המזמורים הט' והי' המייעדים על הגאולה הם מזמור קט"ז ומזמור קי"ז. והכונה בשניהם לתת שבח והודאה לשם יתברך על התשועה והגאולה העתידה. כי מפני שאמר במזמור הקודם על צרות הגלות הזה "אפפוני חבלי מות וגו' ובשם יי' אקרא" (קטז, ג-ד), ואמר: "כוס ישועות אשא לך... אזבח זבח תודה בחצרות בית יי' וגו' (קטז, יג -יט), לכן בא במזמורים האלה להגיד מעלת הגאולה העתידה.
ואמר שביציאת מצרים ופקידת בבל לא נתפרסמה גבורת השם יתברך ואמונתו גלויי הארצות ולא קבלו אלהותו, כי אם עמו ישראל לא שאר האומות. אמנם בגאולה עתידה לא יהיה כן, כי הגוים והאומות כולם יהללו וישבחו אם השם הנכבד על שתי הסיבות שזכר למעלה בהלל באמרו: "על חסדך ועל אמתך" (קלח, ב); ש"חסדך" הוא רמז אל החסד שיעשה עם ישראל בגלותם; ו"אמתך" היא אמתת האמונה האלהית, שאז תתפרסם בעולם. ועל שתי הסיבות האלה אמר במזמור הזה כנגד כלל האומות "הללו את יי' כל גוים שבחוהו כל האומים", אם מפני ש"גבר עלינו חסדו" (קיז, ב) בתשועה ובגאולה; ואם בעבור אמתת אמונתו שתתפרסם ביניכם, והוא אמרו: "ואמת יי' לעולם הללויה".
ואמר שכמו, שהאומות יודו וישבחו על שתי הסיבות האלה, כן ישראל בפרט יעשה שבח מיוחס בפני עצמו, ועל זה אמר: "הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו יאמר נא ישראל" (קיח, א-ב). רוצה לומר, שבני ישראל בייחוד יאמרו שהוא יתברך מהולל ומשובח משתי בחינות, אם בבחינת מעלתו ושלמותו, כי הוא הטוב89מעין רד"ק. המוחלט, וזהו אמרו: "הודו ליי' כי טוב", ואם מצד רוב חסדיו שעשה עם העולם בבריאתו ושמירתו, והוא אמרו: "כי לעולם חסדו". ואמר שהודאת "כי לכולם חסדו" בהיותם בגלות היה נאמר בדרך העברה, כי חסדיו באמת לא ירגישו הם אותם בגלותם, אבל בזמן הגאולה אז ראוי לומר בעצם ואמת יי'"כי לעולם חסדו", לפי שביציאתם מעבדות לחרות היה החסד האמתי אליהם, ולכן אמר: "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו". ו"נא" הוא מלשון 'עתה', כאילו אמר עתה בזמן הגאולה יוכל ישראל לומר בעצם ואמת – "כי לעולם חסדו", וגם בית אהרן לוים וכהני יי' שבגלות לא היה להם עבודה, ולא קדושה, ולא מעשרות, ולא מתנות וכאילו בטלה מהם כהונה ולויה, עתה בזמן הגאולה שישובו למעלתם ולמתנותיהם ראוי שיאמרו "כי לעולם חסדו" מפני החסדים שיקבלו בגאולתם. וכן יראי יי' שבצרות הגלות לא היה להם פנאי לעבוד אלהיהם עתה בזמן הגאולה שאחרי יי' לכו יאמרו, כפי הראוי – "כי לעולם חסדו.
וכיון בזה עוד כונה שנית, שאחרי גאולתם לא ישובו עוד לגלות אחר, וכמאמר הנביא "וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט" (ישעיה נד, י), ועל זה גם כן אמר: "כי לעולם חסדו" רוצה לומר שיהיה חסדו נצחיי כל ימי העולם.
וזכר שכאשר יתנו ההודאה יספרו ויאמרו "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה" (קיח, ה), כלומר הלא ראיתם שבכל הצרות והגלויות שעברו עלי שקראתי מתוך אותם הצרות לשם יתברך ענני והוצאני למרחב90מעין רד"ק., ולכן גם עתה אם היה יי' לי והייתי קרוב אליו – "מה יעשה לי אדם", כי בהיות "יי' לי בעזרי ואני91בנדפס: "אני". אראה בשונאי" (קיח, ז). רוצה לומר, אראה ברעתם ולכן בכל זמן "טוב לחסות ביי'" (קיח, ח) בתפילות ומעשים טובים "מבטוח בנדיבים". ואמר זה להגיד, שפעמים בצרותינו בגלות נבקש עזרה מבני אדם שיצלונו וימלטונו, והוא השתדלות בטל אם לא יתחבר אליו הבטחון האלהי שהוא העזר השלם, ולכן "טוב לחסות ביי'" ולהדבק באלהינו "מבטוח באדם" שהוא שם אמר על ההמון, וגם כן מבטוח בנדיבים שהם המלכים והשרים. ועשה על זה טענה מאשר האומות כולם ומלכיהם תמיד אכלונו הממונו והם היו בעוכרינו, והוא אמרו מיד: "כל גוים סבבוני" (קיח, ט).
האמנם ראוי להתסכל בזה שזכר כאן ד' לשונות 'מסבוב' "כל גוים סבבוני", "סבוני גם סבבוני", "סבוני כדבורים" (קיח, י-יב). וחשבו מפרשים92רד"ק. שהוא לחוזק93לחזק הענין.. ואני אחשוב שאמר: "כל גוים סבבוני" – על אשור שהחריב והגלה עשרת השבטים ובאו על ירושלים לשחתה ונפלו מפלה רבה באין תקומה על מה שעשו, והוא אמרו: "בשם יי' כי אמילם", כלומר שבסיבתו נכרתו מן העולם; ואמר: "סבוני גם סבבוני" – על נבוכדנצאר מלך בבל ועמו שבאו על ירושלים פעמים רבות בימי יהויקים ובימי יהויכין ובימי צדקיהו, ולכן אמר עליהם: "סבוני גם סבבוני". ובסיבת מה שעשו לי ספו תמו מן בלהות94לפי תהלים עג, יט., והוא אמרו: "בשם יי' כי אמילם". ואמרו עוד: סבבוני כדבורים" כיון אל פרס ויוון, שמשלו בבית שני ועליהם אמר: "דועכו כאש קוצים בשם יי' כי אמילם", לפי שבני חשמונאי השמידו את היוונים.
ואמנם על גלות אדום הארוך הזה אמר עוד: "דחה דחיתני לנפול" (קיח, יג), שזאת היתה הדחייה הקרובה אל הנפילה ואל הכלייה המוחלטת, אם לא ש"יי' עזרני" והצילני מידם, והעוז אשר היה לי שלא באתי לכלייה בגלות אדום שאליו אזמר הוא הקב"ה שהיה "לי לישועה" (קיח, יד). ועל הגלות והתשועה מהגלות הזה יהיה "קול רינה וישועה באהלי צדיקים" (קיח, טו) שיאמרו ברנתם "ימין יי' עושה חיל" (קיח, טז). רוצה לומר, לא אומר אני כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה95לפי דברים ח, יז., כי באמת "ימין יי' עושה חיל" – לא כוחי. וזכר הסיבה למה יוחס אליו יתברך החיל והכח באמרו: "ימין יי' רוממה ימין יי' עושה" (קיח, טז), כי להיות ימינו רוממה על המערכות96מערכת האסטרולוגיה., לכן הוא עושה חיל ובחכמה שירצה. והשתכל שהדברים האלה "עזי וזמרת יה", "ימין יי' רוממה" הם מדברי שירת הים שאמר משה כשיצאו ממצרים, לפי שהגאולה תדמה לגאולת מצרים במופתיה וגם בשירתה, וכמו שאמר ישעיהו בנבואה הב' שביארתי ממנו באמרו (ישעיה יב, ב): "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה".
ולפי שראה המשורר ברוח הקודש שיפול ספק גדול בלבות האנשים, אם ישראל יתמו בגלות מרוב צרותיהם, לכן הבטיח על זה באמרו בשם האומה: "לא אמות כי אחיה" וגו' (קיח, יז), רוצה לומר לא אמות בגלות אבל תמיד אחיה ואצפה תשועת יי', כדי לספר "מעשה יה"97מעין רד"ק. כי נורא הוא98לפי שמות לד, י.. ואף על פי שיתקפוני הצרות לא תהיה כלייה גמורה, כי כבר כמה פעמים "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני" (קיח, יח). וכאילו היו פתחי התהלה וההודאה סגורים עד זמן התשועה, לכן יאמר "פתחו לי שערי צדק שערי צדק" (קיח, יט), כי אני ישראל "אבא בם אודה יה", לפי שזה "השער ליי'" וגו' (קיח, כ). ואפשר לפרש: "פתחו לי שערי צדק" – על שערי ירושלים שיבואו שם ישראל בזמן גאולתם, וכמאמר הנביא ישעיהו (ישעיה כו, ב): "פתחו שערים" וגו', שבשובו מהגלות לירושלים יודה השם ויאמר "אודך כי ענתיני" (קיח, כא) בגלות הארוך הזה ושמעתי תפלתי והיית לי לישועה באופן שאני שהייתי כמו האבן ש"מאסו הבונים", שכן האומות היו מואסים את בני ישראל99כרד"ק., עתה הייתי "לראש פינה" (קיח, כב), וזה לא בחיל ולא בכח אנושי1כראב"ע., כי "מאת יי' היתה זאת" (קיח, כג), ולכן הגאולה תהיה "נפלאת בעינינו", וזה היום שבו זרוע יי'2לפי ישעיה נג, א. עלינו נגלתה עשהו השם ולכן "נגילה ונשמחה בו" (קיח, כד).
ומפני שהמשורר זכר הייעודים הטובים האלה ברוח הקודש התפלל לשם שיקים דברו הטוב, והוא אמרו: "אנא יי' הושיעה נא" וגו' (קיח, כה), כי התשועה היא מידי האומות וההצלחה היא בהיותם3ישראל. על אדמתם. ואפשר לפרש שאמר "מאת יי' היתה זאת" הוא מאמר "הבונים" שהם האומות הבונים חרבות למו4לפי איוב ג, יד., שיאמר אמת הוא שהיינו מואסים ה"אבן" הזאת, אבל תשועתם מאת יי'5מעין רד"ק. ולכן היא "נפלאת בעינינו", ו"זה היום" שהוא זמן הגאולה כיון שעשהו השם לא נתעצב ולא נדאג על מעלתם, כיון שמתת אלהים היא, אבל גם אנחנו האומות "נגילה ונשמחה בו" מסכים למה שאמר למעלה "הללו את יי' כל גוים" וגו' (קיז, א), ושהם גם כן יברכו את ישראל ויאמרו "אנא יי' הושיעה נא" וגו', רוצה לומר שיתפללו האומות לאל תמיד יושיע את ישראל.
ולפי שהגוים ההם יקבלו אמונת השם יתברך ויעלו שנה בשנה להשתחוות ולזבוח לירושלים ולחוג את חג הסוכות, לכן אמר כנגדם: "ברוך הבא בשם יי'" (קיח, כו), כלומר אתם הבאים לחסות תחת כנפי יי' ברוכים תהיו בשמו ואנחנו בני ישראל – "ברכנוכם בשם יי'", רוצה לומר ברכנו אתכם בשם יי', שתהיה ברכתו אליכם. אבל האור הנבואיי והשכינה באמת לא תחול כי אם בנו עם סגולתו, והוא אמרו: "אל יי' ויאר לנו" (קיח, כז). אך אמנם אתם האומות הקרבים אל השם תזכו להקריב קרבנות לפני מזבחו, והוא אמרו: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", כי כל קרבן יקרא חג, כמו "חגים ינקופו" (ישעיה כט, א)6כראב"ע., ולכן יאמרו אליהם שבשמחה ובשירים ובעבותות אהבה יביאו חגם וקרבנם ו"עד קרנות המזבח" ויאמרו לשם יתברך "אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. הודו ליי'" (קיח, כח-כט).
הנה התבארו במזמורים האלה ד' עיקרים: האחד, שכל האומות באחרית הימים יקבלו אמונת השם יתברך, כמו שאמר: "הללו אל יי' כל גוים שבחוהו כל האומים" (קיז, א), והוא העיקר הי"ב מעיקרי נבואות ישעיהו. והב' – תשועת ישראל, כמו שאמר: "קול רנה וישועה באהלי צדיקים... אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" (קיח, טו-כא), והוא העיקר הג' מעיקרי נבואות ישעיהו. והג', שהגאולה העתידה תדמה לגאולת מצרים, כמו שאמר: "עזי וזמרת יה" (קיח, יד), והוא העיקר הה' מעיקרי נבואות ישעיהו. והד', שלא ישובו עוד לגלות, וכמו שאמר: "הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו" (קיח, כט).
וכבר הוכחתי שהעיקרים האלה אי אפשר שיובנו, לא כדברי הנוצרים, ולא במעשה בית שני, והם עתידים להתקיים.