דתני ר' חייא כו'. תוספתא פ"ו ומייתי לה בבלי פירקין שם והא דמפרק לה רבא התם לצדדין קחני בא עליה אאיסור מצוה דהן שניות מד"ס וחלץ לה אאיסור קדושה דהן ח"ל היינו מקמי דמסיק לה התם דח"ל מדאורייחא רמיי' קמיה ליבום אבל לבתר דמסקינן דמאורייחא חזו ליבום ורבנן גזור עלייהו דגזירה ביאה ראשונה כו' אתרוייהו קאי דא' איסור מצוה וא' איסור קדושה ביאתן וחליצתן פוטרות צרותיהן וכדמשמע הכא אבל קשה דהרי הכא אמרינן ריש פ"ק דח"ל מדאורייתא לא חזו ליבום כדדריש התם מלאיש זר וכמבואר שם דבזה חולק עם הבבלי ושמא האי סוגיא דלעיל אתיא כמ"ד דלא נפטרה צרתה אלא דחזינן דמדמי הכא איסור מצוה לאיסור קדושה והרי איסור מצוה ודאי מד"ס הן ואפשר לדחוק ולומר דהבעיא דבא עליה לא קאי אלא אאיסור קדושה. והא דאמרינן דביאח ח"ל פוטרת צרתה היינו חוץ מאלמנה לכ"ג מן הנישואין דאית בה עשה ול"ת ולא חזי ליבום מדאורייתא והכי מוכח משיטת הבבלי וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות יבום הלכה י"א אלא דמה שכחב פ"ז הלכה י' דחליצת איסור מצוה ואיסור קדושה אינן פוטרת צרתה דמדמי לה לחליצה פסולה וכבר הקשו עליו מהברייתא דלעיל ועיין בחידושים מה שכתבתי לדעתו ז"ל בזה: