וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה׳ וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת. וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳ וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ויקרא טז, יב-יט)
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים הוּא לַה׳. (שמות ל, א — ב, י)
בפרק זה ממשיכים, לפי סדר הכתובים וסדר היום, בתיאור עבודת הכהן הגדול, ובעיקר עבודות שהן מרכז העבודה של יום הכיפורים — אותם דברים שהיו נעשים לפני ולפנים — בקודש הקודשים. שרק ביום הכיפורים, ולצורך עבודות אלה בלבד, רשאי הכהן הגדול להכנס לשם.
תחלה יש לבאר את מעשה חפינת הקטורת ונתינתה. כי לאחר העיון בצדדים המעשיים של הדבר מסתבר שמתעוררות בעיות מרובות, בדרך החפינה, בשיעורה, ובאופן הקטרתה בפנים. אף הכניסה פנימה אל קודש הקודשים ועבודת הכהן שם צריכה בירור מיוחד, שכן הבית השני (בשל העדר ארון הברית ממנו, ובשל שינויים מסוימים בתבניתו) היה שונה מן הבית הראשון או המשכן, ויש צורך להשוות את ההלכות ולבררן על רקע המציאות. אף הכתוב המצַווה על כך שיהא הכהן הגדול לבדו בקודש בשעת העבודה בפנים, מעורר שאלות שונות, בעיקר לגבי קביעת התחומים המדויקים של הקודש (״אוהל מועד״, שבלשון הכתוב) לענין זה.
לאחר עבודת הכהן הגדול בקודש הקודשים היו עבודות נוספות שעשה בקודש (בהיכל) — הַזָאת הדמים על הפרוכות ועל מזבח הזהב (מזבח הקטורת), שאף הן כמעט שנתיחדו לעבודת יום הכיפורים. ויש לבאר דרך עבודה זו לפרטיה בסדר ההזאות השונות על הפרוכות ועל המזבח, במקומן של ההזאות, ואף בשפיכת שיירי הדם.
סדר עבודת יום הכיפורים מתייחד משאר עבודות הקודש של כל יום משני צדדים: מצד אחד יש חשיבות יתירה בכך שיישמר בדיוק סדר העבודה כאמור בכתוב, כיון שסדר זה מעכב (שאם שינו ממנו — נפסלה העבודה); ומאידך, רוב העבודות אינן מסודרות כך שמתחיל הכהן בקרבן ומסיימו, אלא על הכהן לעבור מעבודה לעבודה ומקרבן לקרבן. משום כך מצוי שתפול טעות באחת העבודות, בפרט בשינוי הסדר הראוי, ויש לברר מה יהא הדין כאשר טעה הכהן ושינה באחד הפרטים. מתי השינוי מעכב ופוסל ומתי אין בו כדי לפסול. וכן, אם נפסלה או נפסקה עבודה מסוימת — מהיכן יש להתחיל בה שנית כדי לתקן את המעוּות.
בירורם של נושאים אלה, ואחרים הקשורים בהם, הוא ענינו של פרק זה.