נאמר כאן הוי'. בבלי נ"ו יליף מק"ו לר"מ ומה קידושי רשות כו' ונראה דנ"מ הוא עפ"י שיטת רש"י ותו' דאי ילפינן מק"ו לא נפקא לן אלא בת כהן וכגי' התו' אליבא דלשון הראשון של רש"י דחפסו לעיקר וגרסי מה קידושי רשות דפוסלין והיינו בת כהן לישראל קידושי עבירה לכ"ש ואמרינן דיו כו' ולמאי דיליף הכא מג"ש דהוי' אפי' בבת ישראל:
לא סוף דבר מן הנישואין כו'. וכן הוא בתוספתא דמכילתין פ"י אלמנה לכ"ג כו' שנכנסה לשם נישואין ולא הספיק לבועלה עד שמת כשרה לכהונה וכשרה לאכול בתרומה בא עליה פסלה כו' וכתב הנ"י ודעת המפרשים ז"ל דהלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דהלכתא כרב באיסורי ועוד דרב עמרם כו' ורובא דאמוראי הכי ס"ל ולפיכך כתב הריטב"א ז"ל כלה שהיא נדה חופתה חופה דיעבד מיהת עכ"ל ולפ"ד קשה מאי דפסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' תרומות כרב דיש חופה לפסולות ובפ"י מהלכות אישות כתב דאינה חופה עד שתהא ראוי' לבעילה אבל אם היתה נדה אעפ"י שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין וכתב הה"מ שם דדעת רבינו דאין חופת נדה קונה לכל דבר וצ"ע: