דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי ה׳ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. (ויקרא ו, יח)
כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹש. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם. (שם ו, כ-כא)
בתורה נאמר כי כאשר נבלע מדם החטאת או מבשרה בדבר מן הדברים הריהו קדוש להיות כמוה. וכן נאמר כיצד נוהגים במה שבלע מבשרה או מדמה, שצריך להוציא את מה שנבלע ממנה בכל דבר לפי עניינו: מבגד וכיוצא בו — על ידי כיבוס, מכלי מתכת — על ידי מריקה ושטיפה, וכלי חרס שאין דרך להוציא מהם את הבלוע — שוברים אותם. וחכמים קיבלו כי דינים אלה חלים במידה מסויימת לא על חטאת בלבד אלא גם על קרבנות אחרים.
בירור יסודי אחד הנעשה בפרק זה הוא בהגדרה מה הם הקדשים שעליהם חלים דינים אלה, ועל אלו דברים מקודשים אין הם חלים. וכמו כן, האם כל הדינים האמורים בכתוב בחטאת חלים על קדשים אחרים, או שיש דברים המיוחדים לחטאת בלבד.
אף פרטי המעשים צריכים בירור — כיצד נעשים מעשה הכיבוס, ובאלו חומרים, ומהי ההבחנה בין מריקה לבין שטיפה.
כיון שהתורה מצווה כי הוצאת מה שנבלע מן החטאת תיעשה בקודש, מתעוררת השאלה מה עושים בכלים שיצאו לחוץ ונטמאו — כיצד מקיימים בהם את מצוות הכיבוס והמריקה בלי לחלל את הקדשים בהכנסת דבר טמא לתוכו.
סדרת שאלות מעשיות אחרת היא לגבי כלים שבושלו בהם קדשים מסוגים שונים, מה דינם של התבשילים. וכיוצא בזה — מה עושים בכלי שבישלו בו קרבן אחד, ובתוך כדי זמן אכילתו של קרבן זה חזרו ובישלו בו קרבן אחר — האם הולכים לפי זמנו של הראשון או רואים את כל הבישולים כרצף אחד.
בירורן של השאלות העקרוניות והמעשיות הללו הוא עיקר עניינו של פרק זה.