הקורא לחבירו עבד. בפ"ק דקידושין דף כ"ח תניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי. ממזר סופג את הארבעים וכו'. ופירש"י הקורא לחבירו עבד עבד כנען עכ"ל. ויש לפרשו בתרי אנפי חדא דמיירי דקראו עבד סתם אלא דאמדינן דעתיה דלעבד כנעני נתכוון ולא מצי תריץ לדבוריה למימר לעבד עברי נתכוונתי וכמו שיראה מדברי רבינו מדסתם ולא פי' הקורא לחבירו עבד כנעני. ובאופן אחר נראה דרש"י סבר דסתם מצי תריץ לדבוריה ומשו"ה פי' דעבד דקאמר בגמ' היינו כשקראו בפירוש עבד כנעני. ועיין בס' בני חיי בחו"מ סי' ת"כ. ובס' פרח מטה אהרן ח"ב סי' צ"ז. ואגב עמדתי על מה שפירש"י ממזר סופג את הארבעים קנסא מכת מרדות וניחא ליה הא מנידוי עכ"ל. מ"ש קנסא מכת מרדות עיין בפרי חדש או"ח ח"א בהל' פסח סי' תע"א ובסי' תצ"א.
אמנם הא קשיא לי סיום דברי רש"י וניחא ליה הא מנידוי אטו בדידיה תליא מלתא דעבדינן ליה מאי דניחא ליה. ותו דבההיא דאמרינן במערבא ממנו אנגידא ולא ממנו אשמתא כתבו הפוסקים דדוקא ת"ח חמירא ליה שמתא מנגידא ובעם הארץ חמירא ליה נגידא. סוף דבר לא ידענא למאי הלכתא כתב רש"י דברים הללו.
ואם קרא לחבירו ממזר בן ממזר הרב עצמות יוסף הביא תשובת הר"י אבן מיגאש ז"ל דאינו חייב אלא מלקות אחת. ועיין בתשובת רש"ל סי' כ"ח וק"א דכתב דחייב ללקות שתים. ועיין שם בסי' י"א דאיכא מ"ד דהקורא לחבירו ממזר לחוד דחייב ב' מלקיות אחד עליו ואחד על אמו שחשדה בזונה. והוא פלאי שהוא נגד הברייתא דקאמר ממזר סופג את הארבעים ואי איתא הו"ל למימר סופג שמונים אלא ודאי דאינו לוקה אלא מלקות אחד וצ"ע.
Loading...
6:14
1