שיער לבן שהוא סימן טומאה בצרעת וכו'. בפ"ד דנגעים ובתורת כהנים ושער מיעוט שער שתי שערות.
ומ״ש וכמה יהא אורכן וכו'. משנה פרק בא סימן (נדה דף נ״ב ע״ב) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא כמחמיר וסובר רבינו שהאומר כדי שיהיו ניטלות בזוג הוא המחמיר שהוא השיעור המועט.
ומ"ש היתה אחת ארוכה. בפ"ק דנגעים.
ומה שכתב או אחת מלמטה וכו'. בפ"ד.
ומ״ש אף על פי שהלבן כל שהוא טמא. שם כמה לבנונית יהא ר' מאיר אומר כל שהוא ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג ופסק כר״מ דמחמיר משום דכיון דלא איפסיקא הלכתא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ״ו ע״ב) בפלוגתא דר' מאיר ור' שמעון הלכה כדברי מי נקטינן כדברי המחמיר וכ״כ בעל הליכות עולם ואע״ג דתניא x בתוספתא ר״מ אומר כל שהוא וחכ״א כשיעור לא חש לה רבינו לפסוק כחכמים ע״ד מאי דאמרינן בפרק החולץ (יבמות דף מ״ג) אם רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה: