המבשר טוב בט"ז הוא דוד בספר תהלים. כי כל מזמור הספר ההוא אליו יתיחסו. ואם נאמר בהם "לבני קרח" או "לאסף" אולי שהם היו המשוררים אותם, אבל שדוד המלך עליו השלום חברם כולם. ועם היות שחכמינו זכרונם לברכה אמרו זולת זה (בבא בתרא יד, ע"ב), הנה כיון שבאו בספרו ראוי הוא, שהוא יקרא המבשר.
ואין ספק שכבר נמצאו מזמורים רבים יורו על הגאולה העתידה ונקמת האויבים; ואם באתי לזכור כולם יתארך המאמר הזה מאד, גם כי יש מהם תפילה ותחנונים על בני הגולה והודעת הצרות שיבואו, כמו מזמור מ"ד "אלהים באזנינו שמענו", שספרו בו 'בני קרח' התשועות והנחמות שעשה הקב"ה עם ישראל בירושת הארץ ואיך אחרי כן הביאם בגלות ובצרות עצומות, כמו שאמר: "אף זנחת ותכלימנו וגו' תשיבנו אחור מני צר וגו' תמכור עמך בלא הון תשימנו חרפה לשכנינו" (מד, י-יד). וסיפר אמונת בני הגלות וקיימם בדתם באמרו: "אם שכחנו שם אלהינו וגו' הלא אלהים יחקר זאת" (מד, כא-כב), עד שהיו מקדשים את השם למסור נפשם על תורתו, כמו שאמר: "כי עליך הורגנו כל היום" (מד, כג), ושאר דברי המזמור הם תפילה עורה למה תישן יי'... למה פניך תסתיר... קומה עזרתה לנו" וגו' (מד, כד-כז).
וכן מזמור ס"ט "הושיעני כי באו מים עד נפש" (סט, א) מבואר שנאמר על הגלות. אבל ענינו תפילה לשם יתברך על הגאולה ועל הנקמה.
וכן מזמור ע"ב "לשלמה אלהים משפטיך למלך תן" (עב, א), אין ספק אצלי שנאמר על המלך המשיח1כחלופה השנייה אצל הראב"ע., אם שכינה אותו בשם 'שלמה', לפי ששלום ואמת יהיה בימיו2לפי מלכים ב כ, יא.; ואם שנאמר שלשלמה נאמר על שלמה המלך עצמו3כראב"ע, רש"י ורד"ק. ושעליו אמר אלהים "משפטיך למלך תן", אבל "וצדקתך לבן מלך" נאמר על מלך המשיח, שהוא יהיה בן שלמה בן דוד יוצא מזרעם ועליו אמר: "ידין עמך בצדק" (עב, ב), כמו שאמר ישעיהו (ישעיה יא, ה): "והיה צדק אזור מתניו", ו"ישאו הרים שלום לעם" (עב, ג), כי הוא יהיה דובר שלום לכל הגוים, שלום נצחי, כמו שאמר: "ורב שלום עד בלי ירח" (עב, ז), ועליו אמר: "וירד מים עד ים" (עב, ח), כמאמר זכריה הנביא: "ומשלו מים עד ים" (זכריה א, י), כי על שמה ידוע שלא יצדק זה המאמר. וכן "לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו... וישתחוו לו כל מלכים" (עב, ט-יא) לא נתקיים בימי שלמה, אבל יתקיים בימי מלך המשיח, ולכן אמר עליו: "כי יציל אביון משוע וגו' ונפשות אביונים יושיע מתוך חמס יגאל נפשם" וגו' (עב, יב-יד), שהם ישראל בגלות.
ולפי שבזמן הגאולה יתברכו התבואות בארץ ישראל אמר: "יהי פסת בר בארץ" וגו' (עב, טז). וכבר דרשו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צח, ע"ב): "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו" (עב, יז) – על מלך המשיח עצמו ועל נפלאות הזמן ההוא, ושיקבלו האומות אמונת השם יתברך. וכבוד מלכותו אמר: "ברוך יי' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו... וימלא כבודו את כל הארץ" (עב, יח-יט).
וכן מזמור ע"ד "למה אלהים זנחת לנצח" (עד, א) מבואר נגלה, שנאמר על אורך גלותנו זה4כרד"ק., אבל הוא לו בדרך התכונה ממה שעשו האויבים בחורבן הבית, כמו שאמר: "שאגו צורריך" וגו' שלחו באש מקדשך" (עד, ד-ז). והתלונן גם כן על העדר הנפלאות והנבואה5מעין רד"ק. בגלות באמרו: "אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע עד מה" (עד, ט), ועליו באה תפילתו "עד מתי אלהים יחרף צר... למה תשיב ידך וימינך" (עד, י-יא) בהיות שהיית "מלכי קדם פועל ישועות בקרב הארץ" (עד, יב) בימים הקדמונים. וזכר מנפלאותיו הרבה וחתם תפילתו בבקשת הנקמה באמרו: "קומה אלהים ריבה ריבך" וגו' (עד, כב).
וכן מזמור ע"ז "קולי אל אלהים ואצעקה" (עז, ב) נאמר על צרות הגלות הזה מתלונן אסף בו בשם אנשי הגלות "ביום צרתי יי' דרשתי" (ג). ושהיה זוכר התשועות והגבורות שעשה הקב"ה עם עמו מקדם, ולכן עם לבבו ישיח "ויחפש רוחי6בנדפס: "רוחו". הלעומים יזנח יי'... האפס לנצח חסדו... השכח חנות" (ז-י), עד שאחר החפוש' אמר "חלותי היא" (יא). רוצה לומר, שהגלות אינו מיתה החלטית אבל חולי שיבוא לתרופה, ושאר דברי המזמור הם כלם על צד התחינה.
וכן מזמור ע"ט "אלהים באו גוים" וגו' (א) הוא גם כן על סיפור חורבן בית המקדש7כרד"ק., כמו אמר: "טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים" והרג ואבדן עם יי', כמו שאמר: "נתנו את נבלת עבדיך וגו' שפכו דמם כמים" וגו' (ב-ג). וזכר אחר כך חרפת הגלות8כרד"ק. במאור: "היינו חרפה לשכנינו" (ד). ואחר כך התפלל על הגאולה ועל הנחמה באמרו: "שפוך חמתך אל הגוים" וגו' כי אכל יעקב ואת נוהו השמו" (ו-ז), שזה הוא בענין הנקמה. ואמר על הגאולה: "עזרנו אלהי ישענו וגו' תבא לפניך אנקת אסיר וגו' (ט-יא).
וכן מזמור פ"ג "אלהים אל דמי לך" (ב) מבואר מענינו שהוא תפילה לאסף על בני הגלות שסבלו צרות הרבה מאדום וישמעאל ושאר האומות, כמו שאמר: "כי הנה אויבך יהמיון וגו' על עמך יערימו סוד" וגו' (ג-ד). וביאר שהם אהלי אדום וישמעאלים ויתפלל על חורבנם באמרו: "עשה להם כמדין וגו' אלהי שיתמו כגלגל וגו' מלא פניהם קלון וגו' יבושו ויבהלו עדי עד" (י-יח).
וכן מזמור פ"ט "חסדי עולם אשירה" (ב) אינו כי אם סיפור השבועה שנשבע השם לדוד להתמיד כסא מלכותו ושנתבטל מלכות בית דוד ולא נתקיימה השבועה, כמו שאמר: "איה חסדיך הראשונים יי' נשבעת לדוד באמונך" (נ).
וכן מזמור צ"ד "אל נקמות יי'" (א) ענינו על האומות הגוברות על ישראל, כמו שאמר: "עד מתי רשעים יי' וגו' עמך יי' ידכאו" וגו' (ג-ה) ושלא יטוש עמו, "כי עד צד' ישוב משפט" (יד). וחתם דבריו בתפילה באמרו: "תנחומיך ישעשענו נפשי" וגו' (יט).
וכון מזמור צ"ט נאמר על משפט השם שיעשה באחרית הימים וציוה שירוממו את השם וישתחוו "להר קדשו" (ט).
וכן מזמור ק"כ ענינו הבטחון בגאולה ותפילה עליה; וכן מזמור קכ"ב ומזמור קכ"ג ומזמור קכ"ד , כולם בסיפור צרות הגלות ותפילה עליהם; וכן מזמור קכ"ח ומזמור קכ"ט ומזמור קל"ו, שכולם מגידים ענין הגלות ומתפללין על הגאולה ועל נקמת האויבים.
ומפני זה עם היות כל המזמורים האלה אשר זכרתי שהם כ' מדברים בענין הגלות והגאולה, לא ראיתי לעשות מהם עיקר ראיה ובשורה ברורה, לפי שאין בהם ייעוד מבואר מתשועת יי'. אבל אזכיר פה שאר המזמורים שיש בהם ייעוד יותר מבואר ונגלה, או מאמרים יותר מורים על הגאולה העתידה.