המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וכו'. ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק וכו'. שם (דף ל'.) אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק באורחא הוו מקדמי ומצלי וסובר רבינו דהיינו אחר שעלה עמוד השחר ודלא כרש"י ז"ל והיינו בשעת הדחק:
ויש לו להתפלל וכו'. שם (דף כז) רב צלי של שבת בערב שבת:
וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות וכו'. (שם) ומה שהוצרך רבינו ז"ל לתת טעם לפי שתפלת ערבית רשות אע"ג דבגמ' [שם כ"ז:] לא משמע דהוי טעמא אלא משום דקיימא לן כר' יהודה דעד פלג המנחה הוי זמן תפלת המנחה ומשם ואילך הוי זמן תפלת ערבית שכן אמרו שם אמר רב חסדא ניחזי אנן וכו' שמע מינה הלכה כרבי יהודה וכו' מ"מ הוקשה לו לרבינו ז"ל דאע"ג דקי"ל כר' יהודה דאמר דזמן תפלת המנחה הוי עד פלג המנחה מ"מ היה להם לקבוע זמן בערבית מעת צאת הכוכבים כמו שאמרו בתפלת שחרית לכך אמר הטעם מפני שתפלת ערבית רשות. וא"ת הא שמואל אית ליה שם דתפלת ערבית חובה דכן אמרו שם אלא מאי אין לה קבע כמ"ד תפלת ערבית רשות האמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית ר"ג אומר חובה ואפ"ה ס"ל דמותר להתפלל של מוצאי שבת בשבת שכן אמרו שם ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת. וי"ל דרבינו גריס לגירסת הרי"ף ז"ל דגריס אביי אמר הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות ואינו מחלוקת רב ושמואל כגירסת התוס' אלא מחלוקת אביי ורבא ופסק כרבא. ומה שהביאו שם למימרא דרב יהודה אמר שמואל הוא שהזכיר מחלוקת ר"ג ור' יהושע. וא"ת אי טעמא הוי משום דתפלת ערבית רשות איך אמרו שם אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר' יהודה ומנא ליה דילמא אע"ג דס"ל כר' יהודה מ"מ לא הוו מצלו עד אורתא משום דס"ל דתפלת ערבית חובה. ועוד קשה כשאמר שם רב איקלע לבי גניבא וצלי וכו' ש"מ תלת וכו' לימא ש"מ ארבע והוא תפלת ערבית רשות דהא טעמא דצלי דשבת בע"ש נמי משום הכי. וי"ל דרבינו לא צריך להאי דתפלת ערבית רשות לומר דאמאי צלי של שבת בע"ש דהא ודאי היא מצוה משום קבלת שבת ואפי' דס"ל דתפלת ערבית חובה שפיר מצלי ליה אי אית ליה כר' יהודה אלא מה שהוצרך לטעם זה הוא למ"ד דמצלי של מוצאי שבת בשבת דזה ודאי נראה כעושה מקודש חול ולא הוה לן למעבד הכי לכך אמר לפי שתפלת ערבית רשות וכו':