שחט שני כבשים על ארבע חלות וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דמשמע מדברי רש"י והתוס' דארבעתם צריך להניף דלא ידעינן מי הם הקדושות ורבינו לא הזכיר ההנפה אלא בשתים ועוד שכתב שנאכלין בחוץ ואמאי כיון דלא ידעינן הי מנייהו קדושות ואנו קי"ל דבדאורייתא אין ברירה ואי יש ברירה בהא א"כ אפילו בחוץ יכול לפדותם וכן יש לתמוה במ"ש פי"ב דפסולי המוקדשין הל' ט"ו גבי תודה שנשחטה על שמונים חלות וכו' עיי"ש והאמת יורה דרכו דרבינו פסק להדיא דבדאורייתא אין ברירה כמ"ש פ"א דתרומות הל' כ"א ורפ"ז דמעשר ועיין מ"ש שם ובשו"ת זרע אברהם ז"ל יו"ד סי' כ"ז דף קי"ג עמד בזה והעמיק הרחיב ולקושיית הרב לח"מ ז"ל תירץ דכיון שמתחילה אמר יקדשו שתים מתוך ארבע וארבעים מתוך שמונים פשיטא דמהניא ברירה בהו דאדעתא דהכי אקדשינהו מתחילה ליקח הצריך לו והשאר יהיו חולין ע"י פדייה וסמכינן על ברירתו משום דלחודייהו קיימי וכו' עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה אכתי תקשי דאם איתא למה הצריך רבינו לפדותן בפנים הא כיון דלא אקדשינהו אלא על דעת ליקח הצריך לו והשאר יהיו חולין ע"י פדייה מעתה הפדייה תתכשר אף בחוץ כיון שלא נתקדשו וי"ל דכיון דרבינו פסק כרבי דשחיטה מקדשתן מעתה בשעת שחיטה קבלו כולם קדושה בהכרח דהא עכ"פ צריכין פדיון והן הן דברי רב חסדא בגמרא דאמר דפריק להו אגואי וחולין ממילא קא הויין ודו"ק: