עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם. כדפרישית דחזר בו ר"א וכדקאמר בבלי נזיר דף ל"ב שטפוהו רבנן לרבי אליעזר ואקמוהו בשיטחייהו ומטעמא דקאמר הכא דלאו נולד הוא דעניות שכיחא כדלקמן הלכה ג' וכן דעת הרא"ש והר"ן ורוב הפוסקים דבנולד השכיח טובא פותחין אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' שבועות נראה דלא ס"ל כן מדסתם דבריו ולא חילק שם אלא בזה שאם נחם הוא מעצמו מפני הנולד ונהפכה דעתו שאז מתירין לו אבל אם לא נחם אין מתירין לו ומשמע לדעתו דכל נולד שוין לזה וכן כתב פ"ח דנדרים והוא ז"ל מפרש להא דקאמר וכי מתו כו' אלא שירדו מנכסיהם היינו שירדו כבר בשעת הנדר ואין כאן נדר מעיקרא כדכתב שם הכ"מ אבל קשה מהאי דאמרי' בפ"ב דף כ"ג גבי ר' ישמעאל ברבי יוסי הוי ליה נידרא למישרי כו' האי לאו נולד הוא דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנו אלמא דמחלק בין נולד השכיח לאינו שכיח וצ"ל דס"ל דהאי סוגיא לאו אליבא דהילכתא דהא שרי לנפשיה קאמר התם וכתיב לא יחל כו' ואפי' חכם אינו מפר לעצמו ומ"מ יש לדחות דשרי לנפשיה היינו שהמציא היתר לעצמו אבל לא שהתיר בעצמו וכן משמע התם לעיל דקאמר פתח פיתחא לנפשיה: