כל כינויי נדרים וכו' מתני' חסורא מחסרא והכי קתני כל כינויי נדרי' כנדרים כל ידות נדרים כנדרים ואלו הן ידות האומר לחבירו מודר אני ממך וכו' אלו הן כינויי נדרים קונם קונח וכו' ידות נדרים כמו בית יד של כלי שאוחזין בו ומטלטל כולו עמו כך ידות נדרים שבהם הנדרים נאחזי' אע"פ שאינו גומר דבריו כיון שמתוכו ניכר שדעתו לידור מחשבינן ליה כאלו גמר דבריו כינויי נדרים הוא כמו המכנה שם לחבירו שאינו עיקרו של שם:
וחרמים כחרמי'. שהאומר נכסי' אלו עלי חרק חרך חרף ה"ז כאלו אמר נכסי' אלו עלי חרם והם אסורי' עליו:
שבועות כשבועות. כלומר כינויי שבועות כשבועה וחיילא:
נזירות כנזירות. האומר הריני פזיח ה"ז נזיר דכינוי נזירות הוא כדתנן בסיפ' דמתני' מודר אני ממך. אם אמר אחד מלשונות הללו מודר אני ממך שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך או מופר' אני ממך שאיני אוכל וכו' או מרוחק אני ממך שאיני אוכל הוא ידות נדרים ואסור לאכול ולטעום עמו משלו אבל אם אמר מודר אני ממך לבד משמע שלא ידבר עמו ומופרש אני ממך לבד משמע שלא ישא ויתן עמו ומרוחק אני ממך לבד משמע שלא ישב בארבע אמותיו ואינו אסור לאכול עמו אא"כ פירש ואמר עם כל אחד מלשונות הללו שאיני אוכל לך ושאיני טועם לך ומיקרי ידות נדרים אע"ג דלא גמר דיבורי' ואמר כקרבן א"נ דלא אמר אסור בהדיא:
שאיני אוכל לך. כמו איני אוכל משלך:
הי' חוכך וכו'. כלומר מחכך שפתיו זו בזו ולא רצה לאסור בפירוש אבל הי' נראה מדעתו שהוא אוסר:
כנדרי רשעים. הך בבא נמי פירושא דידות הוא ובגמרא מפרש לה:
כנדרי כשרים לא אמר כלום. שהכשרים יראי' מלנדור ולומר הרי עלי קרבן שלא לעבור על בל תאחר וגם אינן נודרי' בנזי' פן יכשלו בנדרם גם נזהרים שלא להוציא שבוע' מפיה' הלכך לא אמר כלום:
וכנדבות'. אם אמר כנדבת כשרים הריני נזיר וה"ז קרבן אם אוכל ככר זה ואכלה ה"ז נזיר וחייב בקרבן שהכשרים פעמים נודרי' בנזי' לאפרושי מאיסור' ומתנדבי' קרבן שמביאין קרבנן לפתח העזרה ומקדישין אותן שם שלא יבואו בהם לידי מכשול ונדבה היא כשאומר הרי זו ונדר האומר הרי עלי לפיכך הכשרים מתנדבים אבל אינן נודרים כי היכי דלא ליתו לידי תקלה: