בין אדם לחבירו
הגדרה
מצוות ועבירות שמטרתן טובת האנשים.
דוגמא למצוות שבין אדם לחבירו: השבת אבידה, צדקה.
דוגמא לעבירות שבין אדם לחבירו: גניבה, לשון הרע.
מקור וטעם
במהותן של מצוות ועבירות שבין אדם לחבירו דנו האם הן בפעולה או בתוצאה, כגון האם המצווה לתת את הצדקה (פעולה) או שלעני יהיה ממון (תוצאה)1 בחילוק ובנפק"מ בין מצוות בפעולה למצוות בתוצאה דנו בערך מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה., וכן האם האיסור הוא לגנוב מחבירו (פעולה) או שיחסר לחבירו (תוצאה)2 בחילוק ובנפק"מ בין איסורים בפעולה לאיסורים בתוצאה דנו בערך איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה. (מהקובץ שיעורים (ח"ב כג, ו,ז) משמע שכל המצוות והעבירות שבין אדם לחבירו הן בתוצאה (פריעת בעל חוב, פדיון שבויים, חובל באביו ורציחה). וכן כתב האתוון דאורייתא (יג ד"ה והנה) שכל המצוות שבין אדם לחבירו הן בתוצאה. אמנם הגר"ש שקאפ כתב שבכל מצוות גמילות חסד יש מצווה בכל פעולה שהאדם עושה בשביל חבירו, גם אם התוצאה עדיין לא נעשתה, כגון בהשבת אבידה – אפילו לקיחתה ממקום האבידה היא כבר מצווה, גם קודם שהחזירה לבעליה (שערי יושר א, ז בסופו בד"ה ועפי"ז. ומשער אפרים ומחנה אפרים שהביא שם משמע שחולקים עליו). וכן מצאנו שנחלקו לגבי מתנות לאביונים בפורים, רציחה, גזל וגניבה, שיש צד שהן בפעולה3 הבאנו את המחלוקת בזה בערך איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה ובערך מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה.).
מצוות שונות
לגבי מצוות ועבירות רבות דנו האם הן בין אדם לחבירו או בין אדם למקום:
א) השבת גופו (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד שלא).
ב) השבת עבוט (חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד סא).
ג) השבת ריבית (שו"ת אבני נזר יו"ד קע, ב: בין אדם למקום. אמנם ממפרשים אחרים מוכח שסוברים שהיא בין אדם לחבירו4 הבאנו את דבריהם ודנו בזה בערך השבת ריבית בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעם ההשבה.).
ד) כיבוד אב ואם (מנחת חינוך לג, א [ג], שיעורי ר' שמואל מכות עמוד תיג. חינוך לג (ד"ה משרשי) ורמב"ם בפירוש המשניות פאה א, א (ד"ה וענין): בין אדם לחבירו. ולגבי איסור הכאת אביו ואימו כתב המנחת חינוך (מח, ג [יא] ד"ה והנה בלאו) בפשטות שהוא בין אדם לחבירו).
ה) איסור לפני עיוור במכשיל בעבירה (קובץ שיעורים פסחים צה: בין אדם למקום, והוא איסור נפרד מהאיסור של מכשיל בעצה (שהוא בוודאי בין אדם לחבירו), מנחת חינוך רלב, א [א]: אותו איסור).
ו) איסור רציחה (מנחת חינוך לד, א [יד] ד"ה ולענין תשובה: בין אדם לחבירו. שיעורי ר' שמואל מכות עמוד כב חקר האם חיוב מיתתו הוא לשמיים (כמחלל שבת) או לנרצח (בין אדם לחבירו). והגר"ש שקאפ (כתובות ג ד"ה ועל כן) כתב שהיא עבירה כשאר עבירות ולא משום שהתורה חסה על איבוד הנפש5 בערך בעלות בסעיף "הנכס" (ד"ה החיים) דנו האם האדם בעלים על חייו.).
ז) לא תעמוד על דם רעך – הרמב"ם (בפירוש המשניות פאה א, א ד"ה וענין) כתב שהיא מצווה שבין אדם לחבירו. והמנחת חינוך דן לגבי אדם שרוצה לאבד עצמו לדעת, וכתב שאפשר שאין צריך להצילו, שהרי הוא עצמו מוחל על חייו (רלז, א [ב] קומץ מנחה ד"ה נראה).
ח) אונס מפתה ומוציא שם רע – חיוב המלקות אינו מדין "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא יט, טז), וכן אינו מדין "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י) שהם מלקות לשמיים, אלא הוא גזיה"כ, והם מלקות שבין אדם לחבירו, משום שציער את הנערה (שיעורי ר' שמואל מכות ד: רז).
בדינים שונים
אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו – דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והאתוון דאורייתא (יג) חילק שבמצוות שבין אדם למקום מי שנאנס לא עבר על האיסור כלל, ובבין אדם לחבירו עבר, שהרי חבירו הצטער, ורק פטור מעונש6 אמנם יש שלא מחלקים, וסוברים שבכל המצוות האנוס לא עבר איסור כלל, ויש אומרים שבכל המצוות האנוס עבר ורק פטור מעונש, הובאו בערך אונס (בעבירות) בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו..
מצוות צריכות כוונה – במצוות שבין אדם לחבירו, כגון צדקה ומשלוח מנות – ספר המקנה ((ר' אליעזר זוסמאן סופר) נג, ט ד"ה בספר) כתב שלכו"ע אין צריך כוונה, אך הפרי מגדים (הובא במשנה ברורה תרצה, ד) כתב לגבי מתנות לאביונים ומשלוח מנות שאפשר שצריך כוונה7 לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במהותן) הבאנו שיש אומרים שבין אדם לחבירו הן מצוות שבתוצאה. ולפי"ז תלוי בדין כוונה במצוות שבתוצאה, שהרי במצוות שבתוצאה אין צריך כוונה, כמו שהבאנו בערך מצוות צריכות כוונה בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מצוות שבתוצאה..
אין שליח לדבר עבירה. אך כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים האם יש שליח לדבר עבירה והמשלח חייב. ויש שחילקו שבעבירות שבין אדם למקום אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור, אך בעבירות שבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב (חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס').
דברים שבלב אינם דברים. אך בדינים שבין אדם למקום, כגון ביטול חמץ, נחלקו הראשונים: יש אומרים שגם בזה דברים שבלב אינם דברים, והמאירי כתב שכיוון שהוא בין אדם למקום, ורחמנא ליבא בעי – הווי דברים (מאירי פסחים לא: ד"ה אמר המאירי (בפירושו למשנה ד), והביא שם גם את הדעה החולקת8 ע"ע דברים שבלב אינם דברים בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שתלינו זאת בטעם שדברים שבלב אינם דברים.).
העוסק במצווה פטור מן המצווה, אך יש מי שכתב שמצווה שבין אדם למקום אינה פוטרת ממצווה שבין אדם לחבירו, משום שפטור רק ממצווה שדומה למצווה שעוסק בה (שם אריה יו"ד סד, שדי חמד ח"ד ע, מה ד"ה ומי שעוסק עמוד 435). אך מוכח מהמאירי (מועד קטן ט:) שהוא חולק על כך (יביע אומר ח"ד יו"ד יט, ד בסופו).
מצוות שבין אדם לחבירו, כגון כיבוד אב ואם, צדקה וביקור חולים – בפשטות אין מברכים עליהן. ויש מהראשונים שכתב שכן מברכים (כתבי רבינו אליהו מלונדריש, הובא במנחת אשר דברים נ, ו).
ערכים קרובים
אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך, איסורים, איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה, ואהבת לרעך כמוך, מצוות, מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה, משלוח מנות, נקימה ונטירה.