קנז.
פי' של במה מדליקין:
במה מדליקין לעשות פתילה. לא בזפת. לאו לעיניין פתילה אלא לתת במקום שמן. וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן: לכש שוכא דארזא. עמרניתא דאית בה כמין צמר יש בין קליפתו לעצו. חוסן כי תנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו. נפיץ קרפיר ב': כלך. נושקרא. פסולת של משי. וקורין לו פלוצוייל. פתילת האידן. אחוונא. ערבה. ויש כמין צמר בין קליפה לעץ: פתילת המדבר. שברה. ירוקה שעל פני המים. אוכמתא דארבי. ספינה המעכבת במים במקום אחד גדל ירקרוקית סביב שוליה מבחוץ. וכל הני פסולי פתילות. משום שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין אורה ושלהבתה עומדת במקומה: לא בזפת ולא בשעוה כו'. פשיט' שעוה אצטריכא ליה. מהו דתימ' לפתילה נמי לא לעשות כמין פתילה ארוכה כעין שאנו עושין קנדויילא משעוה קמ"ל דלא אסר אלא ליתן שעוה על הפתילה. וכן זפת וחלב. אבל כעין קנדויילא הכל כשר ומותר: קיק. עוף אחר יש בכרכי הים וקיק שמו. ולא בשמן שריפה. שמן של תרומת שנטמאת. ומאי טעם לפי שאין שורפי' קדשי' ביום טוב. ובשבת מאי טעמ' לא מתוך שאתה מצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה. עיטרן. פסולתא דזיפתא. מפני כבוד השבת. שריחו רע. צנונות. צנון. שמן דגים. קירבי דגים שנימוחו. פקועות. דלעת מדברית. נפט. מין שמן שריחו רע: כל היוצא מן העץ. פי' הקונט' כגון קנבוס וצמר גפן. ולי נראה דקנבוס וצמר גפן מדליקין בהן. דאפי' פשתן לא איצטריך למעוטי מכללא דכל היוצא מן העץ אלא משום דכת' ותטמנם. אבל עיקרו ירק הוי. וכן קנבוס וצמר גפן וכל דבר שזורעין אותו בכל שנה ומדליקין בה דירק נינהו. ואין מקבלין טומאה דצמר ופשתי' בעינן לשלש על שלש לדברי הכל: תם. כ"מ: שקיפלה. כדרך שגודלין פתילות. שפופרת של ביצה. שתהא מנטפת. ויתקיים הנר. שהשמן מטפטף כל שעה לתוך הנר. וטעמ' משום שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה. אבל אם חיברה ליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מינה. ויתן ראש הפתילה השיני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב השמן ונמשך ראש הפתילה לראש הדלק. ור' יהודה מתיר. דלא גזר. מפני גוים. כגון פרסיים שהיה להם יום איד שאין מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם. ומפני לסטים. שלא יראו שיש אדם ויבואו עליו. ומפני רוח רעה. הבאה לפניו. וכשאינו רואה נוח לו. כחס על השמן שרואהו שמתקלקל וחם עליו וכיבה את הפתילה. הנר. קרוייוייל בלעז שהוא עושה פחם. בכיבויין זה. עם חשיכה. שמא ימהר להזכיר ויפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. עישרתם. פירות האילן לסעודת שבת. שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר. עירבתם. עירובי תחומין וחצירות. והני תרי שייכא למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו. אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם. דדבר הנראה לעין הוא אי אדלוק אי לא. ספק חשיכה. כגון בין השמשות. את הודאי. דתיקון [מעלייא היא. ואין] מטבילין את הכלים. דהוי משום שבות כדאמרי' במסכת ביצה דנר' כמתקן כלי. ואין מדליקין את הנרות. וכל שכן דספיקה דאוריית' הוא. וזו ואין צריך לומ' זו קתני. אבל מעשרין את הדמאי. ולא דמי למתקן דרוב עמי הארץ מעשרין הן. ומערבין. וטומנין את החמין. נותנין בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן אבל משחשיכה ודאי אין טומנין:
במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בירוקה שעל פני המים. לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב: נחום המדי או' (אין) מדליקין בחלב מבושל. וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירי' בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעיטרן ובנפט. ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. [כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן] וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה ר' אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה. ר' עקיב' אומר טהורה היא ומדליקין בה. לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפי' היא של חרס ור' יהודה מתיר. אבל אם חיברה היוצר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת. ור' יהודה מתיר. המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גוים ומפני לסטים ומפני רוח רעה בשביל החולה שישן פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב. ור' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עישרתם עירבתם הדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:
סליק פירקא:
א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. שנ' וכל בנייך לימודי י"י ורב שלום בניך. אל תיקרי בניך אלא בונייך. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותייך. למען אחיי וריעיי אדברה נא שלום בך. למען בית [ה'] אלהינו אבקשה טוב לך י"י עת לעמו יתן י"י יברך את עמו (ישר') בשלום: ועומד הנער ויאמ' קדיש בלא תתקבל ת': ומקדש בבית הכנסת. לאפוקי אורחים ידי חובחן דאכלי ושתי בבי כנישתא: בריש ערבי פסחים. ואע"ג דאמרי' במגילה פ' בני העיר בתי כנסיות אין אוכלין ואין שותין בהן. אותן שאוכלין בהן נעשין על תנאי והתם משוי חילוק: ושאילו מקמי ר' יהודאי גאון מישקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים שיודעין לקדש מהו שיחזור ויקדש להם. וא' לא יקדש. ומצא' בתשובות הגאונים המברך ברכת קידש וברכת הבדלה לאחרים צריך שיכוין להשמיע. והשומע צריך שיכוין לשמוע. ואם לא נתכוין להשמיע ושומע לשמוע לא יצא: ת'. קידוש: ויכולו כו': ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה בורא פרי הגפן: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו שבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר (א)גליון כת"י: כמה שנ' בדברות במשנה תורה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' על כן צוך י"י אלהיך לעשות את יום השבת. ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים שבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ברוך אתה י"י מקדש השבת: