ארובה שבין בית לעליה ונקובה בכונס משקה וקדירה נתונה על פי הארובה קדרה טמאה ועליה טהורה כבית הלל פרק ה' דאהלות והא דקדרה טמאה חומרא בעלמא כן כתב הר"ם סוף פרק תשיעי דכלים היתה שלימה מצילה על הכל מן התורה דמדרבנן אינה מצלת על הכלים כדתנן התם פ' חמישי דחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי וכלי מתכות טמאים ומשקין שבתוכן טהורים וכן אשה ועריב' שלשה בה טמאים והבצק טהור היינו טומאות מדרבנן דאין מצילין אלא על אוכלין ומשקין כדתנן התם. ואם היה הכלי המונח על פי הארובה משאר כלים המצילים בצמיד ואינם מקבלים טומאה כגון כלי גללים וכו' מצילין על כל מה שבעליה אפילו מדרבנן דלא גזרו להציל על הכלים אלא בכלי חרס כדאמרינן וכלי חרס שהוא טהור לקדש ולחטא' מציל גם כן אפילו מדרבנן כיון שעם הארץ נאמן עליהם כמו שאמרו פרק חומר בקדש וכמו ששנינו פרק ה' דאהלות. אהל הנטוי בעליה ומקצתו מרודד על הארובה מציל מטומאה שבבית שאהל מציל בכיסוי וכדתנן פרק ז' דאהלות כרבי יוסי דסבר מציל והראב"ד ז"ל כתב משום שיפועי אהלים דתנן התם דהוו כאהלים: