ואסור לו לתלמיד לקרא לרבו בשמו ואפי' שלא בפניו. כתב מרן ז"ל דעיקר שרשוהי דדין זה הוא בפ' חלק על משנה דאפיקורוס אין לו חלק לעוה"ב ובעו בגמרא מאי ניהו אפיקורוס ונאמרו דברים הרבה ואחד מהם הוא מי שקורא לרבו בשמו. והביאו ראיה מגחזי דאמר אשר החיה אלישע והוא מן ההדיוטות דאין להם חלק לעוה"ב. ולפי זה יש לתמוה דהכא משמע דפסק כמ"ד דאפיקורוס הוא מי שקורא לרבו בשמו ואילו בפ"ג מהל' תשובה כתב דאפיקורוס הוא מי שאומר אין שם נבואה וכו' יעו"ש. וא"כ כיון שפסק כאן דאפיקורוס הוא מי שקורא לרבו בשמו איך פסק שם בפנים אחרות. ואע"פ שמרן ז"ל תמה שם דלא אמרו כך בגמ' מ"מ לא נאמר נמי דפליג מיניה וביה. ועוד קשה דמאי אסור דקאמר הו"ל למימר דאין לו חלק לעוה"ב. ואחרי תבענה שפתי מחילה כדת של תורה. נראה לענ"ד דרבינו הוציא דין זה מהא דאמרינן בפ"ק דקידושין דף ל"א ת"ר חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו. ופריך אבוה דמאן אלימא אבוה דתורגמן אטו תורגמן לאו בר חיובא הוא וכו' ופירש"י ז"ל חכם משנה שם אביו ושם רבו אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו לוחש לתורגמן כן אמר אבא מרי כך אמר רבי ומורי עכ"ל הרי בהדיא דאסור לקרות לרבו ואביו בשמם והביא ברייתא זו רבינו בפרק ו' לענין אביו ולא הזכיר שם רבו כמ"ש בגמ' אלא מוכרח דכאן ביאר בעבור רבו. הרדב"ז החדשות חלק א' בלשונות הרמב"ם סי' ל"ח.