שנאמר תופיני שתהא נאה וכו'. לכאורה תמוהים דבריו ומרן ז"ל לא נתעורר בהם חדא דההך טעמא דרב הונא הקשו בגמרא מתקיף לה רב יוסף אימר דכביש לה בירקא ותו דלמה הוצרך רבינו לטעם אחר דאם תאפה מבערב תפסל בלינה שהם דברי רבא שם דדריש על מחבת מלמד שטעונה כלי ותו דרבינו העתיק מרחשת גם בפי"ג דמעשה הקרבנות הל' ג' כשהזכיר סדר עשיית חביתי כהן גדול כתב ואח"כ קולה אותה על המחבת וכאן כתב מרחשת ותו דשם סיים ואינו מבשלה הרבה שנאמר תופיני בין בשל ונא וכתב מרן שם דפסק כר' יוסי דנימוקו עמו וכאן פסק כרב הונא אתמהא. וי"ל דחדא מתרצת חברתה דכיון דפסק כר"י דדריש תופיני נא ונאה מינה נמי דפסק כרב הונא דדריש נאה וקושית רב יוסף דכביש ליה בירקא אינה קושיא דאין זה דרך כבוד כלפי מעלה ומפני שפסק כר"י במעשה הקרבנות הוצרך להביא כאן דברי רב הונא שדורש נאה כר"י אכן בדין זה עיקר הטעם הוא כדברי רבא דדריש על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפי לה מאתמול איפסיל לה בלינה דהוא בתרא ותניא כוותיה וכן נראה שהבין המבי"ט ז"ל בקרית ספר שלא הזכיר אלא דרשת רבא והשמיט דרשת רב הונא עיי"ש ומה שהעתיק כאן מרחשת בהכרח צ"ל דלאו דוקא וסמך למ"ש בפי"ג דמעשה הקרבנות דאיך יכתוב היפך פסוק מפורסם והרב לח"מ הניח בצ"ע עיי"ש ולענ"ד נראה פשוט כאמור:
×
This Sukkot, the sky is the limit and the texts are timeless. Support Jewish learning under the stars with a matched gift today — we're 70% of the way to our $700,000 goal!