1
המת אינו מטמא עד שתצא נפשו מתני' פ"ק דאהלות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו וכו' ובפ"ג מינין מייתי בריתא דפרק העור והרוטב במת בנפש האדם אשר ימות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו. נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה או נקרע כדג מגבו או הותז ראשו או נחלק לב' חלקים בבטנו הרי זה מטמא אע"פ שעדין מרפרף בא' מאיבריו פ"ק דחולין אמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת באדם ורוב בשר עמה מטמא באהל ואפילו מפרכס ואם תאמר מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה וקרי ליה מת זקנה שאני כדכתיב כי זקן האיש וכבר א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן קרעו כדג מטמא באהל אמר רב שמואל בר רב יצחק ומגבו אמר שמואל עשאה גסטרא נבלה ותנן פרק העור והרוטב מפרכסת אינה מטמאה טומאה נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה וטעמא דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות או יתיז ראשה דה"ל גסטרא ונבלה היא דחשובה כמתה ואפילו מפרכסת: