבדך בן אמתך שהי' מסטרא דנוקבא לכן הי' נפל והנה כשהקריב איל שבא באתרי' דיצחק נעשה הוא בנו ז"ש ויעלהו לעולה תחת בנו ר"ל שנעשה עתה בנו ונתלבש בחסד ז"ש רבקה מי האיש הלזה רואה אני שהוא מבין תרין נוקבין תרין ה' וא"כ הוא מסטרא דנוקבא גם ל"ז שנים של שרה מורים באצבע שהוא מסטרא דשרה אמו שאל"כ הי' לשרה לחיות עוד ל"ז שנה למות עם בת זוגה יונה תמה שיחי' עוד ל"ז שנה אלא ודאי זה הדבר אשר דברתי שנפש יצחק קשורה בנפש שרה וכשיצאה נשמתו בשעת עקידה נתקשרה נפש בנפש ומתה שרה בו בפרק ולהתדבקא נוקבא בנוקבא לא בעינא דינא בדינא כי רבקה היא ממש שרה גלגולא ודיוקנא לכן חזרו הסימנים כשהביאה יצחק האוהלה שרה אמו ממש בסוד הבשורה שבשרה לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא וגו' והשיב אליעזר הוא אדוני עתה שיצא מג"ע נכנס בו רוח שלמעלה והוא אדוני איש חסד, ז"ש ראתה אותו מהודר ר"ל מן ג"ע שיצא זכינו לזה שמקרא מסייע שיצא מג"ע. ומתניתא מסייע להדין כי ארז"ל במ"ר פ' תולדות ויגדלו הנערים אותו היום ל נעשה בן י"ג שנים ועשה אביהם בר מצוה ומכאן למדו לומר ברוך אתה ד' שפטרני מעונשו של זה אפי' שרמ"א בא"ח בהגה"ה כותב שלא לומר בשם ומלכות אין אני מודה לו בזה הפסק מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת א"י סמך לברכה זו במקום זה כדאי לסמוך עליו שהרי סמכו על פיו הירושלמי לברך ברוך אתה ד' מקדש שמך ברבים וכ"כ הטור גם זה מדרש רבה אגדת א"י וגדולה מזו כתב הטור שבאשכנז נהגו לברך ברכת נותן ליעף כח על פי מדרש חדשים לבקרים וק"ו הדברים כי שם לא הוזכרה הברכה במדרש והגמרא חולק עליו מאחר שלא מצינו ברכה זו בגמרא בבלי וירושלמי לכן לא ואמרו אותה מ"מ הפוסקים האגודה מביאין אותה בפסקיהם ואני תקנתי לומר ברוך הנותן ליעף כח ואז נתקיימו שניהם המדרש והפסוק והסכמתי עם הב"י שלא לזכור שם ומלכות ואע"פ שהרא"ש בעצמו במס' בכורות וטור יו"ד בסימן ש"ה שכל ברכה שלא הוזכרה במשנה ובתוספתא או בגמרא אחר שסתמו רבינא ורב אשי אסור לברך הלא הטור בעצמו כתב בא"ע סימן כ"ג ברכות בתולים אע"פ שלא הוזכרה לא בגמרא ולא בתוספתא ולא במדרש מ"מ נחזור לדין שאני פוסק במקום הזה לברך בשם ומלכות ובאם יזכני האל אז יקימינו זכינו לדין שיעקב ועשו היו אז בני י"ג שנים בר מצוה וקשה הלא זה א"א כי אמר ז"ל באותו פרק מת אברהם ה' שנים קודם זמנו שלא יראה ברעה של עשו ואברהם בן קע"ה מת והראה לו מכפלה מנין חייו וכנגדו קע"ה פרשיות בתורה כי תורת חסד על לשונה מדתו של אברהם ואברהם הי' בן ק: כשנולד יצחק ויצחק בן ל"ז שנה כשנעקד. על גבי המזבח נמצא הי' אברהם מנין יופיאל שר קבלה מוציא פי ד' ויצחק הי' בן ס' בלדת אותם א"כ הי' אברהם בן ק"ס (משלי יז) מצרף לכסף דא אברהם שהי' בן "כסף והי' מצורף מסיג וחלאה כי יעקב פדה את אברהם מכבשן האש שנמשל לאסטרלוגא וכו' א"כ הי' עשו ויעקב בני ט"ו שנה כשמת אברהם הזקן והאיך אמרו שבאותו הפרק הי' בני י"ג שנים. אבל האמת יורה דרכו שאותן שני שנים שהי' יצחק בג"ע לא קחשיב כי באמת הם אינם מן זה העולם רק מן עו"הב ולמה ימנה אותם תחת השמש והוא הי' למעלה מהשמש והי' אז באמת בן ס"ב שנה ולדעתי ג"כ מתורץ שאמרו רז"ל במדרש רבה ותנחומא בפ' קרת וכן במדרש על פסוק (דברים יא) למען ירבו ימיכם אשר נשבע ד' לאבותיכם שהיו ימי האבות כימי השמים על הארץ שהוא ת"ק שנה מהלך הארץ לרקיע וק' הלא האבות העולם חיו תק"ב שנה אברהם קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז הרי תק"ב בך בטחו אבותינו מנין בך באי"ק בכר הוא ת"ק הרי "תקב מנין (שיר א) "היפה "בנשים (תהלים קג) מלכותו בכל משלה להגין בעד "אדום "ישמעאל. "דין "של "גיהנם. "ארצה "בני "קדם במיתקלא חדא וא"כ למה אמרו שלא חיו רק ת"ק שנה ובע"מ כהונה במדרש חזית פירש שאותן שתי שנים שהי' בימי יעקב רעב לא קחשיב אבל לבי אומר לי שאלו שני שנים שהיה יצחק חוץ מגלגל היומי לא קחשיב כי הי' בג"ע והדין עמהם שלא לחשוב רק חיי העולם הזה ולא עוה"ב יהי רצון שכל הני מילי תידרשון משמי: (חסר) ועיין בקונטרס אחר למ"ד שבא מג"ע האי קרא לאו סיפא רישא כי מה ענין והוא יושב בארץ הנגב לתחלת המקרא בשלמא למ"ד שבא מבית מדרשו של שה הודיענו שבא מבית המדרש ומילא מקום אבותיו שלא פסקה ישיבה כל ימיו ממנו במקומו הוא שנאמר והוא יושב בארץ הנגב כמ"ש (שופטים א) ארץ הנגב נתתני לקיים קרא (קהלת א) וזרח השמש ובא השמש אבל לפי הדעה שבא מג"ע שנעשה עולה תמימה מחדש וישב כל היום ועסק בתורה ויש ליישב המקרא הנה על כמה אופנים. במדרש חזית ובירושלמי (שיר ו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים המקרא הזהלא סיפא רישא מתחלה פתת ביחיד בגנו וסיים ברבים בגנים. דודי זה הקב"ה ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם ללקוט צדיקים מן העולם מה בין מיתת זקנים לנערים וכו' ע"ש עשה ג' משלים
פשט המדרש קשה מה ענין הקושיא מה בין למה שהקדים.. מתחלה אמרתי כי בלא זה הייתי חושב שהקב"ה מסר המיתה למלאך המות א"כ אין להקשות מה בין מיתת זקנים לנערים כיון שניתן רשות למחבל אינו מבחין כמ"ש האף תספה צדיק עם רשע ר"ל כשאף מושל אז אין הבחנה כמ"ש (דברים לב) כי אש קדחה באפי לכן ותלהט מוסדי הרים שאינו מבחין לכן אמר דוד (תהלים יז) מלפניך משפטי יצא כי אתה עיניך תחזינה משרים עכשיו שאמר דודי ירד לגנו זה הקב"ה בעצמו יורד ליקח נשמות של צדיקים א"כ מה בין מיתת זקנים לנערים למה לפעמים מתים נערים ופעמים מתים זקנים ומה שעשה ג' משלים ע"ד שאמרו התלמידים של ר"י ב"ז רבינו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק למה אתה בוכה יש להקשות בשלמא לפי משל שהמשיל לפרדס וכשבניו עושים רש"מ עושה רושם כשרואה נטיעה טובה בין או"ה עוקרה מבין או"ה ונוטעה בישראל ניחא הקושיא ראשונה שפתח ביחיד וסיים ברבים כי ישראל הם גן נעול בלשון יחיד והקב"ה בא לזה הגן מיוחד שלו ולערוגת הבושם שלהם ג"כ וכ"ז שעושין רצונו של מקום לרעות בגנים ואח"כ מלקט שושנים נשמות ונצוצות טהורות שיש בניהם של או"ה שנקראו בנים כי בעשו אמר נפשות ולגבי יעקב נפש אל אחד גם או"ה יניקתם מק"ג כחות הדין מנין גנים ולכן עשו עג"ל בשעת מנח"ה ולא אמר דוד מפלחן של רשעים עד מזמור קיג כמבואר בזוהר פרשה תרומה אבל לשאר משלים איך מתורץ הכתוב שפתח ביחיד וסיים ברבים כל העולם נקר גן אחד ואח"כ כל בית הכנסת ובית המדרש בעצמו נקרא גן מיוחד:
לדעתי על זה יוד דרכים אופן הראשון על דרך (תהלים קיח) ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה' האי קרא לאו רישא סיפא שפתח ביחיד וסיים כרבים ע"ד מ"ש במס' ברכות לעולם ישכים אדם להיות מי' הראשונים בבי' הכנס' נוטל שכר כולם ס"ד אלא כנגד כולם וקשה הל"ל בקיצור כנגד כולם אלא תרווייהו איתנייהו אלו יוד צינורות נעשו צינור לכל הבאים אחריהם והם נוטלין מתחלה שכר כולם ומחלקין אח"כ שכר לכל א' לפום דרגו וז"ש טיול בג"ע שכ"א נעשה צינור לעילא להוריד שפע לחבירו ומקבלין דין מן דין בהשתלשלות עילה ועלול ועל אותו הטיול אמר הקב"ה לירבעם חזור בך והשיב מי בראש ר"ל מי מתחלה לקבל השפע אמר הקב"ה בן ישי בראש אמר א"ה לא בעינא וע"ז אמר דוד (תהלים קיו) אתהלך לפני ה' בארצות החיים ר"ל שהוא יטייל בג"ע כמ"ש (ויקרא כו) והתהלכתי בתוככם תוך ממש כי חוט של א"ס ב"ה ממש הוא יהי' לע"ל בראש ז"ש לפני ה' (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש ועליה אתמר לע"ל תשיתמו לראש גוים כי תקדמנו ברכות טוב שהוא מוקדם לברכה ולשפע והוא יהי' ראש וכשחטא אמר (תהלים לח) עונותי עברו ראשי שמצד הדין הוא הראש רק עתה גברו למעל' ראש ומעכבין השפע ע"כ התחיל דוד ספרו באשרי שהוא בהיפך אתוון רישא דכל ראשין כדאיתא כי אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש לזה אמר ברוך הבא לשון יחיד כי אותו היחיד נעשה צינור לקבל אח"כ מחלק אותו הא' לאחרים ז"ש לרעות בגנים לשון רבים כמ"ש באידרא האזינו שפתח ר' שמעון בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו ז"ש אגרא דבי הלולא מילי כמבואר בזוהר רות בעובדי דרב חסדא דשמעו מלאכים שאמרו באו ונשמע הלולא שבאותו יום פטירה כל העולמות עוסקין באותן חדושין שחידש בזה העולם וכל נשמות צדיקים באים ומתעסקין בו ז"ש (משלי לא) עוז והדר לבושה שמתלבשת הנשמה באותן חדושין ותשחק ליום אחרון יום המות אז פיה פתחה בחכמה ודורשת לפני הנשמות ומלאכים ז"ש בה' תתהלל לשון הלולא שלו גם ישמעו אז ענוים וישמחו ז"ש ברוך הבא בש"ם ר"ת "בישיבה "של "מעלה השכינ' למעלה אז באו כל כתות הצדיקים לקבלו וכל קרוביו ז"ש ברכנוכם לשון רבים על כל הכתות היושבים בבית ה' ז"ש דודי ירד לגנו שהקב"ה בעצמו בא לערוגת הבושם לקבל אולפן דצדיקיא ואז כל הצדיקים באים לפני ה' נעים ונדים (אסתר א) מחצר גינת ביתן המלך ז"ש "לרעות "בגנים "וללקוט "שושנים ר"ת לבוש כי אותן הדברים הם לבושי של צדיק ז"ש בגמרא ירושלמי: או י"ל ע"ד כל העולם ניזן בשביל חנינא בני וחנינא די לו בקב חרובין מע"ש (תהלים קיא) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו ר"ל היראים די להם בטרף שהוא קב חרובין וכל העולם אוכלים בשבילו וזוכר הקב"ה לכל העולם בריתו או טרף שפע רצון שבא לעולם בא בשבילו ז"ש ברוך הבא בשם ה' ביחיד ואתם כולכם ברוכים בשבילו ז"ש דודי ירד לגנו להשפיע שפע רצון ובשביל גן א' הוא יורד למטה שהוא הצדיק ובשבילו יורד לרעות לכל גנים שבעולם וכמ"ש בסנהדרין משל כשהוא משקה לשדה אחד לכולם הוא משקה:
אופן הב' (חגיגה דף טו) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע כמ"ש (ישעי' סא) לכן בארצם משנה ירשו ועז"א (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ולא תימא שאינו נוחל רק זה החלק אבל אוצרותיהם של רשעים שהי' להם לירש ג"כ חלק בג"ע אמלא ז"ש ברוך הבא ביחיד אבל השכר שנוטל מבית המלך הוא ברבים כאלו היו שנים נוטל פרס מבית ה' נגדו ונגד חבירו ז"ש דודי ירד לגנו ליתן שכר לצדיק מן חלק גן שלו ואח"כ נותן לו ג"כ [חלק חבירו] לכן ר"תלבו"ש ע"ד מ"ש בזוהר פרשה אמור (תהלים לב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה מכסה מבע"ל אלא אותו הכסות שהי' ראוי ליתן לחטאה נותנין גם כן לו:
אופן הג' בזוהר פ' וירא שמתחלה בא יעקב עם הקב"ה לקבל אולפן דצדיקיא (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה אח"כ באין אברהם ויצחק ג"כ הן הן ג' אנשים נצבים עליו בשעת פטירתו ז"ש מתחילה ברוך הבא ביחיד בשם ה' עם השכינה אח"כ אומר על ב' הנשארים ברכנוכם כי זה הפסוק אומרים לנשמה בשעת פטירתה ז"ש דודי זה הקב"ה יורד לגנו זה יעקב אח"כ לרעות בגנים הם ב' אבות אברהם ויצחק ז"ש לערוגת הבושם כי ב' אבות הם ג' כתות מן ג' עמודים שעולם עומד עליהם תורה עבודה ג"ח אברהם עמוד ג"ח יצחק עבודה יעקב תורה מכל אחד נעשה כת אחת וז"ש ער"גת הבושם ג' כתות אלו עבוד' ג"ח תורה נשתייר אות ר' שהם מאתים עולמות (שיר ח) לנוטרים את פריו כמבואר בזוהר פ' וירא על פ' באלוני ממרא בגימ' כסא שהוא סוד כסא והר' הוא מאתים לנוטרים את פריו. ז"ש ערוגת הבושם שנתמלאו כל הג' קטרין עם ר' עלמין שכר הצדיקים לעו"הב:
אופן הד' כשצדיק נפטר מעלה כמה נשמות עמו ז"ש (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל שהוא מעלה ניצוצות הנידחות ממקום למקום ומגיען למדריגה העליונה ז"ש יעקב (בראשית לז) ארד אל בני אבל שאולה להעליהו ולהגיעו אל מדריגה יותר גבוה ז"ש ר' מאיר כשימות יעלה אלישע אחר עשן מקברו. ז"ש ערי מקלט שיושב הרוצח עד מות הכהן גדול כי אז הולך:
אופן הו' במדה שאדם מודד בזה העולם בה ובמצות ומיחד הקב"ה ושכינתא שהם ו"ה מן השם הנה במותו ג"כ דודי זה הקב"ה אות ו' מן השם יורד לגנו אות ה' מן השם היא השכינה לערוגת הבושם זה בתי כנסיות נגד אות ה' מן השם נקרא ערוגה (ישעי' נו) כי ביתי בית תפלה ממש ועלה אתמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ אדם שהוא לקבל עמודא דאמצעיתא אדם לתתא בדרגא דיליה אינה נשמעת תפלתו רק בב"הכ כי גם המלך למעלה בהיכל זה הוא גדול כמ"ש (תהלים מח) בעיר אלהינו הר קדשו אז הוא גדול ואז כשדודי ירד לגנו אז ערוגת הבושם מתמלא וכל העולמות מתברכין לרעות בגנים בכל עולמות:
אופן הז' ת"ח אין להם מנוחה בעו"הב (שם פד) ילכו מחיל אל חיל קדמאה בפתח תניינא מודדין ממש והנה כשאדם לומד בתורה בקמץ הוא סוד פתחין סגרין עין לא ראתה שהוא סוד עדן אלהים זולתך ז"ש (שיר ת) האלף לך שלמה לו לבדו ז"ש דודי ירד לגנו (ישעי' סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ז"ש (שיר ו) לערוגת הבושם היא ערוגה מלא תורה ומצות הוא נותן לו ומן אורן הולך מגן אל גן מחיל אל חיל ז"ש ויצחק בא מבא באר לחי רואי בזוהר הנשמה לע"ל נקראת יצחק כי אז תשחק ליום אחרון וישמח ד' במעשיו ז"ש בא מבא מחיל אל חיל עד שזכה לבאר לחי רואי ומבואר בכתוב הזה ז' היכלות חצבה עמודיה שבעה שהוא הולך מן באר שהיא המלכות לחי רואי שהוא צדיק חי עלמין כי בחייו אתמר (שמות לג) כי לא יראני אדם וחי שהוא סוד י"ם יסוד מלכות עד שהוא הולך מדרגא לדרגא והוא יושב בארץ הנגב הוא מדת חסד עמוד השביעי מלמטה למעלה האי קרא אית למידרש בי' בעשרה אופנים:
אופן הא' מיום שיצא יצחק מג"ע נעשה עולה תמימה ונפסל ביוצא כי באה לו נשמה מג"ע שיש לכל ב' רוחות כמבואר בזהר פרשה נח לכן אתמר בכל צדיק ב"פ נח נח אברהם אברהם יעקב יעקב וביצחק לא איתמר בי' ב' פעמים כי לכל אדם יש רוח בג"ע אבל יצחק יצא ממנו אותו הרוח מעו"הז ובא לו רוח מג"ע של מעלה לכן ייחד שמו הקב"ה עליו בחייו (איוב טו) הן בקדושיו לא יאמין ורז"ל פירשו לפי שהי' כלוא בבית אבל על פי הזהר ניחא לפי שאותו נשמה מג"ע לא יאונה לכל און שאינה חוטאת ז"ש (בראשית כד) מד' יצא דבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב במדרש מהיכן יצא רבנן אמרי מהר המוריה יצא ר"ל הלא דר. ארץ שאדם הולך אחר זיווגו ולמה תלך רבקה אל יצחק בעל אבידה יחזור על אבידתו ותרצו מד' יצא דבר שלא ילך יצחק לחוץ לארץ והקשה מהיכן יצא מפי הקב"ה שלא ילך לח"ל והשיבו רבנן מהר המוריה יצא שאז פרחה רוח יצחק מהאי עלמא ורוח דההוא עלמא נכנסה בו לכן יעשה קרבנו פיגול ופסול ביוצא כי הוא עולה תמימ' ז"ש ויצחק בגי' רוח בא מבא באר לחי רואי ר"ל מאותו יום שבא מג"ע שהוליכו מלאך אוריאל לג"ע לחי רואי בגימ' אוריאל כי היא המוליך לג"ע אז מאותו הפעם והוא יושב בארץ הנגב שהוא א"י הוצרך לישב נגד ד' תמיד בא"י שהוא ימין שכן היך אברהם ונסוע הנגבה כל הימים וכן אמר דוד (תהלים טז) שויתי ד' לנגדי תמיד צריך אני להיות בא"י כי מימיני בל אמוט וכשנתגרש לח"ל אמר (שמואל א כו) כי גרשוני מהסתפח וגו' גם יצחק מאותו יום שבא מג"ע הוצרך לישב תמיד בא"י
אופן הב' ע"פ פסוק (איוב יד) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז הענין מי שהוא מסטרא דנוקבא הוא מב' ענינים הא' שהוא קצר ימים כמו שאירע לדוד שהי' נפל לפי שהוא מסיטרא דנוקבא כמ"ש אני עבדך בן אמתך. גםחבקוק שאמר לה אלישע את חובקת בן את דייקא גם משה על גלגולא קדמאה אמר (במדבר יא) אם ככה את עשה לי תש כחו כנקיבה כי כמו הבל שהוא מסטרא דנוקבא לכן אמרו המלאכים על משה מה לילוד אשה בינינו שידעו גלגולו שהוא מסטרא דנוקבא כמ"ש ותוסף ללדת תלה הלידה באמו וכה"א (בראשית ג) כי היא היתה אם כל חי תלה בה הבנים שהולידה באותו הפעם שניהם ביום א' היו מסטראה אבל שת נולד בדמותו ובצלמו מכלל דעד השתא לא הי' צלמו בעולם ומי שהוא מסטרא דנוקבא הוא מסטרא דדינא קשי' כי (משלי ה) רגליה יורדת מות. גם יצחק היה בן לשרה כדלעיל ז"ש ויצחק בא מבא ר"ל מעת שבא מג"ע שהוא באר מים חיים אז נסתלקה ממנו ההיא נשמתה מסיטרא דנוקבא או מלכות נקראת באר אליהו תחת בורא עתה. וכבר השיב אברהם הנני ביי עתה בני ויקח אברהם את האיל דכר ויטלהו לעולה ליצחק מעלה הי' לו שהיה עתה בנו ז"ש תחת בנו וכן השיב אליעזר לרבקה הוא אדוני ולכן אמר ותהי אשה לבן אדוניך ותרווייהו אתנייהו כי הם ניבאו וידעו שהוא עתה בן לאדוני ואליעזר השיב ג"כ הוא אדוני שעתה נתלבש במדת החסד ז"ש הוא עתה איש חסד אדוני כי אליעזר הוא ענף החסד שעליו שם אל בראשו דעלי' איתמר במשה (שמות יח) אלהי אבי בעזרי והוא ממש עבד אברהם והוא ע"י באר שהוא ג"ע נעשה חי רואי מתחלה הי' קצר ימים עתה לחי רואי מתחילה הי' שבע רוגז עכשיו והוא יושב בארץ הנגב בימין:
האופן הג' בזהר רות כשמוליכין הנשמה מחדר אל חדר יש בכל שער ב"ד קבועין שדנין את האדם מחדש אף שיצא זכאי באותו היכל כשעולה מעלה יותר בודקין אותו מחדש ע"י מלאך טה"רואל וז"ש (משלי כב) חזית איש מ"היר במלאכתו בגי' טה"ריאל הממונה על טהרת נשמה לפני מלכים יתיצב ז"ש ילכו מחיל אל חיל אז יראו את אלקים בציון קרי בי' אל אלקים בכל חיל יש אל אלהים שהן הן ב' סטרין (מלכים א כב) הנה צבא השמים מימינו ומשמאלו אלו מיימינים לזכות מסטרא אל ואלו משמאלים לחובה מסיטרא דדינא אלהים לכן כשדודי הולך לגנו אז אח"כ הולך עוד אל גנים אחרים מגן אל גן (שיר ו) "לרעות "בגנים "וללקוט "שושנים ר"ת לבוש ע"י ב' סטרין "סמאל "רהב בגי' הכי הוי משמאל ומימין כשזוכה האדם אזי המלאך המות עצמו נותן לו לבוש להתלבשא בהאי עלמא בסוד (אסתר ו) ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן למרדכי היהודי ז"ש ויצחק בא מבא מנן אל גן עד בואו אל באר העליון שתחת כסא הכבוד (שמואל א כה) נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ד' אלקיך שמתחלה היתה הנשמה תחת כסא עתה לחי רואי והנה בכל ביאה וביאה שהוא בא לבאר של מעלה מיני' לחי ואי אז והוא יושב בארץ הנגב בכל מקום דאתמר בי' והוא קאי על השטן ההוא דאתמר עלה והוא יושב פתח האהל שסמאל ישב אז לבלבל סיטרא דחסד אצל אברהם עבור סיטרא דיליה שיהי' יצחק מסיטרא דילי' וכן ליעקב אתמר בי' והוא הולך לקראתך ות' איש עמו על שר של עשו אתמר דבההוא שעתא הלך עם ת' ב"ד דחציפין דילי' לבטל ש"ק של יעקב עם קש והבן שלו וז"ש כאן ויצחק שהיא הנשמה שהולכת מביאה לביאה לחי רואי אז (זכריה ג) והוא השטן עומד על ימינו לשטנו כמ"ש ביהושע כ"ג:
אופן הד' כבר צווחו קמאי דקמאי בענין ירידת נשמה לזה העולם האפל והשפל שהיא רחוקה לשכר וקרובה להפסד ובפסוק זה מרומזין שני תשובות שיש לה שהשיבה אביגיל לדוד (שמואל א כה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וא"ת מה ריוח יש לי ע"ז הלא קודם בואתה לזה העולם היתה ג"כ חשובה וחצובה תחת כסא הכבוד והשיב הא' שיהי' לך יתרון ארץ בכל שתהיה את ד' אלקיך את דייקא בשוה לא כמקודם תחת כסא הכבוד עתה את ה' ז"ש גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ממש ולא כמקדם שהי' תחת כסא הכבוד. שנית את ד' אלקיך שמתחלה הי' מצד החסד והרחמים כמו שמורה שם של הויה שהוא הרחמים אבל אח"כ ע"פ הדין שם של אלקיך יהי' ג"כ עומד על ימינו והדין נותן שיתן לו ז"ש את ה' אלקיך ר"ל שגם אלקיך שהוא דין יהיה ג"כ ה' רחמים. ז"ש ויצחק שהיא הנשמה בא מבא באר שהוא זה העולם (משלי כג) ובאר צרה נכריה תהלים סט) ואל תאטר עלי באר פיה וזוכה לשני דברים מה שלא היה לה מתחלה הא' לחי רואי שמתחלה אכלה על שולחן אחרים ומאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי' באפי כ"ש התוס' בשם הירושלמי בקדושין פ"ק ועתה רואה בפנים אוכל משלו ז"ש לחי רואי ועוד שנית מתחלה לא הי' הדין נותן רק שם של רחמים ועתה שהוא הדין קאי על יצחק שהוא מסטרא דדינא ג"כ יושב בארץ הנגב ונהפך לרחמים. וע"ז פי' הפסוק (שם יו) תודיעני אורח חיים וא"ת מה ריוח יש לי הלא טוב לי אז מעתה להשיב שני טעמים הא' שאח"כ אני שובע שמחות את פניך שרואה פני המלך והשני נעימות בימינך נצח והדין הפך לרחמים בזוהר י"ח טורי דאפרסמונא דכיא הן הן ח"י מסעות שנוסעת הנשמה משעה שיוצאת מן הגוף עד שעה שבאה על מקומה. לדעתי זה סוד ח"י ברכאן דצלותא ואח"כ מסר גרמיה למיתה במזמור (שם כה) אליך ה' נפשי אשא וז"ש הנשמה (שם צב) מזמור שיר ליום השבת שמזמרת בשעה שיוצאת מן הגוף שיש במזמור ז' הויות כי ז' היכלות הולכות ז"ש (שם כד) מבקשי פניך יעקב סלה כי יעקב כולל ז' הויות בסוד ויצא יעקב מבאר שבע ואמר שם במזמור (שם צב) מה גדלומעשיך ה' עת אשר שולט אדם באדם לרע לו ודאי כי בזמן שהצדיק נפטר הוא באמה רע לו ודאי כי הגר שפחת שרי אומרת מפני שרי גברתי אנכי בורחת כי במיתה בא השכינה עם חיילותי' בתולת אחריה רעותי' לקבל אולפן דצדיקיא כי לא יראני אדם כתיב וחי אבל לא בשעה מיתה ז"ש ויצחק בא מבא הנשמה באה מזה העולם זכתה לראות באר שהיא השכינה א"כ הקליפות בטלין והוא עת הלולא רבא ז"ש אז והוא יושב בארץ הנגב ימין ה' רוממה ז"ש (שם) בפרות רשעים כמו עשב אבל הוא להשמדם עדי עד ויתפרדו כל פועלי און צדיק כתמר יפרח שהוא סוד י"ח נענועין שבלולב ת"י נסיעות הוא דאתמר לגבי יעקב ובראשית לג) ויחן פני העיר נוטריקון י"ח נסיעות ז"ש חזקיה ישעיה לח) ח"י ח"י יודוך כמוני ר"ל ח"י נסיעות שנוסעת הנשמה וחזקיה התפלל ותלה בזכות עצמו שהטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה ומצלי ח"י ברכאן דצלותא ומסר גרמי' למיתה ע"כ אמר ב"פ ח"י ח"י ז"ש (קהלת) והחי יתן אל לבו ארז"ל בכתובת דברים של מיתה שהוא ח"י מסעות של נשמה (איכה ג) מה יתאונן אדם על חי מסעות שנו שיעלה ח"י דרגין ז"ש (שמות לג) כי לא יראני אדם עד שנוסע ח"י מסעות ז"ש וחי שצריך לעלות ח"י מ"סעות בגי' מטטרו"ן סנדלפו"ן כה תאמר לבי"ת יעקב הכי איתא ז"ש ויצחק היא הנשמה בא. מבא עד לח"י רואי הם י"ת מסעות אח"כ הוא יושב בנן העליון ז"ש והוא יושב בארץ הנגב שהיא עולם הגן כי שם ששים גבורים סביב לה שיתין גלגולא דסחרין לכורסיא. בתקונים הנגב הוא מנין טנ"א. בזוהר חדש (דברים כו) ולקח הכהן העליון הטנא מנין ס' בידו גם הם ס' אותיות של הוי"ה שבק"ש ויהי' פירש הפסוק ויצחק זכה לבא לבאר לחי רואי בשביל שהוא יושב בעו"הז בארץ הנגב והפריד ס' דבקים ז"ש בגמרא המדקדק ק"ש באותיותי' מצננין לו גיהנם שנאמר (תהלים סא) בפרש ש'ד'י מלכים בה תשלג בצלמון ששים דבקים יפריד לכן בזכות זה זוכה לישב ששים המה מלכות המסבבים כסא הכבוד של משה אינון דוכרין של שלמה אינון נוקבין לכן אמר בכאן ומקבלין דא מן דא מקבילות הלולאות ואיתהפיך שלמה למשה כמבואר בתקונים ז"ש ויצא יצחק לשוח בשדה של תפוחים מפני שהוא יושב בזה העולם בהגן בהיפך אתוון הנגב ע"כ יוצאין לקראתו אינון משריין בגי' לשו"ח שדי מטטרו"ן וירא והנה גמלים באים אינון עשרה גמלים אשר לקח עבד אברהם בגי' מיטטרון ביוד אז וכל טוב אדוניו בידו כי הוא הכהן אשר לקח הטנא מידו כמבואר בעובדא דרב קני ורב דוסתאי בזהר
האופן הד' הנשמה הולכת דרך ד' עולמות אבי"ע ז"ש ויצחק בא מזה העולם שהוא עולם המעשה מב"א נוטריקו"ן מלאכים בריאה אצילות עד שזוכה לראות פני מלך חיים ולישב בצל החכמה שהוא מדת החסד ענף החכמה ז"ש (קהלת ז) בצל הכסף כי מדת החסד נקרא כסף ז"ש והוא יושב בארץ הנגב שהוא מדת החסד:
אופן הה' הנשמה עולה דרך ד' נהרות של גן שמשם יורדין מ"ח טיפין כמבואר בזהר חיי שרה שממנה שופכים מ"ח טיפין של מ"ח נביאים שירדו לעולם וע"ז הסוד נבנה המשכן מ"ח קרשים והוא סוד (במדבר כד) מחזה שדי יחזה מ"ח אותיות יש בסם של הוי"ה בי"ב צרופים דילי' וממנה נקנית התורה שנחלקה לד' נהרות בד' שלה מדרך ד' עולמות במ"ח מעלות ז"ש (תהלים קה) ויבא ישראל מצרים היא מצרים העליונה בסוד הבינה מתמן נשמת כל ח"י בסוד (איוב לב) ונשמת שדי תבינם ישראל עלה במחשבה ויעקב גר בארך חם הם על מ"ת קרשים אלו ועלייהו אתמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום וז"ש רבקה (משלי לא) רבות בנות עשו חיל מ"ח טיפין ילכו מחיל אל חיל ממשכן אל משכן בכל אחד מ"ח קרשים עד שיראו את אלהים בציון ז"ס ויצחק בא מבא באר לח"י רואי בהיפך אתוון חי"ל עלה אית' (במדבר כד) וישראל עשה חיל. ורשעים עלייהו אית' (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו ואנחנו (תהלים ס) באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ואסתר שהיתה ירקרקית מסיטרא דיעקב וחוט של חסד משוך עליה שהוא בת של אברהם נקראת (אסתר ב) אסתר בת אביחיל עלה אתמר (משלי לא) רבות בנות עשו חיל ואת עליה על כולנה (במדבר יב) ואביה ירוק ירק בפניה סוד גדול מסודות התורה בסוד (בראשית לז) אביו שמר הדבר סוד אבא יסד ברתא ודי לחכימא פ' המקבל אמר (דברים כח) ברוך אתה בבואך על ביאת האדם לזה העולם ז"ש ויצחק בא מבאר שבא לזה העולם הי' צדיק וזכה לראות פני השכינה לחי רואי וכל ימיו לא פסיק פומי מגירסא וישב בארץ הנגב כ"ש ארץ הנגב נתתני וכמ"ש ע"פ במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב שכתוב בזהר פ' שלח הוא השטן וע"ד הגמרא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם ז"ש עמלק יושב בארץ הנגב דווקא שהוא ת"ח שמתגרה בם יותר מבאחרים ז"ש והוא על סיטרא דדינא יושב וממתין להסתלק דווקא ת"ח שיושב בארץ הנגב:
אופן הו' נפש מן עשי"ה רוח מן יצירה עושה מלאכיו רוחות בריאה תמן נשמה ויצחק בא מבא נוטריקון מב"א מלאך "בריאה "אכתריאל שר הפנים של נשמות והוא יושב בארץ הנגב כי אלו ג' עולמות בי"ע הם נגד אברהם מבא נוטריקון אברהם יצחק יעקב אברהם אבינו בגי' עולם העליון שהוא ראשון שנתנה לו שיבה וזקנה בזקננו חד בנעורינו תרין שקדמאה בלא יו"ד נגד אברהם עולם הכסא בגי' רל"ב הן הן ד' רגלי הכסא ד' מלואי השם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דבהון את בריאועלמין כלהון בסוד (בראשי' א יהי אור בסוד ויחזקאל ג) ברוך כבוד ה' ממקו"מו וז"ש ויצחק בא מבא הנשמה באה מן עולם הכסא נוטריקון מ"בא "מלאך "בריאה "אכתריאל באר לחי רואי ר"ת רל"ב בגי' עולם הכסא שהוא יושב במדת אברהם שהוא ארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בגי' מלאך הבריאה:
אופן הז' כבר דרשו רז"ל על הברירה שנתן הקב"ה לאברהם ג' גימלן לברור לו אחר מהם גם את זה לעומת זה עשה אלקים דייקא קהלת ג) והאלהים עשה שיראו מלפניו או גיהנם או גלות כי צורם מכרם וה' הסגירם הוא וב"ד הסכימו גם שרה בחרה ג"כ גליות כדי לתת לבניה ג"ע לילך לפני ד' בארצות החיים ז"ש ותמת שרה בקרית ארבע כנסת ישראל שנקראת שרה מתה באינון קליפין ד' לילך לד' גליות היא חברון כוונתה היתה להתחבר בג"ע שלמעלה (תהלים קיט) חבר אני לכל אשר יראוך אשת חבר כחבר כמו שאברהם הסכים לג"ע שלמעלה להיות חבר לחברים המקשיבים לקול תורה ומצות כן הסכימה היא לזה וכן יצחק שהיה בן ה"א ה"א כמ"ש רבקה מי האיש הלזה כדלעיל. בן אברהם ושרה הסכים לזה ז"ש ויצחק בא מבא הן הן ג' גליות אשר שילש אברהם אביו בראות. ג' אנשים נצבים עליו הן הן ג' גליות שהראה לו ג"כ שישב פתח האוהל כחום היום על פתח גיהנם וירא וירא שני פעמים כי רץ לקראת גליות שהראו לו ג"כ ואמר אדוני אל נא תעבור מעל עבדיך (שמות יד) ילך נא אדני בקרבינו כ"מ שגלו שכינה עמהם "מבא מורים בבל אדום וכן ביוסף אתמר (בראשית לז) וימצאהו איש תע"ה שהראו לו ענין ג' גליות ת' של מצרים ע' של בבל ה' של אדום שהי' ע"פ דין ראוי להיות רק אלף החמישי לקיים רזא דמתניתין אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש והנה יצחק בא להתעסק בג' גליות אלו לקבל על בניו כדי שיזכו בארץ החיים לבא לשאוב מבאר לחי רואי ויהי ישיבתו תמן נגד ד' (תהלים כז) לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו שהוא (שם טז) נעימות בימינך נצח ז"ש והוא יושב שם תמיד בימין ד' רוממה בארץ הנגב:
אופן הח' ע"פ קבלה דינין דדכורא קשים ברישא ונעים בסופה וז"ש ויצחק בא מתחילה בדין לפי מדתו שהוא דין דמתמן חילי' ואליהו בארבע ד' פ' אליהו בגי' פנחס דאתי מחילי' של יצחק לחי רואי הוא דוכרא ואח"כ נייחין בסופה והו ישב בארץ הנגב:
אופן הט' סוד (שיר ח) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ז"ש ויצחק שהוא שמאל בא מבא באר שכינה לחי רואי הוא סוד היחוד עם תי עלמין אחר כך ימינו תחבקני והוא יושב בארץ הנגב:
אופן היו"ד ויצחק בא ס"ת בגי' מיכאל מבא" באר" לחי" ס"ת ארי הן הן ב' מלאכים לקבל נשמתא דצדיקייא והן הן ב' מלאכים שהיו בשעת עקידה הראשון מיכאל הב' אוריאל הנה בפסוק זה ד' מלאכים סביב הכסא ועליהם נצטער דוד ואמר (תהלים ו) בדמעתי ערשי אמסה נוטריקון "ארבע "מלאכים "סביב "הכסא והן סביב ליראיו ויחלצם מדינא של גיהנם עלה איתמר ותמת שרה בקרית ארבע. לחי רואי בגימ' אוריאל ישב בארץ הנגב בגימ' רפאל מיכאל וגבריאל הרי ד' מלאכים אלו או "לחי "רואי בגימ' ז"פ הבל כי דרך ז' היכלות הנשמה עולה לה"ב לג"ע שעלו עליה אבות העולם מלמטה למעלה מבא באר לחי רואי. שהוא יושב בארץ הנגב: